גליוני הש"ס/גיטין/נד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף נ"ד ע"ב'''}} | |||
'''{{עוגן1|שורת}} הדין אינו נאמן.''' נ"ב ל' התוספתא תרומות פרק ב' עש"ה וע"ש דר' יהודה אמר לא נחשדו ישראל על כך אלא הכל לפי מה שהוא איש וע"ע תוספתא מע"ש פרק ה' אמר להם אחד אני ראיתי אביכם שהטמין כו' זה הכלל כל המצוי להם כו' הוא הפה שאסור כו' ומשמע לכאורה דבידו הוא מטעם מיגו לא מטעם בעלים ויש לחלק וק"ל וע"ע רש"י לעיל כ"ב א' ד"ה כדקתני טעמא דכ' דהואיל ובידו למחות זוכה בה ע"ש וזה סיוע לסברא דבידו חשוב בעלים דכמו דכשבידו למחות הויית עצמותן ע"י שימלא גינתו עפר ה"ל בעלים של עצמותן כן כשבידו למחות טהרתן ע"י שיטמאם ה"ל בעלים של טהרתן ולכן בהעידו על טומאה וטהרה ה"ל כמעיד על שלו ודו"ק וע' נימוקי יוסף על הרי"ף נדרים פרק ד' (דף ט"ז ע"ב מדפי הרי"ף דפוס זיטאמיר) ד"ה אי אמרת בשלמא דכ' להכי הוי פיגול שהקרבן הוא בידם כאילו הי' שלהם עכ"ל וכוונתו להסביר דאיך ביכולתו לפגל גם בשל גבוה הא אין אדם אוסר דשא"ש והסביר דכיון דהקרבן ביד הכהן ובידו לפסלו באחד משאר פסולים ע"י מעשה לכן הוי כשלו לגמרי ושפיר תופס גם פיגולו והרי סברתו ג"כ כנ"ל דמשום בידו חשוב בעלים ממש: | |||
'''{{עוגן1|ההוא}} דאתא כו'.''' נ"ב ע' תוספתא מע"ש פרק ג' המוכר פירות לחבירו המוכר אומר טבלים מכרתי לך והלוקח אומר מתוקנין מכרת לי כו' ע"ש: | |||
'''{{עוגן1|שכל}} ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום.''' נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' פ"א: | |||
'''{{עוגן1|משום}} דמיחזי כמנומר.''' נ"ב מנחות כ"ט ב': | |||
'''{{עוגן1|ההוא}} דאתא לקמי' דר' אבוה כו' א"ל ס"ת ביד מי כו'.''' נ"ב ע' ברא"ש דהקשה דלמה שאל לו ס"ת ביד מי אחרי דסבר דאפי' הוא ביד לוקח נאמן ועמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע"א: | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |
גרסה אחרונה מ־21:13, 27 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס גיטין נד ב
שורת הדין אינו נאמן. נ"ב ל' התוספתא תרומות פרק ב' עש"ה וע"ש דר' יהודה אמר לא נחשדו ישראל על כך אלא הכל לפי מה שהוא איש וע"ע תוספתא מע"ש פרק ה' אמר להם אחד אני ראיתי אביכם שהטמין כו' זה הכלל כל המצוי להם כו' הוא הפה שאסור כו' ומשמע לכאורה דבידו הוא מטעם מיגו לא מטעם בעלים ויש לחלק וק"ל וע"ע רש"י לעיל כ"ב א' ד"ה כדקתני טעמא דכ' דהואיל ובידו למחות זוכה בה ע"ש וזה סיוע לסברא דבידו חשוב בעלים דכמו דכשבידו למחות הויית עצמותן ע"י שימלא גינתו עפר ה"ל בעלים של עצמותן כן כשבידו למחות טהרתן ע"י שיטמאם ה"ל בעלים של טהרתן ולכן בהעידו על טומאה וטהרה ה"ל כמעיד על שלו ודו"ק וע' נימוקי יוסף על הרי"ף נדרים פרק ד' (דף ט"ז ע"ב מדפי הרי"ף דפוס זיטאמיר) ד"ה אי אמרת בשלמא דכ' להכי הוי פיגול שהקרבן הוא בידם כאילו הי' שלהם עכ"ל וכוונתו להסביר דאיך ביכולתו לפגל גם בשל גבוה הא אין אדם אוסר דשא"ש והסביר דכיון דהקרבן ביד הכהן ובידו לפסלו באחד משאר פסולים ע"י מעשה לכן הוי כשלו לגמרי ושפיר תופס גם פיגולו והרי סברתו ג"כ כנ"ל דמשום בידו חשוב בעלים ממש:
ההוא דאתא כו'. נ"ב ע' תוספתא מע"ש פרק ג' המוכר פירות לחבירו המוכר אומר טבלים מכרתי לך והלוקח אומר מתוקנין מכרת לי כו' ע"ש:
שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום. נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' פ"א:
משום דמיחזי כמנומר. נ"ב מנחות כ"ט ב':
ההוא דאתא לקמי' דר' אבוה כו' א"ל ס"ת ביד מי כו'. נ"ב ע' ברא"ש דהקשה דלמה שאל לו ס"ת ביד מי אחרי דסבר דאפי' הוא ביד לוקח נאמן ועמ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע"א:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |