מראה הפנים/דמאי/ב/א

מראה הפנים דמאי ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו דברים מתעשרין דמאי בכ"מ. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב בכל מקום אחד שיהיו בא"י או בח"ל. ודקדק התוי"ט על זה דהא פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מתרומות ומעשרות אפי' מדבריהם כדמשמע מדבריו שכתב בפ"א מהל' תרומות בהלכה כ"ב שלא כתב שם חייבים מדבריהם אלא אם יצאו לסוריא. ובחיבורו בפי"ג מהל' מעשר בהלכה ד' כתב בזה פירות שידוע שהן מפירות הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אע"פ שהן נמצאות בסוריא ואצ"ל בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים בלבד הרי אלו חייבין בדמאי. ויש ליישב גם דבריו שבפי' המשנה דמה שכתב בחו"ל היינו הארצות הסמוכים לא"י כמו ארץ שנער וכיוצא בה כמ"ש בריש הל' תרומות ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפי' בארץ שנער שהיא סמוכה לא"י וכו' וחכמים הראשונים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב וכו' וכן כתב עוד שם בהלכה ו' נמצא כל העולם כולו לענין מצוות התלוין בארץ נחלקת לג' מחלוקות א"י וסוריא וח"ל וא"י נחלקת לשנים וח"ל נחלקת לשנים וכו' והשתא צ"ל דמ"ש שם בהלכה כב בענין פירות הארץ שיצאו וכן מ"ש בי"ג מהל' מעשר סוריא וכו' לאו דוקא הוא ועל כרחך לומר כן שהרי אפי' פירות ארץ שנער עצמה וכיוצא בה חייבין מד"ס ומהיכי תיתי לומר שפירות שיצאו מא"י לשם שיהיו פטורין אף מדבריהם אלא דנראה לומר דהא דנקט סוריא וארץ שהחזיקו עולי מצרים משום שיש מקומות שם שב"ד שאחריהן נמנו עליהן והתירום כגון בית שאן ואשקלון כמו שהביא הוא ז"ל בהל' תרומות שם בהל' ה' ולפיכך קאמר באלו פירות הידועין שהן מפירות הארץ גזרו עליהם דמאי אף באלו המקומות שהתירום אח"כ ולעולם ח"ל הסמוכה כמו ארץ שנער וכיוצא בה ג"כ בכלל דין זה וכן המה בכלל מה שנזכר בהלכה כב דפ"א מתרומות. ויתבאר עוד מדין הנזכר במ"ש שם וכן פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה וכו' לקמן ברפ"ב דחלה בס"ד:

אמר רבי לעזר לא שנו וכו'. הגי' שבספרי הדפוס ודאי ט"ס הוא ואין להעמידה ומה שפירשתי בפנים בלשון הא' הוא מפני שלא רציתי להגיה הרבה בדברי ר"א הכתובין כאן ולפי הך לישנא הא דאמר לר"א דחש למיעוט היינו חששא לקולא והא לא הוי קשה מידי שמצינו בכמה מקומות לישנא דחששא לקולא בפ' שואל (דף קנא) שמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ובפ"ק דחגיגה חיישינן שמא באמבטי עיברה אלא דבלאו הכי ע"כ דצריכין להגיה בדברי ר"א שהן מהופכין ומסורסין בספרי הדפוס וצ"ל כמו שפירשתי בלשון הב' דלא שנו אלא בלוקח מהישראל אבל בלוקח מן העכו"ם ודאי וכמבואר הכל בפנים דהא קאמר מתניתא מסייעא לר"א התגר וכו' אבל אם היה לוקח מן העכו"ם. ודאי וטעמא כדפרישית דס"ל דאין קרן לעכו"ם בא"י לפוטרה מן המעשרות ולמאי דא"ר אלעזר גופיה לקמן בפ"ה וכן הובא לעיל בפ"ד דפאה בהלכה ו' דאע"ג דאין קנין לעכו"ם בקרקע בפירות מיהת יש לו קנין כדפרישית שם בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וא"כ הוה קשה להא דקאמר הכא דמסתמא בפירות שנגמרו מלאכתן ביד הגוי מיירי דהא בלוקח מן התגר שלקח מן הגוי קאמר ובודאי אותן הפירות נגמרו מלאכתן היו וצ"ל דלהאי תנא דהתוספתא הוא דקאמר הכא דקתני בהדיא בלוקח מן הגוי ודאי הן אלמא דס"ל דלעולם אין קנין לעכו"ם להפקיע ממעשרות. ולר' יוחנן דהכא פשוט הוא דשפיר אתיא מילתיה אף להמסקנא דהתם דיש קנין לגוי בפירות שנגמרו מלאכתן בידו וכמו שפסק הרמב"ם בפ"א מתרומות והבאתי שם דהכא טעמא משום דרוב א"י נתונה ביד ישראל לדידיה וחיישינן שמא הגוי מישראל הוא דלקחן ולפיכך לעולם הן דמאי והיינו מן התגר גוי כדמסיק ועיין בדיבור דלקמן:

איזהו התגר וכו'. כהך תוספתא פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג ממעשר בהלכה ט' גבי מה שפסק שם כר' יוחנן דבראשונה בזמן שהיה רוב א"י ביד ישראל הלוקח מכל תגר גוי מעשר דמאי. דכיון שהוא תגר חיישינן שמא לקח מישראל ופסק שם בהובאו שלשה משואין כאחת וכן הוא ובנו ופועלו דלא הוחזק תגר כדמסיק הכא. ובענין בעיא דלא איפשטא הכא אם למפרע נעשה תגר או מכאן ולהבא לא זכר כלום. וטעמא דהך בעיא לא אזלא אלא למ"ד דאין קנין לגוי בא"י לעולם ואפי' בפירות שנגמרו מלאכתן בידו כסתמא דהסוגיא דמיירי הכי וזכרתי בדיבור דלעיל וכיון שכן מיבעיא ליה אי אמרינן דמכאן ולהבא הוא דנעשה תגר אבל מה שמכר מקודם הוי ודאי כדפרישית בפנים אבל לשיטת הרמב"ם דפוסק דלענין פירות שנגמרו ביד העכו"ם יש לו קנין ופטורין הן ממעשרות וזהו כמסקנת הסוגיא דלקמן בפ"ה וזכרתי לעיל א"כ אין נ"מ כלל בזה דמה שהוא נלקח מן הגוי פטורין הן לגמרי כ"א מה שנלקח מן התגר גוי אחר שהוחזק לתגר יש חשש דמאי לפי שהוא לוקח גם מישראל וברוב ישראל כמבואר והלכך לא זכר מזה כלום:

הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח וכו'. והרמב"ם שם בהלכה י"ב לא פסק כהאי דר' יוחנן דביין חדש וישן הילכו בו אחר הטעם אלא כתב שם כסתמא דהתוספתא שלא חילקו כלום ואפשר דהך דר' יוחנן ביינות שלהם שהיה חזק ביותר בדוקא הוא והיה ניכר הטעם ממה שהובא מא"י ולפיכך השמיטו:

רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זירוז וכו'. הכא משמע דלענין שביעית התיר ובפ"ק דחולין (דף ה) נמי קאמר העיד ר' יהושע בן זירוז על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו ופירש"י ז"ל אכל עלה של ירק ולא עישר. ולכאורה יש חילוק באלו המקומות בין שביעית למעשרות בשאר שני שבוע דהא אמרינן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עניי ישראל עליהם בשביעית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א דתרומות בהלכה ה' שלא פטרום מתרומה ומעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. וא"כ היו נוהגין בתרומות ומעשרות ולא היתה שביעית נוהגת באלו המקומות אלא שהוא ז"ל סיים שם בהך דרבי ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל. וא"כ מן הכל התיר ואף מתרומה ומעשרות דכך מוכחא הסוגיא דהתם. והתוס' מפלפלין שם בענין מעשר בח"ל והביאו מן הסוגיא דהכא לקמן ובסוף סיימו ועוד יש מפרשים שנמצא בירושלמי דהא דקאמר מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן. וזהו מה דקאמר הכא לעיל בריש פ"ק שנייא היא מגזיב ולהלן בין דמאי בין ודאי וכו' ומיהו דעת הרמב"ם מבואר שם ובפרק י"ג ממעשר והבאתי לעיל בריש הפרק דב' מיני א"י וב' מיני חו"ל הן ומכזיב ולהלן שהן מקומות שלא החזיקו בו עולי בבל כ"א עולי מצרים נוהג שם תרומה ומעשר מדבריהם כ"א בית שאן ואשקלון שכתב שם דאותן התיר רבי לגמרי ובדמאי הוא דלא גזרו במקומות אלו והך דכפר צמח דקאמר הכא ותוספתא דשביעית היא כמו שציינתי בפנים ולא הזכיר הרמב"ם מזה ולא מאינך שמא דהואיל ואלו עיירו' של תחום הן ועוד דהיותר נראה דהוא ז"ל סמך אהא דמשמע מהתוספתא שמשביעית הוא דהתיר ולא זכר כ"א בית שאן דמשמע מהסוגיא דחולין דאף ממעשרות פטרה וכן אשקלון קאמר הכא בהדיא לקמן בפ"ו דשביעית שנמנו עליה לפוטרה ממעשרות:

ולענין ספיחים מר"ה ועד חנוכה אסור ספיחין וכו'. לפי הגי' שלפנינו על שנת שביעית עצמה מתפרשא ועל בית שאן דלעיל קאי והיינו דקאמר מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין מפני שעד החנוכה מצוין הן שם הספיחין שמביאין ממקום האיסור אבל מחנוכה ועד עצרת כבר אינם מצוין כ"כ ומעצרת ועד ר"ה מספקא לן מפני שיש לחוש שחזרו ונתגדלו ספיחי אותה השנה וממקום איסור באו ויש לתלות ג"כ דבסוף השנה רבו ספיחין ממקום ההיתר כדפרישית בפנים. והתוס' בפ' מקום שנהגו (דף נא ע"ב) ד"ה כל הספיחין וכו' הביאו בשם רבינו נסים לפרש על ספיחין של שביעית שיצאו למוצ"ש ובמקום האיסור מיירי לפירושו וגריס להא דהכא מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחין מחנוכה ועד ר"ה היתר ספיחין. והרמב"ם ז"ל כ"כ בפ"ד מהל' שמטה בהלכה ו' ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין והראה הכ"מ מקומו להא דהכא וכגי' התוספות ועיקר הדין הזה יתבאר במקומו לקמן בפ"ט דשביעית בהל' א' בס"ד רבי יוחנן כדעתיה ור' יוחנן אמר קל וכו'. לפי הכתוב לפנינו פירשתי בפנים והיותר נכון לגרוס ורבי אמר קל הקילו בשביעית וכו' וכך הוא בבבלי פ' השולח (ד' ל"ז) בשביעית בזה"ז ורבי היא וכו' ובעיקרא דהאי דינא אם הולכין אחר מקומו או אחר מעמדו לא כתב מזה הרמב"ם כלום ונראה דנלמד מהאי ברייתא שהובאה לעיל בפ"ק בהלכה ג' מחמר יחידי בצור פטור וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ג ממעשר בהלכה ו' וכן חמר יחידי שנכנם לצור והוא טעון פירות פטור מן הדמאי שחזקתן משדה העיר ובחמרים מרובים שהכניסו לצור חייבין בדמאי וכיון דלקולא מחלקינן בין דבר מרובה לדבר מועט ותולין בדבר מועט שהוא מאותה העיר שעומד שם ה"ה לחומרא אם אותה העיר ממקום החיוב וכן לענין שביעית וכגוונא דהאי עובדא דאייתי חדא משפלה והולכין אחר מעמדו ומהאי טעמא קאמר נמי דנצטרפה דעתו של ר' יוחנן עם ראב"ש ורבו על רבי דדמאי הוא ג"כ מדבריהם ואפ"ה הולכין אחר מעמדו ואף לחומרא כדנלמד מהאי ברייתא וכן נמי בשביעית בזמן הזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף