מראי מקומות/אורח חיים/קצב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קצב

אם זימון דאורייתא[עריכה]

מדברי הראב"ד שהובא בטור סי' קפח,ו, מוכח דהוא דאורייתא אפי' בשלשה שאין הזכרת מלכות, וכן משמע מדברי היראים בריש סי' רנג, דדרך היראים כשמביא מצוות דרבנן לקוראם בשם תולדה, אמנם מדברי הר"ן במגילה לה ד"ה אבל, נראה דהוא דרבנן מדאמר דאסמכו למילתייהו מדכתיב גדלו לה' אתי, ע"כ, משמע דס"ל דהוא אסמכתא.

בזימון בי' האם צריך שהעונים ישבו[עריכה]

עי' במה שנתבאר בזה בסי' קצד,ב.

התחילו בברכת הזימון ויצא אחד מהאנשים קודם שסיימו הזימון, יכולים לגמור את הזימון[עריכה]

כ"כ המנהיג בהל' סעודה סי' י.

האם אומרים בעשרה נברך לאלהינו או נברך אלהינו[עריכה]

הטוש"ע בסעיף א, כתבו דאומרים בלא ל', וכן הביא הב"י מתוס' ורב עמרם, והמאמר מרדכי העיר דהרמב"ם והרי"ף גרסי לאלהינו, ויש להעיר דהאשכול בהל' סעודה ד"ה ואתמר (כז.), כתב להלכה בשם מר רב ניסי ז"ל דיאמר אלהינו בלא ל', ע"כ, ובדברי המנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי אם, כתוב בלא ל'.

הטעם דאין לומר למי שאכלנו משלו[עריכה]

הב"י בסעיף א, הביא מרש"י דמשמע דמרובים הם זה זן את זה וזה זן את זה, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי וכשאומר, כתב דמשמע שמברך את המזון.

אם עיקר נוסח הזימון בעשרה הוא נברך אלהינו על המזון שאכלנו או נברך אלהינו שאכלנו משלו[עריכה]

מדברי הטוש"ע בסעיף א, נראה דעיקר הנוסח הוא שאכלנו משלו, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי אם, הביא רק את הנוסח על המזון שאכלנו. הטוש"ע כתבו דבעשרה יכול לומר על המזון שאכלנו משלו, ויש להעיר דמדברי הש"ס בברכות נ., מבואר דיכול לומר כן אף בלא תיבת משלו, וכן מבואר מדברי המנהיג שם.

בדברי הדרכ"מ גבי זימון בבית גוי[עריכה]

הדרכ"מ בריש הסימן, כתב דאין נוהגים לזמן בבית גוי, וכתב דאף אי נימא דמדינא חייבים בזימון מ"מ כיון דנהגו כך ממילא לא קבעו עצמם לזימון וממילא לא מחייבי בזימון ושפיר דמי, ע"כ, אמנם בפשטות אין דין לקבוע עצמם לשם זימון אלא צריך לקבוע בסעודה וממילא מתחייבים בזימון על כרחם כיון שהם קבועים, ואין לנו לחדש שצריך קביעות לשם זימון דוקא בלא ראיה, ומ"מ לפי דברי הדרכ"מ נראה דכל הרשעים שאינן מזמנים שפיר עבדי כיון דאין דעתם להיקבע לזימון כי אין דרכם לזמן, וצ"ע.

אם כשיש צירוף זימון חייבים שאחד יוציא את כולם בברכת המוציא[עריכה]

מדברי סמ"ק במצוה קט אות מ, מבואר דס"ל דבכלל דין זימון מחוייבים גם שאחד יוציא את כולם בברכת המוציא.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף