אלשיך/תהילים/עד

אלשיך תהילים עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

משכיל לאסף כו' הנה אסף ברוח קדשו ידע מאז את כל אשר נעשה בחרבן ב"ה ובשבי ישראל בידי אדונים קשה ומאז השכיל ויתחנן לפני המלך ה' על צרותינו ועל פדיון נפשנו ועל חרבן ביתנו ויאמר למה אלהים כו' ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל באיכה רבתי שאמרו כי בעת חרבן בית ראשון נשבע הקב"ה שלא לשוב לישראל עד עת קץ לולא בכתה רחל ותתחנן לו יתברך ואז אמר לה הוא יתברך מנעי קולך מבכי וכו' כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב וכן כתבנו על פסוק למה לנצח תשכחנו כו' לומר למה תהיה השכחה עד עת קץ הנקרא נצח עוד ידענו מרז"ל כי ה' כרוב רחמיו לבלתי השחית שארית ישראל לא השליט חמה אפו על ישראל רק בעצים ובאבנים כד"א כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון וכן אמרו ז"ל שעל כן זימר אסף ואמר מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך כו' והוא כי אף וחמה הם מלאכים רעים חיצונים אכזרים. ונבא אל הענין והוא כי הנה ארבעה המה גליותינו בבל בחרבן ראשון מדי על ידי המן הרע יון ואדום בחרבן בית שני וכנגד ארבעה גליות אלו דבר אסף ובראשון החל ויאמר למה אלהים זנחת לנצח והוא מה שכתבנו מרז"ל כי נשבע ה' שלא ישוב לישראל עד עת קץ הנקרא נצח ועל גלות ההוא אמר המקונן למה לנצח תשכחנו וגם הוא מאמר המשורר למה אלהים זנחת לנצח והביטה וראה כי אם ככה את עושה להתרחק ממנו הלא יעשן אפך בצאן מרעיתך והוא כי הלא לחוש על עמך שפכת אפך במה שהצתה אש בציון כד"א שפך חרון אפו ויצת אש בציון ומה הועלת בתקנתך כי הלא אם לנצח תזנחנו אחר שתצת באפך אש בציון אם לא נושענו באש ההוא יראה שעשן אש האף ההוא עדיין נשאר מהאש ההוא והלא יעשן בצאן מרעיתך ויכלו בעשן וזהו למה אלהים כו' יעשן כו':

ב

ועל גלות ב' שבקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אמר זכור עדתך ישראל כי אם אין ישראל אין עולם כי על כן הם משבעה דברים שקדמו לעולם כמ"ש ז"ל תורה וכסא הכבוד והאבות וישראל וכו' והוא ככתוב אצלנו במקומו שהם שבעה דברים הוצרכו להתקיים בהם העולם ובלעדם אין עולם ובזה יאמר אל תזנחם ביד המן הרע כי הלא בהם עולם כי הנה זכור עדתך קנית אותה קדם לעולם אשר לא קניתם מאז אם לא שבלעדם אין עולם ואם הוא על שהשתחוו לצלם נ"נ הלא אח"כ גאלת שבט נחלתך כי שמת לבך אל חנניה וחבריו שלא השתחוו שהם משבט יהודה שהוא נחלתך כד"א ונחל ה' את יהודה חלקו באופן שגאלת שבט נחלתך ואיך אומר גאלת אחר שעתה הם בכלל כל ישראל להשמיד כו' ועוד כי אם כן למה אחר החרבן שציון נעשה הר שכנת בו כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ואלו גזרה חכמתך לכלותם במדי היה לך להסתלק מהר ציון אחר החרבן כי האמנם ישב אלהים על הארץ אלא להורות כי יש תקוה וחפץ להחזירם אליו שמה וזהו הר ציון זה שכנת בו כלומר ולכן אתה ה' תשמרם מהמן הרע:

ג

ועל גלות יון אמר הרימה פעמיך כו' והוא באשר ידעת כי כל ישעם וכל חפץ יון בגלותם היה נגד הקדושה בין מה שפירצו פרצות בהיכל בין מה שנגעו בשבת חדש ומילה בין במה ששלחו יד בבנות ישראל בין במשאז"ל בב"ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל כל כוונתם היתה חלילה לשחת בקדש ולא לבצע כסף וכיוצא בו ועל כן עליהם הוא אומר הרימה פעמיך ומהר פסיעותיך למשואות ושממות נצחית כי כל הרע אויב זה כל מה שהרע היה בקדש ולא להנאת עצמם לנגוע בקדש כמדובר:

ד

ועל גלות ד' בחרבן בית שני אמר שאגו צורריך כו' כמו שאמרו ז"ל בהנזקין שדרשו פסוק זה על טיטוס נינקוט מהא שעל חרבן שני ידבר ויאמר הנה אלה רשעים התפקרו נגדך והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי בכל יום שואג כ"י על חרבן ביתו שנאמר שאוג ישאג על נוהו ועל כן הרשעים האלה רצו לעשות אות ומופת על תוקף ידם והוא כי שאגו בקרב מועדך כלומר הנה אלהי ישראל ישאג על נוהו ואם עוד גבורתו בו לקול שאגתנו גם הוא ישאג ויחרדו אויביו ואם לא נדעה והוא מאמרם ז"ל שאמר המן אלהיהם של אלו זקן הוא ותשש כחו חלילה ובראות ששאגו צורריך בקרב מועדך ותשתוק שמו אותותם שהם היותם מחריבים והיותם שואגים אותות והענין בשום לב אל היות אותתם חסר וי"ו בין ב' התיוי"ן ובמלת אתות הוטלה וי"ו בין שתיהן אך הוא כי בראות שהוא יתברך שתק היה להם לאות והוא אות חסר כי אדרבא הן הן גבורותיו והן שמו הדבר כאלו הן שתי אותות מלאים ושלמים כי לא בלבד אמרו שנסתלק כי אם שהיה חלילה מבלתי יכולת כאמרם זקן הוא כו' כמאמרם ז"ל:

ה

יודע במביא כו' הנה אמרו כמביא לא יצדק רק במוריד או במוליך ומביא לא במעלה למעלה וגם מה הוא מה שיודע כמביא ומה ענין בסבך עץ וענין הקרדומות. אך הנה דרך המכה בקרדום על העץ או כיוצא כי מעלה הקרדום למעלה ומביאה דרך ירידה בכח לבקע מה שרצונו לבקע נמצא שהעליה היא הכנה בלבד וההובאה היא העיקר בכוונת הבקוע אמר יודע באמת שבהכותם בביתך בקרדומות והגרזן כי כמו שהוא המביא שהוא עיקר כוונת פועל הבקוע למטה כן היה אצלם למעלה כי העלאתם הגרזן למעלה להביאה היה להם עיקר המכוון כמו שהוא דרך במביא למטה לבקע כי כל ישעם וכל חפץ לא היה כחפצים להכות למטה רק למעלה בלבד חלילה כלפי הקדושה כאלו בסבך עץ הוא יד הקורדום היו שתי קרדומות אחד בכוונה ואחד בפועל הכוונה למעלה והגביה הקרדום כלפי מעלה ופועל הנראה למטה:

ו

ובמה יודע שאמרתי יודע כמביא כו' הלא הוא כי ועתה פתוחיה יחד וכו' והוא כי אין צריך לומר בעת החרבן כי אם גם עתה שכבר נחרב מה שנשאר באבנים הנהרסות ובעצים המצויירים אחר ששרפום במה שנשאר בעצים או באבנים מפתוחי הציורים ההם יחד יתקבצו ובכשיל וכילפות יהלומון:

ז

ומה בצע להם בזה הרי שלחו באש מקדשך כו' ומה להם עוד אלא שכלום הם עושים אלא להכעיס על דבר שהפתוחים הם רמזי דברים עליונים של מעלה כנודע כי לא היה דבר ריק למטה רק שלאיכות עצום מקביל אל העליון ואם באנו לדקדק בלשון שהל"ל שלחו אש במקדשך או שלחו מקדשך באש וגם שמה ענין שליחות באש כי הלא באמרו יתברך ושלחתי אש כו' הוא כי הוא יתברך משלח אש על ידי מלאכיו אך הגוים בעצמם יעשו ואיך יאמר שלחו והוצרכו המפרשים לומר שהוא ענין השחתה כד"א וישלחו את כתנת הפסים בשלח יעבורו. ואחשוב יאמר ראה נא רעתם רבה מאד כי הלא בהיות מקדשך באש בוער היה עדיין נקל בעיניהם נקמתם זאת והיו בשלח מכים במקדש וזהו שלחו באש מקדשך כד"א וישלחו את כתונת יוסף ושמא תאמר למה בשלח ולא בדבר אחר הלא הוא כי לארץ חללו משכן שמך כאלו היו משליטים חלילה חרבם שהוא כחם כד"א ועל חרבך תחיה הוא כח סמאל שרם כד"א חרבך הנפת עליה ותחללה והיו כמדכאים חלילה משכן שמך בזו כחם:

ח

אמרו בלבם כו' הנה ישראל אין כחם אלא בפיהם כי הקול קול יעקב ומה גם בהתאחדם בבתי כנסיות כנודע כי אין קול יעקב מועיל לנצח אם לא על ידי אחדות לכן מפחד פן בקולם יוכלו נגדם אמרו בלבם נינם ונכלם מהיותם יחד לכן מה עשו שרפו כל מועדי אל בארץ לבל יהי להם בית ועד תפלה להתאחד:

ט

אותותינו לא ראינו כו' אומרים בני הגלות הלזה המר והארוך הנה בידנו אותות של טובה של קץ הימין וב' של העדר טובה שהם תאבד תורה מכהן ודבר מנביא וכן הוא אומר לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע את דבר ה' שהוא כמאמר רשב"י על ידיעת התורה שלא תמצא הלכה פסוקה וכן הוא אומר אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם ובזה יאמר כי זו היא התלונה כענין רבי עקיבא ששמח בראות בציון שועלים הלכו בו באמור כי מי שקיים נבואת הרעה יקיים הטובה על דרך זה יתלונן ויאמר אסף כאלו מדברים בני הגלות החיל הזה למה ראינו אותות הרעה ואותותינו של טובה אינם כי הנה אותותינו של טובה לא ראינו רק השתים של רעה כי אין עוד נביא וגם כי ולא אתנו יודע עד מה כלומר ולמה תאריך עד נאבד יותר :

י

ולא תעשה למעננו כי אם על דבר כבוד שמך כי עד מתי את אלהים יחרף צר ולא על שמחרופו ידבק בידך מאומה חלילה כי אין הדבר רק שינאץ אויב ויכעיס. אך שמך הוא לנצח שלא ישתנה ולא יגרע מכבודו וממנו חלילה וזהו ינאץ אויב שמך לנצח כי מה שאת אלהים יחרף הצר אינו כי אם שינאץ אויב אך שמך הוא לנצח:

יא

למה תשיב ידך כו' הנה ידוע כי יד סתם היא של שמאל נמצא כי על שתי ידים ידבר באמרו ידך וימינך ויהיה הענין כי שתי בחינות הנקראות שמאל וימין שהן הגבורה והחסד נסתלקו בחרבן החסד כמקרא שכתוב השיב אחור ימינו מפני אויב והגבורה סילק למעלה לבלתי עשות משפט באויבים למען יצא אל הפועל אשר דבר על ישראל על כל רעתם אשר עזבוהו ועל כן הנביא ירמיה לא אמר רק הגדול והנורא ולא אמר הגבור באמרו גוים מרקדים בהיכלו איה גבורותיו כלומר כי סילק בחינת גבורתו ולא היה פועל בחינת הגבורה עד שאנשי כנסת הגדולה החזירוה באמרם כי עם שנסתלק לא יבצר מלפעול גבורה כי הן הן גבורותיו. ונבוא אל הענין אומר אסף בשם בני הגלות הלא צר לנו מאד על דבר כבוד שמך עד מתי אלהים יחרף צר כו' והנה אפשר תשיב ותאמר עד נרחץ נטהר מחלאת אשמותינו ויהיה העולם ראוי לשוב שתי המדות האלה שמאל לפקוד על שונאינו וימין לעשות עמנו חסד על כן אנו אומרים עשה על דבר כבוד שמך אשר יחרף צר חלילה ולא תאריך עד שוב ידך וימינך אל הארץ יעמנו כאשר נכשיר מעשינו כי הלא למה תשיב ידך וימינך אל העולם כדי לפעול בהן ולא מקרב חיקך מלמעלה עודן תוך המסכים שביניהם ובין העולם הנמשכים למלבוש המפסיק בין האדם לחוץ כמסך שבין הלבוש לחזה הנקרא חיק משם כלה כל צר ואויב מחרף שמך כי אין מעצור לכלותם משם או יכוין באמרו מקרב חיקך על המחשבה המתיחסת ללב שבתוך החיק לומר ידענו כי יום נקם בלבך כי לבא לפומא לא גלי' אך למה תמתין עד תגלה לפומא עוד הנקם בלב משם מקרב חיקך כלה וכלל שני הדברים אחד שעם היות מסך בינתים כי נסתלק למעלה יכלה אותם מלמעלה ולא בידים כ"א במחשבה שהיא בקרב החיק וזהו מקרב חיקך כלה:

יב

ולא בלבד לפקוד צבא המרום במרום ושאנחנו נלחם למטה בעם כי אם כאשר אלהים היה מלכי מקדם שלא בלבד היה פוקד למעלה על צבא המרום במרום כ"א גם היה פועל ישועות בקרב הארץ למטה על אויבינו בשר ודם כמאמר הכתוב ימינך ה' תרעץ אויב:

יג

וזהו אתה פוררת בעזך ים בים סוף שברת ראשי תנינים הם שרו של מצרים וגדולי חיילותיו ושרי פרעה למטה שכלם נקראים תנינים וכל זה היה על המים למטה בים שבעולם השפל בקרב הארץ כמאמר הכתוב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וארז"ל מתים לא נאמר אלא מת הוא שרו של מצרים כו':

יד

אתה רצצת כו' הנה ידוע מרבותינו ז"ל כי הוא יתברך הכין את לויתן לחלק לצדיקים לעתיד לבא ושסירס את הזכר ושהרג את הנקבה ומלחה כמפורש פרק הספינה לחלקה לצדיקים לעתיד לבא ובזה יאמר הלא נתרעמתי ואמרתי עד מתי אלהים יחרף צר כו' כלומר שימהר יחישה מעשהו להביא את הקץ ושיקרב קצו ויכלה אותם אמר עתה הנה רצצת ראשי לויתן שמחצת ראש הנקבה וראש גוית הזכר במה שסרסת אותו והמתחיל ומכין אומרים לו גמור כי למה רצצת ראשיהם לא לחלקו לישראל האם תתנהו מאכל לעם לציים אשר אין בהם לחות עבודת שמים כלומר ודאי כי לנו היה מה שהכנת אותם לתתו לנו למאכל לכן מהרה חושה כי הלא לנו הוא ולמה תאחר יעודך וזהו תתנהו וכו' בתמיה:

טו

אתה בקעת מעין כו' הנה כפולה היא שאלתנו מאתו יתברך בשני דברים נגדיים דין לאומות עכו"ם ורחמים לישראל על זה אמר איני מקשה לשאול כי הלא פועל ב' הפכים אתה כי הנה אתה בקעת מעין ונחל להוציא מהם מים כענין יבקע צורים כו' וגם תמנע מים ממקום רבויים כי אתה הובשת נהרות איתן:

טז

וכן לך יום היא מדת יום שהיא של רחמים אף לך לילה שהיא לילה של דין והראיה כי אתה הכינות מאור הוא הירח ושמש שזה ממשלת היום וזו ממשלת הלילה והענין הוא מאמרם ז"ל היאך הכיר אברהם את בוראו כי ראה את השמש אמר אולי זה הוא אדון העולם כשראה שבא השמש אמר אינו זה בא הירח אמר אולי הוא זה ראה כי עבר גבולו וחזר היום ויצא השמש אז אמר הנה אין םפק כי אדונים לאלה המסדר ומוציא אותם לכל א' בזמנו במכונתו וסידורו הנה כי מאשר הכין מאור ושמש כל אחד ואחד בזמנו וסידורו יורה כי אל אחד לכולם הוא מניעם מוציאם ומביאם ואם חלילה וחס היה ליום רשות אחד ולילה רשות אחר לא היה הסידור ביניהם כאשר הוא אך יורה כי שניהם תחת רשות אחד נמצא כי מדת יום ומדת לילה אחת היא על כן אמרתי לך יום אף לך לילה והראיה כי אתה הכינות מאור ושמש:

יז

וכן אתה הצבת כל גבולות ארץ שיש גבול שטבעו חם ויש שטבעו קר אל אחד בראם והראיה כי קיץ וחורף אתה יצרתם ומי שיצר הקיץ חם והחורף קר ודאי שגם הוא ברא גבול אחד מקצה הארץ חם מעין הקיץ וגבול אחר קר מעין החורף והכרח ענין קיץ וחורף הלא הוא מאשר אמר אתה הכינות מאור ושמש כי מאשר הכינם ע"פ סדורם וסיבובם נמשך הקיץ והחורף ומזה ג"כ ימשך היות חלוק בגבולות ארץ זה חום וזה קר על פי סיבוב השמש שיש מקום ששולט חומו יותר מבזולתו כנודע לבעלי התכונה.

או ענין שיעור הכתובים ואלהים מלכי מקדם וכו' לומר הלא אמרתי

(י) עד מתי אלהים יחרף צר כו' כי גם שצר לי בגליות איני חש רק על כבודך כי עד מתי את אלהים יחרף צר כו':

(יא) ואם תתעכב עד השיבך אל העולם ידך שהוא שמאל לעשות דין בעכו"ם וימינך להיטיב את ישראל ואי אפשר עד נשוב עדיך ונתקן מעשינו הנה זה היה אם היה בלתי אפשר לעשות הדבר עד תשיב מדותיך אלה בעולם אך אין זה צריך כי למה תשיב ידך וימינך אל העולם בשביל זה הלא מקרב חיקך בעודך מסולק למעלה מקרב חיקך הוא מבפנים אל המסכים שבינתים כלה מלמעלה:

(יב) ומה שאני שואל שתעשה על כבוד שמך שחלל הצר לא מבלתי הייתך עושה נפלאות גדולות למעני כי הלא כאשר אתה היית מלכי מקדם היית עושה נפלאות ביבשה ובים ביבשה כי היית פועל ישועות בקרב הארץ בארץ מצרים:

(יג) וגם בים כי אתה פוררת בעזך ים בים סוף שברת ראשי תנינים על המים וכן אתה רצצת כו' כמפורש בסמוך:

(טו) וכן אתה בקעת מעין ונחל כמו שאמרו ז"ל ותבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות שבעולם וכל מעינות ונחלים נבקעו וזה יאמר אתה בקעת מעין ונחל וכן אתה הובשת נהרות איתן כירדן ועל ידי אליהו על ידי אדרתו ויחצו המים:

(טז) והטעם הוא כי לך יום כו' לומר בשבילך שיהיה לך יום לעסוק בו בתורתך שיהיה היום לך וגם שיהיה לך לילה כענין והגית בו יומם ולילה וזה אינו כ"א על ידי ישראל כד"א אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי לומר שאם לא בשביל התורה שנקראת ברית יומם ולילה שיעסקו בה חקות שמים וארץ להיות סדר שמש וירח להיות מדת יום ומדת לילה לא שמתי והוא מאמר פסוק זה לך יום אף לך לילה שהוא להיות בך להוציאם בתורתך ע"כ אתה הכינות מאור ושמש למדת יום ומדת לילה שהוא ענין חקות שמים וארץ ואמר לך כו' אף לך לילה למה שעיקר עסק התורה הוא ביום כמו שאמרו ז"ל אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא ע"כ אמר לך יום בעצם ואף לך גם לילה:

(יז) וגם למען היות לך יום כו' שהוא לך יום ולילה לעסוק בתורתך היה מה שאתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף אתה יצרתם שכל זה הוא ע"י ישראל כי הכל בראת בשבילם שיעסקו בתורתך ועל כל זה גא אמרנו שתעשה למעננו כ"א זכר זאת שהוא מה שאויב חרף ה' כו' שהוא מה שאמרתי עד מתי אלהים יחרף צר כו' וגם זכר עם נבל נאצו שמך ועשה אשר בקשתי ממך באמרי מקרב חיקך כלה:

(י) או יאמר עד מתי אלהים יחרף צר כו' שידבר על טיטוס שחירף אלהים חיים זה פעמים אחד בבית המקדש שדבר תועה ובעל שם זונה על ספר תורה וגידר את הפרוכת ואחרי כן בסערת הים אמר אלהי ימים ומים אלהיהם של אלו שכל כחו על המים בהם הטביע את פרעה והביא את המבול יצא אתי ביבשה ואראה מה כחו גדול. עליו יתכן דבר אסף ברוח קדשו ואמר עד מתי את אלהים יחרף צר שסבלת מה שחירף בבית המקדש למה איחרת פקידתו עד שב ונאץ שמך הגדול אשר הוא לנצח כי נאץ באמרו שהוא יתברך אלהי ימים ולא של יבשה עם היות שממזרח שמש עד מבואו גדול שמך בגוים כמאמר הנביא וזהו עד מתי יחרף שימשך שגם ינאץ שמך אשר הוא לנצח:

(יא) ושמא תאמר כי השבת אחור ימינך מפני אויב הלא זה הוא על ימין חסדך מלהיטיב את ישראל בזמן ההוא אך למה ידך הפועלת דין למה תשיבנה גם היא וזהו למה תשיב ידך וימינך והיה די להשיב הימין לבדה ושמא תאמר כי היית כמי שידו תוך חיקו עד יוציאנה תגלה ותראה כחה כך היתה ידך בלתי מתגלית למעלה כי יעכב הגלותה מסך אשמות ישראל כי היה השפע צפון ובלתי מתגלה על כל זה מקרב חיקך כלה:

(יב) כי אין מעצור לך כי הלא ואלהים מלכי שמלך עלי במתן תורה כי מאז היה לי לאלהים ואני לו לעם ועל כל זה מקדם היותו מלכי היה פועל ישועות בקרב הארץ שהוא עד שלא יצאנו ממצרים שעדיין לא היינו כדאים והיו לנו עונות וחטאות כמו שאמרו ז"ל על פסוק לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כו' הללו עובדי ע"א והללו עובדי עא:

(יא) או שיעור הכתובים בדרך הזה למה תשיב ידך וימינך כמדובר ושמא תאמר הלא פקד על טיטוס ארצה אחרי כן ע"י יתוש שנקר את מוחו ע"כ אמר למה איחרת כ"כ מקרב חיקך שהוא במקום שהיתה שכינה כי לא זזה מכותל מערבי אלא שהיתה כעוטיה בהסתר כדבר שהוא בקרב חיק למה תיחל עד יצא לחוץ ידבר סרה פעם שנית ואחרי צאתו מהים ללקותו ע"י יתוש. מקרב חיקך תוך ביהמ"ק שהיתה שם שכינה כמלובשת ששם חירף משם כלה זה הוא על מה שחירף אויב בבית המקדש:

(יב) ועל אשר נאץ שמך באמרו כי יכלתך הוא בים ולא ביבשה שעל זה אמרתי ינאץ אויב כו' תפח רוחו כי הלא ואלהים מלכי מקדם במצרים ושם היה פועל ישועות בקרב הארץ שהוא ביבשה בארץ מצרים:

(יג) ומה שנתלה לומר שאת המצריים לא הלקה כ"א בים גם זה לא כן הוא כי הן אמת שאתה פוררת בעזך ים שעשית אותה פירורים שהוא שהיו י"ב חלקים במחיצות מים להם חומה בין כל שבט ושבט בי"ב שווקים על כל זה מה ששברת ראשי תנינים הם שרו של מצרים וראשי חילותיו כמו שכתוב בספר הזוהר כי היו עמו ראשי חיילות כחות חיצונים אלפים ורבבות ושלישים על כלו הנה מה ששברת את ראשי תנינים ההם לא בים היה רק על המים שהוא למעלה מן המים באויר הנה שלא היתה פעולתו במים בלבד:

(יד) ואפילו מה שרצצת ראשי לויתן מאז נברא העולם גם שהיה בים הנה הפעולה היתה לצורך יושבים ביבשת שהוא למען תתנהו מאכל לעם לציים הם יושבי ציה שעל בן סירס את הזכר והרג את הנקבה:

(טו) ועוד כי אתה בקעת תוך היבשה מעין ונחל שהוא במבול שנבקעו מעינות תהום וגם מהמים עשית יבשה כי אתה הובשת נהרות איתן כי כל פעולות אלו אל היבשת יתיחסו:

(טז) ולא בלבד אתה עושה דין ורוגז בים וביבשה ובאויר כמדובר כי גם בעולם הגלגלים במאורות כי הנה לך יום בעצם המאיר לארץ ולדרים עליה שהוא מתייחס אל היות לך רצוי לך כי אור בהיר הוא השמש אך לא הלילה בעצם כ"א בלשון אף כלומר כי אף לך לילה כי מיעטת את הירח באופן שהיות לך הלילה נאמר בלשון אף וזה לא היה כן מתחלה כי הנה אתה הכינות כאחד מאור ושמש כי יחדו היו תמים כלומר אלא שעשית רוגז עם הירח.

או שיעור הכתוב למה סבלת מרשע א' מה שחירף שמך והלא לא כן עשית עם הירח עם שלא חירפה כ"א שדברה נגד השמש וזהו לך יום בעצם ריצוי לך ולא כן הלילה כ"א אף לך כלומר אף ולא בעצם כי לקתה עם היות כי אתה הכינות בכוננות אחד את שניהם כי אתה הכינות מאור ושמש בשוה כלומר ויהי נא אויב זה כירח שלא הארכת לה כ"א לקתה מיד בדברה ולמה תעשה כה:

(יז) ואין לומר שטעה במה שראה כי הים היה סוער עליו משא"כ ביבשה ועל כן תקל אשמתו זה לא כן הוא כי הלא דבר בלתי נעלם הוא כי כל הארץ אתה בראתה כי הלא אתה הצבת כל גבולות ארץ כי הים הוא אחד מגבולי הארץ ולא יתכן כי גבול אחד לה והשאר לזולתו חלילה שאם כן איך בעל הים אינו מציף כל הארץ בהיות שהים גבוה מן הארץ למה ירחם על הארץ שאינה שלו אך יורה כי אתה הצבת והעמדת כל גבולות ארץ פן יציפם הים ואם הוא כי היתה דעתו כי ים ויבשה הם נגדיים ועל כן ייחס הדבר אל שתי רשויות זה אינו כלום כי הנה קיץ וחורף הם שני נגדיים ואתה יצרתם ע"י סדר מאור ושמש וסבובם. כלל הדברים הוא כי הנני שב אל מאמרי אשר אמרתי עד מתי אלהים יחרף צר כו' .

יח

וזהו אומרו עתה כנותן קנצי למלין זכר זאת שהוא מה שאויב חרף כו' ועשה על כבוד שמך:

יט

אל תתן לחית כו' לחית הוא מלך בבל הנקרא אריה כד"א עלה אריה מסובכו נפש תורך הם ישראל הנקראים לתומם תורים. להשתחוות לצלם אל ימסרו ביד החיה רעה ההיא ובימי המן חית ענייך אל תשכח לנצח.

כ

ובימי השלישי הוא יון הבט לברית שהיה מבקש לבטל וכאשר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס בגלות הרביעי כד"א אמלאה החרבה לא נתמלאה צור כו' ונשארו בניך עניים:

כא

אל ישוב דך נכלם הוא מלך המשיח הנקרא עני ורוכב וכו' ובכל עת מבקש לבא אל ישוב נכלם כי לא יבעטו בניך על ענים כי אדרבה עני ואביון יהללו שמך על שאמונה עניתם.

כב

לכן קומה אלהים ריבה ריבך עם ננ שענין הצלם ריב הנוגע לך הוא וגם במדי זכור חרפתך מני נבל הוא המן האומר לאחשורוש אלהיהם של אלו זקן הוא ישן הוא ככתוב אצלנו על נבל כי ישבע לחם שהוא המן :

כג

ועל יון אמר אל תשכח קול צורריך כי אליך כוונו להצר בשלוח יד במקיימי מצותיך ומקדשך ועל הגלות הלז הארוך אמר ראה שאון קמיך עולה תמיד והוא מאמרם ז"ל שראה יעקב השלש מלכיות עולים ויורדים ואת מלכות רביעי עולה ואינו יורד ונתיירא וזהו שאון וגאון קמיך הוא עולה תמיד ולא יורד לכן קיים עליו אם תגביה כנשר כו':

(יט) או יהיה שיעור הכתובים שהזכיר המלכיות מלמטה למעלה והוא במה שארז"ל כי עמלק נקרא חית קנה כי נאמר על טיטוס וידוע כי שרו הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ובזה יאמר הנה שני דברים צריכים ישראל שבגלות האחרון א' חירות ממלאך המות הוא שרו של טיטוס הנקרא חית קנה שנית משעבוד מלכיות ועל ב' הדברים אמר על הא' אל תתן לחית נפש תורך שתשלוט בנפש תורך תמימם כתור אל תתן בידו הנפש כ"א שיהיה להם חירות ממלאך המות ועל חירות משעבוד מלכותם אמר חית ענייך אל תשכח לנצח שלא תשכחם לזמן הקץ האחרון הנקרא נצח כ"א שתחישנה:

(כ) ואם יש בהם עון בצע אשר הוא דבר שהוא יתברך מתלונן תמיד עליו כמאמרו באמרו בעון בצעו קצפתי ואכהו כו' והוא עון המקטרג ראשון לכל עון כמ"ש ז"ל על פסוק ובצעם בראש כלם והוא עון שבו נחתם גזר דין המבול ואותו עון אינו חסר בגלות טיטוס בקרב ישראל לזה בא אסף ויאמר הבט לברית ורחמם על זה כי עניותם גרם להם וזהו כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס כלומר כי להיותם עניים מחשכי ארץ גרם שמלאו נאות שלהם חמס. או יאמר הבט לברית אשר כרת לגאלם כי מלאו מחשכי ארץ הם האומות עכו"ם נאות חמס מבניך וחתום גזר דין האומות על הגזל:

(כא) ועוד טעם אחר אל ישוב דך נכלם הוא ישראל ועני ורוכב על חמור וגם אביון הוא משיח בן יוסף התאב לגאול את ישראל יהללו שמך שיהיה שלם בימים ההם משא"כ עתה כי אם שתי האותיות לבדן כמאמר רז"ל על פסוק כי יד על כס יה:

(כב) ועל גלות יון שלפני גלות טיטוס אמר קומה אלהים ריבה ריבך שכל ריבם הוא נגד ה' כנזכר למעלה ועל גלות מדי שלפניו אמר זכור חרפתך מני נבל כבקודם:

(כג) ועל הראשון הוא בבל שהחריב בית ראשון אמר אל תשכח קול צורריך הוא קול שנתנו בבית ה' כיום מועד כי מאז נתפקרו כל קמיך נגדך מאז כי שאון קמיך עולה ונתוסף תמיד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.