גליוני הש"ס/ביצה/יב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף י"ב ע"א'''}} | |||
{{ | '''{{עוגן1|דאי}} ב"ה כו'.''' נ"ב אע"ג דלב"ה נמי אמרי' מתוך רק בדבר שיש בו צורך היום מ"מ כאן נמי אמרי' מתוך שהותרה שחיטה לצורך גבוה בעולת ראי' ושלמי חגיגה דאינון צורך היום לגבוה הותרה נמי שלא לצורך גבוה דהיא עולת נדבה דהיא הנאה דהדיוט, חידושי רמב"ן שבת קכ"ד ב' ד"ה וב"ה מתירין ולפי"ז מצינו עוד עניין מתוך חוץ ממתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' וע' תוס' פסחים ט' א' סד"ה בשפחתו דכ' ועוד דכאן לא הי' לצורך המת וע"ש בפסקי תוס' פסק ל"ט דאין כהן מטמא שלא לצורך המת ויל"ע ג"כ מדוע לא אמרי' סברא דמתוך שהותרה לצורך כו' ושוב ראיתי בהלכות קטנות להרא"ש ה' טומאה סוף סי' ז' שכ' הא כ"ז שלא נסתם הקבר מטמא ונוגע במת שלו בין לצורך ובין שלא לצורך וע"ש בדברי חמודות העיר מתוס' פסחים הנ"ל ועכ"פ בדעת הרא"ש י"ל דהיינו טעמי' משום סברא דמתוך שהותרה לצורך כו' וע"ע סברא דמתוך להתיר בזבחים כ"ב ב' אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור מרצה נמי ביחיד וע"ע חידושי רמב"ן שבת קל"ט ב' דכ' דכיון דמצוה הוא התירו בה מקצת מלאכה אפי' שלא לצורך כו' ע"ש ואולי ג"כ מסברא דמתוך שהותרה לצורך כו' נגעו בה וע"ע נדרים פ"ב ב' נדרה מב' ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאין מתענה ע"ש בפי' הרא"ש דמיירי כשאותו שאין מתענה ג"כ יש בו קצת עינוי אלא דאינו עינוי גמור שיוחשב עינוי נפש ויוכל להפירו מצד עצמו ורק מתוך שמיפר למתענה עינוי גמור מיפר נמי לאידך שיש בו עינוי קצת ע"ש וה"ז ג"כ דוגמת מתוך דיו"ט דאמרי' דמתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא בו צורך קצת: | ||
{{ | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־03:52, 20 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
ביצה יב א
דאי ב"ה כו'. נ"ב אע"ג דלב"ה נמי אמרי' מתוך רק בדבר שיש בו צורך היום מ"מ כאן נמי אמרי' מתוך שהותרה שחיטה לצורך גבוה בעולת ראי' ושלמי חגיגה דאינון צורך היום לגבוה הותרה נמי שלא לצורך גבוה דהיא עולת נדבה דהיא הנאה דהדיוט, חידושי רמב"ן שבת קכ"ד ב' ד"ה וב"ה מתירין ולפי"ז מצינו עוד עניין מתוך חוץ ממתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' וע' תוס' פסחים ט' א' סד"ה בשפחתו דכ' ועוד דכאן לא הי' לצורך המת וע"ש בפסקי תוס' פסק ל"ט דאין כהן מטמא שלא לצורך המת ויל"ע ג"כ מדוע לא אמרי' סברא דמתוך שהותרה לצורך כו' ושוב ראיתי בהלכות קטנות להרא"ש ה' טומאה סוף סי' ז' שכ' הא כ"ז שלא נסתם הקבר מטמא ונוגע במת שלו בין לצורך ובין שלא לצורך וע"ש בדברי חמודות העיר מתוס' פסחים הנ"ל ועכ"פ בדעת הרא"ש י"ל דהיינו טעמי' משום סברא דמתוך שהותרה לצורך כו' וע"ע סברא דמתוך להתיר בזבחים כ"ב ב' אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור מרצה נמי ביחיד וע"ע חידושי רמב"ן שבת קל"ט ב' דכ' דכיון דמצוה הוא התירו בה מקצת מלאכה אפי' שלא לצורך כו' ע"ש ואולי ג"כ מסברא דמתוך שהותרה לצורך כו' נגעו בה וע"ע נדרים פ"ב ב' נדרה מב' ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאין מתענה ע"ש בפי' הרא"ש דמיירי כשאותו שאין מתענה ג"כ יש בו קצת עינוי אלא דאינו עינוי גמור שיוחשב עינוי נפש ויוכל להפירו מצד עצמו ורק מתוך שמיפר למתענה עינוי גמור מיפר נמי לאידך שיש בו עינוי קצת ע"ש וה"ז ג"כ דוגמת מתוך דיו"ט דאמרי' דמתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא בו צורך קצת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |