חתם סופר/ביצה/יב/א

חתם סופר ביצה יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין מוציאין לא את הקטן וכו'. יש לעיין קצת להמפרשי' קטן למולו קאמר הא ר"א שמותי מתלמידי ס"ל ר"פ ראד"מ דמכשירי מילה דוחה שבת אפי' להביא איזמל וע"ש תוס' ריש פרקין שם די"ל קצת דה"נ קאמר אין מוציאין הקטן למולו אלא יביאו האיזמל אצלו משום דלאחר המילה יצטרכו להביאו אצל אמו וה"ל שני חלול י"ט קודם המילה ואחר כן ודוחק. ומיהו מלולב לק"מ אע"ג דר"א ס"ל התם נמי לולב וכל מכשירי' דוחה שבת דהכא מיירו שיש אצלו לולב וכל מיניו ואינו צריך להוציא אלא לילך לבה"כ או אצל חכם ללמוד סדר הנינועים וכיון דמדאגבה נפק ביה מן התורה תו לא דחי שבת. אבל מקטן למולו קשיא לי שפיר:

ולא את הס"ת לקרות בו קריאת היום דאל"ה גם לב"ה לא אמרי' מתוך. דמצוה שאינה צורך היום דיומא קא גרים לא מיחשב צורך קצת לדעת כ"מ שבמג"א סי' תמ"ו סק"ג וכו' מיהו בתוס' פסחים וכו' ע"ש במג"א:

דאמר לך מני ב"ש היא דלא אמרי' מתוך וכו' דע דמלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי בי"ט ולא רק דוחה י"ט אלא הרי הוא כחול לענין זה כמ"ש הרא"ש פיה"כ סי' י"ד לכן אין לחלק מן התורה בין אפשר לעשותו מעי"ט לא"א לעשותו. אך מכשירי אוכל נפש דחוי' היא ולזה נתכווין ר"ח שבתוס' פסחי' פ"ד ע"א ד"ה ולא מילה וכו' ולכן יש חילוק בין אפשר לעשותו ללא אפשר לעשותו ואמנם קולי מכשירי' מצד א' דאלו אוכל נפש לא הותר אלא במלאכות שאינן נעשי' לימים הרבה כבשול ואפי' לאפוקי קצירה וטחינה דנעשי' לימי' הרבה נקרא מלאכת עבודה שהעבד עושה לרבו ואסור בי"ט כמ"ש ה"ה פ"א מהו' י"ט הלכה ה' בסופו. משא"כ מכשירי קילי בזה דאותן מכשירי' שא"א לעשותו מעי"ט יש הרבה מלאכו' שהעבד עושה לרבו שפוד שנרצף וכדומה ודוחה כיון שהוא מכשיר לאוכל נפש שאינינו נעשה לימי' הרבה שמכשיר לאפי' ובשול ובזה יובנו דברי ה"ה הנ"ל שם שעמד עליהם לח"מ פ"ג מהו' י"ט הלכה י"ב ד"ה אין דכין ויבואר במקומו בעזה"י. לכן כל מלאכה דשייכי באוכל נפש עצמו אמרי' בי' מתוך אבל מה דלא שייך אלא במכשירי' לא אמרי' בי' מתוך עיי' תוס' כתובו' ז' ע"א ד"ה אמר לי' בתי' השני' וכ"כ הרא"ש לקמן פ"ב סי' י"ט והדעת נותן כן כיון דמכשירי' גופו לא הותרה אלא בשא"א לעשותו לא שייך לומר מתוך. ועוד לרש"י דלא בעי צורך קצת מן התורה אי נימא מתוך במכשירי' בטלת כל מלאכת י"ט דהרי מכשירי' שייך בכל המלאכו' שבעולם ומתוך הדברי' למדנו טעם לדב"ש דלית לי' מתוך דטעמי' דר"א שמותי מתלמידי שמאי ס"ל ר"פ תולין דמכשירי' הותרו בי"ט אפי' אפשר לעשותן מעי"ט נמצא אי נימא מתוך אין לחלק בין אוכל נפש למכשירי' דהרי גם מכשירי' הותרה לגמרי ואי נימא מתוך גם מכשירי' בטלת כל מלאכת י"ט אלא על כרחך לא אמרינן מתוך:

ויש כאן שיטה נפלאה לראב"י שברא"ם פ' בא כתבתי בביאור לקמן ר"פ אין צדין וצריך עיון גדול בכמה דוכתי'. ע"ש:

והנה שיטת הרמב"ם עפ"י דעת ה"ה רפ"א מהו' י"ט דבכל אוכל נפש אמרי' מתוך אפי' בלי צורך קצת ואך הוצאה הי' נראה כמכשירי' הוצרך להסביר שאפ"ה אמרי' מתוך כמו שהסביר הרמב"ם שם במתק לשונו והבערה נמי הוה מכשירי' אלא דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת לדיוקא דבי"ט נימא מתוך ע"ש ונ"ל דדיוקא דילי' מדכתיב בשבת לא תבערו בכל מושבותיכם דפשטא דקרא שלא נבער לצורך שום ענין בעולם. אע"ג דאיצטריך לדרשא דשריפת בת כהן מ"מ פשטי' דקרא אתא להפליג איסורו בכל מושבותיכם בכל ענין ואופן בעולם לא תבערו ועל זה הדיוק אתא ביום השבת הוא הפלגת זה החומרא אבל בי"ט נהי דהבערה מלאכה היא בי"ט אבל הותרה במתוך באופן דדיוקא דביום השבת למעוטי י"ט קאי אהפלגה דבכל מושבותיכם ולא אגוף הבערה ולק"מ קו' מג"א רס"י תקי"ח וק"ל:

ופני יהושע הקשה א"כ מנ"ל דהשוחט עולת נדבה ב"ש היא דלמא ע"כ לא פליג ב"ש אלא בהוצאה דהוה כמכשירי' אבל בשוחט דהוה או"נ עצמו מודה. ותי' א"כ ברייתא אמאן תרמי' ע"ש ונכון הוא ולפ"ז מה שהקשו תוס' לימא ר"ע הוא אע"ג דאיכא למימר ר"ע לא פליג אלא בהבערה דהוה מכשירי' ולית לי' יתורא דביום השבת דמוקי ליה לחלוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט כפירש"י במכות כ"א ע"ב. אבל בשוחט מודה לב"ה. מ"מ מקשו תוס' שפיר דהא לב"ש בהוצאה נמי קשה כנ"ל וצ"ל אמאן תרמי' א"כ מנ"ל לרמי' אב"ש תרמי' אדר"ע. אמנם לפי הנ"ל י"ל מה"ת להרבות פלוגתא בין ב"ה ולר"ע. משא"כ ב"ש י"ל לטעמי' אזיל דס"ל מכשירי' דוחה י"ט אפי' אפשר לעשותן מעי"ט א"כ בטלת כל מלאכת י"ט ומיושב קו' תוס':

וכ' הר"ן דלרש"י אע"ג דלא בעי צורך קצת מ"מ היינו דוקא שלא לצורך אבל במכוון לצורך חול לוקה ע"ש בישוב קו' תוס' והאמנם בודאי לישנא דקרא כל מלאכת עבודה לא תעשו משמע דתלי' במלאכה שנקראת עבודה שנעשי' לימ' הרבה מלאכה שאין נקדאת עבודה הותרה אפי' שלא לצורך וא"כ מנ"ל לחלק בין עושה אותה לצורך חול או לא וי"ל דא"כ יבשל ויאפה בי"ט לצורך מחר כדי שיהי' פנוי מחר לחרוש חרישתו של היום נמצא ה"ל האי בישול מכשירי חרישה הנעשה לימי' הרבה והדר ה"ל מלאכת עבודה כן צ"ל:

ואמנם אני בעניי כבר כתבתי לעיל ד' ע"א גבי אישפוזכני דר"א ב"א. דלע"ד רש"י נמי לא אמרה אלא למאן דאית לי' הואיל נמצא הותרה כל מלאכת א"נ אפי' שלא לצורך כלל משום הואיל. ע"כ אפי' היכי דלא שייך הואיל כגון סמוך לחשיכה נימא מתוך אפי' בלא צורך כלל דכיון דהותר כל כך נימא מתוך אפי' בלא צורך קצת. אבל למאן דלית לי' הואיל מודה רש"י דבעי צורך קצת והאופה מי"ט לחול לוקה ולק"מ קו' תוס' על רש"י ובמקום אחר ביארתי בזה טעמא דבפ' בא לא כתי' מלאכת עבודה אלא אשר יאכל לכל נפש דמשמע דבעי' עכ"פ צורך אוכל נפש קצת והיינו משום דלא שרי' מטעם מתוך בלא צורך קצת אלא היכי דשייך הואיל ואי מיקלעו אורחי' וכשהי' ישראל מקובצי' במצרי' בט"ו ניסן לצאת גאולי' לא הי' שייך מיקלעו אורחי' דהרי כולהו בהדדי הוו קיימי' משו"ה כתי' אך אשר יאכל לכל נפש דבעי דוקא צורך נפש במקצת מיהת. משא"כ לדידן דשייך הואיל לא בעי צורך קצת כתי' כל מלאכת עבודה ל"ת אבל מלאכה שאינה עבודת עבד לרבו הותרה לגמרי. אמנם הלום ראיתי במגיני שלמה שכ' דגם קרא אשר יאכל לכל נפש משמע דלא בעי צורך קצת ובטלה דעתינו נגד דעתו הגדולה:

ובכתובות דף ז' ע"א מסקי' דבר שאינו צריך לכל נפש לא אמרי' ביה מתוך וכ' תוס' דבעילה הוה אינו צריך לכל נפש. אך בעילת מצוה לילה הראשונה מטעם מצוה מיקרי צורך לכל נפש ר"ל אע"ג דמטעם מצוה בלאו יומא קא גרים לא מיקרי צורך קצת כמ"ש מג"א סי' תמ"ו וגם מטעם הנאת בעילה עצמה לא מיקרי צורך או"נ כיון דאין צריך לכל נפש מ"מ צרוף שניהם ההנאה והמצוה גורם שיהי' כמו צריך לכל נפש ומותר בי"ט אפי' למאן דאוסר בשבת:

ועיין שבת ל"ט ע"ב תוס' וב"ה מתירי' דדבר שהוא בריאו' מיקרי צריך לכל נפש ומזה למד פני יהושע שם היתר לשתות הטוטין טובאק בי"ט. ובאמת אי לא הי' בטובאק רק משום הבערה והי' שרי מטעם מתוך רק שאינו צריך לכל נפש היינו אומרי' כיון שהוא לבריאת הגוף הוה כמו צריך לכל נפש ואומרי' בי' מתוך. אך הא כ' מג"א סי' תקי"ד סק"ד דאסור משום מכבה ובכיבוי לא אמרי' מתוך כמ"ש רא"ש לקמן פ"ב סי' י"ט לחד שינויי וכ"כ יש"ש שם וכן הוא בתוס' כתובו' ז' ע"א לתי' קמא וא"כ אין להתיר:

והקשה פ"י הא השוחט מחייב נמי משום מפרק והיינו בקדשי' דצריך לדם לזרוק וזה לא הותר בי"ט וליכא מתוך ונדחק מאוד בקו' זו ולא זכיתי להבין הלא דם דגים וחגבים שרי באכילה ונהי במפרק דם דגי' ליכא דישה דאין דישה אלא בגידולי קרקע מ"מ חגבים מיקרי גידולי קרקע כמבואר כל זה בתוס' מס' שבת ע"ג ע"ב ד"ה מפרק וכו' והפוצע חגב בי"ט להוציא דמו ולאוכלו ה"ל מפרק והשתא נימא מתוך שהותר מפרק לצורך י"ט ולק"מ קושיתו:

ותו הקשה באותו דבור אמאי לא נימא מתוך שהותר בנין לצורך במגבן יהי' מותר לבנות בית בי"ט והנה זו הוא קו' תוס' בשבת צ"ה ע"א והעלו דאינו אסור אלא משום עובדא דחול מיהו הרמב"ם פסק בהדי' דלוקי' עליו וק' כנ"ל. ומ"ש פ"י דמגבן לאכול ביומי' לא הוה בנין דה"ל כבונה על מנת לסתור דשרי'. ולא ידעתי מוצא זה הדין דיהי' מותר לפרוס אהל על מנת ליסתור. אבל נ"ל דס"ל לרמב"ם דלא אמרי' מתוך שהותרה התולדה הותר נמי האב כי מגבן הוא רק תולדה ובונה בית הוא אב מלאכה ולא אמרי' מתוך. ולכאורה יש להביא ראי' לרמב"ם מדאמרי' בשבועות ט"ו ע"ב נבני' בי"ט וכו' אין בנין בהמ"ק דוחה י"ט והשתא אי ס"ד מן התורה מותר לבנות בי"ט א"כ כיון דמילפותא י"ל דבעי' לחם חמץ לקדושי' וצריכי' להמתין עד י"ט של שבועות מן התורה ואיך יכולי' חכמי' לבטל זה אע"כ מן התורה אסור מיהו להתוס' י"ל דבעי' צורך קצת ומצוה דלאו יומא קא גרים לא מיקרי צורך קצת כמ"ש לעיל וה"נ בנין בהמ"ק משו"ה לא אמרי' מתוך. אבל להרמב"ם דס"ל כרש"י דלא בעי מן התורה צורך קצת תיקשי כנ"ל. אע"כ בנין אסור מן התורה מטעם הנ"ל דלא אמרי' מתוך שהותרה התולדה הותרה האב:

מיהו בלא"ה כבר כתבתי לעיל בסוגי' דלהטיח גגו הוא צריך דגם להתוס' לא הותר בנין מן התורה בי"ט אלא צידוד אבנים ופריסת אהל וכדומה אבל כל שצריך טיט וסיד חייב משום ממרח וכל שעושה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש כמ"ש רש"י בשבת ע"ד ע"ב ד"ה שבע חטאות וכו' ע"ש וה"נ בבנין בהמ"ק אפשר דא"א לשיורו מידי דלא צריך מרוח סיד ולכל הפחות הוה מכה בפטיש וא"כ בלא"ה לק"מ:

ליפליגו באבני' פירש"י שלא נאסור טלטול אלא משום הוצאה כבר ביארנו במקום דמוקצה לאכילה אסור כעין תורה ואסמכוה אקרא והכינו את אשר יביאו. וממילא יש לאסור טלטול אותן האוכלין משום דלמא אתי' למיכל מיני' ועמ"ש בזה פני יהושע במס' שבת מ"ד ע"א במשנה מטלטלי' נר חדש אבל לא ישן ע"ש. ואותן המוקצאות לע"ד אסורין בנגיעה בלא טלטול דכל דגזרי' דלמא אתי למיכל מיני' אסור גם בנגיעה כמו חמץ בפסח בש"ע א"ח סי' תמ"ו ומג"א סק"ה ועיי' סי' תרי"ב סק"ו. אמנם אבנים וכדומה עיקר הקצאתן מגזרת נחמי' בן חכלי' משום הוצאה מרשות לרשות ולזה מותר ליגע בהם רק שלא לטלטל ולנגוע עיי' סי' ש"ח בהג"ה סעי' ג' ובמג"א סי' תקי"ג סק"ב. ולפי הנ"ל יש ליישב הפוסקי':

ר' יוחנן סבר במתוך וכו' פליגי פירש"י וירמי' הי' מזהירן על השבתות והלואי שישמעו יל"ד אמאי לא פי' כן לעיל מיד בדר' יוסף וי"ל עפ"י שיטת רש"י ביבמות וי"ו ע"ב ד"ה לחלק וכו' דאי אין חלוק מלאכו' אינו חייב עד שיעשה כל הל"ט מלאכו' ועיין במזרחי ר"פ ויקהל בזה. וא"כ למאי דקיי"ל אין חלוק מלאכות לי"ט ה"ל הוצאה חצי שיעור נהי דמ"מ אסור מן התורה מ"מ ירמי' לא הי' מזהירם על חצי שיעור. רק על שבת דחייב על כל מלאכה בפ"ע לכן לא הוצרך לפירש רש"י. אך ר' יוחנן דקאי אהברייתא דמחייב אהבערה ובישול שתים ש"מ יש חלוק מלאכות לי"ט כפירש"י בסמוך. ואפ"ה לא הקשה לתנא הא כתי' לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת דמשמע בי"ט ליכא חילוק מלאכות. אע"כ דהתם י"ל שהי' מזהירם על השבתו' והלואי וישמעו אבל ה"ה בי"ט לוקין על הוצאה לחוד לצורך חול היכי דלא שייך מתוך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף