ריטב"א/קידושין/לז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מושב דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי. פירוש ממצה מקשינן ומרור כדי נסבא אגב שטפא דהא אמרינן התם אפי' למ"ד מצה דאורייתא מרור דרבנן:
והא דאמרינן הוה אמינא על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין ליכא פסח לא. תימה היאך אפשר לומר כן דהא כתיב בערב תאכלו מצות וקיימא לן דאהדריה קרא לקבעו חובה בזמן הזה. ויש לומר דסוגיין דהכא כמאן דאמר התם דהאי בערב לטמא או שהיה בדרך רחוקה איצטריך לחייבו במצה בפסח שני והכי דריש לה התם פסחים דף ק"ך רב אחא בר יעקב:
וכי תימא ולרב אחא בר יעקב דאמר התם מצה בזמן הזה דרבנן האי מושב מאי דרוש ביה דהא ליכא למדרשה לאחר ירושה וישיבה כלל דקודם לכן נתחייבו במצה ואיכא למימר דריש מינה מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו חלות תודה שעשאן לעצמו שאינן נאכלות אלא בירושלים שאינו יוצא בהן בפסח אלמא אקרוב עומר והדר אכול למאן דאמר לאחר ירושה וישיבה ליכלו לאלתר:
ופרקינן לא הוה צריכי. ובירושלמי פריקו לה באנפא אחרינא ומפרשי דהאי ממחרת הפסח היינו יום חמשה עשר ואפילו קודם הקרבת העומר אכול חדש וכדכתיב' בעלמא ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה וההיא יום חמשה עשר הוה ובלשון הזה אמרו שם במסכת חלה התיב רבי בון בר כהנא והא כתיב ויאכלו מעבור הארץ לאו בששה עשר כלומר אלמא בחדש מיתסר מדלא אכלו מיניה בחמשה עשר לצאת ידי מצה התיב רבי אליעזר ברבי יוסי קומי רבי דוסא והא כתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לאו בחמשה עשר כלומר הכי נמי בחמשה עשר אכלו ממנו לחובת מצה של לילה הראשון אבל לא קודם לכן דלא הוה צריכי והא דלא פריש הכי בגמרא דילן משום דמשמע לן דממחרת הפסח אפילו יהא במשמע יום חמשה עשר לא משמע אלא ביום אבל לא בלילה של ט"ו דההוא לא מיקרי ממחרת הפסח וכיון דלא משמע אלא ביום אכתי קשיא אמאי לא יאכלו מיניה בלילה לחובת מצה אלא ודאי היינו יום ששה עשר והתם דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל שהוא יום ט"ו הוא ומשמע בירושלמי דקרא ממחרת הפסח אפי' ליל חמשה עשר היינו מחרתו של שחיטת הפסח שהוא בי"ד ולא משמע הכי בגמ' דילן דסתם מחרת הפסח ממחרת אכילתו היא ולא ממחרת שחיטתו:
והשתא דאתינן להכי קשיא לן מאי האי דמפרקינן הכא לא הוה צריכו דהא הוי צריכא ליה לחובת מצה של ליל הראשון שאינה אלא מחמשת המינים תירצו בתוספות דאין הכי נמי דאכלו מיניה בליל הפסח לחובת מצה כזית והדר אכלי מן כל הלילה ויום חמשה עשר ואחר כך יום ששה עשר אכלו חדש בלא הפסק וקרא לא חשיב אלא ההוא דאכלי בלא הפסק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |