פני משה/גיטין/ה/ג

פני משה גיטין ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין מוציאין לאכילת פירו'. כדמפרש בגמרא ראובן שגזל שדה משמעון והיא מלאה פירות ואכל הפירות ומכר השדה ללוי ובא שמעון כנגזל וטרפה מלוי וחוזר לוי הלוקח על ראובן וגובה הקרן ממשועבדים של ראובן ושמעון הנגזל גובה פירותיו מבני חורין של ראובן:

ולשבח קרקעות. וכן אם לוי הלוקח השביח הקרקע בנטיעת האילנות או בזבל וכיוצא בזה ושמעון הנגזל טרפה עם השבח חוזר וגובה השבח מבני חורין של הנגזל ולא ממשועבדין:

ולמזון האשה והבנות. דתנאי כתובה הוא ואת תהא יתבה בביתי ומיתזנא מנכסי בנן נוקבין די יהוון ליכי מנאי יהוון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי וכשבאות לגבות מזונותיהן אינן גובין אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים:

מפני תיקון העולם. דכל הני דברים שאין להם קצבה הם ולא ידע הלוקח כמה ולא מצי מזדהר:

והמוציא מציאה. והחזירה והבעלים אומרים שלא החזיר כולה:

לא ישבע מפני תיקון העולם. שאם אתה אומר ישבע אין לך אדם שמטפל במציאה להחזירה:

גמ' מפני שאין להם קצבה. היינו מפני תיקון העולם דקתני כדפרישית במתני':

גזל. ראובן גזל שדה משמעון כו' לאכילת פירות מפרש לה כדפרישית במתני':

ושמעון גובה אכילת פירות מבני חורין של ראובן גרסינן:

עמד לוי כו'. היינו פירושא דלשבח קרקעות כדפרישית במתני':

והוא שקדם מקחו של זה לשבחו של זה. הא דאמרי' שאין זה הלוקח חוזר לגבות השבח ממשועבדים של הנגזל והיינו לוקח שלקח שדה אחת מן הנגזל דוקא שקדם מקחו של לוקח זה שלקח מהנגזל קודם לשבחו של לוקח זה שלקח מהגזלן וכדאמרינן טעמא מפני שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה:

אבל אם קדם שבחו של זה. וכבר נודע קודם למקחו של לוקח זה מהנגזל:

לוי גובה את השבח גרסינן. ואפי' ממשועבדין של שמעון מכיון דנודע הוא וקצוב בשעת מכירה:

אף באכילת פירות כך היא עובדא. כן הדין נמי באכילת פורות דהא דאמרינן דהנגזל גובה אכילת פירות מבני חורין בשלא קדם אכילת פירות שאכל הגזלן קודם למקחו של הלוקח שלקח ממנו אבל אם קדמו אכילת פירות למקחו של הלוקח גובה שמעון הנגזל אפילו אכילת פירות מהלוקח של ראובן דכבר נודע וכקצובין ועומדין הן:

אפיק ד' דינרין. אדלעיל קמהדר הא דאמרינן השביח לוי הלוקח גובה השבח מבנ"ח של שמעון הנגזל היינו השבח היותר על ההוצאה אבל מה שהוא כנגד ההוצאה גובה מהגזלן:

אפיק. ואם הוציא ארבעה דינרין והוא שבח ששה גובה הארבעה ממשועבדים של ראובן הגזלן וכגון דקדם שבחו ללוקח של ראובן ולא לליקח של שמעון כדאמרינן לעיל והשנים אחרים גובה מבני חורין של שמעון:

אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה אצל ראובן גרסי' ובמילתיה דר' יוסי גרסי' אין לך יורד שלא ברשות וידו לעליונה אצל שמעון. כלומר דר' אבין פליג אהא דקאמר דאין לו אלא יציאותיו מראובן ואם אין לו לגבות משמעון המותר יפסיד ואמאי הא אין לך יורד ברשות יותר מזה שלקחו מראובן ואמאי יהיה ידו על תחתונה אצל ראובן דמשוית ליה כדין היורד שלא ברשות ואין לו אלא ההוצאה אם השבח יתירה עליו:

ור' יוסי בר' בון. פליג אהא דקאמר שנוטל מותר השבח על ההוצאה משמעון והא אצל שמעון יורד שלא ברשות הוי ואמאי יהיה ידו על העליונה ליטול השבח המותר מהוצאה כדין היורד ברשות:

ראובן כו' ובא שמעון. הנגזל וטרפה מיהודה יהודה ודאי לא אזיל גבי לוי לגבות ממנו כלום שהרי מתנה היתה אצלו ואין למתנה אחריות:

לוי. אבל לוי הלוקת הולך וטורף מראובן הגזלן שמכרה לו:

ולא מתנה יהבתינה. והא ראובן יכול הוא לומר ללוי לא מתנה נתת ליהודה ומה הפסדת בזה:

יכול הוא מימר. משום דלוי יכול לומר לו הייתי רוצה ליתן ליהודה מתנה והוא ישלם לי איזה טובה בעבורה ועכשיו הפסדתי שטרפה הנגזל ממנו:

יהודה אזל גבי לוי. יהודה חוזר על לוי לגבות ממנו לפי שהוא מכרה לו ויש לו אחריות עליו:

לוי. אבל לוי אינו חוזר על ראובן שהרי מתנה היתה בידו דאמר ר' יוסי אין שיעבוד אחריות למתנה שלא נתנה לו אלא כל זמן שלא יטרוף הנגזל:

ולא הספיק. שמעון הנגזל לכתוב שטר טירפא לטרוף מלוי עד שמת שמעון ונפלה הקרקע בירושה לראובן דמיירי שמתחילה גזלה לאחד ממורישיו:

דמאן הוא. של מי השדה היא עכשיו של ראובן או של לוי ופליגי בה רב הונא וחייה בריה דרב:

אם כתב שטר טרפו. אם כבר היה נכתב שטר טרפא לטרוף מלוי קודם שמת שמעון:

של ראובן. היא דנפלה קמיה בירושה והמכר בטל וראובן מחזיר מעותיו ללוי אבל אם מת שמעון קודם שנכתב שטר הטרפא של לוי היא שהרי עדיין השדה מוחזקת בידו והמכר קיים:

וחרנה אמר. דאין חילוק אלא היא כתב שטר הטרפה היא לא כתב הואיל ועדיין לא נטרפה מידו ושל לוי היא:

מסתברא דלא דראובן. דלא כמו אלא כלומר מן הסברא של ראובן היא דיכול מימר ליה דבר שאינו שלי מכרתי לך בתחילה והמכר בטל ועכשיו שלי היא והילך מעותיך:

ר' יוסי בר' בון. אמר לא מסתברא אלא דלוי ול"ג דראובן:

דיכול. לוי למימר ליה לראובן האי דלא קומיך בתמיה אם השדה עכשיו אינה לפניך הרי שלך היא:

אקים לזביניה טביאת. ואני אקיים המכירה בטוב הואיל ותחת ידי היא שעדיין לא טרפה ממני שמעון:

מהו לגבות פרנסה. של הבנות לנדוניא אם לגבות ממשועבדין הואיל וקצובין הן וקאמר ר' זעירא דפליגי בה כו' והאי סוגיא איתא פ' מציאת האשה הלכה ו' ושם פירשתי:

גזר דין נפק. הוציאה אשה אחת ציפור בת אבשלום פסק דין והיה כתוב בו ר' סימון כו' גבינו לה למזונות מן המטלטלין כמנהג מקומה שנהגו שם לגבות למזון האשה והבנות מן המטלטלין:

רב הוה כתיב לרבי. כתב לו אגרת של שאלות:

עברון על דעתיה דר"ח רבה. עברו הכתבי' לפני ר' חייה א"נ שרבי הרא' בעצמו לפניו להגיד דעתו בזה:

והוה ר"ח כתיב. ליה תשובה בין השיטין כך:

עמדו היתומים ומכרו. הנכסים גובין מן הפרנסה כלומר בשביל פרנסת הבנות גובין ממשועבדים ואין גובין מן הלקוחות בשביל מזונותיהן:

עמדו ושיעבדו. כך היה לשון השאלה וע"ז השיב לו ר"ח הא דלעיל והשתא מפרש לה הש"ס השיעבוד הזה איני יודע מהו כלומר מי שיעבד אם דוקא היתומין או אפי' כששיעבד האב:

אחד שיעבוד האב ואחד שיעבוד הבן. במשמע והיינו דנקט שיעבדו דאפי' שיעבד האב הנכסים בחייו גובין מהן לפרנסה:

לית כאן בשיעבוד האב. לא מיירי כלל בשיעבוד האב אלא בשיעבוד הבן הוא דגובין ושיעבדו איתומים קאי:

אם בשיעבוד האב. דאי ס"ד בשיעבוד האב קשיא אם בחיי האב אינו גובה לפרנסת הבנות מן הלקוחות לאחר מיתת אב לכ"ש אלא בשיעבוד הבן ה"ט דגובין דמיד כשמת האב חל על הנכסים חיוב פרנסה שלהן קודם ששיעבדו:

נישאו הבנות אלמנה ניזונת מהן. דאע"ג דאמור רבנן בעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין מוציאין למזון האשה והבנות ממשועבדין הכא לגבי אלמנה שויוהו רבנן כיורש:

בדידיה. נכדו ור' יודה נכד אחותו של ר"י בר"ח אמרו בשם ר"י בר"ח אפילו מתו הבנות וירשן הבעל אלמנה ניזונית מהן:

בדידי'. מלשון בדי עורו מבדיו וענפיו והיותר נראה דבריריה גרסי' כמו בר בריה וקיצור לשון הוא כדרך הש"ס הזה:

בני בנים מה הן. לענין פרנסת הבנות קא מיבעיא ליה אם מתו האחין והיא גובה מן הבנים שלהן מאי אם כבעלת חוב שלהן היא כמו של אביהן או לא ונפקא מינה לענין בינונית ושלא בשבועה:

בני בנים הרי הן כבנים. כי היכי דגובה מן האחין מבינונית ושלא בשבועה דב"ח שלהן היא כך מבניהם:

אין בני בנים כבנים. ומהן אינה גובה אלא זיבורית ובשבועה כדמפרש טעמא לקמיה:

היא בני בנים של הלן. כלומר כמו בעלמא בני בנים הרי הן כבנים לענין ירושה ולכל מילי וה"נ כן ואמאי אמרת אינן כבנים:

בני בנים קפצה עליהן ירושת תורה. כלומר שאני הכא דהרי הבת בעלת חוב של הבנים היא ואין כאן בא לפרוע מנכסי יתומין והילכך גובה בבינונית ושלא בשבועה אבל מהבנים שלהן דהן יורשין ירושת תורה משל אביהן ולאו ב"ח שלהן היא אלא שפורעין חוב אביהן הילכך מהן לא תגבה אלא זיבורית ובשבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומין:

תמן תנינן. ריש פ' שבועת הדיינין:

מפני שהוא כמשיב אבידה. שהרי היה יכול לכפור בו הכל דבבנו אדם מעיז ומדלא העיז משיב אבידה הוי ופטור משבוע':

כדרך שתיקנו במציאה. במתני' לא ישבע מפני תיקון העולם וה"נ בהא דכמציאה הויא:

מתני'. דקאמר' המוצי' מציאה לא ישבע:

בשאמר לו שני שיורים מצאתי לי. שלי והלא טוען לא מצאתי אלא אחד הילכך פטור משבועה דטענת בעל המציאה שמא הוא:

לא בזה תיקנו. שיהא פטור משבועה שהרי זה טוענו ודאי לא החזרת לי אלא אחד:

בזה תיקנו. בטוענין בחזרה בזה הוא דצריך תקנה וטעמא דמ"מ מפני תיקון העולם איכא שלא ימנעו מלהחזיר אבידה אבל בראשונה שחלוקין במציאה הן מדבר תורה הוא פטור ולא צריך תקנת חכמים להא:

כהדא דתני. דפטור הוא מן התורה:

פרט לזה שלא כיחש. בה לגמרי ומודי מקצת נמי לא הוי שהרי זה טוענו שמא:

אבל. אם חלוקין בכה"ג שזה אומר ראיתיך מושך שני שוורים קשורים שלי והוא אומר לא משכתי אלא אחד בכה"ג לא תיקנו לפטרו משבועה דלא שייך כאן מפני תיקון העולם:

לא בזה תיקנו. דכיון שאומר אני הייתי במעמד כשהודית לאבא בשעת מיתתו שוב אינו יכול להעיז וטענת ודאי היא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף