שונה הלכות/אורח חיים/תכט

שונה הלכות ‏ אורח חיים תכט

הלכות פסח סימן תכט
שאין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן

סעיף א

א שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ומתחילין מיום הפורים עצמו וה"ה בשאר יו"ט נמי דורשין קודם לכן ל' יום בהלכותיהן ודעת הגר"א דבעצרת סגי מיום א' דסיון וי"א דהחיוב ל' יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם הפסח אין להם תקנה בפסח משא"כ בשאר יו"ט די באיזה ימים מקודם ועכ"פ ביו"ט גופא לכו"ע צריך לשאול ולדרוש בכל יו"ט בהלכותיה שהיא תקנת משה רבנו ואפילו אם למד ל' יום מקודם צריך ג"כ ללמוד בחג עצמו ואין יוצאין במה שקוראין בענינו של יום שצריך ללמוד ההלכות מה שאסור ומה שמותר (ס"א וסק"א ב' ובה"ל ד"ה שואלין ושה"צ ועיין להלן סי' תל"ו דין א').

ב ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול [ואם חל ע"פ בשבת דורשין בשבת הקודם] ובשבת שובה והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצות ושאר הלכות פסח וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יוה"כ וחג הסוכות לבד מה שדורש מענין התשובה אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן, ומכל מקום מצוה על כל א' וא' להתחיל ללמוד הלכות פסח מפורים וכן בחג עצמו ועכ"פ בביהמ"ד בחבורות בודאי יש חיוב ללמוד ל' יום קודם (סק"ב ובה"ל ד"ה שואלין).

ג מנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח ומנהג קדום הוא מזמן הגמרא ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה ובמדינתנו המנהג לחלק להן קמח שעי"ז מקרבא הנייתה טפי וכל מי שדר בעיר י"ב חדש צריך ליתן לזה והאידנא נוהגין בל' יום ואם אנו רואין שנכנס בעיר ע"ד להשתקע שם לאלתר חייב ועי' בשע"ת. ואפי' ת"ח הפטור ממס צריך ליתן לזה ועי' פמ"ג (ס"א וסק"ג ד' ה' ו').

ד ושיעור הנתינה צריך להעריך על כל אחד לפי ממונו ואלה המשתמטים עצמם מליתן קמח עניים יש עון בידם, והנה ידוע שעיני העניים נשואות לזה וכשהם ישארו בדוחק וברעבון והוא יעלים עין מזה ידוע מה שאמר הגמ' סנהדרין ל"ה כל תענית וכו' ע"ש בפירש"י והוא ג"כ כעין זה ומה שתקנו זה בפסח יותר משאר רגלים משום שאין רשאי לאכול חמץ ומצה אינו מצוי כ"כ להשיג ואם לא יכינו לו על כל ימי פסח אפשר שישאר ברעב או יוכל לבא לידי קלקול ועוד שהוא זמן חירות ויושבין מסובין וכל אחד הוא וביתו ברוב שמחה אין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים וע"כ נותנין לו קמח על כל ימי הפסח שיוכל גם הוא לספר יציאת מצרים בשמחה (סק"ו ושה"צ).

ה ונותנין לכל עני כפי צרכו לכל ימי הפסח ואם הוא עני גדול ואין לו במה לאפות המצה צריך ליתן לו גם דמי האפי', ונותנין זה אף למי שיש לו מזון י"ד סעודות ודוקא לעני שדר שם י"ב חדש והאידנא נוהגין בל' יום [ואם דעתו להשתקע לאלתר חייבים ליתן לו ועי' פמ"ג]. ואפי' העני שאין דר פה ל' יום אף שאין חייבין ליתן לו קמח לכל ימי הפסח בבת אחת מ"מ חייבים ליתן לו מצה בפסח כדרך שחייבין ליתן לו פת בכל ימות השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות (ס"ק ד' ה' ובה"ל ד"ה י"ב ושה"צ).

סעיף ב

ו אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה מפני שי"ב נשיאים הקריבו בי"ב ימים וכל ימי הקרבן הי' יו"ט שלו ואח"כ ע"פ וימי הפסח גופא ואסרו חג א"כ יצא רוב החדש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש, וטוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו וביום י"ג פרשת בהעלתך עד כן עשה את המנורה (ס"ב וסק"ז ח' וע"ל בסי' רכ"ו שהרואה אילנות מלבלבים בימי ניסן כיצד מברך).

ז בימי הספירה אומרים אב הרחמים ואפי' בשבת מברכין ואפי' בחדש ניסן כשמברכין ר"ח אייר ואפי' חל בהם מילה אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו (סי' רפ"ד ס"ז וסקי"ח וע"ל סי' רפ"ד דין י"ד).

ח אותן שמזכירין נשמות בכל שבת אין מזכירין כשמברכין ר"ח אפי' בימי הספירה ולא בכל חדש ניסן ועי' בסי' רפ"ד דין ט"ו (סי' רפ"ד ס"ק י"ז י"ח).

ט אין מתענין בכל חדש ניסן אפי' תענית יחיד ואפי' יום שמת בו אביו או אמו וכן ערב ר"ח אייר ג"כ אין מתענין אפי' הנוהגין להתענות כל ערב ר"ח אבל החתן והכלה ביום חופתן נוהגין להתענות בו ואפי' בר"ח ניסן שי"א שהוא תענית צדיקים כדלקמן סי' תק"פ וא"צ למיתב תענית לתעניתם והבכורות מתענין בו בע"פ כדלקמן סי' ת"ע (ס"ב וסק"ט י' וסי' תקע"ג סק"ט ועיין לקמן סי' תקע"ג דין ב' וסי' תק"פ דין א').

י תענית חלום מתענין בניסן וא"צ למיתב תענית לתעניתו בחדש אייר ואפי' המתענה ת"ח בר"ח ניסן א"צ למיתב תענית לתעניתו שהרי י"א שמצוה להתענות בו כנ"ל (ס"ב וסקי"א וסי' תי"ח סקי"ד).

יא המתענה ת"ח בשבת שבתוך ניסן מותר לו להתענות למחר ביום א' על שהתענה בשבת כיון שאיסור תענית זה אינו אלא מנהג, ואפי' חל ר"ח ניסן בא' בשבת ובשבת שלפניו התענה ת"ח מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבת (סקי"א) אבל בסי' רפ"ח דין י"ב כתב שלא יתענה בו ויתענה אח"כ.

יב אין אומרים בניסן צידוק הדין והקדיש שאחריו אבל על אדם גדול שמת מותר לומר צידוק הדין בימי ניסן (ס"ב וסק"ח ובסי' ת"כ שה"צ אות ב') ואין מספידין בו (ס"ב) ועי' לקמן סי' תקמ"ז דין ד' ה' (ודין ע"ש ועי"ט וער"ח וערב חנוכה ע"ל סי' ת"כ דין ב' וסי' עת"ר דין ז').

יג להטיל איסור בבית הכנסת לצורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי (סקי"ד ועיין לקמן סי' תר"ב דין ד').

יד אם חל יו"ט באמצע השבוע אפי' ביום ו' אין אומרים במוצאי שבת שלפניו ויהי נועם ואתה קדוש אבל אם חל ע"פ ביום ו' אומרים במוצ"ש שלפניו ויהי נועם כו' (סי' רצ"ה סק"ג).

טו משכימין לביהכ"ג בערב פסח כדי לגמור סעודתו קודם ד' שעות (סקי"ג).

טז אין אומרים מזמור לתודה בערב פסח ולא בימי הפסח שאין תודה קרבה בהן שלחמי תודה היו חמץ ואין אומרים אא"א ולמנצח בע"פ ולא ביו"ט (ס"ב וסקי"ב וסי' נ"א ס"ט).

יז נוהגין להרבות קצת באכילה ושתי' ביום אחר החג והוא אסרו חג ואין נופלין בו על פניהם והמנהג שלא להתענות בכל אסרו חג ומ"מ אם התענה בו ת"ח א"צ למיתב תענית לתעניתו וכן יכול להתענות בו תענית לתעניתו (ס"ב וסק"ז י"ד וסי' רפ"ח סק"ט וסי' תצ"ד ס"ג ועי' בסי' רפ"ח דין י"א י"ב ובסי' תצ"ד דין י"ח ועי' בסי' תקמ"ז סקכ"ו שכ' שהמתענה ת"ח בחוה"מ טוב שיתענה התענית לתעניתו אחר אסרו חג, ודין חתן ביום חופתו עיין לקמן סי' תקע"ג דין ב').

יח מי שאינו יודע מנין הימים בניסן וסיון עי' בסי' שד"מ דין ט"ז כיצד יתנהג עם המועדות ודיני המדינות שהם למעלה מצ' מעלות דינן לענין מועדות כמו לענין שבת ונתבאר בסי' שד"מ דין י"ח.

---

---

שולי הגליון

---

---

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

· הבא >מעבר לתחילת הדף