כף החיים/אורח חיים/עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כף החיים ‏ אורח חיים עו

א

א) [סעיף א'] צואה בעששית מותר לקרות כנגדה וכו'. ואם מגיע לו ריח רע אסור, ואפילו למ"ד לקמן סי' ע"ט סעי' ב' דהפסקה מועלת לריח רע מודה הכא דאסור דשאני הפסקת רשות אחרת מכסוי בעלמא. ל"ח פ' מי שמיתו אות קנ"ב. שכנה"ג בהגה"ט אות א', מ"א סק"א. א"ר אות א', ואם צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח כיון שהוא מכוסה יתבאר לקמן סי' ע"ט בס"ד אות א':

א) שם מותר לקרות כנגדה וכו' ועיין יפ"ל אות א' שכתב דשומר נפשו ירחק ממנה ולא יראנה יעו"ש:

ב

ב) שם צואה בעששית וכו' מקיאה אעפ"י שהוא מאוס א"צ להרחיק. נז"ש. הגרע"א. פת"ע אות א'. ובספר טוב עין סי' ח' כתב דנסתפק גדול א' בבית הסוהר אם יכול לקיים המצוה במקום מטונף במעשה לבד כגון ליטול לולב ואתרוג בלא ברכה או דילמא גם מעשה המצוה אסור ובהד"ט הביא ראיה דשרי יעו"ש. פת"ע שם:

ג

ג) שם משום דבכסוי תלה רחמנא וכו' ומה"ט אפילו בלילה או סומא אסור כל שאינה מכוסה דלאו בראיה תליא מילתא. פרישה אות א, ועיין לקמן סי' ע"ט סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

ד

ד) [סעיף ב'] צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא וכו'. ולא אמרינן דסנדל בטיל לגבי גופו ולא חשיב כסוי. ב"י בשם הרא"ש. טו"ת אות ב' וכתב המאמ"ר אות א' דמשמע ליה מדברי הרא"ש הנז' דאם היה יחף לא מהני אם מניח רגלו על הגומא לכסות דאין גופו חשיב לכסות. והכי מסתבר דבעינן כיסוי מדבר אחר כנ"ל ברור עכ"ד. וכ"כ מהר"י עייאש בס' בית יהודה חא"ח סי' ל"ח וכתב שם וממילא דה"ה בכסוי דשאר איברים. דכסוי גוף לא הוי כסוי יעו"ש. והביאו הרב בתי כניסיות. וכ"כ הרב ז"ל בספרו לחם יהודה דף י"א ע"ב והביאו י"א במ"ב בהגה"ט אות א'. יפ"ל אות ב' ומסתברא לי דדוקא כסוי רגל דידיה לא מהני אבל כסוי רגל דאחריני ודאי דמהני. לח"י שם. י"א שם או' ב':

ה

ה) שם צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא וכו' וכן תינוק היושב על הגרף ובגדיו משולשלין מכאן ומכאן עד למטה לארץ ואין נראה שום דבר מהגרף חשוב כיסוי ומותר לקרות כנגדה, ב"י שם. והב"ד בתי כנסיות וי"א במ"ב בהגה"ט אות ג' יפ"ל אות א'. וכ"כ הכס"א אות א'. והיינו כשאין ריח רע מגיע לו ממנו וכמ"ש מרן ז"ל בסעי' זה וכ"כ היפ"ל שם. ועיין לעיל אות א':

ו

ו) שם מניח סנדלו עליה וקורא וכו' וה"ה בגד אחר וכדומה דבכסוי תלה קרא. מש"ז אות א'. וכסוי מהני אעפ"י שמיוחד לה כמו גרף מתכות וכיסה בה צואה דמהני דבכסוי תלה רחמנא והא מתכסיא. א"א אות א'. ועיין סי' פ"ז סעי' א':

ז

ז) שם דחשובה כמכוסה. ואין מכסין צואה באפר חם כי מזיק לגוף שיצאה הציאה ממעיו. ס"ח סי' תתקי"ט. יפ"ל אות ג'.

ח

ח) שם וכיון שאין ריח רע וכו' עיין מ"ש לעיל אות א':

ט

ט) שם והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה, אבל אם היה סנדלו נוגע בה אסור אף שאין דבוק בסנדלו ממש, הרמב"ם הרא"ש והטור, ודלא כהר' יונה דפסק אף נוגע שרי אלא א"כ היא דבוקה בסנדלו ממש, ב"י, עט"ז אות א':

י

י) שם והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה ודע דזו היא בעיא דלא איפשיטא וכתב ב"י בשם הרא"ש דכל תיקו דאיסורא לחומרא יעו"ש. ואם קרא ק"ש כתב העו"ת אות ג' דא"צ לחזור הברכות דבספק ברכות קי"ל להקל יעו"ש, וכ"כ המש"ז אות א'. וכן נוטין דברי המאמ"ר אות ב' וכ"כ הער"ה אות א', ודלא כהא"ר אות ב', וכתב הלח"י די"א ע"א כיון דהבעיא לא אפשיטא במי רגלים השפוכים בגומא כיון דאין אסירו אלא מדרבנן אזלינן לקולא ומיתר לקרות אפי' סנדלו ניגע בהם. והביאו י"א מ"ב בהגב"י אות ג':

יא

יא) שם והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה. וכל זה כשסנדלו ברגלו אבל אם חלץ הסנדל מרגלו אפילו דאיכא צואה דבוקה בסנדלו פשיטא דשר דאין לך כסוי גדול מזה. פר"ח אות ב' והביאו מש"ז שם וכתב ופשוט הוא כמו ציאה בעששית וכ"ש עכ"ד. וכ"כ הלח"י די"א ע"ב. י"א מ"ב בהגב"י אות ב':

יב

יב) כתב החס"ל אות א' דראוי ליראי ה' ליזהר שלא ליכנס לבית הכסא במנעלים שנכנס בהם לבהכ"נ או יקנח תחתיהם יפה יפה קודם כניסתו לבהכ"נ עכ"ל ועיין סי' ג' אות נ"ב. ולאו דוקא קודם כניסתו לבהכ"נ אלא תיכף יציאתו מבית הכסא צריך לקנח סנדלו יפה אם יש חששא שנדבק בו צואה מבית הכסא דחיישינן שמא יברך אשר יצר וסנדלו ברגלו דצואה דבוקה בסנדלו והוא ברגלו אסור כנז"ל:

יג

יג) [סעיף ג'] העבירו צואה לפניו וכו'. לשון הש"ס צואה עוברת ופי' רש"י אדם שנושאין לפניו גרף של רעי להעבירו. והרמב"ם פי' פ"ג מהלכות ק"ש דין י"ג כגון שהיתה שטה על פני המים. ובשניהם צריך להפסיק עד שתעבור כמ"ש ר"ז או' ג' וכתב ב"י דבלאחריו סגי כשיעברו ממנו ד"א אבל מלפניו צריך להרחיק מלא עיניו יעו"ש וכ"מ מסתמיות דבריו כאן בש"ע שכתב אסור לקרות כנגדה ולא פי' עד כמה אלא לומר שהוא כפי הדין הנז' בסי' ע"ט סעי' א' דמלאחריו צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו יעו"ש. וכ"כ הלבוש. מיהו הב"ח חולק וכתב דאפילו מלפניו סגי בהרחקת ד"א יעו"ש והסכים לדבריו א"ר אות ד'. אמנם הט"ז סק"ב כתב כדברי מרן ז"ל וכתב וזה פשוט וכ"כ הפר"ח אות ג' וכתב ודלא כהב"ח. וכ"כ הסו"ב במק"ח אות א'. י"א בהגב"י. ר"ז שם. חס"ל אות ב'. וכן עיקר. ועיין מש"ז אות ב' שכתב דכל היכא דאיכא פלוגתא חוזר וקורא בלא ברכותיה ובתפלה אינו חוזר ומתפלל יעו"ש:

יד

יד) שם ופי חזיר וכו' אפילו עולהמן הנהר וכו' דכיון שדרכו ללכלך פיו כל היום מצואתו לא רוחץ ודיינינן ליה כגרף של רעי. ב"י. בשם הר' יונה. לבוש, סו"ב במק"ח שם:

טו

טו) [סעיף ד'] היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו וכו'. ואם לא היתה על בשרו אלא בין בגד לבגד לכ"ע שרי. מ"א סק"ו. פר"ח אות ד'. א"ר אות ה'. ר"ז אות ד'. ח"א כלל ג' אות כ"ו, ועיין בר"ז שם שכתב בשם ס' היראה דחסידים הראשונים היו מחמירים על עצמם שלא יהיה על בגדיהם אפי' טיפי מימי רגלים וכ"ש טיפות צואה:

טז

טז) שם ומכוסה בבגדיו וכו' ואם היא על ידו ואין בה ממשות אלא לכלוך בעלמא והלך ריחה והיא על ידו דומיא דמלמולי זיעה שרי לקרות כנגדה. מ"א סק"ג. וכתב הלב"ש דלשון כנגדה משמע דאדם אחר קורא כנגדה וצ"ל דלאו דוקא כי המעיין בב"י יראה מבואר דהוא עצמו ג"כ לקרות מיהו לדינא אין לעשות כן דמתר"י שהביא ב"י מבואר באמת דשרי אבל מדברי הרשב"א שבב"י מבואר דלא שרי אלא אם הוא מכוסה יעו"ש עכ"ל. והפרמ"ג בא"א אות ג' כתב דודאי היא גופא כל שידיו מלוכלך במלמולי זיעה וחיכוך הראש אסור לקרות ק"ש ותפלה עד שיטול ידיו וכללא דנט"י לסעודה בעי ג"כ לק"ש ותפלה ורק אדם אחר מותר לקרות כנגדה דלאו בכלל צואה הוא ועיין ב"י ותבין עכ"ל. וכ"כ חיי עולם על מ"א סק"ג דאין הדבר מוכרח דכ"ע מודים בזה. דשיטת הפוסקים כרב חסדא י"ל דגם בכה"ג אסור משום כל עצמותי מפאת שדעתו של אדם אוננת ממנה וכמ"ש הרמב"ן במלחמות יעו"ש עכ"ל. וע"כ יש להחמיר ואין לקרות הוא עצמו עד שיטיל ידיו אלא רק אחרים מותר לקרות כנגדה. ועיין לקמן אות י"ט:

יז

טוב) שם או שהכניס ידיו בבה"כ דרך חור וכו'. כתב רש"י ז"ל מחיצה יש בינו לבה"כ ופשט ידיו לפנים מן המחיצה. וכתב המאור דאי ל"ה אסור לקרות כנגד בה"כ. מ"א סק"ד. ועיין מש"ל סי' ד' אות ס"ו בענין המכניס ידיו בבה"כ ולקמן סי' פ"ג בדין מחיצות של בה"כ בס"ד:

יח

חי) שם יש מתירין לקרות. זהו דברי רב הונא. וטעמו דכתיב כל הנשמה תהלל יה ופי' רש"י הפה והחוטם הם בכלל אבל לא שאר האיברים ויש אוסרים הוא רב חסדא. וטעמו דכתיב כל עצמותי תאמרנה וגו' ב"י. ט"ז סק"ג. עו"ת אות ה' מ"א ס"ק ה"ו. ואם קרא חוזר וקורה בלא ברכות דכה"ג י"ל ספק ברכות לקולא בספק פלוגתא. פרמ"ג במש"ז אות ג' ועיין לעיל סוף אות י"ג:

יט

יט) שם וי"א שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבוש וכו' וא"כ לפי דברי האוסרים גם בזה אסור. ולפי מ"ש מרן ז"ל ונכון לעשות כדברי המחמיר אפילו אם הצואה על בשרו במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבוש כגון תחת אצילי ידיו אסור, וכ"כ הב"ח וז"ל ולענין הלכה ק"ל כרב חסדא דאסור וכיון שהכניס ידו בחור ובין ידיו מטונפות מקנוח אסור לקרות ק"ש שהרי הרמב"ם פסק כרב הונא וכתב בסוף דבריו וכמה גאוגים הורו שאסור לקרות אם היו ידיו מטונפות וכך ראוי לעשות. ולפ"ז כיון דיש מפרשים דלא שרי רב הונא אלא כגון בין אצילי ידיו שהוא נתכסה מאליה בלא מלבושים ורב חסדא אוסר א"כ ראוי להחמיר כרב חסדא אף בזו וכן נראה בש"ע עכ"ל. וכ"כ ר"ז אות ד'. וסיים שם הב"ח וז"ל ומיהו ודאי בידיו מטונפות או שהכניס דרך חור אם אין לו מים מקנח ידיו בצרור או במידי דמנקי וקורא ק"ש ומברך כדלעיל סוף סי' ד' עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב':

כ

ך) שם ונכון לעשות כדברי המחמיר עיין מש"ל באות הקודם שכן נמי דעת הב"ח ור"ז וכן עיקר. שאעפ"י שיש מקילין אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וכ"נ דעת מור"ם ז"ל בהגה דמודה לדברי מרן ז"ל:

כא

כא) שם בהגהה. ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה. כ"כ מהרי"ל הלכות יוה"כ וסיים אם עדיין לח הוא יקנחנו היטב ואם יבש יגררנו ואם אינו יכול לגרר משפשף במים ע"כ. והביאו א"ר אות ז'. ועיין בש"ע סי' תרי"ג סעי' י"א. ומשמע שם בב"י בשם הגמי"י וד"מ אות ו' דמן הדין אינו כצואה אלא מצד חומרא יעו"ש. וכ"מ ממ"ש המ"א בזה הסי' סק"ו. וכ"כ ר"ז אות ד'. מיהו הסו"ב אות א' כתב ע"ש הזוהר דאיסור שכבת זרע על גופו כי שם נמצאים כתי הטומאה לחטוף אותם הטיפות לעשות גופים לנשמות העשוקות יעו"ש. ועיין בש' רוה"ק דף ד' ד"ה ובענין טומאה קרי שכתב וז"ל א"ל מורי ז"ל כי כל אותו היום מתגלה אותה הטומאה וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גלוי דבר מועט אבל אם לא טבל הוא נגלה שם תמיד כ"ז שלא טבל עכ"ל. והחיד"א במו"ב בקו' צפורן שמיר סי' ז' אות ק"ד כתב דמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחה המזיק של קרי עכ"ל. וע"כ נוהגים יראי ה' לטבול לקריין ביום ההוא ואם אפשר להם טובלין קודם התפלה כדי למחות המזיק ולהתפלל בטהרה. ועוד יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגים לטבול אפי' לתשה"מ ביום ההוא כדי להתפלל וללמוד בקדושה ובטהרה וזה מנהג יפה הוא שאין למעלה הימנו כדי שתעלה תפלתם ותורתם למעלה בקדושה ובטהרה ועליהם תבא ברכת טוב. ועיין בשער המצות פ' כי תצא ובש"ש על שער הכוונות דרוש ז' מדרושי הלילה אות ד' ואות ז' ודו"ק. ועוד עיין באות שאח"ז:

כב

כב) שם דינו כצואה. משמע דאם היא על בגדיו ומכוסה שרי לכ"ע ואם היא על בשרו ומכוסה שרי לסברא קמייתא. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. אבל בשל"ה כתב סי' ס"ו מי שהוא נשוי יזהר שלא יקנח עצמו בחלוק שלבוש כשפירש מאשתו לאחר הזיווג. ואם יבא שכבת זרע על חלוק מאיזה סיבה לא ילבוש אם לא כשרוחץ יפה והביאו א"ר שם. וכ"כ ס"ח סי' תק"ט על חסיד אחד שלא היה הולך באותו חלוק שמשמש שא"א לשכבת זרע שלא יגיע בבגד או היה משמש ערום. ואחר ששמש מטתו היה רוחץ במים חמין מטיבורו ולמטה יעו"ש. והביאו מ"א שם ור"ז שם. ובשל"ה שם כתב שטוב לאדם שאין יכול לטבול שיפשפש במים ידים וערותו לטהר מן הקרי הדבוק והביאו א"ר שם ועיין אמל"י בקו' שפת אמת אות ו' שכתב מי ששמש מיטתו או קרה לו מקרה אשר לא טהור והוא חולה ולא יעצור כח לטבול שיעשה רחיצת ידים יעו"ש. ואעתיק לשונו בקיצור כדי שיוכל כל אדם לעשותו אם אינו יכול לטבול. תחלה יאמר לשם יחוד קודשא בה"ו וכו' ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא רחיצת ידי אלה נחשבת לי כאלו טבלתי במקוה של מ' סאה וכשם שאני מטהר עצמי מלמטה כך תעהר נשמתי למעלה בנהר דינור בשם ה' צור עולמים. ויהי נועם וכו' ואח"כ ירחץ בנקיון כפיו ויכוין באותיות שם ע"ב כזה. יוד הי ויו הי כל אות ואות על ב' ידוו. ותחלה יערה מים על יד ימין ויכוין באות יוד פשוטה ויערה על שמאל ויכוין ג"כ באות י' ואח"כ יערה מים על יד ימין ויכוין באות ו' של מילוי היו"ד ויערה על יד שמאל ויכוין ג"כ בוא"ו הנז' ויחזור ויערה על ימין ויכוין באות ד דמילוי היו"ד ויערה על יד שמאל ויכוין ג"כ באות ד' הנז'. וכן ע"ז הדרך שאר האותיות ונמצא מערה ע"כ יד עשרה פעמים:

כב) ואח"כ ישוב כבראשונה ויערה על יד ימינו י' פעמים רצופים זו אחר זו ויכוין היו"ד אותיות הנז' בכל פעם אות א' פעם א' י' פשוטה פ"ב אות ו' דמילוי היו"ד פ"ג אות ד' ושאר האותיות על זה הסדר ועד"ז יעשה ביד שמאל יערה י' פעמים רצופים ויכוין כנז' ס"ה נעשו מ' נטילות כנגד מ' סאה עכ"ד. ועיין עוד בדברינו לקמן סי' ח"פ אות ה':

כג

כג) [סעיף ה'] צואה בפי טבעת וכו'. בני אדם שיש להם חולי הטחורים וזב מהם דם תמיד ואגב הדם יוצא ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אינם יכולים לקרות ק" "ג בהגה"ט בשם הרדב"ז ח"ב סי' ל' והב"ד עו"ת אות ה' ומ"א סק"ח. סו"ב אות ג' א"ר סי' ע"ז אות א' חס"ל אות ה' והנה מ"ש הכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב סי' ל' והב"ד הפו' הנז' בתשו' שלפנינו היא בח"א סי' שט"ו וכתוב שם דאם הוא מפי הטבעת א" "ש וכן הגיה היא"ף על דברי מ"א סק"ח. וכ"כ ר"ז או' ז' ובמראה המקומות אות ל"ג כתב דבמ"א הוא ט"ס יעו"ש וכ"כ פתה"ד אות ד' ועי"ש שכתב דלא כהזכ"ל אות ק' שהבין שזה תשו' אחרת והניח דברי הרדב"ז בצ"ע יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ה' אות ג' ח"ע על מ"א סק"ח:

כד

כד) שם אסור לקרות לדברי הכל וכי' ואם קרא אפי' בדיעבד כתב הח"א כלל ג' אות כ"ה דצריך לחזור ולקרות ובתפלה צ"ע אם לחזור ולהתפלל. ועיין שם בנשמת אדם אות ו' שהביא דברי הראב"ן ז"ל שהביא א"ר אות יו"ד שכתב המתפלל ומצא צואה באותו מקום בנקב צריך לחזור ולהתפלל וכתב עליו די"ל דהראב"ן ס"ל דאפי' בעבר אדרבנן חוזר ומתפלל וכמ"ש הכ"מ בקרא תוך ד"א של קבר דבודאי אינו אלא מדרבנן ואפי' הכי חוזר אבל לפסק הש"ע בסעי' ח' דפסק במי רגלים אפילו בק"ש אינו חוזר משום דאינו אלא מדרבנן נראה דה"ה בצואה בפי טבעת א"צ לחזור בתפלה דהיכא דאיכא ברכה אינו חוזר יעו"ש ועיין מנחת אהרן כלל י"ג סוף אות י"ט ומ"ש עליו הפתה"ד אות ג'. ועיד עיין בדברינו סי' ע"ד אות ז' סוף ד"ה ודע. וא"כ כיון דדין זה לה נפיק מפלוגתא וק"ל סב"ל בק"ש חוזר וקורא בלא ברכותיה ובתפלה אינו חוזר להתפלל כמש"ל אות י"ג אלא רק אם אפשר למצא ש"ץ שאומר חזרת העמידה יתכוין עליו לצאת או הוא עצמו יהיה ש"ץ לומר חזרה לצבור. ועיין לקמן אות נ"ג:

כה

כה) שם אפילו היא מכוסה וכו' מפני שבמקומה נפיש זוהמא. גמרא יומא דף ל' ע"א. ב"י. לבוש. פרישה אות ה':

כו

כו) שם אסור לקרות לדברי הכל וכו' כתב השל"ה יש להתעורר שיראה האדם תמיד שיהא נקי פי הטבעת שלו שיקנח עצמו מוטב שלא ישאר שם אפילו משהו מצואה ע"כ. והביאו א"ר אות יו"ד. ואין לך מידי שמקנח היטב כמו המים וע"כ יזהר כל אדם לקנח עצמו דוקא במים כדי שיוכל לקנח עצמו היטב שלא ישאר משהו מצואה בפי הטבעת שאסור לקרות לדברי הכל:

כז

כז) שם ונראית כשהוא יושב. אבל אם אינה נראית כלל אפילו כשהוא יושב מותר שלא ניתנה תורה למה"ש. גמרא יומא שם. ב"י. פרישה שם. פר"ח או' ה' ר"ז או' ו'. ח"א כלל ג' אות כ"ה:

כח

כח) שם ונראית כשהוא יושב. וכ"ז לאותו אדם עצמו אבל אחר מותר לקרות אצלו כשהוא מכוסה בבגדיו. ר"ז שם. מיהו מדברי המ"א סי' פ"א סוף סק"א משמע דגם אחר אסור לקרות אצלו כיעו"ש. וכ"כ המחה"ש שם. ישו"ע שם. אבל דעת החמד משה והפרמ"ג שם בא"א אות א' נראה כדעת ר"ז דאחר שרי לקרות אצלו כשהוא מכוסה בבגדיו יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ז':

כט

כט) [סעיף ו'] והוא שיהיה הדוק עבה וכו'. ומשמע מיהא דצואה במים לא בטלה אא"כ יהיו עכורין שלא תראה מתוכן. הגהות הרי"ף במסכת ברכות פרק א'. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ט. א"א אות ט', מחה"ב סק"ט. ר"ז אות ח', חס"ל אות ו' ולא דמי לצואה בעששית דהתם כסוי מעליא הוא. מ"א שם. וכתב המחה"ש דר"ל דאע"ג דגם מים צלולים הוי כסוי וכדלעיל במ"א סי' ע"ה סק"ט מ"מ לא הוי כסוי מעליא כמו עששית עכ"ל. וכ"כ א"א שם וח"ע על מ"א סק"ט. ועיין בלח"י דף י"א ע"ג שכתב הא דהגהות הרי"פ מיירי במים מועטים דלא חשיבי כולי האי דליהוי כסוי לכן דוקא בעכורין. והביאו י"א במ"ב בהגה"ט אות ה':

ל

ל) שם והוא שיהיה הרוק עבה וכו' מכאן נראה פשוט דאם עומד בשוק במבואות המטונפות וירד השלג עליהם ואין כאן ריח והן בעודנו בשוק"י האיש ירצה לברך או לקרות ק"ש שפיר מצי לברך ואתיא בק"ו מרוק עבה דמהני אף שנמוח מיד וכ"ש אם מכוסה בשלג דשפיר מצי לברך ולקרות כל שאין שם ריח, ברכ"י אות ב' יעו"ש, חס"ל שם. ח"א כלל ג' אות ו', קיצור ש"ע סי' ה' אות ו'. וכ"כ הפרמ"ג סי' פ"ב בא"א אות ב' דמים קרושים הוי כסוי יעו"ש. אבל כסוי עשן אפילו הרבה לא הוי כסוי לא לערוה ולא לצואה. יפ"ל אות ד', ועיין לקמן סי' פ"ב אות ב':

לא

לא) [סעיף ז'] ספק אם צואה בבית וכו'. וה"ה אם היה ספק צואת אדם ספק צואת כלבים הרי זה ספק ומותר בבית ואסור באשפה. ריא"ז הובאו דבריו בשלטי הגבורים פ' מי שמיתו. כנה"ג בהגה"ט. והביאו הפר"ח אות ז' וכתב עליו דלא נהירא דשאני הכא דאיכא חזקה דחזקת בית שאין בה צואה אבל אי חזינן צואה ולא ידעינן ספקא דאורייתא לחומרא ואסור לקרות כנגדה עכ"ד. והמ"א סק"י כתב דאזלינן בתר המצוי אם מצויין תינוקות יותר מכלבים אפילו בבית אסור ואם באשפה מצויים כלבים יותר תלינן בכלבים יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י וכתב דדברי הפר"ח נראה לי דבאשפה אפילו שיהיו הכלבים מצויין יותר. דבאשפה חזקה דשכיח צואה ויש ספק אם צואת כלבים או צואת אדם תלינן להחמיר עכ"ד. וכ"נ דעת הפרמ"ג בא"א סק"י יעו"ש וכ"כ הח"ע על מ"א סק"י דכדברי הפר"ח נראה בחי' הריטב"א קדושין ע"ט ע"א ד"ה אתמר בשליא בבית דכיון דיש שליא בבית נפיק ליה בית מחזקתיה והו"ל כשליא יעו"ש. וכ"נ דעת המאמ"ר אות ה'. ועתה הראתה לדעת מכל הפו' הנז' דדברי הפר"ח הם חלוקים עם דברי המ"א ודלא כהמחה"ש דרצה להשוותם שכתב דהפר"ח איירי במחצה על מחצה כיעו"ש. וע"כ יש להחמיר כדברי הפר"ח וכמ"ש האחרונים:

לב

לב) שם דחזקת בית שאין בה צואה. ואם דרכם להכניס בבית גרף של רעי בשביל התינוקות או עביט של מי רגלים אסור לקרות עד שיראה אם הוא שם דזה הבית נסתלק מחזקתיה. ואם קרא ומצא אח"כ צריך לחזור ולקרות. לח"י די"ב ע"א. י"א מ"ב בהגה"ט אות ו' ועיין לקמן אות ל"ז:

לג

לג) שם ספק אם לואה באשפה אסור וכו'. ואפילו במקום אחר שספק אם יש שם צואה כגון לפני הבתים שדרך להיות שם צואה אסור. וכ"ש בחצר אא"כ ידוע שאין דרך להיות שם צואה. ט"ז סי' ע"ט סק"א. ר"ז בזה הסי' אות ט'. ועיין פרמ"ג סי' קנ"ד במש"ז אות א' שכתב דאין להתפלל בבית החורף אם בעליה מקום מטונף דאף ללמוד שרי דרשות אחרת מ"מ לתפלה מפסיק בינו לאביו שבשמים עכ"ד. והביאו קיצור ש"ע סי' ה' אות ד':

לד

לד) שם ספק אם צואה באשפה אסור וכו'. עיין בשער מאמרי רשב"י על שיר השירים דף ס"ג ע"ג שכתב דהזכרת ד"ת במבואות המטונפות גורם להכניס קודש בחול יעו"ש. דהביאו הרב בן א"ח ז"ל פ' בא אות כ"ב:

לה

לה) שם אבל ספק מי רגלים אפי' באשפה מותר וכו' ודוקא באשפה שאין ריחה רע דאי לא תימא הכי תיפוק ליה משום אשפה. כ"מ פ"ג דקריאת שמע דין ט"ו בשם הר' מנוח. עט"ז אות ד'. א"ר אות ט':

לו

לו) שם אלא כנגד עמוד של קלוח וכו'. ושותת לא חשיב נגד העמוד ושרי מדאורייתא. מ"א ס"ק י"א בשם הרא"ש. א"ר אות ח'. ח"א כלל ג' אות כ"ח:

לז

לז) [סעיף ח'] קרא במקום שראוי להסתפק וכו'. צריך לחזור ולקרות. משום זבח רשעים תועבה דהוו"ל לבדוק המקום. ב"י. מ"א ס"ק י"ב. והנה דין זה נאמר בגמרא ברכות כ"ב ע"ב לגבי תפלה אלא שהטור למד ממנו ג"כ לגבי ק"ש כמ"ש הב"י והב"ח וכתב שם בגמרא אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה. וכתבו התו' שם וז"ל והוי מעוות לא יוכל לתקון ור"י פי' דיחזור ויתפלל עכ"ל, וכ"כ הרי"פ ורבינו יונה והרא"ש פ' מי שמיתו כדברי ר"י שצריך לחזור ולהתפלל יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות י"א. ח"א כלל ג' אות ל"ג. חס"ל אות ו'. קיצור ש"ע סי' ה' אות יו"ד. בן א"ח פ' בא אות כ"ב. וכתב עו"ש הח"א וכן ק"ש כיון שהיא דאורייתא ואין בו חשש ברכה לבטלה חוזר וקורא אבל בהמ"ז וכ"ש שאר ברכות א"צ לחזור יעו"ש ובנשמת אדם או' ז'. ולקמן בש"ע סי' קפ"ה סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע שם דק"ש חוזר וקורא בלא ברכות ושאר ברכות אפי' ברכת המזון אינו חוזר ומברך. ועיין עוד לקמן בדברינו לסי' צ"ב אות ג':

לח

לח) שם ומצא אח"כ צריך לחזור ולקרות משמע דוקא מצא אח"כ הא התפלל במקום שראוי להסתפק והלך לו א"צ לחזור ולהתפלל. פרמ"ג א"א אות י"ב, ודוקא במצא תוך ד"א אבל במצא חוץ לד"א אע"ג דלפניו אסור כמלא עיניו א"צ לחזור כיון דאינו אלא מדרבנן. פעולת אדם. והביאו מסגרת הזהב על קיצור הש"ע סי' ה' אות א' פ"ע אות ך' וכ"כ ב"י סי' פ"א בשם הרשב"א ז"ל יעו"ש. ועיין לקמן סי' ע"ט אות ד' וסי' פ"א אות י"ב:

לט

טל) שם צריך לחזור ולקרות. היינו דוקא כשלא עבר עדיין זמן תפלה או בתפילת תשלומין. וכגון כשהשלים תפלתו היה לו שהות להתפלל עוד אלא שאח"כ נטרד או נאנס אבל אי כשהתפלל במקום הראוי להסתפק מצואה ליכא שהות תו אח"כ להתפלל תפלה אחרת הו"ל מעוות לא יוכל לתקון ולית ליה תשלומין דכי היכי דחשבינן ליה פושע להצריכו לחזור ולהתפלל לפי שלא בדק ה"נ מיקרי פושע לענין דלית ליה תשלומין. פר"ח סי' ק"ח אות ז' והביאו פרמ"ג בסי' זה במש"ז אות ג' וכתב שהוא פשוט:

מ

מ) שם צריך לחזור ולקרות. ומי שיש בו יראת שמים צריך להצטער ע"ז שקרא לו שקרא במקום מטונף ויתן דבר מה לצדקה או יתענה יום א' וכמ"ש בקשל"ה דף ע"ב ע"א בדין תפלת י"ח יעוש"ב וה"ה בק"ש ומגי' אם קראה בברכותיה. יפ"ל ז"ל בקו' יושר לבב אות ב':

מא

מא) שם אבל אם אין המקום ראוי להסתפק וכו', נראה דה"ה אם מצא אח"כ צואה בבגדו שישב בלילה במקום שהיה בו צואת חתול ולא הרגיש כלל ובא להתפלל בבה"כ ויהי אך יצא יצא ובא לבית אז יסיר הבגד ומצאו מטונף דאין צריך לחזור ולקרות ולהתפלל דדמי לאין המקום ראוי להסתפק דלא פשע וקריאתו גם תפלתו עלתה לו ופשוט. ברכ"י אות ג'. שע"ת אות י"ב:

מב

מב) שם אבל אם אין המקום ראוי להסתפק וכו' כתב הרמ"ע באלפסי זוטה פ' מי שמתו וז"ל התפלל ומצא צואה במקומו אפילו במקום דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה חוזר ומתפלל דיו לאונס שיפטור מהעונש והרי הוא כאלו לא התפלל שאין מחניך קדוש אין השכינה שורה עכ"ל. והביאו הברכ"י בשיו"ב אות א' וכתב עליו שהוא נגד דברי התו' ורבינו יונה והרשב"א והרא"ש כמבואר בב"י עכ"ד, ובמחב"ר אות א' כתב שמצא חבר להרמ"ע ז"ל הרב המאירי בפסקיו כ"י פ"ג דברכות יעו"ש. וסיים שם המחב"ר דלענין דינא נקטינן דאינו חוזר וכפסק מרן ז"ל עכ"ד. וכ"כ האחרונים דא"צ לחזור. ר"ז אות י"א. ח"א כלל ג' אות ל"ג. קיצור ש"ע סי' ה' אות יו"ד. ודלא כהחס"ל אות ו' שכתב דטוב שיחזור ויתפלל בתורת נדבה ויחזור ויקרא ק"ש בלא ברכותיה יעו"ש. ומיהו בק"ש יכול לחזור ולקרות בלא ברכות כיון דליכא ס"ב אבל תפלה בתורת נדבה לא יחזור ויתפלל דעכשיו אין אנו מתפללים תפלת נדבה כאשר יבואר במקומו בס"ד. וכ"פ הרב בן א"ח ז"ל פ' בא אות כ"ב דא"צ לחזור ולהתפלל אבל ק"ש חוזר וקורא בלא ברכות:

מג

מג) שם ומי רגלים וכו'. א"צ לחזור ולקרות. כיון דאינן אסורים אלא מדרבנן דמן התורה אינו אסור אלא כנגד הקלוח לבד. כמ"ש בסעי' ז' וכ"כ עו"ת אות ח', מ"א ס"ק י"ג, עט"ז אות ה', ועיין בש"ע סי' קפ"ה סעי' ה' דמשמע שם דאפילו אם היה מי רגלים כנגדו וקרא או התפלל א"צ לחזור יעו"ש. וכ"כ פרמ"ג א"א אות י"ג ושם יבואר עוד בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---