מראה הפנים/גיטין/ה/ג

מראה הפנים גיטין ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גזל שדה משמעון כו'. מה דפרישית ולפי שהגהתי בפנים כך נראה והוא כאוקימתא דרב אשי בבבלי פ' שנים אוחזין דף ט"ו על האי ברייתא דמפרשה למתני' לאכילת פירות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדי' ופירות גובה מנכסים ב"ח וניפרש לה רב אשי לצדדין קתני כגון שגזל שדה מליאה פירות ואכל הפירות ומכר השדה בא לוקח לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. ואפשר לפרש לפי גי' הספר דהכל על הנגזל קאי וכעין אוקימתא דרבא התם דמפרש לה כגון שגזל שדה מליאה פירות ואכל את הפירות וחפר בה בורות שיחין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. והכא נמי הכל על הנגזל קאי וכגון שגזל שדה מלאה פירות משמעון ומכרה ללוי ולוי אכל הפירות ובא שמעון וטרף להשדה מלוי דהפירות כבר נאכלו וא"כ לוי חוזר וגובה הקרן מראובן ממשועבדים ושמעון הנגזל גובה אכילת פירות מלוי מבני חורין שלו וכן לוי חוזר וגובה הפירות ג"כ מבני חורין של ראובן וזהו כדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' גזילה הל' ח' שכתב הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותי' מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בני חורין ע"כ ובודאי גם מהלוקח אינן נגבין אלא מבני חורין דזיל בתר טעמא לפי שאין קצובין. והה"מ ז"ל טרח שם להוציא דברי הרמב"ם מאין למד לומר כן והנם מבוארים לפי מ"ש:

אפיק ד' דינרין כו'. וזהו כדאמר בשנים אוחזין שם הלוקח יש לו שבח מהגזלן אם טרפו מידו וכדמסיק התם דוקא אם לא הכיר שאינו שלו והילכך קרי ליה הכא לגבי ראובן יורד ברשות שהרי מכרה לו והוא לא ידע שאינו שלו ולגבי שמעון שלא ברשות דהרי ירד לתוכה שלא ברשותו וכדפרישית:

ראובן גזל שדה משמעון כו' ולא הפסיק לכתוב טרפו עד שמת. ע"כ בשנפלה להגזלן בירושה מיירי כדפרישית ופליגי הכא אם יכול ראובן להחזיר מעותיו ללוי ולעכב שדה לעצמו או לא אבל בפ' שנים אוחזין שם דף ט"ז פשיט ליה דירושה ממילא היא ולא טרח אבתרה ולא שייך לומר לאוקמי קמי לוקח הוא דבע' והילכך הוי כיורש דעלמא וחוזר וגובה ונותן מעות ללוקח. ולפי הך גי' שלפנינו ר' מנא ור' יוסי בר' בון אדלעיל קאי וצריך להגיה בדברי ר' יוסי בר' בון דל"ג דראובן כדפרישית ואי דלא מסתפינא אמינא דחסר כאן מהגי' וצ"ל קודם הא דרבי מנא חזר ולקחה א"ר מנא כו' ומילתא אחריתא היא שאם חזר הגזלן ולקחה מהבעלים ראשונים אם אמרינן לאוקמי קמי דלוקח הוא דקבעי או לא וקאמר ר' מנא מסתברא דאינה אלא של ראובן דהמכר ראשון בטל דמילה דלא דידיה כו' ור' יוסי בר' בון לא פליג אלא דקאמר נמי לא מסתבר' דלאו דלוי הוא אנא דראובן משום דראובן יכול למימר ליה האי כו' כלומר לא לפניך נתכונתי לעמו' המקח בטוב שלקחתי מבעלים הראשונים. ואפ"ה לא פליגא האי שיטתא אשיטת הבבלי דקאמר התם דאם חזר ולקחה מהבעלי' הראשוני' ודאי לאוקמי קמיה דלוקח הוא דבעי דשאני התם דבסתם מיירי ומסתמא אמרינן ניחא ליה דליקו בהימנותא דלא לקריוה גזלן אבל הכא מיירי שאומר בפירוש שחוזר בו מהמכר ורוצה לעכבה לעצמו ולהחזיר לו מעותיו ודמיא להא דאמר התם עד אימת ניתא ליה דליקו בהימנותי' עד דמתחילין יומי אכרזת' שאם לא קנאה עד שתבע הלוקח את הגזלן שמכר לו שדה שאינו שלו ונתחייב לשלם והתחילו ב"ד להכריז על נכסי הגזלן להגבות מהם ללוקח ואח"כ קנאה הגזלן מהנגזל לא נתקיימה ביד הלוקח ויכול הגזלן לתת לו מעותיו ולהוציא מידו:

רב הוה כתיב לרבי כו'. בבבלי כתובות דף ס"ט תלה ליה רב לרבי ביני חיטי האחין ששיעבדו מהו ופשיט לה רבי מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ומשמע נמי דוקא אחין וכ"כ המרדכי בפ' מציאת האשה אבל האב ששיעבד אין מוציאין אע"ג דדבר קצוב הוא דהפרנסה אין חוב עליו כתנאי כתובה אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא ציוה האב שלא לפרנס. וכן הביא בהגהת אשר"י שם. ולפי טעם זה היה אפשר לומר דלענין מזונות הוי איפכא דהיכא ששיעבד האב מוציאין דהרי חוב עליו בתנאי כתובה. אבל לפי ה"ט דקאמר הכא למזונות אין מוציאין לעולם ל"ש שיעבד האב בחייו ל"ש שיעבד הבן וכן כתב הטור אה"ע סימן קי"ב דבין שמכר האב או מכרו האחין אין מוציאין למזונות אלא דבסי' קי"ג לענין פרנסה השמיט החילוק בין שיעבדו הבנים לשיעבד האב:

בני בנים מה הן. זהו כגוונא דבעי התם בכתובות והשתא דאמר' בעלת חוב הויא דאבא או דאתי למאי נ"מ למיגבא בבינונית ושלא בשבועה וזיבורית בשבועה והתם הבעיא קאי לגבות מהאחין עצמן והכא לענין לגבות מהבנים שלהן והיינו הך ופשיט לה נמי התם דבעלת חוב דאחי הויא וגובה מהן בינונית ושלא בשבועה ומהבני' שלהן זיבורית ובשבועה כדאמר התם בעובדא דברתיה דרב אשי. וכה"ג איתא נמי בפ' נערה הלכה ח' ושם מפורש בענין אחר ויש לפרש להא דהתם כמו הכא וע"ש:

אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי כו'. כך נ"ל לפרש לפי פשט הסוגיא דטעמא דבזה לא תיקנו שהרי זה טוען משכת והכרתי אותן שהם שלי ואין כאן מפני תיקון העולם וטענת ודאי היא. ובבבלי מחלק ר' יצחק במציאה נמי בין שני כיסין קשורין דלא מנתחי אהדדי ובין שוורי' קשורי' לא ישבע דמנתחי אהדדי ורוב הפוסקי' הסכימו דלא כר' יצתק אלא כסתם מתני' דבמציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף