מראה הפנים/שבועות/ג/ה

מראה הפנים שבועות ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפילין ממקום אחר באו. התם בדף כ"ה ע"ב על פלוגתא דרב ושמואל דפליגי בזה דלרב לא בעינן להבא אלא לאו והן ולשמואל בעינן להבא כדאמר הכא ומתיב רב המנונא מלא הנחתי תפילין ומפרק לה דלצדדין קאמר לא אכלתי לקרבן משום שבועת ביטוי לא הנחתי למלקות משום שבועת שוא. וזה אליבא דשמואל אבל אליבא דרב דפסקו הפוסקים ז"ל כוותיה דלא בעינן להבא מתחייב הוא משום שבועת ביטוי כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה משבועת ביטוי הל' י"ט דבלא הנחתי תפילין חייב משום שבועת ביטוי לשעבר. ופירוקא דהש"ס דהכא יש לפרש ג"כ כדהתם דממקום אחר באו למיעוט לדבר מצוה מקרא וא"כ לא שייך בהו משום שבועת ביטוי לקרבן אלא למלקות משום שבועת שוא אליבא דשמואל. והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות הקשה על זה מהא דאמר בהלכה דלעיל נשבע שלא לאכול מצה וכו' דאלמא דחיילא שבועה בכולל לבטל המצוה בשב ואל תעשה כדפרשינן שם וה"נ מאי פריך מי איתא בלא אניח הא איתא בכולל שנשבע שלא אניח שום דבר על ראשי והר"ן ז"ל בחידושיו רצה לתרץ דלהבא דומיא לשעבר בעינן מה לשעבר בפורט שלא הנאתי תפילין אף להבא שלא אניח תפילין וא"כ לא חיילא דנשבע לבטל את המצוה הוא. אבל בפירושיו על הרי"ף חזר בו וכתב והאי פירוקא לא סגי לי דהא לעיל אמרינן דהן סתמא הוי הן לגבי לאו מפרש ובודאי אית לן למיבעי הן דומה ללאו דכתיבי בקרא בהדי הדדי דהיינו להרע או להטיב מלהבא ולשעבר דלשעבר לא אתי אלא מריבויא דקרא ואם בלאו והן לא בעינן דומיא להבא ולשעבר מיבעיא והודה לתי' הרמב"ן ז"ל שתירץ שם דאע"פ שאיסור השבועה חייל על דבר מצוה בכולל בשב ואל תעשה אם עבר ועשאה אינו חייב בקרבן דכי כתיבי קראי בדבר הרשות כתיבי ואימעוט דבר מצוה הלכך לענין חיוב קרבן ליתה בלא אניח אבל מ"מ אסור הוא לו להניח כדעת הירושלמי. והרמב"ם ז"ל שם בדין הש"ס דהכא דלעיל בהל' י"ח כתב נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים ה"ז אסור בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי דמשמע דחייב קרבן קאמר וכן הסמ"ג בלאוין רמ"א כתב בזה דגרסי' בירושלמי נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים ה"ז אסור לאכול מצה בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי א"כ גירסתם היה בהדיא כן והרי שיטתו ז"ל כשי' רבו ז"ל שנתבאר בדיבור דלעיל דאמרינן הן סתמא נגד לאו מפורש וא"כ לכאורה קשיא דהא ע"כ אתינן לתירוץ הרמב"ן ז"ל בזה אבל הא ליתא דכבר מוזכר לעיל דכל זה לסברת שמואל הוא ולדידן דקי"ל כרב לא נחתינן כלל להא אלא אע"ג דליתא בלא אניח כלל מיחייב הוא דלא בעינן להבא ואפשר דגם הם ז"ל לא דקדקו לכל זה אלא דמאי פריך הש"ס אליבא דשמואל אי איתא דחיילא בכולל בשב ואל תעשה ותירצו דנוכל לומר דאינו חייב בקרבן אבל לפי האמת חייב בקרבן אליבא דרב. ולקמן יתבאר דסוגיא דהאי ש"ס נמי כרב ס"ל. ומיהו נראה לדעת הרמב"ן דלסברא מוחלטת כתב כן דאין חיוב קרבן בשבועת מצוה ע"י כולל בשב ואל תעשה שהרי הוא ז"ל הקשה שם האי קושיא גם על המתני' דקתני בשבועת מצוה לא עשה בה לאו כהן והא משכחת לה הן בכולל ותירץ דלא חיילא השביעה אלא לאיסור ולא לחיוב קרבן. ולדעת הרמב"ם דס"ל דחייב נמי בקרבן יש לומר דלדעתו לא קשיא ממתני' דהא עכ"פ לא דמיא מצוה לרשות דברשות משכחת הן בפורט הדבר לבד ובמצוה לא משכחת לה אלא בכולל וא"כ מ"מ שייך הפירכא דפריך במתני' ופרכינן הכי לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן בכל מקום תאמר במצוה שלא עשה בה לאו כהן אלא בכולל דוקא ולענ"ד יש כאן דקדוק על קושי' הרמב"ן ז"ל מהמתני' פרט לקטן. גי' זו לא מצאתי במקום אחר דבת"כ גריס להאי ברייתא כדגרסי' בבבלי דף כ"ו ע"א האדם בשבועה פרט לאנוס וכו'. ולגי' דהאי תלמודא אפשר לומר דאיצטריך הכא למעוטי קטן דמהו דתימא או נפש כתיבא בפרשה ואפי' קטן במשמע לענין איסור כדאמרינן פ' יוצא דופן דנפש כל דהו משמע קמ"ל לכל אשר יבטא וקטן לאו בר ביטוי הוא:

ותן העלם חפץ על העלם שבועה וכו'. בריש פרקין ד"ה אלא כי אנן קיימין בבריא לו שאכל וכו' כתבתי דסברת האי תלמודא הוי כדאמר שם מחכו עלה במערבא וכו' דלא משכחת לה העלם חפץ בלא העלם שבועה כדמשמע מדקאמר בריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל והיינו ע"כ שבריא לו שאכל איזה דבר ונשבע על מין אחד ונמצא שלא אכל מאותו המין אלא ממין אחר הוא שאכל וקרי ליה לעיל העלם שבועה דהא מסיק דמהאי טעמא מיחייב משום דהוי כטועה מחמת דבר אחר. והכא משמע לכאורה כרב יוסף דפליג' שם וס"ל דשפיר משכחת לה העלם חפץ בלא העלם שבועה כדפרישי' בפנים. ונראה דה"ק דיכול שנאמר תן העלם חפץ על השבועה היינו שיש בידו העלם זה וזה כגון שנשבע שלא יאכל פת חטין וכסבור שנשבע שיאכל ואכל פת חטין וכסבור שהוא פת שעורין דהוי העלם זה וזה וקאמר דיכול שיהא חייב ולא עוד אלא דנימא דיהא חייב שתים דאין ביניהן להעלם טומאה והעלם מקדש לר' ישמעאל ואיכא למ"ד בת"כ דחייב על כל א' וא' ועיין בפ"ב סוף הלכה א' שהבאתי ברייתא דת"כ דס"ל דעל העלם קדש ומקדש חייב שתים אפי' בהעלם א' וה"נ הכא איכא למיטעי כן ומסיק דהכא לא כתיב אלא ונעלם אחת ללמד דאינו חייב אלא על אחת והיינו כשאין בידו אלא העלם שבועה אבל כשיש בידו העלם זה וזה מאחר שיש בידו גם העלם חפץ פטור. וזה מסייע לפירש"י ז"ל דבעיא דרבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו איפשיטא דקאמר אלא לא שנא ופטור. והרשב"א ז"ל בחדושיו כתב דבעיא דלא איפשיטא הוא. ודעת הרמב"ם כדעת רש"י שכתב בפ"ג משבועות הל' י' העלם שבועה וחפץ בידו ה"ז כאנוס ופטור וכדמשמע מהכא דקאמר ויהא חייב א"כ למאי דמסיק אינו חייב כלים כשיש העלם זה וזה בידו. כיני מתניתא חייב דברי ר"י בן בתירא ורש"י ז"ל גריס במתני' כדברי ר"י בן בתירא ואכולא מילתא פליג בלקיים והתוס' בשם הריב"א קיימו הגי' דברי וכדקאמר הכא כדפרישית בפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף