מחצית השקל/אורח חיים/קצב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים קצב

(א) כתב מ"א. כ' בזוהר כו' כ' ב"ח כו' בפ"א. ר"ל דודאי כשחזר המברך אחר שענו ברוך שאכלנו כו' ואומר גם המברך ברוך שאכלנו כו' א"ש שמסיים אז ובטובו חיינו. אבל בפ"א כשמתחיל לו' נברך כו' ומסיים ובטובו חיינו זהו לא נזכר בשום מקום ואין לו טעם:

שרש"ל יישב המנהג דאם לא יסיים ובטובו חיינו י"ל דקאי על בעה"ב אבל כשמסיים ובטובו חיינו ע"כ נתכוין למי שהחיים בידו. ואייתי ראיה לדבריו ועיין ב"ח וט"ז. כ' של"ה שהמסובים יענו כו' ואייתי ראיה מסי' קצ"ח כשג' אוכלים כא' ונכנס אחד שכבר התחילו לזמן ושמע שענו ברוך שאכלנו כו' יענ' הנכנס אמן וא"כ ה"ה העונים ברוך כו' יענה אמן אחר שענה המברך שאכלנו כו':

ולבוש כו' כדי שיבינו כו' ר"ל דוקא הנכנס דא"צ לברך בהמ"ז הוא יענה אמן משא"כ העונים שצריכין לכוין לבהמ"ז של המברך פן ע"י שיענו אמן לא יתכוונו לברכת המברך ולכן לא יענו אמן:

ודוחק דהא אפשר למברך להמתין שלא להתחיל לברך בהמ"ז עד אחר שכבר ענו אמן:

וברש"י בחולין כו' דאי' האי צדוקי שבישר לרבי בשורה טובה ובשכרו אכל אצל רבי ואחר האכילה א"ל רבי כוס של ברכה אתה שותה או ארבעי' זהובים אתה רוצה ליטול ופי' התוס' כוס של ברכה אתה שותה ל"ד ופי' ש"ך בח"מ סי' שפ"ב דר"ל לא עלה ע"ד רבי שהצדוקי יברך בהמ"ז וישתה כוס ברכה אלא רבי רצה שילך לו הצדוקי ולא יהיה שם בשעת בהמ"ז וא"כ מה שאמר מ' זהובים אתה נוטל ל"ל שכר ברכה דהא לא יברך לכך פירש"י שכר ד' אמן שיענה ע"ש:

ולרמ"א שם דס"ל ברכת הזימון עד הזן א"כ סוף נברך הוי אמצע ברכה וא"צ לענות אמן:

דמדמי ליה לכל הברכות דסיים שם הרמ"א על מ"ש הרב"י באם א' נכנס ושמע שענו ברוך שאכלנו כו' יענו אמן. סיים רמ"א וכן בכל הברכות שאדם שומע חייב לענות אמן עכ"ל:

משמע שהיא סוף ברכה מדכ' וכן בכל הברכות דלולי זה היה אפשר לחלק כמ"ש בשם הלבוש לעיל דעונים שאני כדי שיתכוונו או משום שכ' מ"א סי' קפ"ט סס"ק א' דיש לענות אמן אחר הרחמן. ולא גרע שבחו ית' מתפלת הרחמן. אבל מדסיים רמ"א וכן בכל הברכות משמע דדין ברכה יש לו:

וכ"מ כו' אע"פ שלא אכלו מזה משמע דכ"ש וק"ו אם אכלו. היפך סברת הלבוש הנ"ל:

משמע פה דלא יאמר כו' מדלא הזכיר פה:

וכ"כ הב"ח דוקא ביו"ד. והטעם כ' שם מדילפי' ברכת הזימון מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ומהאי קרא גופיה ילפי' ביומא כששומע הזכרת השם. צריך לשבחו ולומר ב"ה וב"ש. א"כ ממילא כשמזמנים בשם דהיינו ביו"ד י"ל ב"ה וב"ש דהא האי קרא מיירי בזימון ודוקא כשמזכיר השם דהא בהאי קרא הוזכר השם. אבל ביחיד כו' דדוק' ג' אע"ג שאין מזכירים השם. מ"מ כיון דעכ"פ מזמני' וזימון ילפי' מהאי קרא דכי שם ה' אקרא כו' דמיניה ילפי' לו' ב"ה וב"ש והא גם זימון בג' ילפי' מהאי קרא אלמא דגם בג' נכלל בהאי קרא. דמיניה מהאי קרא ילפי' לו' ב"ה וב"ש:

(ס"ק א) י"ל ברכו כו' כ' הב"ח כו' ודחק לפרש דברי הטור שכ' בד' י"ל ברכו ונברך עדיף. ואם אמר ברכו יצא וכיון דס"ל להב"ח דבג' אי אמר ברכו לא יצא ע"כ מה שסיים הטור ואם אמר ברכו יצא קאי על ארבע. והוקשה להב"ח הא זה כבר כ' הטור דד' י"ל ברכו ולכן נדחק בפי' דברי הטור. ולכן כ' המ"א דברמזים כתב דגם בג' אם אמר ברכו יצא וא"ש דברי הטור כפשוטה:

(ב) (ס"ק ב) יותר טוב כו' והקשה כו' עיין בתי"ט:

וא"כ לפעמים א"י כגון כשיצא כבר:

(ס"ג) בלמ"ד דלגבי ברכה כו' ר"ל דוקא גבי שיר והודאה כתיב ל כמו שירו לה' הודו לה':

אבל גבי ברכה לא מצינו בקרא בלמ"ד וי"ל לישנא דקרא:

(ז) (ס"ק ז) כיון כו' ומ"מ לא יאמר למי כו' דהא מהאי טעמא לא יאמר למי שאכלנו דמשמע שמברך לבעה"ב כמ"ש בסק"ה וכיון דמזכירים השם ל"ל דנתכוון לבעה"ב וכן באמת דעת הרב"י בחבורו אבל הב"ח אוסר דמ"מ א"ל דמשמע ח"ו כו':

ונ"ל שגם הד"מ דלא כהב"ח שהבין כוונה אחרת בד"מ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.