בבלי מפוסק/יומא/סא/א

בבלי מפוסק יומא סא א

בקטורת לא קא מיירי.

אמר עולא, שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר, לא עשה ולא כלום.

תנן, הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא, יחזור וישחוט מבעי ליה.

תרגמא עולא, במתנות שבהיכל. וכן אמר ר' אפס, במתנות שבהיכל:

וכן בהיכל, וכן במזבח וכו':

ת"ר, וכפר את מקדש הקודש, זה לפני ולפנים. אהל מועד, זה היכל. מזבח, כמשמעו. יכפר, אלו עזרות. הכהנים, כמשמען. עם הקהל, אלו ישראל. יכפר, אלו הלוים. הושוו כולן לכפרה אחת, שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי ר' יהודה.

ר"ש אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ת"ר, וכלה מכפר את הקודש, זה לפני ולפנים. אהל מועד, זה היכל. מזבח, כמשמעו. מלמד, שכולן כפרה כפרה בפני עצמן. מכאן אמרו, נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.

גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל.

נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחילה בהיכל. רבי אלעזר ור' שמעון אומרים, אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.

גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחילה במתנות המזבח.

נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחילה במתנות המזבח. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, ממקום שפסק הוא מתחיל.

גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם, דברי הכל לא מעכבי.

אמר ר' יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, מדם חטאת הכפורים אחת בשנה. רבי מאיר סבר חטאת אחת אמרתי לך, ולא שתי חטאות. רבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך, ולא שני חטויין.

תניא, אמר רבי, לי חלק ר' יעקב בלוגין.

ולא, והתניא נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הלוג, יביא לוג אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל. רבי אלעזר ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל. גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג, יביא לוג אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות. נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג, יביא לוג [אחר], ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל. גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג, דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות.

אימא, לי שנה ר' יעקב בלוגין.

אמר מר, מתנות הראש אין מעכבות.

מאי טעמא.

אילימא משום דכתיב והנותר מן השמן, אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי.

שאני התם, דכתיב ומיתר והנותר.

אמר רבי יוחנן,

---

עמוד קודם • עמוד זה ללא פיסוק • עמוד הבא

---

• מסכת יומא - כל הדפים •

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף