טעמא דקרא/בראשית/כה
א
ויוסף וגו' ושמה קטורה. זבחים ס"ב ב' בני אחתי' דר"ט הוו יתבי קמי' דר"ט פתח ואמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני א"ל קטורה כתיב קרי עלייהו בני קטורה ועי' רש"י. ואולי יש לפרש דבב"ר פליגי אי קטורה זו הגר ונקראת קטורה שקשרה פתחה או קטורה אחרת היתה ור"ט אמר ושמה יוחני תפס שם בעלמא כלומר שלא היתה הגר אלא אשה אחרת א"ל קטורה כתיב דס"ל דלכך נקראת קטורה משום שקשרה פתחה א"כ זו הגר קרי עלייהו בני קטורה פי' הביא להם ראי' מסיפא דקרא דקחשיב בני קטורה ולא קחשיב לישמעאל בהדייהו א"כ ש"מ שאין זו הגר (וקצת דומה לזה ראיתי בס' אמרי אהרן).
הפטרת חיי שרה
הפטרת חיי שרה עי' במ"א פ"א.
כה
ויקראו שמו עשו. ואצל יעקב כתיב ויקרא והיינו שאצל עשו קראוהו האנשים עשו כדפירש"י והיינו משום שאביו התיירא למולו משום שהי' אדמוני והמתין עד שיגדיל ואח"כ לא רצה עשו למול כדאי' במדרש (מובא כאן בדעת זקנים מבעה"ת) ולכן נשאר לו שם שקראו לו האנשים משא"כ ביעקב שעשו לו ברית מילה ואביו קרא לו שם בשעת המילה כמנהג כל ישראל (וכמ"ש הרמב"ן בפ' שמות ורוקח פ' בראשית ובתו' השלם פ' בראשית ופ' לך) כתיב ויקרא.
כח
כי ציד בפיו. פירש"י שאל לו אבא איך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. וצ"ע שאיך נראה מזה שהוא מדקדק במצות ששואל שאלה של שטות כאילו אינו יודע מה חייב במעשר, ועוד דהול"ל למה אין מעשרין מלח ותבן או אם מעשרין ולא איך מעשרין דאם פשיטא לי' שחייב במעשר מעשרין אותו כמו כל דבר. וי"ל דשאל שאלה של חכמה דקי"ל אין מאכילין לבהמה טבל ולהרבה פוסקים הנאה של כילוי הוא מה"ת והרי הדרך שנשאר בתבן קצת שבלים כמ"ש בתוספתא ספ"ב דפאה השבלים שבקשין וא"כ איך מאכילין לבהמה תבן וא"ת יעשרו על זה מטבל ודאי הרי אין מעשרין מחיוב על הפטור דשבלין אלו מה"ת בטלי ברובא (והוא כעין שאלת ר"ש שזורי לר"ט במנחות ל"א א') ואם יקח קצת תבן לעשר עליהן שמא תבן זה אין בו שבולות ואם יברר תבן שיש בו שבולות ואותן יעשה מעשר א"כ שוב הו"ל מחיוב שכיון שבירר אין כאן תערובות א"כ איך יתקן נמצא ששאל שאלה נכונה. והתשובה ע"ז שאין זה תערובות כיון שאפשר לברר והתרומה שתרם בתחלה צריך לכוין לפוטרן כדתנן בפ"ה דמעשרות שהתורם בלבו על מה שבתוך התבן וע"ש בירו' לענין השיעור. ועל מלח ג"כ שאל שאלה נכונה דמלח שנתבשל עם מאכל טבל ובלע טעם טבל איך אפשר לתקנו שאם יעשר עליו ממק"א איך יעשה עם השיעור שהרי מעשר יש לו שיעור ובהטעם אין בו שיעור כמו בבעין ואיך ישער זה וכבר נתקשה בזה בחזו"א דמאי (סי' י"ג סק"ז) ע"ש.
ועוד י"ל שהוא עשה עצמו כאילו פשיטא לי' שחייבין במעשר וגם הוא רואה שאין מעשרין אותן וע"כ שעושין איזה עצה לזה כגון שכשמעשרין את התבואה מחשבין גם על התבן או שקורין שם בתוכו ומניחין שיתבטל ברוב או עצה אחרת ולכן שאל כיצד מעשרין, וכ"ז עשה בערמה שיחשוב שהוא ת"ח גדול.
ל
על כן קרא שמו אדום. צ"ע מי קראו שיעקב מצינו בכל מקום שקראו עשו, ושאר אנשים מנין ידעו בכלל מזה. וי"ל הכוונה התורה קראתו אדום משום זה כדכתיב בפ' וישלח שדה אדום (וכה"ג כתבנו בפ' וירא בפסוק ע"כ קרא שם העיר צוער ע"ש).
לא
מכרה כיום את בכרתך. לכאורה צריך ליתן טעם למה לא רצה ליתן לאחיו לאכל אלא במחיר (וכן שאלו בזוה"ק תולדות קל"ט א' ע"ש). וי"ל ע"פ המדרש הגדול האדום האדום גם יין אדום בקש ממנו כמ"ש ויאכל וישת, וי"ל דה"ק לו אם אתה רוצה יין אתה מוכרח למכור בכורתך שאל"כ אסור לך לשתות יין כמ"ש בתענית י"ז דכהנים אסורין לשתות יין לעולם שמא יצטרכו לעבוד, וזהו שהשיב הנה אנכי הולך למות פירש"י שתויי יין במיתה כו' (ועי' בס' הדר זקנים מבעה"ת בפ' הלעיטני נא מה שהביאו בשם מדרש).
מכרה כיום את בכורתך לי. לכאו' תיבת כיום אין מובן לפי פשוטו (וחז"ל דרשו ע"ז), וי"ל שזו תשובה על מה שאמר הלעיטני נא ואמרו בב"ר פער פיו כגמל וא"ל אנא פתח פומי ותהא משדר ואזיל ולכן ענה לו אם אתה אוכל דרך זולל וסובא כבהמה אין ראוי לך לאכל קדשים שצריך לאכול למשחה לגדולה כדרך המלכים כי האכילה מכפרת כמ"ש בפסחים נ"ט ב' וזהו כיום כפי הנהגתך היום אתה צריך למכור הבכורה ואז תוכל לאכול כרצונך והרגלך.
לג
וימכור את בכורתו ליעקב. בב"ר פס"ג הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידי' וניחוך עליו ורוה"ק אומרת ערוך השלחן כו' כתבו שהבכורה ליעקב וכו' ולפי שהיו כמשחקים הסכים הקב"ה כו' וקיים הבכורה כו'. בקדושין כ"ו א' מבואר דבמקום שכותבין את השטר אין מעות קונות וממילא א"א לכתוב את השטר עד שיצוה אבל במוכר שדהו מפני רעתה קונה כסף וממילא כותבין כדא' ב"ב מ' א' קנין א"צ לומר כתובו, ולזה קאמר ולפי שהיו כמשחקים א"כ הו"ל כמוכר שדהו מפני רעתה וממילא כתבו שהבכורה ליעקב. עוד יל"פ דאחר שעשו אחזו בולמוס ויעקב לא רצה ליתן לו עד שיתן הבכורה הוי דינא כההיא דטול דינר והעבירני דיכול לומר משטה אני בך ואין לו אלא שכרו כמ"ש ב"ק קט"ז (ועי' בספורנו שפי' הנה אנכי הולך למות מרוב עיפות אם לא תאכילני) אבל כיון שאתם מלעיגים אם כן אין הבכורה שוה לך והוי כשכרו ושפיר מצי לחתום.
לד
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. לכאורה יל"ע מדוע הביא יעקב לעשו גם לחם, והלא עשו לא ביקש ממנו אלא נזיד עדשים. ונראה, דהנה עדשים מבושלים הוי שלקות, ויעקב נסתפק איזה ברכה צריך לברך על שלקות, דבגמרא ברכות ל"ח ב' איפליגו בזה כמה אמוראי, ויעקב חשש להכשיל את עשו בברכה שאינה ראויה ולכן הביא לו גם לחם דבכה"ג שוב אינו צריך לברך על השלקות דזה נפטר בברכת המוציא כדין דברים הבאים מחמת הסעודה.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |