בבלי מפוסק/יומא/ס/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קשות מיושב בית מאיר רש"ש |
בבלי מפוסק 
יומא ס ב
רבי יהודה סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה, ור' נחמיה סבר דברים המתכפרין בהן פעם אחת בשנה.
אטו לר' יהודה מקום כתיב.
אלא, היינו טעמיה דרבי יהודה, כתיב זאת, וכתיב אחת, חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ, וחד למעוטי בגדי זהב.
ור' נחמיה, חד למעוטי בגדי זהב, וחד למעוטי שירים דלא מעכבי.
ור' יהודה, אי מעכבי מעכבי, ואי לא מעכבי לא מעכבי. כדתניא, וכלה מכפר את הקודש, אם כפר כלה, ואם לא כפר לא כלה, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה, מפני מה לא נאמר אם כלה כפר, ואם לא כלה לא כפר, שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום. ואמרינן מאי בינייהו, רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו, וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו.
ומי אמר ר' יוחנן הכי, והאמר רבי יוחנן תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי.
קשיא.
אמר רבי חנינא, קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר, לא עשה ולא כלום.
כמאן, דלא כר' יהודה. דאי ר' יהודה, האמר כי כתיבא חוקה בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא.
אפי' תימא ר' יהודה, צורך פנים כפנים דמי.
תנן, אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר, ויחזור ויזה בתחילה מבפנים.
ואם איתא, יחזור ויחפון מבעי ליה.