פני משה/עירובין/ו/י

פני משה עירובין ו י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שכח אחד מן החיצונה ולא עירב. הוי כעירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה שזה שלא עירב אוסר על בני חצרו והפנימית מותרת שהיא בהיתרה עומדת והחיצונה אסורה ואם אחד מן הפנימית שכח ולא עירב הוה כעירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שאותו שלא עירב אוסר על בני חצרו והן עוברין על החיצונה ולפיכך שתיהן אסורות:

נתנו עירובן במקום אחד. כגון שעשו שתיהן עירוב אחד והניחו העירוב בהחיצונה וקרי לה מקום אחד מפני ששתיהן משתמשות לה שהפנימית עוברת דרך עליה ושכח אחד מהן ולא עירב בין שהוא מן הפנימית ובין שהוא מן החיצונה שתיהן אסורות לפי שעכשיו אין הפנימית יכולה להסתלק עצמה ולהסגיר את פתחה ולטלטל בחצרה דהא ליתא לעירובה גבה. וא"כ היא אסורה לטלטל במקומה וכשהפנימית אסורה במקומה אסורה גם החיצונה. אבל אם היו נותנין העירוב בפנימית החיצונה הוא דמתסרא בשכחה של אחד מן הפנימית ואין הפנימית מיתסרא בשכחה של אחד מן החיצונה דהא הפנימית אחדא לדשא ומשתמשא:

ואם היו החצירות של יחידים. שאין דר בכל אחת אלא אחד א"צ לערב זע"ז וכדי שלא יאסור הפנימי על החיצון חבירו. אלא כל אחד משתמש בחצרו ואין הפנימי אוסר על החיצון אע"פ שיש לו דריסת הרגל עליו משום דרגל המותרת במקומה הויא וקא סתים לה הכא כהת"ק שרגל המותרת אינה אוסרת:

גמ' אמר ר' יוסה דר"ע היא. הא דקתני בבבא דסיפא דרישא שאם עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שתיהן אסורות אליבא דר"ע היא דאיהו ס"ל דריסת הרגל שיש להפנימית על החיצונה אוסרת אותה ואפי' עירבה החיצונה נאסרת מחמת הפנימית שלא עירבה ודריסת רגלה עליה. ואע"ג דר"ע ס"ל אפי' רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה כדקתני עירבה זו לעצמה וכו' ס"ל לר' יוסה דמפרשינן הכל אליבא דר"ע ולא זו אף זו קאמר לא זו דרגל האסורה במקומה אוסרת אלא אף זו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה:

אמר ר' לא בשם ר' ינאי דריסת הרגל אסורה ואוסרת. כלומר דר' אילא פליג על האי אוקימתא דר' יוסה אלא דהך בבא אף כהת"ק אתיא דלא פליג ת"ק אדר"ע אלא ברגל המותרת במקומה שאינה אוסרת אבל הכא מכיון שדריסת הרגל דאסורה היא שהפנימית אסורה במקומה ואוסרת על החיצונה אפי' להת"ק כדפרישית במתני':

שכח אחד מן החיצונה וכו'. וקתני בסיפא נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין החיצונה שתיהן אסורות ומפרש לטעמא דהך בבא והדר מדייק עלה:

שכח אחד. כלומר שהרי אם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב טעמא דשתיהן אסורות לפי שהחיצונה אסורה שלא עירבה נקראת שזה שלא עירב עמהן אוסר ונמצא שבטל העירוב והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בהחיצונה וכדפרישי' במתני' דמיירי שנתנו עירובן במקום א' והיא החיצונה והרי היא מקום האסור וא"א להפנימית לסגור פתחה ולהשתמש שאין עירובה אצלה:

והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור. ולקמן מדייק עלה:

שכח אחד מן הפנימית וכו'. ואם שכח אחד מן הפנימית ולא עירב אם כן הפנימית אסורה שלא עירבה נקראת וחיצונה אסורה מחמת הפנימית שנתנו עירובן במקום אסור ושדריסת הרגל אוסרת וכלומר אף דבלאו הכי אסורה הפנימית שלא עירבה לטפויי למילתא נקט חדא דהפנימית אסורה מכח שנתנו עירובן במקום אסור ואין עירובה אצלה ודריסת הרגל שלה שאסורה במקומה אוסרת להחיצונ' ועוד שהרי לא עירבה וכדאמרן:

שכח. אמר מר שכח אחד מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ומדייק ניחא שהחיצונה אסורה שהרי לא עירבה נקראת מחמת זה שלא עירב אלא הפנימית למה אסורה אם מפני שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בחיצונה הרי לא נתנו עירובן במקום אסור דקס"ד דהואיל וכולן עירבו חוץ מאחד לאו מקום אסור מיקריא אלא שתאמר מפני שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן בפנימית דריסת הרגל אוסרת ומ"ט אסורה הפנימית:

אמר ר' יוסה. היינו טעמא מכיון שנתנו במקום אחד נעשו כולן רשות אחת וכלומר לא תימא דטעמא שנתנו במקום אסור ומדייקת עלה כדסלקא דעתך אלא דהכא מכיון שנתנו עירובן בחיצונה נעשה הפנימית והחיצונה כולן רשות אחת וא"כ אי אפשר להפנימית לטלטל במקומה שהחיצונה אוסרת עליה אע"פ שאין להחיצונה דריסת רגל על הפנימית מ"מ מכיון שהכל רשות אחת ובחיצונה שכח אחד ולא עירב גם הפנימית אסורה:

אין תורת חצר לעכו"ם וכו'. כדמפר' ואזיל:

שאם היה שרוי בעליונה את מורידו לסור. כלומר שהעכו"ם דינו אם הוא דר בפנימית כרבים הוא ואוסר על החיצונה ואפי' יש בית ועליה באותו חצר והנכרי דר בעליה ויש לו דרך מהעליה לחוץ את מורידו רואה אתה כאילו הוא דר למטה ויש לו דריסת הרגל על החיצונה כדי לאסור על החיצונה:

אין תורת דקה לעכו"ם. שבישראל הדין הוא שאם א' עשה דקה והוא איצטבא לפני פתחו לסימן שסילק עצמו מן החיצונה ואין לו דריסת רגל עליה מהני כמו דין הדקה של בני המבוי אבל עכו"ם אין לו תורת דקה שאפי' עשה דקה לפני הפנימית שהוא שרוי בתוכה את מוציאו כדי לאסור על החיצונה ולפי שאין סילוקו של העכו"ם סילוק שהיום הוא מסתלק ולמחר חוזר בו עד שישכיר רשותו דבהא לא חיישינן שיחזור בו מכיון דנקט דמי:

יש תורת חצר לעכו"ם וכו'. כלומר דאף על גב דאמרינן אין תורת חצר לעכו"ם לענין שאם דר העכו"ם יחידי בפנימית כרבים מיחשב ואוסר על החיצונה היינו דוקא שיהיו שני ישראלים בחיצונה. אבל אם ישראל אחד דר בחיצונה אפי' אם היה ישראל ועכו"ם דרים בפנימית אינו אוסר על החיצון שהרי לעולם אינו אוסר העכו"ם עד שיהיו שניהן ישראל דקיי"ל כרבי אליעזר בן יעקב דריש פרקין וא"כ מאי מהני שהישראל דר עמו בפנימית הא בעינן שנים ישראל ולענין זה יש תורת חצר לעכו"ם שצריך שיהיו שני ישראלים דרים בחיצונה:

ר' בא בשם רב יהודה מי שיש לו דקה לפנים מביתו. כלומר שעשה דקה לפני ביתו גב ה עשרה טפחים בישראל אינו אוסר על בני החצר לפי שבזה סילק עצמו מהן. והוא הדין שאם א' דר בעליה ואחד דר למטה מהני הדקה לסלק עצמו ואין בעל העלייה אוסר עליו דלהכי נקט גבוה עשרה טפחים:

ובעכו"ם אוסר. שאין תורת דקה לעכו"ם כדאמרינן לעיל. והא דהדר נקט להא משום דרמי לדר' בא מדידיה אדידיה כדלקמן:

מיחלפא שיטתיה דר' בא. על הא דקאמר בישראל אינו אוסר פריך דהא תמן לקמן בפרק חלון בהלכה א' קאמר ר' בא בשם רב יהודה דקאמר משמיה דשמואל בכותל שבין שתי חצרות שהקיפוהו סולמות מכאן ומכאן כלומר אפי' הקיפוהו בסולמות משני צדדיו לחצר זו מכאן ולחצר זו מכאן לא אמרינן שע"י הסולמות שיכולין עכשיו לעלות ולירד מזו לזו נעשין החצרות כאחת ומערבין אחד אלא אפי' כן מערבין הן שנים כל חצר וחצר לעצמה ואין מערבין אחד אלמא דסולמות לא מהני ולא מידי ואמאי קאמר הכא דמהני דקה לסלק עצמו ואפי' מזה שדר עמו בעליה:

אמר ר' יוסי בר' בון. שאני היא דתמן על ידי הסולמות הן נידונין כפתחים. כלומר וכי הן נידונין כפתחים כדקאמ' ר' יוסי בר' בון גופיה לקמן שם דמיירי בשלא כיונו הסולמות זה נגד זה ומכיון שלא כיונו נעשו כפתחים בתמיה שאם היה הסולמות מכוונין זה כנגד זה והיה נוח לעלות ולירד מזי לזו היו נידונין כפתחי' שבכותל שהדין בזה שמערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אבל מכיון שאינן מכוונים אינם כפתחים ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

ברם הכא. בדקה דרך העליונים לירד למטה ואין דרך התחתונים לעלות למעלה וכלומר דהא בלאו הכי אין התחתון הדר למטה אוסר על הדר בעליה שאין דרך התחתונים לעלות למעלה אלא בעל העליה הוא שאוסר על הדר למטה לפי שדרך העליונים לירד למטן שכשרוצה לילך לרה"ר צריך לירד ולעביר דרך עליו ואיסר עליו והלכך כשעשה זה הדר למטה דקה גבוה עשרה מראה הוא בכך שאינו רוצה שיעבור דרך עליו ומסלק עצמו ממנו ולפיכך אין בעל העליה אוסר עליו:

הדרן עלך הדר עם הנכרי

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף