מראה הפנים/דמאי/ב/ב

מראה הפנים דמאי ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במתניתא פליגא על ר' יוסי וכו'. הר"ש ז"ל פי' בזה דר' יונה בא לפרש דמתארח אצל ע"ה לא נחשד לאכול בביתו דבר שאינו מתוקן ולא להאכיל לאחרים ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית החשוד נחשד לאכול אבל לא להאכיל מפירות ביתו וקאמר דמתני' פליגא דמשמע דבשאין נאמן על עצמו אין נאמן על אחרים ולא משמע דלפלוג רבי יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד והדר קאמר דמליהון דרבנן מסייעי לר' יוסי דאמרי דלא א"ר יהודה שלא נחשד אלא בסוף כלומר כשחוזר לביתו דלא נחשד על פירות ביתו אבל בתחלה כשהלך ונתארח נחשד כל זמן שהוא שם עכ"ל וקשיא לפירושו דאי מפרשינן דרבי יונה ורבי יוסי אליבא דר' יהודה פליגי דר' יונה סבר דהיינו טעמיה דר' יהודה דאף מתארח אצל ע"ה נאמן משום דלא נחשד לאכול שם ור' יוסי סבר דנחשד הוא לאכול שם ומ"מ אינו חשוד להאכיל מפירות ביתו דכך הן הצעת דבריו ז"ל ולהכי מפרש דהא דקאמר דמתני' פליגא על ר' יוסי משום דמשמע דלא פליג ר' יהודה אהך סברא דכשאינו נאמן ע"ע אינו נאמן על אחרים אלא דר' יהודה קסבר דאף על עצמו לא נחשד אף כשהולך להתארח אצל ע"ה אינו אוכל שם וכסברת ר' יונה לפירושו והאי פירושא א"א לכוין בהסוגיא ולומר דאיכא סברא דאף כשמתארח אצל ע"ה לא נחש' לאכול שם דבר שאינו מתוקן שהרי כל מה שאוכל בביתו של ע"ה דבר שאינו מתוקן הוא וזהו טענת חכמים על ר' יהודה על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים ועוד דבתוספתא קתני בהדיא בתשובת ר' יהודה לחכמים מימיהן של בעלי הבתים לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה ואעפ"כ פירותיהן שבתוך בתיהן מתוקנין והשתא מאי האי דקאמר דלא משמע דלפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד הא ע"כ כ"ע סברי דנחשד לאכול שם אלא דפליגי אם בשביל כך נחשד גם על פירות ביתו של עצמו או לא. ועוד דפירושו בהאי תחילה וסוף דחוק הוא מאוד. ועוד האי דתני המקבל וכו' דאבתרה לא שייך כלל להא דלעיל לפי פירושו והוא ז"ל לא העתיק אלא עד האי דתני לכך נראה דאם נפרש דר' יונה ור' יוסי אליבא דר' יהודה פליגי וכן משמע בהלכה דלקמן צריך לומר דהכין היא מתפרשא פלוגתייהו דר' יונה כבר הא דקאמר רבי יהודה אף המתארח אצל ע"ה נאמן טעמיה משום דאף שהוא אוכל בבית ע"ה לא אמרינן דאוכל דבר שאינו מתוקן אלא דתלינן שמא על תנאי שבלבו הוא אוכל שיפריש ויתקן אח"כ על מה שאוכל כדאמרינן לקמן גבי חבר שראו אותו מיסב בסעודת ע"ה אינה חזקה למעשרות שאני אומר על תנאין שבלבו הוא מיסב וא"כ אינו אוכל דבר שאינו מתוקן והיינו דקאמר ר' יונה חברים אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל כלומר דודאי אם אוכל הוא דבר שאינו מתוקן חשוד הוא ג"כ להאכיל לאחרים אף לר' יהודה אלא דטעמא דר' יהודה משום דאינו חשוד הוא לאכול וכדאמרן ור' יוסי סבר דטעמיה דר' יודה דאף דחשוד הוא לאכול בביתו של ע"ה מ"מ אינו חשוד הוא להאכיל וכדקאמר חברים חשודים וכו' וכפשטה דהתוספתא בתשובת ר' יהודה ולר' יונה מפרשינן דברי ר"י דהתוספתא ג"כ בכעין דאמרן לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה וכו' ומשום דתלינן דמה שהוא אוכל על תנאי שבלבו הוא אוכל וקאמר בש"ס מתני' פליגא על ר' יוסי אמרו לו וכו' כלומר דאי ס"ד דסבריה דר' יהודה דאף שהוא חשוד לאכול אינו חשוד להאכיל א"כ מאי האי שהשיבו לר' יהודה על עצמו אינו נאמן וכו' לימא להו ר' יהודה בהא פליגנא דאף דאינו נאמן על עצמו כשהוא אוכל בבית ע"ה מ"מ נאמן הוא על אחרים דבשביל כך אינו חשוד להאכיל בביתו דבר שאינו מתוקן דאף דהשיב להם ר' יהודה כך בתוספתא מ"מ מאי קשיא להו לחכמים מעיקרא עליה הא איהו ס"ל דאעפ"כ לא הפסיד נאמנות שלו לאחרים והניחא לר' יונה דמעיקרא הוי סלקא אדעתייהו דר' יהודה קאמר דאף שאוכל שם דבר שאינו מתוקן אפ"ה נאמן וע"ז אמרו לו על עצמו וכו' והשיב להם ר' יהודה דאף שלא נמנעו מלאכול שם מ"מ מתקנין מה שבבתיהן והיינו דאף מה שאוכלין שם תלינן דעל תנאי אכלו וכדלעיל אלא לר' יוסי קשיא והדר קאמר מליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דר' יהודה ס"ל דהעיקר שיקבל עליו בתחלה שלא יתארח אצל ע"ה ואף שלבסוף נתארח אצלו מ"מ לא הפסיד נאמנות שלו בכך וזהו כסברי' דר' יוסי אליבא דר' יהודה דאי ס"ד שצריך שלעולם לא יהיה חשוד לאכול ואז אינו חשוד להאכיל א"כ מה בין בתחלה בין בסוף הא לעולם צריך שלא יהא חשוד לאכול ואף לבסוף ועלה קאמר דתני וכו' וכלומר דמצינו דפליגי בכה"ג אם הפסיד נאמנות שלו לכל דבר בשביל דבר א' או לא וה"ה בפלוגתא דמתני' וכר' יוסי וכעין מה דפרישית בפנים בענין זה ובהכי מתפרשת הסוגיא על נכון והכל ניחא בס"ד:

החשוד על דבר אחד וכו'. האי פלוגתא נשנית בתוספתא פ"ב בדברי רבי מאיר וחכמים ע"ה שקבל עליו כל דברי חבירות ונחשד לדבר אחד נחשד על כולן דברי ר"מ וחכ"א אינו חשוד אלא על אותו דבר בלבד ופסק הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מהל' משכב ומושב בהלכה ט' כחכמים וטעמיה משום דכך הובאה הברייתא בש"ס דילן בסוף פ"ד דבכורות (דף ל' ע"ב) ופלוגתא דמתני' נשנית ג"כ בתוספתא שם בדברי ר"מ וחכמים ור' יהודה דמתני' הם החכמים דהתוספתא ואפ"ה לא סמיך עליה משום דמתני' היא עקרית ופסק כחכמים בפ' עשירי מהל' מעשר בהל' א':

הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות. פשוט הוא וכך נלמד מהמתני' דסוף פ"ד דבכורות החשוד על השביעית וכו' ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה. ומשום דטהרות מדרבנן בעלמא הן וא"כ הנאמן על הטהרות מכ"ש שהוא נאמן על המעשרות:

עד שיקבל עליו ברבים. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר שם. והכ"מ ציין בסוף פרק עד כמה וכו' וזה לדברי חבירות כמו שנשנה בתוספתא ולמעשרות מכאן הוא דלמד:

דכל מה דהוא אכל מן שוקא הוא אכל. והמוכר לשוק צריך שיעשר קודם כדתנן בפ"א דמעשרות בד"א במוליך לשוק וכו' ורב שמואל לא יקח ממי שאינו נאמן על המעשרות ואם היה אוכל ממה שבבית בהא הוי חששא שמא שולח לו קודם שעישר וכהאי עובדא שציינתי בפנים:

הוא נאמן וכו'. ככל זה פסק הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות מעשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף