מחצית השקל/אורח חיים/קצג

מחצית השקל ‏ אורח חיים קצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) פוטר כו' דבתחלת הסעודה כשהם קבועים כו' ומה"ט כ' רמ"א בסי' רי"ג דבברכת הפירות אפי' בברכה ראשונה כ"א מברך לעצמו וכן המנהג משום דגבי פירות לא הוי קביעות:

(ב) (ס"ק ב) אם כו' ונ"ל כו' דא"א לכוין כו' וא"כ ממילא אפי' אין מבינים יוצאים דהא אומרים עם המברך מלה במלה:

ועסי' קצ"ט סעיף ז' ס"ק ה' כצ"ל:

ור"ס ס"ב. דמשמע דקידוש קיל לענין הבנה והב"ח כ' אפי' קידוש:

י"א שאף על ז' מינים כו'. הוא דעת ראבי"ה בשם ר"ה גאון הביאו מרדכי ר"פ ג"ש אבל לא כ' שם טעם וראיה וא"ל קצת ראיה ממ"ד ברכות דף ל"ז דתניא ז"ה כל שהוא מז' מינים ר"ג אומר ג' ברכות וחכ"א ברכה אחת מעין שלש. ומעשה בר"ג וזקני' כו' והביאו לפניהם כותבו' ואכלו. ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך קפץ ובירך ר"ע ברכה אחת מעין ג' כו' וכ' התו' וא"ת לר"ג הא קי"ל דאין מזמנים על הפירות וי"ל דר"ג היה סובר שיברך על כל ז' מינים ג' ברכות שלימות וכי בירך ר"ע מעין ג' לעצמו דוקא דק"ל אין מזמנים על הפירות. והאחרים המסובים ברכו כ"א לעצמו עכ"ל התוס'. וראבי"ה בשם ר"ה אפשר ס"ל מדלא הוזכר מזה בש"ס שגם בזה לא עשו כדברי ר"ג שהוא צוה לזמן והם ברכו כ"א לעצמו. א"ו דבאמת בזה מודו לר"ג דעל ז' מינים אע"ג דס"ל דסגי בברכה אחת מעין שלש מ"מ מזמנים עליהם כך י"ל ויהי' איך שיהיה יש ללמוד לפ"ז מהא דאמרינן שם בבריי' אורז אם טחנו ואפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות (דהיינו שיש בכל פרוסה כזית כדלעיל סי' רס"ח) תחלה מברך במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ופריך והתניא כה"ג לבסוף ולא כלום (ופירש"י אלא בורא נפשות) ומשני האי ברייתא דקתני לאחריו ברכה מעין שלש אתי' כר"ג דשמעינן ליה דס"ל הכי באורז ופריך מי מצית לאוקמי כר"ג א"כ תקשי רישא דהאי בריית' בחטה אם טחנה ואפאה ובשלה אם אינן פרוסות קיימות מברך תחלה במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג'. ואי ר"ג השתא אכותבת ודייסא ס"ל לר"ג דמברך ג' ברכות כ"ש כשאין פרוסות קיימות די"ל ג' ברכות ע"ש הרי דאין פרוסות קיימות עדיפ' ממין ז' א"כ לדע' ראבי"ה כמו דמזמנים אפי' לדידן על ז' מינים כ"ש שאין פרוסות קיימות דעדיפא. וכן פת הבא בכסנין. אבל זה ליתא דבפת הבא בכסנין ממ"נ אי אכל שיעור שאחרים קובעים עליו הלא מברך המוצי' ובהמ"ז ודין פת יש לו פשיט' דיש לזמן אפי' לחולקים על ראבי"ה ואי לא אכל כ"כ אפי' הוא קבע עליו בטלה דעתו ומברך במ"מ ומעין ג' כדלעיל סי' קס"ח ע"כ צריך לו' דלא הוי קביעות וא"כ איך יזמנו כיון דלא הוי קביעות:

וה"ה באין פרוסות קיימות דאפי' אכל שיעור שאחרי' קובעי' עליו דמברך במ"מ ומעין שלש ע"כ לא מיקרי קביעות וא"א לזמן כן י"ל לענ"ד דרך אפשרי:

(ד) (סק"ד) ברכות כו' י"ל שאר בהמ"ז לעצמן כמ"ש סי' קפ"ג דבלא"ה נכון הדבר לעשות כן אפי' יוכלו לשמוע מפי המברך:

דברכת הזימון עד הזן משמע דיותר א"צ לשמוע. ולכן אם א' פוסק לשנים כשמגיעים להזן א"צ להפסיק יותר ויוכל לאכול:

ולא ידעתי למה חזר בו כו' שכ' שם הרב"י שצריך שישמעו דברי המברך ברכת הזימון בביאור. וכ' ע"ז רמ"א ושאר בהמ"ז יברך כ"א לעצמו והיינו כדברי הרב"י פה:

והב"ח כ' דאין לברך כו' כבר כתבתי טעמו לעיל סי' קפ"ג ס"ק י"ב דס"ל דצריך לענות אמן על סוף ברכת המברך כמש"ל סי' קפ"ג ומה"ט כ' רמ"א שם דאם מברכים עם המברך בלחש יקדימו לסיים קודם המברך כדי שיוכלו לענות אמן:

ופן לא יהיה אפשר להם למהר לסיים קודם המברך ולא יוכלו לענות אמן וע"ש. ואפי' למ"ד כו' צ"ל עד הזן וכ"כ לעיל סי' קפ"ג ס"ק י"ב שכן עיקר:

ול"נ לנהוג כמ"ש הד"מ כו' וכ"מ פשט הגמ':

והוא דאמרינן דף מ"ה יהודה ב"מ ומר בר"א ור"א מדפתי כרכו רפתא בהדדי לא הוו בהו חד דמופלג וקמבעי' ליה הא דתנן ג' שאכלו חייבים לזמן ה"מ היכ' דאיכא גדול ביניהם אבל היכי דכי הדדי נינהו חילוק ברכות עדיף כו'. וא"א דאי מזמנים יוכל כל א' לברך בלחש בפ"ע למה ברכו שם כ"א בפ"ע ולא זימנו כדמסיים שם משום חילוק ברכות הא אפי' הוי מזמנים היה ג"כ חילוק ברכות דהא כ"א היה מברך בלחש. אלא ודאי כשמזמנים צריכים לשמוע ולא לברך וליכא חילוק ברכות. ראיה זו הובא בב"ח:

(ה) (ס"ק ה) לברך בקול רם פי' בהמ"ז:

לענ"ד צ"ל פי' ברכות הזימון. דהא קאי לפרש דברי המחבר דס"ל דסגי כששומעי' ברכת הזימון ובהמ"ז יברך כ"א לעצמו כדלעיל אבל לדידן צריכין לשמוע כל בהמ"ז:

(ו) (ס"ק ו) וישמע בעה"ב א"נ משום כו' ז"ל חדושי רשב"א בד' ג' על האי עובדא דהוי בי ריש גלותא שהיו רבים מסובים וברכו ג' ג'. ומזה נובע דין דהכ':

ואמר הש"ס ולברכו ביה עשרה עשרה. ומשני שמע ר"ג ואקפד וכ' רשב"א וז"ל כיון דאי שמע ר"ג היו מונעים עד שיברך הוא עמהם ולא הוי שמעי דאוושי כולי עלמא וטוב להם לחלק ואי נמי לא היה מונעם כיון דאקפד הוי זילותא דר"ג:

וגדול כ"ה שדוחה כו' והא דרבנן היא עכ"ל ור"ל ואע"ג הא דאמרינן דדוחה ל"ת מסקי' דר"ל לאו דלא תסור והיינו מידי דרבנן דוקא. לז"כ דהכ' שאין לחלוק לג' ג' כדי לברך בשם ג"כ אינו רק מדרבנן:

(ח) (ס"ק ח) קבועים כו' כמ"ש סי' קס"ז סעיף י"א:

דבברכת המוציא אין א' יכול להוציא חבירו אלא בהסיבו. ולדידן שאין לנו הסבה צריכים לישב יחד בשלחן אחד וס"ל למ"א דה"ה בבהמ"ז אין אחד מוציא חבירו אלא בהסיבו לדידהו וא"כ לדידן צריכים לישב יחד בשלחן א':

וכ"כ התוס' והרא"ש פ' כ"מ דף ל"ט בעובדא דבר קפרא:

ורפ"ג שאכלו דמ"ה ד"ה אם רצו כו' דבין בהמוציא ובין בבהמ"ז אין א' פוטר חברו אא"כ הסיבו ויש להם צירוף יחד ומה"ט חלקו בב' שאכלו בין המוציא לבהמ"ז ע"ש:

וע"ל גבי פרח כו' ר"ל מ"ש מ"א בסי' זה ס"ק י"ג בתי' השני:

דהא תלמידי דרב כו' ברכות דף מ"ב ע"ב אי' כי נח נפשי' דרב אזלי תלמידים בתריה (ולקברו בעיר אחרת כי הדרי אמרי ניזל וניכל לחמא אנהר דנקי בתר דאכלו קא מיבעי להו. הסיבו תנן אבל ישבו לא (ואין יכולים לזמן) או דלמא כיון דאמרי ניזל וליכל רפתא בדוכת' פלן כהסבו דמי לא הוי בידייהו קם ר"א ב"א אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונ' לא גמרינן. עד דאתא האי סבא כו' עכ"ל הגמ'. וא"א למה נצטערו כ"כ עד שקרעו מצערם כי לא ידעו איך יעשו לצאת י"ח. ניהו דא"א דהסבו דוקא וכה"ג לא הוי הסבה ואין א' יכול להוציא א"ח. מ"מ ה"ל לזמן יחד ואח"כ יברך כ"א בהמ"ז לעצמו. וא"ל דע"ז נצטערו דלא ידעו שמא הוי כהסיבו ורשאי אחד להוציא חברו. וזה עדיף משום ברוב עם ה"מ דע"כ משום זה לא נצטערו כ"כ דהא ע"כ כן עשו בברכת המוציא שכ"א בירך לעצמו וכמ"ש התוס' שם דמה"ט המתינו לספוקי עד בהמ"ז ולא נסתפקו מיר בברכת המוציא דברכת המוצי' בירך כ"א לעצמו ע"ש ובזה ניחא נמי דל"ל דנצטערו אע"ג שאפשר להם לעשות שיצאו ממ"נ כמ"ש מ"א מכל מקום נצטערו על שנעלם מהם הדין אי כה"ג מיקרי הסבה או לא וכדמשמע מלשון ראב"א נח כו' וברכת מזונא לא גמירנא:

דע"כ עיקר צערם לא היה משום הכי. דא"כ ה"ל להצטער מיד בברכת המוציא אע"כ דעיקר צערם היה דלא ידעו איך יעשו שיצאו יד"ח ויצאו מספיקא דידהו ולכן דייק מ"א שפיר אמנם בתו' שם כתבו וז"ל וא"ת כו' וי"ל דשמא מיירי שישבו לאכול זה אחר זה ובירך כ"א לעצמו המוצי' עכ"ל א"כ אין ראיה דאפ"ת שנצטערו על שלא ידעו הדין מ"מ לא נצטערו עד בהמ"ז דבהמוציא לא באו כלל לכלל ספק זה דהא ישבו לאכול זה אחר זה וע"כ צ"ל דראייתו אינו אלא לדעת הרב"י דס"ל אם מזמנים סגי כששומעים ברכת הזימון ויברך כ"א לעצמו אבל לדעת הב"ח שהביא בס"ק ד' דצריכים לשמוע מפי המברך כל בהמ"ז אין ראיה מהאי עובדא דאם יברך כ"א לעצמו עדיין לא יצאו מידי ס' דילמ' חייבים בזימון וא"כ צריכים לכתחלה לשמוע כל בהמ"ז מן המברך וכ"כ האחרונים וצ"ל מ"ש כו' עדיף טפי לזמן כו' ולדברי מ"א תקשי כיון דרשאי' לחלק היינו בלא קבעו א"כ אין א' יכול להוציא את חברו וכה"ג אין רשאים לזמן. שהם יאכלו מעט שעי"ז יביאו א"ע ע"י קביעתן עכשיו לחיוב בזימון:

וכצ"ל בדברי הב"ח כו'. ר"ל שהביא כאן תשו' ריב"א שהובא בב"י שממנו נובע הגה' רמ"א וז"ל הב"ח כתב ב"י ע"ש ריב"א דג' שאכלו כ"א בקרן זויות בפ"ע אע"פ שרשאים לחלק כיון דלא קבעו ונתחברו יחד אפ"ה עדיף טפי שיזמנו יחד משום ברוב עם הדרת מלך וכן כ' במרדכי כו' שפסק כן הלכ' למעש' ופסק כן בהגהת ש"ע כו' והאריך ולבסוף הסכים לדין זה. ע"כ צ"ל שכונתו שאכלו מעט בשלחן א' שיתחייבו בזימון שהרי בסי' קצ"ה כתב בהדיא כו'. ואותה תשובה שהביא הרב"י כו' הוא תשובת ריב"א הנ"ל דשם דוחק לפרש שר"ל שיאכלו עתה מעט בשלחן א'. דהא השיב כן לשואלו הלכ' למעש' וא"א דכונתו שיאכלו מעט ה"ל לפרש לשואל. ועיין בב"י לשון התשובה:

כיון שנחלקו הפוסקים כו' עיין בב"י סי' קצ"ה הביא לשון רשב"א שכ' בדף נ' ד"ה הא דקתני כו' ז"ל מכאן שאפילו בברכת הזימון בעי' הסיבה. ומתני' דהסיבו דפ' כיצד בין בברכת הלחם שהוא המוצי' ובין בברכת הזימון היא אבל ראיתי לגדולי מפרשים האחרונים ז"ל שפי' אות' משנה דוקא בברכת הלחם אבל ברכת הזימון א"צ הסיבה כפשט' דשמעת' דהתם על האי מתני' עכ"ל הרשב"א:

ונ"ל דמשום זה השמיט הרב"י תשובה זו דלדידן דקי"ל דבהמ"ז צריך הסבה לית' להאי תשובה ואף דמ"מ איכ' נ"מ במאי דעדיף שיזמנו. שיאכלו עכשיו מעט כדי שיתחייבו בזימון וכדס"ל לרמ"א בהג"ה וכמ"ש מ"א י"ל דהרב"י ס"ל דזה שראוי שיאכלו עתה מעט להבי' א"ע לידי חיוב זה לא נשמע מתשו' הנ"ל דע"כ לא כ' בתשובה דעדיף שיזמנו אלא דלבעל התשובה ס"ל דאפי' לא יאכלו עתה מצי לזמן אבל להבי' א"ע לידי חיוב לא שמענו:

(י) (ס"ק י) ואפי' כו' וב"ח פסק דבאיכ' תרתי לריעות'. ר"ל שכל אחד אוכל מככרו וגם עדיין לא אכלו כזית רשאים לחלק. דבדף נ' ע"א תנן ג' שאכלו כאחד אין רשאים לחלק. ופריך מאי קמשמע לן תנינא חדא זימנ' שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן ומשני הא קמ"ל דאפי' לא אכלו עדיין כזית אין רשאים לחלק. זהו גרסת הרא"ש ופירושו והרי"ף גרס קמ"ל אפי' כ"א אוכל מככרו אין רשאים לחלק וכתב הטור הלכך צריך לחוש לשתי הגרסאות וס"ל להרב"י דשני הגירסאות אמת לדינ' והלכך אפי' בתרתי לריעות' אין רשאים לחלק אבל הב"ח ס"ל כיון דהני דיני' לא שמעינן אלא ממשנה יתירה. ואי לאו משנה יתירה ה"א בהני תרי גווני שלא אכלו עדיין כזית או אוכל כ"א מככרו רשאים לחלק. וא"כ ממשנה יתירה א"א ללמוד כ"א דין א' ומנ"ל דין השני. אלא דמספק איזה גירס' עיקרית צריכים להחמיר בכל ענין שיזדמן הן שכ"א אוכל מככרו דלמ' גרסת הרי"ף עיקר או כשעדיין לא אכלו כזית דלמ' גי' הרא"ש עיקר אבל בדאיכ' תרתי לריעות' שכ"א אוכל מככרו וגם לא אכל עדיין כזית דממ"נ יהיה איזה גרסא שתהיה עיקר רשאים לחלק כיון דלא נשמע ממשנה יתירה כ"א חידוש א':

אם רשאים לצאת דהכ' י"ל דמיירי שעדיין כלם כאן אלא שזה הופך פניו לצד זה וזה לצד אחר אין רשאים לחלק אבל אם ירצה לצאת לא שמענו מהכא ויתבאר בסי' ר'. ועיין בט"ז ס"ק ו' שכתב בשם התוספות דאם בתחלה לא ישבו לאכול כ"א שנים ואח"ז בא השלישי וקבע גם הוא שם סעודתו רשאי להפסיק ולברך בהמ"ז בפ"ע כיון דלא הוקבע עמם לא בתחלת הסעודה ולא בסוף הסעודה. ותמה על הרב"י שלא הבי' דין זה ובס' א"ר כתב דהתוספות לא כתבו כן אלא לפי פירושם בש"ס ובירושלמי. אבל לדידן דס"ל כפי' הרי"ף והרא"ש בירושלמי ובגמ' לית' לדין הנ"ל. ובס' חמד משה כתב להיפוך דאדרב' דכן מבואר בלשון הש"ע שכתב אפי' לא הוקבעו תחל' כו' אין רשאים לחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר אכילה הרי דוק' הואיל שקבועים בגמר אבל אם רוצים להפסיק קודם שגמרו האחרים רשאים לברך בהמ"ז בפ"ע כיון דלא הוקבעו בתחלה היינו ממש כדברי התו' והדין עמו:

(יג) (ס"ק יג) ואפי' לא כו' צ"ע דהלא פת כו' בשלמא אי אכלו גם כאן א"ש דכה"ג א"צ לחזור למקומו לברך כדלעיל סי' קפ"ד. אבל מ"ש בש"ע אפי' לא אכלו עדיין כו' קשי':

ולדעת הרמב"ם שם ר"ל בסי' קע"ח דפסק דאסור לאכול שנית עד שיברך תחלה ברכת המזון על מה שכבר אכל ואם כן ממילא צריך לחזור למקומו. ואם כן אזיל ליה האי תי' שר"ל דצריך לו' עכשיו מעט כו' דהא אסורים לאכול:

ונ"ל דאפי' יצאו שוגג לרמב"ם כו'. ר"ל דלא תימא גם להרמב"ם א"ש ולא נצטרך לאוקמי בבית א' ומפנה לפנה דלהרמב"ם בלא"ה אתי שפיר ניהו דלהרמב"ם אסור לאכול עד שיברך תחלה ברכת המזון מכל מקום להרמב"ם לא נצטרך לו' דצריכים לאכול עכשיו ואע"ג דקי"ל פת צ"ל במקומו מ"מ הא להרמב"ם ביצא ממקומו בשוגג יברך במקום שנזכר כמש"ל סי' קפ"ד (דלא כהרא"ש דס"ל אפי' בשוגג לכתחלה צריך לחזור למקומו) וא"כ א"ל דהכא מיירי שיצאו בשוגג עז"כ מ"א דלית' דאפ"ה עדיף טפי כו'. ר"ל ניהו דהרמב"ם כ' דבשוגג יברך במקום שנזכר אפי' לכתחלה מ"מ עדיף טפי שיחזור למקומו ויברך כדאשכחן בהני תרי תלמידי דחד עביד כב"ש כו' אע"ג דאם יברכו פה יזמנו:

אח"ז ראיתי שכתב כן המ"א לאפוקי מהלבוש שכתב וז"ל ונ"ל דמיירי אפי' אכלו בשני בתים כו' ואפי' לא אכלו ביחד משנתחברו גם א"צ לאכול כאן ומיירי ב' הראשונים שאכלו עמהם עם כ"א מהם גם הם נתפרדו ואם היו חוזרים למקומן לא היו יכולים לקיים ברכת הזימון שם ולפיכך טוב יותר שיברכו כאן ויקיימו מצות זימון משיחזרו למקומן כו' עכ"ל הלבוש ולכאורה היה נראה לעניות דעתי דמ"ש יצאו שוגג להרמב"ם תיבת להרמב"ם טעות סופר וצ"ל הרא"ש ור"ל דהרא"ש סבירא ליה לעיל בסי' קפ"ד דביצא בשוגג לכתחלה צריך לחזור למקומו ובדיעבד אם בירך כאן יצא ולפ"ז ס"ד דהכא כדי שיוכלו לזמן הותר לו לכתחלה לברך כאן וא"כ ס"ד דלהרא"ש י"ל דלא איצטריך לו' דה"ק כאן דצריכים לאכול עכשיו מעט כו' אלא מיירי בשוגג ויכולים לברך כאן אפי' לא אכלו כאן כדי שיכלו לזמן וע"ז א"ש מ"ש מ"א דעדיף טפי שיחזרו למקומן כו' כיון דלהרא"ש לכתחלה אפי' שוגג צריך לחזור למקומו דא"כ תקשי מה שהביא בשם הרב"י (אמת שאינו לשון הרב"י כ"א שהמ"א מפרש דברי הרב"י כן ע"ש) ולדעת הרמב"ם צ"ל דמיירי כו' הל"ל להרמב"ם מיירי שאינן אוכלים כאן אלא דמיירי בשוגג אע"כ אפילו להרמב"ם אפי' בשוגג עדיף שיחזור למקומו וכפי הגרסא שלפנינו אעפ"כ אני מסתפק:

ועוד י"ל דה"ק ואפי' לא אכלו יחד כו'. רצה לומר מ"ש בש"ע ואפילו לא אכלו כו' אין הכוונ' שלא אכלו כלל משנתחברו אלא ר"ל שאכלו משנתחברו אלא שלא אכלו יחד וכמו שסיים בש"ע אלו השלשה ביחד כו' וא"ל לפ"ז ת"ל בלא"ה חייבים בזימון ממה שאכלו משנתחברו לזה כתב מ"א דאין חייבים לזה מצד אכילה זו כיון שלא קבעו יחד כמ"ש סעיף ב':

ומיהו לרמב"ם כו אלא בדיעבד דהא לרמב"ם ביצאו ממקומם אסורים לאכול עד שיברכו תחלה בהמ"ז ואע"ג דר"ל דמיירי שיצאו בשוגג דכה"ג כ' מ"א לעיל סי' קפ"ד ס"ק ג' כיון שיצאו בשוגג לא ה"ל היסח הדעת ומותר לאכול ומ"מ צ"ל דמ"א לא כ' כן לעיל סי' קפ"ד אלא ליישב דעת המחבר דלעיל אבל לדידיה לא ס"ל וכנראה ממ"ש שם אח"ז וא"ש במ"ש בע"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.