אור שמח/שגגות/י

אור שמח ‏ שגגות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

המלך וכהן משיח מביאין קרבנן כו'.

עיין השגות. והנה הלח"מ טרח למצוא טעם לראב"ד שפסק דכה"ג פטור מטומ"ק, והוא סתם משנה פרה פי"ב משנה ז' דפטור, וכן אזלא סתמא דגמרא בכריתות (דף כ"ו) כהנך דפטרי בנשיא בשמיעת הקול יעו"ש ודוק:

והנה במשנה דהוריות (דף ט') על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין והיחיד והנשיא והמשיח חייבין אלא שאין כ"ג משוח חייב על טומאת מקו"ק דברי ר' שמעון. ולכאורה לשון המשנה אינו מדוקדק דנשיא אינו חייב על שמיעת הקול כדאמר ר"ש בהדיא בברייתא לפי שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו. אמנם פשוט דר' שמעון לטעמיה דסבר לקמן בחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו דאם נודע להם אחר המינוי דפטורין לפי שאין החטא והידיעה שוין לכן אינו יכול להביא לא פר ושעיר ולא כשבה ושעירה כדמפרש כתובות (דף מ"ה) וכאן (דף ג') ובירושלמי, ובאופן זה הנשיא חייב על שמיעת קול שאם נשבע כשהיה הדיוט ונתמנה חייב אעפ"י שדין משוח יש לו לענין חיוב קרבנות לפטור לגמרי ודאי גבי שמיעת קול שלא נשתנה דינו שאילו היה יכול להיות אצלו הלא היה חייב קרבן כדין הדיוט, רק שמיעת קול אי אפשר להמצא אצלו ואינו במציאות אבל לא השתנות בחיוב הקרבן לכן כי נתמנה בנתיים אחרי שכבר נתחייב בקרבן ודאי דלא מיפטר, לכן לא סילק מכללא רק משיח בטומאת מקדש וקדשיו שהוא בעצם פטור ואם נתמנה אחר חטאו ונודע לו ודאי דמיפטר הואיל ובשעת ידיעה כבר באה שעת הפטור, ובברייתא אמר שבשעה שהוא נשיא לא נתחייב בשמיעת קול וברור:

ובזה מיושב דברי הירושלמי על משנה זו. כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי הכל [דבזה לאו ר"ש לחודיה פוטר אותו דהוא הדין ר"ע פוטר את משיח] והנשיא על שמיעת קול דברי ר"ש דבהא דמחייבו על שמיעת הקול במשנתינו הוא רק כר"ש דאם חטא כשהיה הדיוט ונתמנה ונודע לו אחרי המינוי חייב ואין זה רק לר"ש, אבל לרבנן בדינא כזה הלא בכולן דינן כהדיוטות דבתר שעת החטא אזלי ובחטאו כשהן מנוין תו לא משכחת שמיעת הקול בנשיא ומשנתינו סתם דנשיא חייב על שמיעת הקול ודוק:

אמנם טעם רבינו דאין הלכה כסתם משנה דפרה דשם תני אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו וזה גם לר"ש ליתא דאיהו פטר אותו מונכרתה מתוך הקהל שחטאו שוה לקהל בהעלם דבר וזה ליתא רק בכהן משיח לא במרובה בגדים שחייב בשגגות מעשה ורק אתיא משנה דפרה כרע"ק דפטר מזה קרבן אהרן כו' דזה גם במרובה בגדים איכא. והא דתני ר"ש בהוריות (דף י"ב) דכולן נוהגין במרובה בגדים לאו דוקא דאיהו חייב בטומ"ק ולא נקיט חוץ מטומ"ק משום דבדלי דלות אינו מביא גם מרובה בבגדים ודוק:

י

ויחלל עליהן כו'.

נ"ב גמרא שם ניחללנין כו':

יג

עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כו' והעני יביא קן זו כו' שהיא נדחת כו'.

פירוש משום דאין לעוף פדיון ואיך הוי קדושת דמים לכן מיירי שהפריש למכירה, ורש"י פירש משום דכיון דלא נראה להקרבה מעולם לא חל עליו קדושת הגוף שפיר נפדה. ולכאורה משמע כשיטת רש"י מהא דשקיל וטרי אם שלא בשעת הפרשה ובשעת לקיחה נקבעו הקנין ומייתי ראי' מברייתא ומגיה ואמר תני ואח"כ לקח, והך סוגיא איתא ביומא (דף מ"א) ופריך תמן והא אין פדיון לעוף אר"פ כגון שלקח פרידה אחת, ובכריתות דשם העיקר ליכא הך קושיא, ולפירש"י יתכן לומר דצריך להבין דמאי פריך והא אין פדיון לעוף והא אין קדוה"ג חל על חטאת העוף שאינו ראוי להקריב בעת שקנהו שהיה אז עשיר, אך ז"א דתמן לר' אלעזר אר"א דמטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא בדיעבד א"כ לא חזי להקרבה למידי ולכן לא חל עליה קדוה"ג, אבל כאן לר' חגא אר"י דסבר דעשיר שהביא קרבן עני יצא בדיעבד אם הקריבו וראוי להקריב החטאת עוף על גבי מזבח ולכך נחתא ביה קדושת הגוף דהא ראוי להקרבה בדיעבד, וכיון שכן תו כי לא מקריבו אחר זה דאנן לא שביקין ליה לאקרובי חטאת עוף כיון דהוא עשיר תו אין פדיון לעוף אף אם יחסר ממנו אבר. ומעתה נתבונן דהא רבא בפרק כל הזבחים אמר השתא דאמור רבנן לא נקריב אם עבר והקריב לא מרצי וטעמא משום דחוי יעו"ש, א"כ כיון שלכתחלה לא יקריב עשיר קרבן עני תו אם עבר והקריבו צריך להיות דחוי והא דיצא על כרחין או דלא ידע שאסור להקריב קרבן עני או דנתעשר ולא ידע שהוא עשיר וכיו"ב דלא ידע מהאיסור וכשהפריש היה עומד להקרבה בלא דעת המפריש, אבל היכי דידע דצריך להביא קרבן עשיר והפריש קרבן עני הלא ראוי להיות דחוי וכיון דיהיה דחוי הלא לא יהא ראוי לקדוה"ג דאינו ראוי להקרבה למזבח לא הוא ולא דמיו דאין פדיון לעוף ולכן לא נחתא ביה רק קדושת דמים ושפיר מצי פריק ליה, רק דבכריתות אזיל לר' אושעיא דסבר דבע"ח נדחין לכן לא פריך, אבל כאן קאי למ"ד בע"ח אינן נדחין פריך שפיר כיון דראוי להקרבה בדיעבד ותו נחתא ביה קדוה"ג ואמאי מצי פריק ליה הא אין פדיון לעופות. ובעיקר סברת רש"י, הנה בתמורה (דף י"ז) מפורש בשם שמואל במקדיש טריפה דעושה קדושה למות יעו"ש ור"א דפליג לא בזה פליג רק טעמו משום דסובר דטריפה הוי בכלל בהמה הטמאה דאפילו תמורה לא חלה, ועיין ירושלמי פרק שני שעירי ה"א ויש אדם מגריל למיתה יעו"ש ומכ"ז דברי רש"י צ"ע. וכן משמע מהא דבני יונה שעבר זמנן כי הפריש כשעבר זמנם בכ"ז אין בהם מעילה משום דאינן ראוין לפדיון יעו"ש היטב ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.