חכמת אדם/קטו
|
< הקודם · הבא > |
א אמרו חז"ל שכל אשה שתובעין אותה להנשא דהיינו מיום שסומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה מחמת חימוד לפעמים רואה טפת דם כחרדל ולפיכך תקנו דאפי' לא הרגישה כלום צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה ובין קטנה ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה דשמא נאבד הדם מחמת קטנו. ומ"מ כיון דאינו אלא חומרא דרבנן וגרע אפילו מכתם דעכ"פ מצאה דם אבל כאן שלא הרגישה ולא מצאה כלום ולכן מדינא א"צ הפסק טהרה אלא אפילו לא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת ז"נ אבל אנו נוהגין שלא לחלק ולעולם צריכה לכתחל' הפסק טהרה ככל הנשים ודם מדינא צריכה בדיקה כל יום ויום מז"נ לכתחלה מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פ"א תוך ז' סגי:
ב וכ"ז מיירי בקטנה שלא ראתה מעולם ולא הגיע זמנה לראות דהיינו פחות מי"ב שנים אבל אם הגיע זמנה לראות או שידעינן שראתה פ"א לדידן שאין הנשים וכ"ש בתולות טובלין עצמם רק לבעלה ודאי דכל דין נדה עליהם בין לענין הפסקת טהרה ובין לענין בדיקת כל ז' כדלקמן בדין לובשת לבינים ובדיקת הפסק טהרה בבתולה אע"ג דא"א לה לבדוק בעומק כ"כ עכ"פ תבדוק עצמה היטיב כפי כח האפשר וסגי בזה אבל קינוח בעלמא אינה בדיקה כלל (ב"ח):
ג אם ספרה ז"נ קודם שמכינה עצמה לחופה אפי' קדשה כבר אין עולין לה אלא צריכה לספור ז"נ אחרים סמוך לחופה. ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר דכל מה שהיא קרובה יותר לנשואין לבה הומה ומחמדת ומכ"מ אין חימוד זה דומה לחימוד של תביעה דהתם אפילו בדיקה לא מהני משא"כ תוך ז"נ או אחר טבילה בדיקה מיהו מהני ולכן אם טבלה איזה ימים קודם הנשואין צריכה לבדוק עצמה בכל יום ויום ואפ"ה אין לסמוך ע"ז להרחיק הטבילה מבעילת מצוה יותר מד' לילות דהיינו כשתבעל במוצאי שבת תהיה הטבילה ליל ד' ר"ל אור ליום ד' ותבדוק בכל יום ויום ויותר מזה אין להרחיק על סמך בדיקה (ס"ט בשם ב"ח דלא כמשמע מרמ"א דבד' לילות א"צ בדיקה בכ"י) ומ"מ בדיעבד אם הרחיק' הטבילה יותר מזה ובדקה עצמה פ"א בתוך ז' ימים או אפי' ביום ז' עלתה לה הטבילה אבל אם לא בדקה עצמה ז' ימים אחר הטבילה לא עלתה לה הטבילה ולא הז"נ ראשונים וצריכה לחזור ולמנות ז"נ דאע"ג דאשה דעלמא יכולה לטבול א"ע כמה ימים קודם שתזדקק לבעלה אפילו יותר מז' ימים וא"צ בדיקה שאני הכא דכל שהוא קרובה לנשואין איכא חשש חימוד:
ד אם דחו הנשואין לגמרי מתוך קטטות והסכימו צד החתן והכלה שיהיה פטורים זה מזה ולא ישאו זה את זה אע"פי שנתפשרו יחד למחר צריכה לספור ז"נ מחדש דזה דומה לתביעה חדשה לאיש אחר וה"ה אם מתוך המריבה נתרצית הכלה להנשא לאיש אחר וכן עשתה ונכנסה לחופה עם איש אחר אפילו באותו יום צריכה ז"נ מחדש שהרי זה איש אחר ולא עוד אלא אם אחר שעשתה שידוך עם השני חזר הראשון ונתרצה לישאנה צריכה ג"כ ז"נ ולא מהני בזה מה שבדקה שחרית וערבית כיון דאיכא חימוד חדש (עיין ט"ז):
ה אבל אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה או מחמת קטטות ומריבות וחזרו ונתרצו זה לזה בזה לא שייך חימוד חדש ומ"מ חיישינן שמא לא אסקה אדעתה שתהא נזהרה יפה בבדיקתה ולכן אם דחו הנשואין לגמרי ולא קבעו זמן הנשואין אלא אמרו כשנתוועד יחד או כשנתפשר יחד אזי נקבע זמן לנשואין ואז כיון שאינה יודעת כלל מתי יהיה הנשואין לא אסקה אדעתה ולא נזהרת בבדיקה ואפילו אם בדקה עצמה ומצאה טהורה לא מהני וצריכה לישב ז"נ אבל אם היה הדחיה והקביעות הכל במעמד אחד כ"ז שעסוקין באותו ענין אינה צריכה לחזור ולישב ז"נ דמ"הת לא תהא נזהרת בבדיקה יפה כיון שבאותו מעמד קבעו זמן הנשואין בתיך איזה ימים (מש"כ הש"ך ס"ק ו' ואי בדקה כו' ומצאה טהורה כו' ע' ס"ט סס"ק י' שכ' שהש"ך לא העתיק יפה דברי הב"ח והמעיין בב"ח נ"ל דגם הוא לא יצא י"ח לפרש דבריו דהב"ח כ' תחלה דאם דחו בסתם ואמרו כשישלימו יקבע זמן צריכה ז"נ אבל אם היה הכל באותו מעמד א"צ דאז נזהרת יפה וכ' וז"ל ותביעה חדשה פשיטא דליכא אפילו אם דחו בסתם דדוקא כשנדחו כו' והסכימו שלא ישאו זה את זה והתפשרו הוא דאיכא תביעה חדשה כו' אבל כשאינו נדחה אלא מזמן ראשון והסכימו שיקבעו זמן ב' כשיתפשרו וישלימו ואח"כ ביום או יומים השלימו וקבעו זמן ב' התם ליכא משום תביעה חדשה ואי בדקה באותו שעה ומצאה טהורה טהורה (ר"ל כך היה הדין) אלא דאיכא למיחש שמא לא אסקה אדעתה מקודם שתהא נזהרת יפה וכיון שהדחי' וקביעות זמן ב' הכל היה ביחד לא חיישינן למידי עכ"ל מוכח מזה דבזה א"צ שום בדיקה באותו שעה):
ו וכ"ז כשהסכימו החתן והכלה שניהם לדחות הנשואין אבל אם לא נדחו בבירור רק שלא הושוו באותו יום והכלה חושבת שיתפשרו או שילכו לדין עד שיתרצה החתן אע"פי שזה נמשך יום או יומים לא מקרי דחיות הנשואין דהכלה סומכת דעתה דשמא יתפתה החתן ובודקת יפה (ט"ז ס"ק ו'):
ז ואם ספרה ז"נ אדעת זמן הנשואין שהיו מוגבלים לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ושיבא בתוך יום או יומים א"צ ז"נ אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבנתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה דודאי רמיא אנפשא ויהבה דעתה שתבדוק יפה ושלא תבא לידי חימוד (ש"ך) ומ"מ כיון די"א דבזה יש לחוש לחמוד (עיין ט"ז) ולכן יש להורות כשיבא הציר תבדוק עצמה מיד (ס"ט):
ח ואם היה זמן מוגבל להנשואין אלא שהחתן אמר שאפשר שיקדים הנשואין וכן אם רצו קרובי הכלה להקדים החתונה איזה ימים לפני יום המוגבל ושלחו להחתן שיקדים ויבא לזמן זה ולפי שפשו' היה בעיניהם שישמע החתן לקולם התחיל' הכלה לספור ז"נ שיהיו סמוכים לחופה יכולה לסמוך אספירה זו לטבול סוף ז"נ ותבדוק עצמה בעת שיתברר לה יום הנשואין ובדיעבד אם לא בדקה עצמה באותו שעה ואיכא הפסד שמתקלקלין האוכלין ויצטרכו לעשות חופת נדה יש להקל ובתנאי שתבדוק עצמה בכל יום אחר הטבילה כמו קודם הטבילה (תשו' ב"ח וס"ט ס"ק י"ב דלא כט"ז):
ט אם עשה חופת נדה או שפירסה נדה אחר החופה קודם שבא עליה לא יתיחד עמה אלא הוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין הנשים והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן וקטנה דהיינו בפחותים מבן ט' שנים ואין חילוק בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה דאעפ"י דמותר להתייחד עם אשתו נדה שאני התם שכבר בעל ולא תקיף יצרו כולי האי ואם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופרסה נדה אח"כ אינה צריכה שימור עוד דהא חזינן דלא תקיף יצרי' כיון שלא בא עליה עד השתא והמחמיר תבא עליו ברכה ובמקום שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואין אעפ"י שראוי ונכון לבטל מנהג זה ויש בו כמה איסורים ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה מ"מ כיון שהמנהג כך אם כן אם פרסה נדה ודאי דצריכה שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור:
י מחזיר גרושתו צריכה לישב ז"נ ואם כנסה בחופת נדה וכן הנושא אשה שכבר בא עליה בזנות אעפ"י שצריכה ז"נ מ"מ אם כנסה בחופת נדה א"צ שמירה כיון שבעל אותה כבר (ט"ז וס"ט בשם רדב"ז):
יא עבר וכנסה בתוך ז"נ ונבעלה צריכה להמתין ו' עונות שלימות ואח"כ תשלים מנין הימים שחסר מז' נקיים שלה כדלקמן בדין לבישת לבנים כלל קי"ד סי' י"ח אבל אם דחו הנשואין דצריכה ז"נ אחירות שמא לא נזהרה בבדיקה יפה כדלעיל אם עבר וכנסה ונבעלה צריכה למנות ז"נ אחרות אחר כלות ו' עונות שלימות ואח"כ תשלים מנין הימים של ז"נ כדלקמן (ס"ט דלא כמשמע במנ"י):
יב אע"ג דכל הנשים צריכין להמתין מיום הראיה עד שמפסקת בטהרה ה' ימים עם יום הראיה כדלקמן בדין לבישת לבינים מ"מ בכלה אפי' באלמנה אם מתוך זה צריך לעשות חופת נדה או שיתקלקלו המאכלים וכיוצא בו מותרת להפסיק בטהרה תיכף כשתמצא עצמה טהורה ומכ"ש אם לא מצאו רק כתם (סי' קצ"ז ט"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק כ' וס"ט שם):
יג אם אירע ליל טבילתה בשבת מותרת לטבול. ומ"מ טוב להקדים טבילתה אם אפשר (שם ש"ך ס"ק ג') ודוקא בתולה אבל באלמנה כיון דאסור לבעול בשבת בעילה ראשונה לכן לא תטבול (ועיין במ"א סימן של"ט ס"ק י"א):
יד הכלות מותרות לטבול ביום בין שטובלת ביום ז' או ביום ח' כיון שאין באות לחתן עד הלילה (הגהת רמ"א שם וס"ט וכ"כ בש"ד להדיא ודלא כהש"ך בסי' קצ"ד ס"ק ט') ודוקא אם טובלת קודם החופה אבל אם טובלת אחר החופה אעפ"י שהיא טבילה הראשונה לבעל זה דינה כשאר נשים (קצ"ז ש"ך ס"ק י'):
טו הכונס את הבתולה בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו אפילו אם הדם שותת ופורש מיד אפילו באבר חי אפילו היה קטנה שלא הגיע זמן לראות ולא ראתה וכן אפי' היא בוגרת לא אמרינן שכבר כלו בתוליה (ט"ז) ואפילו בדקה ולא מצאה דם טמאה דשמא ראתה טפת דם כחרדל וחפהו ש"ז דאע"ג דדם בתולים היא ואין הדם נדה כלל שאין זה בא מן המקור מ"מ כבר נהגו כל ישראל להחמיר ולהחזיק דם בתולים כדם נדה. ומ"מ נהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם אבל אם בא עליה ביאה ממש דהיינו שהכניס כל האבר אעפ"י שלא זרע צריך לפרוש ממנה אעפ"י שלא ראתה דם וצריך החתן שיזהר שלא ישהה עצמ' מלבעול ב"מ כדי שלא יבא ח"ו לידי קישוי אבר וכ"ש להשז"ל (סימן קצ"ג):
טז אחר הבעילה דינה כשאר נדה לענין הרחקה אלא שמותר לו לישן באותה מטה לאחר שעמדה מאצלו ואפילו בסדין שהדם עליו וכן היא מיתרת לישן על מטה המיוחד לו וצריכה להפסיק בטהרה כשאר נשים אלא דבזה קי"ל דיכולה להפסיק בטהרה ביום ד' אחר יום הבעילה שיהיה יום ה' ראשון לז"נ (ט"ז שם סק"ד) אבל אם פרסה נדה אחר הבעילה גם זו צריכה להמתין מלמנות ז"נ עד יום ו' לאחר הבעילה (ס"ט):
יז מותר לבעול בתולה בשבת (אה"ע סימן ס"ג):
יח לאחר שבעל והוציא דם בתולים יטול ידיו ויברך בלא שם וזה נוסחתו ברוך אתה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים. בל ימשול זר במעין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטוהר וחוק לא הפרה ברוך הבוחר בזרעו של אברהם (שם):
יט יולדת אפילו לא ראתה דם טמאה כנדה מה"ת בין ילדה חי או מת או נפל ומה"ת יולדת זכר ימי טומאה שלה ז' ימים אפילו לא ראתה וטובלת ואח"כ סופרת ל"ג יום. ואפילו היא רואה בהן הוא דם טוהר ואם יולדת נקבה ימי טומאה י"ד ימים אעפ"י שלא ראתה כלום וטובלת ואח"כ ימי טוהר שלה ס"ו ימים אפילו רואה בהן. וכ"ז כשראתה בימי נידותה אבל אם ראתה בימי זיבה שהם בי"א ימים שבין נדה לנדה צריכה לספור ז"נ כדין זבה מה"ת ובזמ"הז חשבינן לכולם שהם יולדות בזב וצריכות ז"נ וימי לידה שאינה רואה בהן אעפ"י שהם ימי טומאה עולין לה לז"נ ובלבד שלא תטבול קודם י"ד לנקיבה ואפילו אם טבלה קודם לכן לא עלתה לה טבילה אלא צריכה להמתין עד ליל ט"ו ויש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ופ' לנקיבה אבל מקום שאין מנהג אין להחמיר כלל וכן נוהגין במדינות אלו רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה וסופרת ז"נ מותרת לבעלה אבל אם חזרה וראתה לאחר הטבילה אפילו טפת דם כחרדל טמאה אע"ג דמדאורייתא הם דם טוהר כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ודינו כשאר דם לכל דבר (קצ"ד):
כ המפלת בתוך מ' לטבילתה שלאחר ראיה ממש (לאפוקי לאחר כתם דאפשר דנתעברה מקודם) בענין שאין לספק שמא נתעברה קודם הטבילה חוששת משום נדה אפילו לא ראתה מפני שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ומיד לאחר שספרה ז"נ אפילו הוא קודם י"ד יום מן הלידה מותרת ואין חוששין שמא היה ולד דקודם מ' יום לא נגמרה יצירת הולד ולכן אין לחוש שמא היתה וולד (שם):
כא אבל המפלת כמין בהמה חיה ועוף או כמין דגים וחגבים או שקצים ורמשים או שפיר ושליא או חתיכה שקרעוה ויש בו עצם עכשיו בזמ"הז שאין אנו בקיאין בצורות חוששת לולד וא"כ חיישינן שמא היתה נקבה ולכן אם הז"נ היה בתוך י"ד יום אם טבלה קודם ליל ט"ו אפילו במקום שנהגו להחמיר שלא לטבול תוך מ' לזכר ופ' לנקבה במפלת מכ"מ לא נהגו להחמיר (ש"ך) ומ"מ ראוי לפרוש ממנה ליל מ"א וליל פ"א משום ס' זכר או נקבה (ש"ך סק"ד) ולא הבנתי למה כ"כ במפלת ולא כ"כ מקודם בכל היולדות אבל לפי מש"כ הט"ז סק"ב לדידן א"צ לפרוש כלל בליל מ"א או פ"א) ואם הפילה חתיכה וקרעוה ולא נמצא בה עצם אינה חוששת משום וולד אלא משום נדה (ס"ט):
כב שאר דיני יולדת כגון שהפילה תאומים או ולד בשליא או טומטום ואנדרוגינוס ויוצא דופן עיין בש"ע סי' קצ"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |