ט"ז/אורח חיים/תקצ

ט"ז ‏ אורח חיים תקצ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

או אם הם שניהם יחד. בגמ' מספקא ליה לר' אבהו כך וקש' מהי תיתי לומ' כן דהא במתני' תנן שיעור תרועה כג' שברים ובברייתא אמרי' כג' יבבות ורמינן להו אהדדי ומשני אביי דפליגי דמ"ס גניח' ומ"ס יליל א"כ ליכא לספוקי אלא או כמתני' או כבריית' אבל בשניהם יחד ליכא שום תנא ונ"ל דהספק הוא לר' אבהו בזה דאפש' דלא פליגי מתני' וברייתא דתרווייהו בעי' גנח ויליל ומתניתין תנא שיעור הגנח וברייתא תנא שיעור היליל או דלמא דאין תרועה אלא א' מהם ופליגי כדאביי כנ"ל. והקשו הראשונים למה תקעו תש"ת ותר"ת בתקיעה ראשונה לא היו צריכים אלא לש"ח או ר"ת והתקיעה האחרונה של תשר"ת תעלה לש"ת שאחר זה ותי' הרב' תירוצים כמ"ש ב"י ולעד"נ דחכמים רצו להראות עיקר הדין שבתקיעה של קשר"ק יאריך יותר מתקיעה של קש"ק מ"ה פלגינהו לתרתי דליהוי היכירא וכן בקש"ק עם קר"ק כנ"ל:

וי"א דאין לחוש כו'. תמוה לי דהאי י"א מביא הש"ע עצמו שכ' וי"א ששיעור יבבא היא ג' טרומיטי"ן וע"כ אין לחוש אם האריך כו' וא"כ תימא על רמ"א שהכניס י"א זה כאן ללא צורך וי"ל דכאן מיירי אפי' לדיעה זו דיללה לא הוה רק קול א' מ"מ עכשיו שעושה שברים דהיינו גניחות וכל גניחה הוה טפי מיללה ע"כ יוכל להאריך קצת יותר מקול יללה לחוד בכל שבר שיעשה וזהו דעת הג"א ועיי' אח"ז:

ולפ"ז אין לחוש כו'. פי' לפ"ז עד ט' טרומיטי"ן דהיינו קולות בעלמא אבל יותר מט' הוה שיעור תקיעה ובקשר"ק הי' לנו להקל יותר להאריך בשבר א' עד י"ח קולות כיון דתרועה שם היא בסך זה ממילא לא הוה שיעור תקיעה עד י"ח שהוא גניחות ויללות אלא דכיון דבקש"ק אסור לו להאריך כן כיון דשם אין התרועה אלא גניחות לחוד ויש לחוש לבלבול הדעת שפ"א יעשה השבר ארוך מחבירו ויביאנו לידי טעות ע"כ ישווה אותם בכ"מ' אלא דקש' לי טובא מה הרווחנו לפי דיעה זו לענין אריכת שבר א' דהא ע"כ ג' גניחות אינם שוים בשיעור עם ג' יללות לכל הדיעות דהא אמר אביי דתנא דמתני' פליג בזה עם תנא ברא דמתני' תנא גניחות וברייתא תנא יללות וזה שעוסק בסדר קש"ק הוא תופס שהגניחות הם התרועה לא היללות והגניחות אינם משתנים בין דיע' ראשונ' לדיע' אחרונ' דלא פליגי אלא לענין יללות אבל גניחות חדא הם וא"כ אזלי' לענין שבר א' בחר הגניחו' דהיינו שלא יאריך כשיעור ג' גניחו' סתם ולדיע' הראשונ' הרווחנו דאריכות השבר לא יהיה שיעורו קצר כמו ג' קולות קטנות של ג' יללות אלא כשיעור ג' גניחו' וכהי"א של רמ"א שהוא הג"א אבל מ"ש הש"ע להרויח לפי דיעה אחרונה בהארכת שבר א' והוא מדברי הרא"ש זה לא הבנתי דכיון שעושה קש"ק באותו פעם לא אזלי' בתר יללה כלל וא"כ אין בו שייכות לענין השבר הא' אלא אזלי' בתר ג' גניחות סתם שלא יאריך בשבר א' כשיעור הזה וזה מסתבר מאוד וכבר הסכים בת"ה סי' קמ"א להג"א הזאת שכ' ואף ע"ג שאר רבותינו לא כ"כ נרא' דדברים של טעם הם וא"כ לענין מעשה אין לו אלא שלא יאריך בשבר א' כשיעור ג' גניחות סתם אפי' לכל הדיעות של שיעור יללות וזה אפי' בשברים של קשר"ק משום לא פלוג עם שברים של קש"ק ועכ"פ אין ראוי לקצר הרבה בכל שבר שעכ"פ צ"ל כדרך שהחול' עושה בגניחה כפירש"י וכ"כ בכהג"א שם דנ"ל דלא יצא אם מקצר הרבה והב"י כ' והעולם לא נהגו כן אלא מקצרי' השבר כל מה שאפשר משום דלרש"י במעט שיאריכו יצא מכלל שבר והוה תקיע' שהרי לדידיה שיעור תקיעה הוי ג' כחות כל שהוא עכ"ל ובמ"ש נסתלקה הוכחה זו שהרי עכשיו לא אזלי' בתר יללה כלל כנלע"ד:

כשיעור י"ב טרימיטי"ן כו'. נמשך בזה אחר מ"ש הרא"ש לפ"ז שכ' וצריך למשוך בתקיע' של קשר"ק כשיעור ג' שברי' וג' כחות כו' והוא ט"ס מפורס' דהא בעי' שיעור ג' שברים שהן ט' כחות ועוד שיעור תרועה דהיינו ט' כחות דהא עכשיו הוה שברים ותרועה הכל א' וא"כ בעי' י"ח כחו' בתקיעה כנגדם וכ"כ התו' בהדיא שיעור ג' שברים וט' כחות אלא ודאי דצ"ל גם באשר"י וט' כחות ודברי הש"ע הם שלא בדקדוק וצ"ל בש"ע י"ח טרומיטי"ן:

בנשימה א'. גם במנהגים פסק כן וז"ל ויעשה ג' שברי' בלי הפסקה כלו' בלי הפסקת נשימה (ובס' שלפני מו"ח ז"ל הי' כתוב לבד ההפסקה וטרח לפרש הדברים ובחנם טרח) היינו לכתחלה אבל בדיעבד יוצא אפי' בב' נשימות שהרי פסק בס"ז דנזכר מיד יתקע שבר א' ועמ"ש שם:

י"א שא"צ לעשותם בנשימ' א'. ז"ד ר"ת שכתבו משמו כן מטע' דגנוחי דיליל לא עבדי אינשי בנשימה א' ובת"ה סי' קמ"ב כ' לדעה זו יש איסור אם יעשה בנשימה א' ואפי' בדיעבד לא יצא והיינו בתקיעות של סדרים דתוקעים בכל פעם קשר"ק דאז הוה התרוע' כמאן דליתא כיון דהתחיל בשברי' ומביא ראיה מספ"ק דחולין דחשיב כה"ג תוקע ולא מריע כשהו' מריע מתוך התקיע' ואיני מכיר ראיה זו דהכי איתא התם כיצד תוקעי' פי' בי"ט שחל בע"ש דבעי שינוי משאר ע"ש אר"י תוקע ומריע מתוך תקיע' פי' קודם גמר התקיעה. ורב אסי אמר תוקע ומריע בנשימה א' פירש"י ומ"מ הוא מפסיק בנתיים. מיתיבי תוקעי' ולא מריעי' רב יהוד' מתרץ דה"ק לא מריעין בפ"ע אלא מתוך התקיעה. ורב אסי מתרץ דה"ק לא מריעין בב' נשימות אלא בנשימה א' א"כ מהיכי למד בת"ה דהתרוע' כמאן דליתא דהא משנינן הך לישנ' דלא מריעין היינו בב' נשימות אבל בנשימ' א' הוה שפיר תוקעין ומריעין ותו דנהי דאין שם תרועה שם עליה מ"מ הכח עיקר התרועה מצותה בכך שתהיה עם השברים ושניהם כא' מקרי תרועה אלא ודאי דר"ת לא נתכוין לאיסור בנשימ' א' אלא דא"צ קאמר כמ"ש ב"י ובדיעבד יצא וי"א דכאן היינו הרא"ש דכ' שיש לעשותם בנשימה א'. ואע"ג דאמר ר"ת גנוחי ויליל לא עבדי אינשי בנשימה א' מ"מ תרועה היא גנוחי ויליל ובעי' שיהא התרוע' כא' בלי הפסק והכריע ב"י כדברי ת"ה שבתקיעות מיושב יש לנהוג בנשימה א' ובסדרים בב' נשימות ואנו אין לנו אלא המנהג שכ' רמ"א כדברי ר"ת ומ"מ נ"ל דיש ללמוד להתוקע שלא יעשה שום שהיה בין השברי' לתרוע' ויעשה תכופים כל מה דאפשר אע"פ שיש בהם נשימה אחרת וראוי שלא יקרא המקר' להתוקע תרועה בסדר תשר"ת אלא ידלג קריא' זו ויעש' כן התוקע מעצמו ובמקו' שלא ירצה לשנות לדלג המקרא קריאת התרוע' בסדר תשר"ת מ"מ התוקע לא ימתין על הקריאה וימהר עצמו בתכיפה כל מה דאפשר כנלע"ד:

לא עלתה לו. דלא מפסקי' תקיע' א' לשנים וי"א ס"ל דאין רישא מצטרף לסיפא ולא סיפא לרישא הלכך אין בידו כלום:

יתקע שבר אחר. דלא הפסיד סדרו כיון שגם התרוע' שייכא עכשיו להשברי' ששניה' הם תרוע' בתשר"ת זה דע' הראב"ן והרא"ש מודה לו אלא דנחלק עליו באם גמר התרוע' דלהראב"ן הפסיד סדרו וצריך לתקוע תשר"ת מחדש והרא"ש ס"ל אפי' בגמר התרועה לא הפסיד סדרו אלא עושה ג' שברים מחדש ומריע כיון שלא הפסיק בקול אחר מה שאינו שייך עכשיו בתשר"ת ופסק כאן כהרא"ש ובמרדכי הביא דברי רבי' יואל שחולק על הראב"ן גם ברישא דהיינו בלא גמר התרועה שעוש' עוד שבר אחר וז"ל ולא עמדתי על דברי מורי שנתן חילוק בין היכא דגמר התרוע' להיכא דלא גמר התרוע' כי כל אדם המתחיל בתרוע' במהרה יכול לעשות ג' יבבות וזהו שיעור תרועה ואפי' את"ל שלא עשה כ"א ב' יבבות מנלן שאינו הפסק מה לי ב' מה לי ג' ע"כ וכ' מו"ח ז"ל ודבריו נכוני' ולכך יראה דאף אם לא גמר התרועה חוזר ותוקע ג' שברי' ואינו מועיל לעשות עוד שבר אחר אפי' עושה הכל בנשימ' א' דס"ס הוה הפסקה באמצע השברים כו' עכ"ל וכן ראוי להורו' דמה הפסד יש בדבר לעשות ג"ש מחדש כיון דאין ע"ז שום נדנוד איסור וכבר הפסיד ב' השברים הראשונים אפי' בשהיה ביניהם בשתיק' דאע"פ דקי"ל שהשתיק' לא הוה הפסק היינו שלא הפסיד סדרו משא"כ אם הוא בקול א' מן התקיעות ושתק בו באמצע ודאי אין מועיל אח"כ להשלימו במה שנשאר חייב כי אותו קול נתקלקל וצריך לעשות מחדש ומ"מ אם לא שתק באותו קול רק שהפסיק בנשימה ביניהם אע"פ שלא עשה כדין דהא צריך לגמור כל הג"ש בנשימה א' מ"מ לא הפסיד מה שעשה קצת ממנו וישלים הנשאר כיון שלא נתקלקל הקול בנתיים כנלע"ד נכון:

אם הפסיק בתרועה כו'. בכל אלו ס"ל דהו' הפסק ואפי' אם ב' תרועות בזה אח"ז מביא הטור י"א דלא הוה הפסק לחזור לראש אלא גומר הסדר אלא שהרמב"ן ס"ל כיון שהוא ללא צורך הוה בכולהו הפסק וכן פסק כאן ועמש"ל סי' תקפ"ח ס"ב דגם בשומע התקיעות הוה הדין דאם שמע בנתיי' מה שלא צריך דהוה הפסק וחוזר לראש דלא כמו שמחלק לעיל בלבוש מסבר' והוא נגד הסברא לפע"ד:

בין תקיעה לשברים. פי' אפי' בתשר"ת ששייכה שם תרועה אחר השברים אלא שזה הקדימ' ולא שפיר עבד דקי"ל בגמ' גנח אינש והדר ייליל ולא איפכא. ומ"ש אח"כ או שמפסיק בשברי' בין תקיע' לתרועה זה לא קאי אקשר"ת דא"כ היינו רישא שמהפך התרועה ושברים אלא דזה קאי על תר"ת שהוא מוסיף שברים בין התקיעה הראשונה לתקיעה הראויה שם כנלע"ד:

בצד הרחב של שופר. וסי' מן המיצר קראתי יה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >