יצחק ירנן/שבת/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת טז

ז

מקום וכו' קירויו מתירו. וכתב הגהות מיימוני כר' זירא ודלא כרבא דאמר אויר קירויו מתירו (ובפר"ח) [וכן פירש ר"ח] דקי"ל כר"ז דמקל בעירובין וכתב מהר"ם וז"ל מדבריו למדתי דס"ל הלכה כדברי המקל בעירובין ואפי' בפלוגתא דאמוראי עכ"ל נראה מדבריו שמפרש דס"ל שתפס רבינו מתירו במקום אין מייתרו ולא דיש לו גירסא אחרת בש"ס וכמו שמשמע מדברי הרב המגיד וכן הבין מרן ב"י סי' שנ"ח וז"ל וצ"ל שהוא גורס אויר קירוייו מתירו כלומר שהוא ניתר ע"י (הלחי) [הקירוי] וכן גורס הר"מ בפט"ז דשבת עכ"ל וא"צ לזה ומסתברא כמ"ש מהגהות מיימוני ונראה דמה שכתוב בדברי הרה"מ מתירו הוא טעות המדפיסים שראו בלשון רבינו מתירו בי' א' העתיקו אינהו הכי ואינו אלא שהביא הש"ס וממילא יובן דפסק כר"ז שהוא המקל וכדברי הרא"ם א"צ למ"ש מרן דט"ס הוא וכצ"ל וכתב ר"ח דהלכה כר"ז דמקל וכתב מהר"ם ז"ל מדבריו למדתי וכו' ובאור זרוע פסק כרבא וכו' דהא דברי מהר"ם הביא בהגהות מיימוני על דברי ר"ח ז"ל והוא ברור.
ועיין מה שהקשה הרמ"ך הביא דבריו הכ"מ. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו ל"ק כי במה שסתם רבינו דבריו נכנס אפי' עביד כי ארזילא וק"ל וכתב רש"י ז"ל בסוגיין ד"ה ה"נ אפי' (רבא) [רבה] מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם והכא דפליג רבה דעביד קירוי כי אורזילא יציע גג משופע דליכא פה עכ"ל והקשה עמיתי בתורה החכם השלם מהרי"א ז"ל דנראה דקא מפלגי בדעת רב דרבה אמר דאפי' דס"ל לרב באכסדרא דפי תקרה יורד וסותם בעביד כארזילא מודו דאין פי תקרה יורד וסותם ור"ז ס"ל לדעת רב דגם בארזילא ס"ל דפי תקרה יורד וסותם והא רב ס"ל בארזילא דאין פי תקרה יורד וסותם לקמן דף צ"ד ע"ב דאיתא שם אמרי דבי רב משמיה דרב כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם ופי' רש"י בשיפוע כגון גגין שלנו דליכא פה דהיינו כעין ארזילא וכו' הרי דס"ל כרבא דבארזילה מודה.
ולענ"ד נראה דלפירוש רש"י הכי מתפרש כלפי מ"ש בש"ס נימא בדרב ושמואל קא מפלגי ואהא קא מתרץ דלא בפלוגתייהו קא מפלגי דרבא ס"ל דגם רב מודה ונמצא ככו"ע ור"ז פליג עלייהו דרב ושמואל ולא דסבירא ליה כרב.

ח

בנה בו עמוד בצד הכותל וכו'. אינו מיעוט. וכתב הרב המגיד דפסק כרבה דהוא מיקל יעו"ש. ויש להקשות דאמאי לא כתב דפסק כרבא וכרב שימי דמתני לקולא י"ל משום דקי"ל הלכה כדברי המקל בעירוב ואי פסק כרב שימי נמצא דאי לאו רב שימי הוה פוסק כרבא להחמיר ועוד י"ל דס"ל לדעת רבינו דעד רבא ורבא בכלל אמר הלכה כרב לגבי תלמיד ואם כן מוכרח דלא הוי כרב שימי ועיין במ"ש לעיל פ"ב הט"ז.

ט

טח את הכותל בטיט וכו'. עיין בשלטי הגבורים שהוא תמוה ע"פ סוגיית הש"ס ומה גם שכתב כן על שם הרז"ה והרז"ה כתב להיפך יעו"ש.

עשה מחיצה על שפת התל אינו מועיל שהעושה מחיצה ע"ג מחיצה אינו מועיל נבלעה וכו' הואיל וכו'. הקשה הרב תורת חיים בשיטתו על עירובין (כה.) מכאן על מ"ש התרומת הדשן בדיני עירובין (סי' עה) על קרפף שהיה מוקף שלא לשם דירה ואינו רוצה לסתור י' אמות לבנות לשם דירה כדין כי קשה היא הכותל כיצד יעשה ימלא מב' צידי הכותל האחד עפר עד ט' אמות ומחצה ולא ישאר שם מלעיל כותל כי אם פחות מעשר אמות דהשתא עד העפר נעשה מדרס לכל העולם ונמצא מתבטל אותו הכותל ומשם ולמעלה ליכא י' ולא חשיב מוקף שלא לשם דירה ואח"כ מסיר כל העפר ונמצא אותו הכותל כבנוי מחדש לשם דירה והשתא כפי מ"ש כאן רבינו דכותל ע"ג כותל לא מהני אלא א"כ נבלעה כולה ובנדון התרומת הדשן הרי נשאר מהישנה למעלה שהוקף שלא לשם דירה.

ואחרי נשיקת ידיו ורגליו אין הנדונות דומות זה לזה דבנדון רבינו הוא שנשאר מהמוקף שלא לשם דירה הוא מצד התחתון ואי אפשר לעליון אי ליכא תחתון ונמצא משתמש מהמוקף שלא לשם דירה ולכן צריך שיבלע כולה לא כן בנדון התרומת הדשן כי כשאנו מבטלין הכותל מצד מטה וממילא מתבטל גם שלמעלה כי לא נשאר י' ונמצא דליכא כותל כלל וא"כ אחר כך כשמסיר העפר דנמצא בונה מחדש נמצא דבונה כל הכותל גם הצד של מעלה דמקודם לא הוה חשיב כלל וכלל ודוק.

י

רחבה שאחורי בתים וכו'. הכי איתא בש"ס דף כ"ד יעו"ש וכתבו התוס' שם ד"ה פשיטא וז"ל אדר' נחמן פריך וכו' אבל הש"ס וכו' לא פריך דקמ"ל הוקף ולבסוף פתח לא מהני לאפוקי מהני אמוראי דלקמן גבי אבורנקי עכ"ל וכתב מהרש"ל וז"ל ותימה דלא מצינו לקמן דמהני אפי' לרבא אלא בהוקף ולבסוף ישב ולא בהוקף ולבסוף פתח וכן מפרשים התוספות גופייהו לקמן עכ"ל וכתב החידושי הלכות וז"ל ואולי נעלם מעיני הרב מ"ש התוס' לחד פירוש שם וז"ל והם לא ידעו אם רבא סמך על הוקף ולבסוף פתח וכו' והקשו לו מעיר חדשה וכו' כ"ש הוקף ולבסוף פתח עכ"ל עיי"ש.
ולענ"ד כונת מהרש"ל הוא דלהאי פי' שהביאו הם עצמם א"כ אפשר לומר דמאי דקאמר הכא פשיטא קאי גם לש"ס ואיך כתבו בפשיטות לר"נ פריך וכו' לאפוקי מהני אמוראי דלקמן וק"ל.
וכתב הלח"מ וז"ל ובש"ס הקשו פשיטא ותירצו לא צריכא דאית ביה דרי וכו' קמ"ל ותימה על רבינו שלא הזכיר כלל מכל זה ולענ"ד נראה דרבינו רמז זה בשינוי לשון שכתב ואם פתח הפתח לשם דהו"ל למימר ואם פתח הפתח לתוכה כדכתב לעיל מיניה ואפי' היה פתח הבית פתוח לתוכה ועוד דתבת לשם יתר דהוה די מאמר ואם פתח הפתח ואחר כך הקיפה אלא רמז דאף דאינו ממש לתוכה אלא לבי דרי וזהו שכתב לשם דרצון הפתיחה הוא לילך שם מותר לטלטל בכולה ודוק.

יב

יחיד וכו'. וכן אם היו שנים וכו'. מדבריו אלו משמע דלשנים אין נותנים להם אלא בית סאתים וכן משמע מלשון הש"ס וכמ"ש הב"ח והט"ז והבאים אחריהם שתפשו על מרן בסי' ש"ס שנסתפק אי בית סאתים הוא לשנים או לכל אחד יעו"ש גם אני אביא מן ההדיוט להכריח כמותם דאין נותנים אלא בית סאתים לשנים מלשון הברייתא ומלשון ר' נחמן מקודם דהדר ביה דקאמר אחד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים שלשה נותנים לו בית שש ואי איתא דלשנים נותנים לכל אחד בית סאתים מאי שנא דלשלשה נקט מנין בפרטות דהיינו שש ובשנים נקט ענין בכללות דהיינו בית סאתים שפירושו לכל אחד והו"ל למימר שנים נותנים להם ארבע שלש נותנים שש או שנים נותנים להם בית סאתים שלשה נותנים להם בית סאתים אלא ודאי דלשנים אין נותנים להם אלא בית סאתים.
וראיתי להרב יד אהרן נר"ו דמהך ברייתא רצה לפשוט להיפך מדתני הכי ב' נותנים לו בית סאתים והו"ל למנקט נותנים להם בית סאתים ומדנקט לו ר"ל לכל אחד ואחד ואין זו הכרח חדא דהא ר"נ נקט בלישניה להם ומיניה ילפינן ג"כ ועוד דה"פ דאף דהם ב' נותנים לו ר"ל מה שהיה לאחד מהם כלומר דיש להם דין אחד ואין נותנים להם יותר משום היותם ב' ודוק וכן מצאתי בקיצור פסקי הרא"ש בפיסקא כ"ג וז"ל אחד או שנים ששבתו בחצר שתשמישו לאויר אין נותנים להם אלא סאתים ולפי שלא ראיתי לשום מחבר שהזכירו הזכרתיו.

אבל

שלשה ישראלים וכו' הרי הן שיירא וכו' בלא כלים. מסתמיות דבריו משמע דכל דאיכא בית סאתיים פנוי אפי' דלא הקיפו אלא ו' וא"צ אלא ד' אסור לטלטל חוץ מד' אמות דאי לא"ה הו"ל לפרש וכן מסתמיות דברי הטור דלא כהמרדכי ז"ל הביאו ב"י סי' ש"ס דהיינו כשהקיף יותר מו' אז אי איכא בית סאתיים פנוי אסור אבל ו' או פחות אפילו איכא בית סאתים פנוי שרי ואיך סמך עליו מרן שם נגד רבינו והטור ומה גם שרש"י בפי' עומד לנגדו וכמו שתפשו עליו הבאים אחריו ואיך לא הזכירו.

ואין

הקטן משלים לשיירה. עכ"ל. ועיין מ"ש הרב המגיד והקשה עליו ב"י סי' ש"ס דלמה תפס להחמיר והא קי"ל הלכה כדברי המקל בעירוב והוא הדין בספק ולענ"ד יש לחלק דשאני ספק ממחלוקת דבמחלוקת הא מיהא איכא מאן דס"ל הכי לא כן בספק וק"ל.

טו

וכל מחיצה וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד ועיין בלח"מ ומן התימה על מרן בב"י סי' שס"ב שכתב ומדברי הרמב"ם פט"ז דמשמע דמחיצה העשויה לנחת או לצניעות לאו מחיצה היא כלל ואפי' היא וכו' וכבר כתב שם הרה"מ דאין כן דעת הרשב"א וכו' עכ"ל דהנה מ"ש על שם רבינו ליתיה דרבינו כתב כל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה ואי דאיהו גורס גם בדברי רבינו וכל מחיצה העשויה לנחת וכו' איך הביא דברי הרה"מ דכתב בפי' דרבינו גורס כל מחיצה שאינה עשויה ואולי ט"ס נפל בדבריו.

וכל

מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יותר אינה מחיצה גמורה וכו'. עיין מ"ש הלח"מ. וי"ל בפשיטות דשפיר כתב רבינו אינה מחיצה דלא מהני כלל בהיותר כמ"ש דהיינו בלא פס מכאן ומכאן אה"נ דבפס מכאן ומכאן מועיל לענין חצר שנפרץ לים ואין צורך למ"ש הוא.

טז

אם היה לפרצה זו צורת פתח וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ומה שביאר כונתו ביאור גמור הלח"מ ז"ל יעו"ש באורך ועיין במה שסיים הלח"מ וז"ל ונראה וכו' עד סוף הל' שכעת לא זכינו להבינם וצ"ל שט"ס נפל דממ"ש וכ"כ רבינו עד סופו הוא ענין אחר וקאי למ"ש הרה"מ לעיל וכן פסק פי"ז וכתב הלח"מ לציין המקום ומחולפין הם לשונות הלח"מ ז"ל.
עוד כתב הרב המגיד ופשט מימרא דר' יוחנן דאמר לכלאים התירו ולא לשבת ולכאורה אינו מובן מהו הפשט הזה ונלע"ד דה"פ דבש"ס קאמר על האי מימרא דר' יוחנן אילימא מן הצד והאמר רב חסדא וכו' אלא על גבן ובעשר בהא לימא ר' יוחנן וכו' אלא לאו ביתר מעשר וכו' ולדעת רבינו ז"ל מוקי לה ביותר מעשר ומשו"ה אוסר ר"י לשבת וניחא דר"י אדר' יוחנן ממימרא דלקמן בחילוק דמן הצד לעל גבן וכמ"ש בש"ס.

כ

פתח שצורתו כיפה וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד וז"ל. וסובר רבינו דלא בעינן רוחב ד' וכו'. פי' דסובר רבינו דכל היכא דאיכא י' מהמזוזות אחר העיגול א"צ רוחב ד' ומה שהזכיר רוחב ד' היינו משום ר"מ דסובר חוקקין להשלים ואינו סובר הכי אלא מכח הרוחב והרשב"א לא כתב כן. ומן התימה עליו שלא הזכיר לרש"י דקאי כשיטת הרשב"א וז"ל בסוגיין דעירובין דף י"א ע"ב ד"ה ושוין שאם יש ברגליה י' טפחים גובה קודם שיתחיל להתעגל חייבת דהא יש בה עשר גבוה ברוחב ד' ואפי' כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר עכ"ל וכ"כ ביומא דף י"א ושוין שאם יש ברגליה י' קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רוחבה שחייבת וכו' עכ"ל וכן העתיק דבריו אלה מרן ב"י בחלק יו"ד סי' רפ"ז גם הטור נלוה עמם ביו"ד סי' רפ"ז וז"ל ואם יש לו ב' מזוזות והאסקופה וכו' עשויה כקשת ומתקצרת והולכת עד שאין בה ארבע טפחים אם יש בגובה המזוזות י' טפחים קודם שנתקצרה עד שאין בה ד' חייב ואם לאו פטור עכ"ל וזה מורה כפירוש רש"י מדכתב אם יש בגובה המזוזה י' טפחים קודם וכו' עד שאין בה י' טפחים חייב ופי' דבריו דיש בגובה י' טפחים דהיינו קודם שנתקצרה ומהו מקום הקיצור עד שאין בה רוחב ד' מכלל דהי' טפחים היו בהם רוחב ד' וזה ברור אין לנטות וכן הבין מרן ב"י שם לאפוקי מהב"ח שם ועיין בט"ז שם.
ומדברי רש"י אלו אני תמיה על מ"ש מרן גופיה שם וכן נמשך אחריו הב"ח ז"ל שם וז"ל ואילו לפי' רש"י אפי' אין שם ב' מזוזות כלל אלא שמתחילה מתחיל להתעגל אם יש בו גובה י' ברוחב ד' חייבת עכ"ל והא רש"י גופיה כתב צריך שיהיו ב' המזוזות י' ברוחב ד' קודם שיתחיל העיגול ואם כן מדוקדק לשון הטור כרש"י ז"ל ואין מקום גם למ"ש הרב לחם חמודות הל' מזוזה אות מ' יעו"ש ונמצא לפ"ז דבזה ליכא פלוגתא ולכו"ע צריך המזוזות קודם העיגול גבוה י' ולא פליגי אלא ברוחב ד' וכל הבאים אחרי מרן נמשכו אבתריה ולא ידעתי למה.
וכתב רש"י בסוגיין אמר אביי לפרושי פלוגתייהו אתא לישנא אחרינא ואמר אביי גרסינן ומפירוש דאביי ילפינן דא"צ ליגע עכ"ל. ודבריו תמוהים דבלא אביי משמע כן ואחרון הכביד דאביי היה אחר זמן רב מרב ששת ורבה בר שמואל והיכי מייתו מיניה ראיה נגד ר"ש והא ודאי עקא. ועוד דאמר להו אי משכחת וכו' לא תימא להו הכי וכו' ולמה חושש לדברי אביי יותר מרב נחמן וכי היכי דפליג ארב נחמן חבירו יחלוק אאביי ואין לומר דלא גריס ליה להאי סיומא וכהרי"ף בהלכות דלא גריס ליה דא"כ הו"ל לרש"י להביא גירסא זאת ומדלא הביאה נראה דלדידיה לעולם גרסינן האי סיומא אלא דלעיל איכא גירסאות ואם כן קשה היאך יבא לגירסא דגריס ואמר אביי הך סיומא וצ"ע.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.