שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מג
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה מ"ג
תרווייהו רבנן הודם כזית רענן יפוצו מעיינותיהם חוצה כנחלי ארנון תלמידיי הוותיקים כמהור"ר הירש וכמר"ר מענדל שי':
על אשר שהייתם נושאים ונותנים לפני בעובדא דהוה בעלת הבית שהביאה לביתה בשר ושומן וחלב ובקשה מאשה אחרת מגרת ביתה שתעשה הבשר והשומן בהכשר בהדחה ומליחה לקדרה והיא עשתה כן ואחר כך מצאה בעלת הבית מונח בכלי הבשר והשומן וגם החלב ושאלה לאשה ההיא על החלב אם נמלח החלב עם הבשר והשומן והשיבה שאינה יודעת ואומרת שלא היתה יודעת כלל שיש כאן חלב והיא מסופקת אם נמלח הכל כל מה שמונח בכלי או לא מה דינו:
תשובה נראה לכאורה להקל בזה מטעם דיש לומר כאן נמצא וכאן היה ולא נמלח החלב עם השומן אלא שאחר כך הניחו החלב על השומן דכי האי גונא מקילין אפילו בפסח לענין חמץ ומטעם זה נמצא בתשובת מהר"ם לובלין סימן ע"ה בגרעין שבולת שועל שמצאו בכרוב כבוש בפסח שהיה מקיל הרבה יעויין שם הוא הדין נמי כאן יש להקל ולומר שלא נמלחו יחד אלא אחר שמלחו הבשר והשומן והדיחו הניחו החלב על הבשר והשומן ולא דמי לדגים טהורים מלוחים דאית בהו שמנונית ומונחים עם דגים טמאים מלוחים דספיקא לחומרא כהובא בש"ע מי"ד בהג"ה סימן פ"ג סוף סעיף ה' כיון שהוא ספק דאורייתא הוא הדין כאן לא דמי דהתם אנו רואים ריעותא לפנינו שהם מלוחים אלא שמסתפקים אם נמלחו יחד או לא הוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא אבל כאן שאין אנו רואין שום ריעותא לפנינו מהמליחה רק שמונח החלב עם הבשר והשומן אפשר שיש להקל ולומר שאחר המליחה הונח שם:
אמנם אחר עיונא קצת נראה דלא דמי דהתם שאני משום דמיירי התם בדבר שיכולין לתלות ולומר שמעצמו נפל לתוכו החמץ, וקודם לכן לא נראה שום ריעותא לפנינו מחמץ שנמצא אחרי כן התם הוא דיש להקל ולומר כאן נמצא וכאן היה אף על גב דלא זזה מתחת ידו אותו מאכל שנמצא החמץ בתוכו ולא ראה מידי שנפל לתוכו מכל מקום אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואמרינן ודאי דלא ראה הנפילה מפני שלא היה רמיא עליה להשגיח על זה אבל בנדון דידן שבעלת הבית הביאה לביתה בפעם אחת יחד בשר ושומן וחלב והיה האיסור חלב מוחזק לפנינו והאשה האחרת שהיתה מדיחה ומולחת הבשר ושומן לא היתה יודעת שיש לפניה חלב שתהא נזהרת ממנו וגם אינה אומרת שהניחה שום דבר מונח ממה שהיה לפניה שלא מלחה ומעצמו אי אפשר שתופל החלב לכלי שמונח בתוכו הבשר והשומן אם לא על יד אדם שהיה מניח את החלב לכלי ואין שום אדם לפנינו שיגיד שהוא הניח החלב לתוך הכלי הזה ודאי שיש להסתפק שהאשה שהיתה מולחת הבשר והשומן מלחה גם החלב עם השומן ולא אסקא אדעתא שיש חלב לפניה ולא שמה על לבה להבחין כמה היה ועל כן איננה יודעת אם מלחה עמו או לא וכיון דאין ששים בשומן ובבשר נגד החלב יש לאסור הכל הבשר והשומן דקיימא לן דמליחה צריך ששים:
והנה בענין זה שההיתר היה בשר ושומן והאיסור היה חלב ודאי דאסור הוא משום דהוי ספק דאורייתא דבשר וחלב מיקרי שני מינין כמבואר בטור י"ד סי' צ"ח ובב"י שם בשם מצאתי כתוב וכו' ומין בשאינו מינו מן התורה צריך ס' והכי קיימא לן כמבואר בי"ד סימן צ"ח דהרי אלו הוה ידעינן בודאי שנמלך החלב עם הבשר היה אסור מן התורה כיון דליכא ששים נגד החלב השתא דהוי ספק אי נמלח עמו או לא הוה ספק דאורייתא ואזלינן לחומרא ולא שייך כאן למימר רואין את שאינו מינו כאלו אינו וכו' דלא אמרינן רואין וכו' אלא בנשפך ולא כשהוא לפנינו כמבואר כך בהדיא בסימן צ"ח כל זה נראה פשוט וברור:
אבל היכא דלא הוה לפנינו אלא שומן לחוד ונמצא החלב עליו ואירע כך כדלעיל שיש להסתפק שנמלח החלב עם השומן ואין ששים בשומן נגד החלב נראה לומר דבכי האי גונא מיקרי ספק דרבנן ואית לן למיזל לקולא משום דחלב ושומן מיקרי מין אחד וקיימא לן דמין במינו בטל ברוב מן התורה אלא שרבנן הצריכו ששים ואם כן השתא דמספקא לן אי נמלח החלב עמו או לא נמלח לא הוה אלא ספק דרבנן כיון דשומן היה הרוב והוא מתיר מן התורה דבטל ברוב והרי אין כאן אלא ספק דרבנן שהצריכו ששים ואזלינן לקולא:
ואע"ג דלא כן משמע מתשובת הרא"ש הביאו הטור י"ד סימן ס"ו בצים הטרופים בקערה וכו' ושם בב"י מבואר יותר וז"ל בצים הטרופים בקערה ונמצא קורט דם על חלמון של אחד מהן ולקחה האשה החלמון שהיה קורט דם עליו וזרקתו אם המותר מותר אם לאו תשובה יראה לי כל הבצי' טרופ' בקערה אינו ניכר ואם היה הדם על החלמון או על החלבון שמא היה חוץ לקשר דשדא תיכלא בכוליה וספיקא דאורייתא לחומרא ואפי' כשלקחה החלמון החלבון שהוא דק וצלול נתערב ונשאר בקערה ונעשה הכל אסור עכ"ל, הרי מבואר כיון דלדידה דם בצים דאורייתא מיקרי האי ספק דלא ידעינן אם היה הדם במקום האוסרו או לא ספיק' דאורייתא אף על גב דמין במינו הוא ומין התורה בטל ברוב אפילו הכי אזלינן לחומרא הוא הדין נמי בנדון דידן דמסתפקים אם נמלח החלב עם השומן או לא יש לנו לאסור אף על פי שמן התורה בטל ברוב דמאי שנא מביצה דהתם נמי מסתפקים אם יש לאו איסור או לא והיינו אם הדם הוא במקום האוסרה או לא ואפילו אי הוה במקום האוסרה היה בטל ברוב מן התורה ואפילו הכי פסק הרא"ש דאזלינן לחומרא הוא הדין נמי בנדון דידן:
הא לאו מילתא הוא דדוקא התם בדם בצים אזלינן לחומרא משום דהתם הספק הוא אי הוה הדם במקום האוסרה ולא תלי בהאי תערובת ואלו היה בפני עצמו היה אסור משום דהוה לדידיה ספיקא דאורייתא לכך אוסר תערובתו בשאר בצים ולא מהני אחר כך בטולו ברוב דזה פשוט הוא שספק איסור דאורייתא שנתערב חד בתרי אף על פי שמן התורה בטל ברוב מכל מקום מדרבנן הוא אסור עד ששים אבל בנדון דידן עיקר הספק הוא התערובות ואם נמלח עמו או לא ואפשר דלא נמלח כלל מהני בטולו ברוב דמותר הוא מן התורה ולא הוה אלא ספק דרבנן:
וכן משמע מהא דכתב הטור י"ד בסימן קי"א מספר תורת הבית וז"ל היה ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה תולין להקל כיצד שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של בשר נבילה ונפל חתיכה נבילה לתוך אחת מהן אם ההיתר שבקדירות ההיתר רבה קצת על חתיכת הנפילה תולין להקל לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ששים וכיון שאינו אלא דרבנן מקלינן עכ"ל הרי מבואר היכא שהספק הוא בגוף התערובת אם נתערב או לא כמו בנדון דידן כיון דמן התורה מין במינו בטל ברוב מיחשב ספק דרבנן ותלינן להקל:
וא"ל דטעמא אחרינא איכא התם והיינו משום דיש לפנינו עוד קדירה אחת של בשר נבילה דהיא אסורה בלאו הכי וההיתר נשאר בהיתרו לכך מהני התם אם ההיתר רבה על האיסור ועושין מזה ספיק' דרבנן אבל אי לא הוה לפנינו עוד קדירה של נבילה שהיינו יכולים לתלות בה לא היינו תולין להקל אף על פי שהיתר היה רבה על האיסור הא ליתא דודאי אי לא איתחזיק איסור כלל כגון שאין לפנינו אלא קדירה אחת וספק אי נפל איסורא לתוכו אי לא דאזלינן לקולא דטפי יש להחמיר בשתי קדירות דהאיסור נפל בודאי ואין אנו יודעים באיזה נפל, מה שאין כן בקדירה אחת ואין אנו יודעים אי נפל כלל איסור להתם דלא איתחזיק איסור כלל ודאי דיש להקל טפי:
וכן מבואר בהדיא מדברי הרשב"א שהביא הטור התם בסימן קי"א שכתב וז"ל, וכן הדין אם לא היה כאן אלא קדרה אחת של בשר שחוטה ונפל בה אחת מאלו שתי החתיכות ואין ידוע איזה נפל אין תולין דשל היתר נפל וכו' עכ"ל והיינו אם הוא איסור דרבנן תולין להקל אפי' בשאין ההיתר רבה על האיסור ואם הוא איסור דאוריתא תולין להקל אם ההיתר רבה על האיסור, אף על פי דבודאי נפל אחת מהם לתוכו מכל מקום כיון דספק הוא מעיקרא אי נפל איסורא לתוכה סגי אי בטל ברוב, ה"ה נמי בנ"ד:
ולא דמי להא דכתב הטור בסמוך וז"ל היה כאן שתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלה אחת לתוך זו ואחת לתוך זו שתיהן אסורות וכו', עכ"ל הרי אף על פי שבכל האחת יש היתר רוב על האיסור ומן התורה בטל ברוב אפילו הכי לא אזלינן לקולא ולומר על כל קדירה בפני עצמה כיון שהוא ספק אי נפל לתוכו האיסור או לא ואפי' אי נפל לתוכו האיסור הרי ההיתר רבה עליו הא מותר אלא אזלינן לחומרא ושתיהן אסורות, התם שאני כיון ששתי הקדירות של היתר הם וצריך עתה ליאסר אחת מהם בודאי כיון שנפל בודאי איסור לתוך אחת מהם והי מנייהו מפקית:
וכדתניא בנדה פ"ח דף נ"ח שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות, ומוקי התם משום דאיכא סלע יתירה ופי' רש"י ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמא בהך תלייה בהך הילכך שתיהן טמאות וכו' עכ"ל אבל היכא דאין צריכין לאסור מידי כמו בנדון דידן שרי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |