תורת השלמים/יורה דעה/קצב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) שמא מחמת חימוד. עיין בט"ז שמקשה מתמר שאמרה ליהודה טהורה אני וכן רות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה בלי שבעה נקיים ומתרץ בכמה גווני ולפמ"ש לעיל סימן קפ"ג ס"ק ד' דהטעם דבפנויה נדה צריכה ז' היינו לפי שעכשיו כזבה גדולה שוינהו חכמים על כן אין חילוק בין פנויה ונשואה להצריך ז' נקיים משא"כ מדין תורה אין להצריך ז' נקיים בפנויה רק בנשואה מפני שרגיל וקץ בה צריכה המתנת ז' וא"כ תמר ורות שהיתה פנויה היתה מותרת לטבול מיד באותה שעה שבאותו זמן עדיין לא שוינהו כזבה גדולה והוא פשוט:
(ב) וא"צ הפסק. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולים ובודקים כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל הובא בפרישה וב"ח וש"ך ובדיעבד סגי בבדיקת פעם א' וכמ"ש הרב:
(ג) רק פ"א תוך ז'. אף לפי מה דקיי"ל לקמן סי' קצ"ו סעיף ד' דלא סגי אלא בבדקה ביום א' וביום ז' שאני התם דודאי ראתה משא"כ הכא דלא ראתה בודאי עדיף טפי כ"כ הל"ח דף רצ"ט ע"ב והש"ך ונ"ל פשוט דכל זה מיירי בקטנה שלא ראתה מעולם וליכא גבה רק חשש דשמא מחמת חימוד ראתה אבל בגדולה שראתה ואפילו לא ראתה עתה רק זה ימים רבים שראתה מ"מ מסתמא עדיין היא טמאה כנדה גמורה דמסתמא לא ספרה ז' נקיים כיון שהיא פנויה אם כן צריכה שבעה כנדה גמורה דאין חילוק בין פנויה לנשואה (כמבואר לעיל סימן קפ"ג) ואפשר דמטעם זה נתפשט המנהג שכתבתי בס"ק ב' בשם מהרש"ל משא"כ בזמן הש"ס אפי' בגדולה אין כאן אלא ספק דמחמת חימוד דמשום ודאי נדה מסתמא טיהרה עצמה אף בפנויה משום טהרות וק"ל:
(ד) שבעת ימים הללו מונים אותם כו'. כל זה הוא מדברי הרשב"א בת"ה וכ' הרשב"א במשמרת הבית דף קכ"ז ע"א וז"ל ומנהג של ישראל תורה היא ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודות שמחת שבת שלפני השבת נשואין וזו מקרי תביעה וממנו מונין לו שבעה אלו עכ"ל ודבריו הם על פי המנהג שנהגו לכנוס בערב שבת ולטבול לעת הכנסת שבת וכמבואר בא"ה סימן ס"ג וצריך לומר דמיד בע"ש שלפני השבת של נשואין שמכינים עצמם להסעודה מקרי יום התביעה דאל"כ לא מצינו שבעה נקיים וק"ל ועכשיו שנהגו ע"פ הרוב לטבול בליל ששי צ"ל דיום התביעה מקרי שנים ושלשה ימים קודם השבת ע"ד דאמרינן בריש כתובות שיהא טורח אדם ג' ימים:
(ה) אם דחו הנישואין מחמת איזה סיבה. משמע דוקא שנדחו הנשואין ממש אבל אם לא דחו הנשואין רק שיש איזה קטט ביניהם מחמת הנדוניא וכן אם דחו זמן ראשון ומיד באותו מעמד הסכימו הקביעות לזמן שני אין כאן חימוד חדש וכ"כ הב"ח והסכמת הט"ז והש"ך דלא כעט"ז וכתב עוד בעט"ז אם מתוך הקטטה נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לתופה מיד באותו יום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש ע"כ וכן הסכמות כל האחרונים ואם היה זמן מוגבל לחתונה בר"ח וספרה ז' נקיים וכשהגיע ר"ח לא בא החתן ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונס בדרך ומיד יום או יומים אח"כ יבא וכן עשה ונעשה החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח דעת הט"ז דבעינן ז' נקיים מחדש אכן בתשו' מ"ב סי' מ"ב פסק בפשיטות דא"צ ז' נקיים ואחריו נמשך הש"ך ודבריו מסתברים כי עיקר דין זה להצריך ז' נקיים מחדש הוא חומרא גדולה כמו שהאריך בתשובת מ"ב לסתור דברי מהרי"ל ע"ש ועיין בש"ך ס"ק ז' (ומ"מ נראה לי דצריכה שתבדוק עצמה באותה שעה שבא הציר ומצאה עצמה טהורה):
(ו) לחזור ולישב ז' נקיים. ואף שטבלה צריכה ז' נקיים וטבילה שנית כ"כ הש"ך בשם המרדכי ואם עברה ושמשה צריכה להמתין ו' עונות שלימות ואח"כ תמנה יום א' נקי ותטבול וכמבואר לקמן ס"ס קצ"ו ואין אומרים דצריכה להפריש ממנו ב' ימים כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן כ"כ הט"ז ס"ס זה ובס"ס קע"ו ע"ש ובאמת בלא"ה נראה דלא שייך כאן הבחנה דגם בן הנדה הוא כישראל גמור וכמבואר בא"ה סימן ז' וכ"כ הש"ך בנה"כ ס"ס קצ"ו וכן נ"ל קצת ראיה ממתניתין פ' ד' אחין (יבמות דף ל"ג) שני אחין שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה הרי אלו חייבין משום א"א ואם היו אחין משום אשת את ואם היתה נדה משום נדה ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ובניהם ממזרים ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן ע"כ ואם איתא תקשה הלא אף בלא החליפו בעינן הבחנה אם שימשה נדה אלא ודאי דבנדה לא צריכין הבחנה וכן משמעות כל הפוסקים שלא הזכירו הבחנה גבי נדה רק גבי גר וגיורת דיש כמה נפקותות לדינא וכמבואר בהל' גרים:
(ז) והמחמיר תע"ב. עיין בט"ז שכתב דמדינא יש להחמיר והש"ך בנה"כ מפקפק על דבריו ועיין בש"ך שכתב דעכשיו שמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אע"פ שהוא מנהג של שטות ונכון לבטלו מ"מ אם פרסה נדה ודאי דצריך שימור דהאי דלא בעל לא משום כבישת יצר הרע אלא מפני המנהג וכן נוהגין להצריך שימור:
(ח) והמנהג ליקח קטן וכו' קטנה. וכתב בש"ך ע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעין טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה עכ"ל וראיתי בב"ח שם שלמד דבר זה ממה שאיתא כן באבן עזר סימן כ"ב אבל באמת אין ראיה משם כלל דדוקא להתיחד עם אשה אחרת אסור אא"כ בקטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה דבמוסרת עצמה לביאה אסור מטעם דאסור לאיש א' להתייחד עם שתי נשים משא"כ כאן אפשר דאף במוסרת עצמה לביאה מותר דלא חיישינן שישכב אצלה כיון שאשתו הנכנסת לחופה עמו ואשתו משמרתו כמבואר בא"ע שם אף דיש לחלק מ"מ אין ראיה משם וק"ל:
(ט) מחזיר גרושתו צריכה לישב ז"נ. ונראה דה"ה אם גרשה כשהיא מעוברת והחזירה ג"כ צריכה לישב שבעה נקיים דאף דמעוברת היא בחזקת מסולקת מדמים מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה כמו בקטנה בר"ס זה ומבואר לעיל ס"ס קפ"ט דקטנה עדיפה ממעוברת ואם עבר וכנסה תוך הזמן כתב הט"ז דאינה צריכה שמירה כיון שכבר בעלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |