האלף לך שלמה/אורח חיים/קג: הבדלים בין גרסאות בדף
(סימן ס:סק3) |
(תיקונים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{OCR}} | {{OCR}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''סימן קג'''}} | {{מרכז|'''סימן קג'''}} | ||
נדון המרחץ להשכירו הבלן לשבתות לנכרי. אין לו היתר להשכירו לנכרי על השבתוח לבד מטעם דהוי שכד שבת שלא בהבלעה ולכאורה | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | '''נדון''' המרחץ להשכירו הבלן לשבתות לנכרי. אין לו היתר להשכירו לנכרי על השבתוח לבד מטעם דהוי שכד שבת שלא בהבלעה ולכאורה הי' נ"ל היתר בזה דמה דאסרו הפוסקים ליקח שכר שבת שלא בהבלעה היינו אם המרחץ של ישראל בעצמו אז הוא נוטל השכר לעצמו וא"כ נוטל שכר שבת אבל בנדון רו"מ שבני העיר משכירים המרחץ לאיש אחד והבלן השוכר משכירו לנכרי בשבתות נראה דזה מותר כיון דשכירות לא קניא א"כ אין המרחץ של הבלן א"כ מ"מ בני העיר מיתריו ליקח ממנו שכר אף של שבת כיון דלגבייהו הוי שכר שבת בהבלעה. והבלן מותר ליקח שכר שבת מן הנכרי דהרי אינו נוטלו לעצמו רק נותגו לבני העיר א"כ אינו נוטל הוא שכר שבת ולבני העיר מה להם ממי מקבלים אם מישראל או מן הנכרי דסוף סוף הוי בהבלעה לכך הי' נ"ל בזה היתר הדש מיהו למעשה לא מלאני לבי גם בזה ליגע בכבוד השבת לכך נ"ל דיעשו כך דבני העיר ישכירו להנכרי המרחץ על כל השנה ואף דהנכרי אינו בר הכי הנה מדרבנן מותר להיות כידוע גבי חמץ גם בזה אין הערמה ניכר כל כך והישראל ישכור מן הנכרי על כל ימות החול וימות השבת יהיו נשארין להנכדי א"כ אין הישראל מקבל שכר שבת מן הנכרי כלל ובני העיר מקבלים שכרם בהבלעה וזה וראי עצה נכונה ומותר. ומופלג אחד הראה לי דברי הפמ"ג ה"פ סי' ת"נ שכתב דדרך מכירה בכל ע"ש מותר ודוקא להשכיר אסור ולפענ"ד אין נ"ל זה דהרי מכירה לזמן הוי רק קנין פירות ולא כקה"ג דמי א"כ ממ"נ מכירת המרחץ גופו אינו מכירה והפירות אינן בעולם בשעת מכירה לכך הוי רק כשכירות קרקע והוי שכר שבת ואין לו היתר רק כנ"ל: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה מ־10:47, 19 בדצמבר 2023
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
נדון המרחץ להשכירו הבלן לשבתות לנכרי. אין לו היתר להשכירו לנכרי על השבתוח לבד מטעם דהוי שכד שבת שלא בהבלעה ולכאורה הי' נ"ל היתר בזה דמה דאסרו הפוסקים ליקח שכר שבת שלא בהבלעה היינו אם המרחץ של ישראל בעצמו אז הוא נוטל השכר לעצמו וא"כ נוטל שכר שבת אבל בנדון רו"מ שבני העיר משכירים המרחץ לאיש אחד והבלן השוכר משכירו לנכרי בשבתות נראה דזה מותר כיון דשכירות לא קניא א"כ אין המרחץ של הבלן א"כ מ"מ בני העיר מיתריו ליקח ממנו שכר אף של שבת כיון דלגבייהו הוי שכר שבת בהבלעה. והבלן מותר ליקח שכר שבת מן הנכרי דהרי אינו נוטלו לעצמו רק נותגו לבני העיר א"כ אינו נוטל הוא שכר שבת ולבני העיר מה להם ממי מקבלים אם מישראל או מן הנכרי דסוף סוף הוי בהבלעה לכך הי' נ"ל בזה היתר הדש מיהו למעשה לא מלאני לבי גם בזה ליגע בכבוד השבת לכך נ"ל דיעשו כך דבני העיר ישכירו להנכרי המרחץ על כל השנה ואף דהנכרי אינו בר הכי הנה מדרבנן מותר להיות כידוע גבי חמץ גם בזה אין הערמה ניכר כל כך והישראל ישכור מן הנכרי על כל ימות החול וימות השבת יהיו נשארין להנכדי א"כ אין הישראל מקבל שכר שבת מן הנכרי כלל ובני העיר מקבלים שכרם בהבלעה וזה וראי עצה נכונה ומותר. ומופלג אחד הראה לי דברי הפמ"ג ה"פ סי' ת"נ שכתב דדרך מכירה בכל ע"ש מותר ודוקא להשכיר אסור ולפענ"ד אין נ"ל זה דהרי מכירה לזמן הוי רק קנין פירות ולא כקה"ג דמי א"כ ממ"נ מכירת המרחץ גופו אינו מכירה והפירות אינן בעולם בשעת מכירה לכך הוי רק כשכירות קרקע והוי שכר שבת ואין לו היתר רק כנ"ל: