גבורת ארי/יומא/סא/א

גבורת ארי יומא סא א

דף ס"א ע"א

שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום ק"ל כיון דשחיטה לאו עבודה עיכובא דחוקה עלה לא קאי כדאמ' בפ"ק דמנחות (דף ה') הקדים חטאתו לאשמו לא יהא א' ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ואמ' והא ר"פ הוא דאמ' שאני הלכות מצורע דכתיב ביה הויה ומשני ה"מ עבודה אבל שחיטה לאו עבודה היא פי' ולא קאי עיכובא דהויה אשחיטה ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא א' ממרס בדמו לקריב אשם והדר לקריב חטאת אלמא כל היכא דכתב רחמנא עיכובא אשחיטה לא קאי דלאו עבודה היא ה"נ עיכובא דחוקה אשחיטה לא קאי ואמאי שעיר ששחטו קודם מתן דם של פר לא עשה כלום וכ"ת ה"ט נמי דשעיר ששחטו קודם מתן דם של פר דלא עשה כלום מש"ה הוא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום דה"ט נמי דהקדים חטאתו לאשמו דפסול ולאו משום דקאי עליה חוקה ליתא דהא התוס' הקשו התם כיון דמחוסר זמן לבו ביום ל"ל חוקה גבי יוה"כ לעכב ותירצו דווקא גבי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו אבל סדר עבודה דיוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן וכיון שכן איכא למימר דסדר יוה"כ מעכב לר"י כדאית ליה ולר"נ כדאית ליה אלא משום חוקה וכיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי עיכובא דחוקה עלה כמו גבי מצורע ואמאי לא עשה כלום וי"ל הא דהקדמת שחיטת שעיר למתן דם של פר מעכב לאו משום לתא דשעיר הואיל והקדים שחיטתו אלא משום דאיחר למתן דם פר אחר שחיטת השעיר והיה ראוי להקדימו ודמיא להא דאמ' לעיל פ"ד (דף מ') דאי אקדים מתנות פר בהיכל קמי מתנות שעיר בפנים מעכב אפי' לר"י דאמר חוקה לא קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וא"כ ע"כ הא דמעכב לאו משום לתא דפר דאקדמיה דהא אמתנות הללו דפר שהן בהיכל לא קאי חוקה א"ו ה"ט דמעכב משום איחור דם שעיר של פנים דקאי עליה חוקה דאיחרו לשל פר וכ"ת אי ס"ד דלאו משום הקדמת שחיטת שעיר הוי עיכובא אלא משום איחור דם הפר א"כ הו"ל מעוות לא יוכל לתקן ואין לו תקנה בשחיטת שעיר אחר לאחר מתן דם הפר דהא כבר נשחט השעיר הא' קודם מתן הפר ופסלו להדם לגמרי ומאי דהוי הוי וא"א בחזרה דאי אמרת בשלמא דהקפידא הוא על הקדמת שחיטת השעיר לחוד ניחא דיש לו תקנה במאי דחוזר ושוחט שעיר אחר מתן דם הפר דנמצא שחיטת שעיר זה לאחר מתן דם הפר והא שנשחט קודם פסול וכמאן דליתא דמי אבל א"א דהקפידא על איחור דם הפר הוא במה יתקן בהא שיחזור וישחוט שעיר א' אחר מתן דם הפר מ"מ אותו שעיר ששחט קודם למתן דם הפר פוסל את הדם ע"י הקדמתו ובמה יחזור להכשירו ע"י שחיטת שעיר הב' וכי מאחר שנפסל חוזר ויכשר וא"כ אין כאן תקנה אלא שישחט פר אחר ג"כ ואחר מתן דם ישחוט שעיר א' ודם הפר הא' ישפוך ופשטא דברי עולא לא משמע הכי דקאמר שעיר ששחטו קודם למתן דם של פר לא עשה כלום משמע דאהאי עשיה דמיירי ביה דהיינו שחיטת שעיר הוא דלא עשה כלום אבל דם הפר כדקאי קאי ומזה ממנו ואח"כ שוחט שעיר א' די"ל דהא דהמאוחר מעכב למוקדם בהקדמתו לאו למימרא שפוסל מאוחר למוקדם לגמרי ע"י הקדמתו אלא הדבר תלוי ועומד כ"ז שלא חזר ועשה את המעשה המאוחר לאחריו הו"ל עיכוב ואין מעשה המוקדם כלום ואם חזר ועשה את מעשה המאוחר אחריו ש"ד ואין מעשה המאוחר שהקדימו בראשונה פוסלו למוקדם כל עיקר אלא המאוחר עצמו שהקדימו כמאן דליתא דמי ואי חוזר ועושה מעשה המאוחר במקומו לאחר המוקדם שפיר דמי ואם לאו הוה ליה המאוחר כמאן דליתא ומעכבו למוקדם כמו שהזאות עצמן מעכבין זה את זה ואם עשה מקצתן מקצת השני מעכב ואין עשיית חלק הא' כלום ה"ה נמי שחיטת השעיר מעכב לדם של פר שאין הזאתו כלום ואינו גומר עד שישחוט אחריו דווקא את השעיר ומ"מ אותו השעיר ששחטו קודם להזאתו לא פסלו אלא שלא נגמרה כפרתו עדיין בהזאתו וכשישחט לשעיר נגמרה כפרתו והכי משמע התם בפ"ד גבי הא דשעיר א"מ את הפר דעיכוב הבא מחמת איחור המוקדם למאוחר אין המאוחר שקדמו פוסלו לגמרי ואין לו תקנה אלא [אם] חוזר ועושה למאוחר אחריו במקומו ש"ד ולעיל פ"ד פירשתי ההיא סוגיא דהתם:

במתנות שבהיכל. פירשתי במתניתין:

זה לפני ולפנים פירש"י אם נכנס אדם שם בטומאה. מזבח כמשמעו על טומאה שאירע לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה שזה שעור שהייה למי שנטמא בעזרה וק"ל אמאי שינה בפי' דעל לפני ולפנים פירש שמכפר אם נכנס אדם שם בטומאה משמע דמיירי בנטמא קודם כניסתו וגבי מזבח פי' שמכפר על טומאה שאירע לו לו שם ובשהה כדי השתחואה דוקא ונ"ל דט"ס הוא בפירש"י וצ"ל ולא שהה וכן העתיקו התוס' דלא שהה ועבד עבודה ומשום דק"ל למה פרט קרא למזבח בפ"ע דאי מיירי במזבח הפנימי בכלל היכל הוא ואי בחיצון בכלל יכפר אלו עזרות הויא דבשלמא עזרות והיכל וק"ק כל א' אלים קדושתיה מחבירו דבעזרה רשות לכל אדם טהור לכנס בו ובהיכל אין רשאין אלא כהנים ולצורך עבודה דווקא ולק"ק אין רשאי ליכנס אלא כ"ג ביוה"כ בשעת עבודת פנים וסד"א דאינו מכפר אלא על הקל לחוד או על החמור לחוד ולא על הקל מגזה"כ מידי דהוה אשאר עבירות קלות קמ"ל דמכפר על החמור ועל הקל אבל מזבח ממ"נ או בכלל היכל הוא או בכלל עזרה לפיכך פי' דמיירי מעבודה דליכא אלא במזבח ומ"מ איסור כרת דטומאה ליכא דמיירי בנטמא בפנים דבעי שהייה ובדלא שהה כדי השתחואה דמשום טומאה בעזרה ליכא ומשום מזבח דטמא שעבד איכא וכהאי גוונא מוקי לה הגמרא בפ"ב דשבועות (דף י"ז) דהא דקיי"ל טמא ששימש במיתה ולא בכרת מוקי לה בנטמא בעזרה ובדלא שהה דמשום טומאת עזרה ליכא ומיתה דטמא ששימש איכא:

עם הקהל אלו ישראלים יכפר אלו הלוים לכאורה משמע דלוים לאו בכלל עם הקהל נינהו ולא מיקרו קהל מש"ה צריך קרא לרבוינהו בפ"ע מיכפר אבל א"א לומר כן דהא בספ"ק דהוריות ר"ל ראב"י דשבטו של לוי לא איקרו קהל ואידחו דבריו במסקנא אלא שבט לוי נמי איקרו קהל וה"נ אמרינן בפ"ד דקדושין (דף ע"ג) ה' קהל כתיבי חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וכו' ואיכא חד לישנא אליבא דר"י התם דכהנים ולוים מחד קהל נפקא מ"מ ש"מ אליבא דר"י לוים איקרו קהל והכא מרבי להו ר"י ללוים מיכפר אלא ודאי לכ"ע לוים בכלל קהל נינהו והא דמרבי להו מיכפר משום דס"ל דלאו עם מיקרו והכא עם הקהל כתיב והכי אמרינן בהדיא בפ"י דחולין (דף קל"א) דמשום דלא איקרו עם מרבה להו אבל ודאי קהל איקרו ובאמת ק"ל אהא דס"ל לראב"י בספ"ק דהוריות דלוים לאו קהל איקרו מההיא דפ"ד דקדושין דמשמע לכ"ע לוים בכלל קהל הן וכן בדין דאי לא תימא הכי א"כ אתה מכשיר כל פסולי היוחסין ללוים ובחידושי למס' הוריות אפרש לה אין כאן מקומו:

יכפר אלו לוים שם בפ"י דחולין קאמר יכפר אלו לוים ותניא אידך יכפר אלו עבדים ומוקי לה דבהא פליגי דמר סבר לוים איקרו עם ול"צ לרבויי ויכפר לעבדים ומר סבר לא איקרו עם וללוים אתא ונ"ל הא דמרבי לעבדים לאו משום דלא איקרו עם דודאי איקרי עם דאל"כ יהיו עבדים פטורים מן המתנות אם נתן לו אחד על מנת שאין לרבו רשות בו בגוונא דלא קנה רבו וכדאמרינן בפ"ב דנדרים ובפ"ק דקדושין והא לא מצינו שעבדים פטורים מן המתנות ועוד דפריך התם לרב דפוטר לוים מן המתנות משום דלא איקרו עם מדתנ' השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות ולא קאמר השוחט ללוי ולנכרי פטור מן המתנות וה"נ יש לדייק דעבדים חייבים דאל"כ הו"ל למימר השוחט לכהן ולעבד פטור וכ"ש נכרי אלא ודאי עבדים איקרו עם והא דמרבי ליה מיכפר משום דלא איקרו קהל והכא עם הקהל כתיב ונ"ל דס"ל להאי תנא כמ"ד דקהל גרים איקרו קהל דאל"כ מאי אריא דמרבי לעבדים מיכפר יותר הו"ל לרבות גרים אלא ודאי ס"ל דגרים בכלל קהל הן וכ"ש דבכלל עם הן מטעמא דפי' ובהדיא תנן בפ"י דחולין גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב אלמא גר איקרי עם מדחייב במתנות אי נמי י"ל דס"ל להאי תנא דקהל גרים לא איקרו קהל ומיכפר נפקא ליה גרים ועבדים דשניהם שוין בהא דלא איקרו קהל ואינן בכלל עם הקהל אלא דאתא יכפר ורבי אפי' להני דלא איקרו קהל ל"ש גרים ל"ש עבדים במשמע אלא התנא נקט עבדים וכ"ש גרים ומ"מ בקרא דיכפר הכל במשמע ופי' זה נ"ל עיקר דאילו לפי' א' קשה דמאן שמעת ליה דאית ליה קהל גרים איקרו קהל ר"י שם בפ"ד דקדושין והא האי תנא דלא כר"י דאלו ר"י מרבי מיכפר לוים וס"ל דלא איקרו עם ואלו האי תנא מרבי עבדים אבל לוים איקרו עם ואע"ג דא"ל דס"ל כר"י בחדא ופליג עליה בחדא מ"מ כל כה"ג דרך הגמ' להקשות ולשנויי הכי ולא הוי שתיק אלא ודאי פי' ב' עיקר מ"מ אני תמה דלדידן דקיי"ל דמספקא לן אי לוים איקרו עם אי לא כדאיתא התם בפ"י דחולין וקיי"ל בפ"ד דקדושין דקהל גרים לא איקרו קהל דגר מותר בממזרת א"כ את"ל דלוים לא איקרו עם האי יכפר ע"כ ללוים אתי וכר"י וא"כ גרים דלא איקרו קהל ואינן בכלל עם הקהל מהיכן איתרבו לכפרה בשלמא לר"י גופיה ניחא דס"ל דקהל גרים איקרו קהל ובכלל עם הקהל הן וכן לאידך תנא דמרבי מיכפר לעבדים וה"ה לגרים וכדפי' נמי ניחא דס"ל דלוים איקרו עם ובכלל עם הקהל הן ולהני תנאי בין לוים בין גרים איתרבו לכפרה אבל לדידן קשיא וי"ל דלא קשה מידי דודאי מיתורא דיכפר הכל במשמע כל הני שאינן בכלל הני דפרט קרא בהדיא בין גרים דאינן בכלל קהל בין לוים את"ל דלא איקרו עם דשקולין הן והי מינייהו מפקת וע"ד דפי' לעיל גבי הא דמרבי האי תנא עבדים מיכפר דה"ה לגרים והא דדייק התם מדתניא אידך יכפר אלו עבדים דש"מ דלוים ס"ל דבכלל עם הן לאו למימרא דהכי דייק לה דאי ס"ד דס"ל דלוים לא איקרו עם לא הו"ל לרבות עבדים מיכפר אלא לוים לחוד דליתא וכדפי' אלא הכי דייק לה דאי ס"ל דלוים לא איקרו עם ואינן בכלל עם הקהל דכתב רחמנא בהדיא וצריכי למיתי לוים מרבויא כמו עבדים הו"ל למימר יכפר לרבות לוים ועבדים אלא ודאי ס"ל דלוים מגופיה דקרא אתיא דבכלל עם הקהל הן ומרבוי דיכפר ל"צ למיתי אלא עבדים ולא לוים:

הושוו כולן לכפרה א' פירש"י הושוו כולן בהאי יכפר בתרא וק"ל א"כ מנין לנו לרבות מהאי יכפר לוים דילמא האי יכפר לא אתי אלא להא לחוד להשוות המתכפרין שנאמר בהדיא בקרא שהן כהנים וישראל בכפרה שמתכפרין בשעיר המשתלח ולא מיירי קרא מלוים כלל אבל איני יודע מי דחקו לפרש כן ולמה לא נאמר כפשוטו מדכתב רחמנא כהנים ועם הקהל ויכפר מרבה לוים השוו להדדי לכפרה א' לר"י ולא מיתורא דקרא דריש ליה אלא פשטיה דקרא משמע ליה לר"י הכי דהשוו לכפרה א' ותדע דלא מיתורא אלא ממשמעותיה דריש לה דהא בסוף פ"ק דשבועות (דף י"ג) פריך ור"ש הא ודאי הושוו ומשני הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד מכפר בדידיה פי' פר לכהנים ושעיר לישראל ואי מקרא יתירא דריש לה ר"י להא דהושוו מאי משני ר"ש הושוו דבני כפרה נינהו להא ל"צ קרא יתירא הא בהדיא כתיב דבני כפרה נינהו אלא ודאי לאו מקרא יתירא נפקא ליה הא אלא ממשמעותיה דקרא משמע דהושוו לכפרה א' והא דפריך התם מ"ט דר"ש דכתיב ולקח את שני השעירים איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים היינו משום דפשטא דקרא משמע כר"י דהושוו לכפרה א' מש"ה פריך מ"ט דר"ש דמפיק ליה לקרא מפשטיה:

ויתחיל בתחילה במתנות המזבח פי' בקרנות ואע"פ שנשפך לאחר מתן קרנות בתוך מתן ז' של טהירו אפ"ה חוזר ומתחיל בקרנות שהרי כלל הכתוב מתן קרנות ושל טהירו בכפרה א' דמזבח ולא חלקן לב' כפרות כאינך וכדפירשתי במתניתין:

ר"מ סבר אע"ג דלא נזכר ר"מ במתניתין מ"מ הא קיי"ל סתם משנה ר"מ היא נ"ל:

ושניהם מקרא א' דרשו. ק"ל ההיא דפ"ד דזבחים (דף מ') דלרנב"י הא דמרבי התם מלפר זה פר יוה"כ היינו שיהא המתנות מעכבין זא"ז ולא נצרכא אלא לר"י דאמר חוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא קאי אימא מדסדרן לא מעכב הזאות נמי לא מעכב קמ"ל ופריך ההוא מוכלה לכפר את הקודש נ"ל לר"י אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר וכדאמר לעיל והשתא ל"ל ללמוד מהני קראי דמתנות שבחוץ מעכבי תיפוק ליה מהאי קרא דמדם חטאת הכיפורים אחת בשנה בין אי תדרוש חטאת א' ולא ב' חטאות כר"מ ובין אי תדרוש חיטוי א' ולא ב' חיטוים כר"א ור"ש מ"מ ש"מ דהזאות מעכבי דאי לא מעכבי לא משכחת לה לעולם לא ב' חטאות ולא ב' חיטוים כיון דלא מעכב אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם א"צ להביא כלל אחר ולגמור המתנות מידי דהוה אגמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דד"ה לא מעכב וא"צ להביא אחר כיון דס"ל דשירים לא מעכב ה"נ אי שאר מתנות חוץ מאותן שבפנים לא מעכב הא האי קרא דחטאת א' לאו גבי מתנות פנים גופייהו כתיב אלא גבי מתנות קרנות כתיב אלא דר"מ ור"א ור"ש ילפי ממתנות קרנות לשאר מתנות ואפי' למתנות פנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואי מתנות לא מעכב ה"ה מתן קרנות לא מעכב ול"ל דכתב רחמנא גבי מתן קרנות ב' חטאות או ב' חיטוים הא לא משכחת לה בהיכל כיון דלא מעכב וא"צ להביא אחר בשבילם כמו שא"צ אחר בשביל שירים הואיל ולא מעכב וי"ל דודאי לא דמי גופן של מתנות אפי' את"ל דלא מעכב לשירים דהא אפ"ת דשירים מעכבי ואם נשפך הדם קודם מתן שירים צ"ל אחר הא א"א להתחיל בדם זה במתן שירים ולשפכו ליסוד דאם כן אין זה שירים כיון שלא נתן מקצת מתנות ממנו אין שם שירים עליו ובע"כ צריך ליתן ממנו מקצת מתנות כדי שיהא על הנותר שם שירים וישפכן ליסוד וכיון שכן הא א"א אלא אי אמרת שירים מעכבי ואפילו המתנות שנתן כבר אינו כלום כל כמה שלא נתן השירים ליסוד והא א"א ליתנן ליסוד אם לא נתן מקצת מתנות מדם זה דאל"כ אין שם שירים על דם זה כיון דלא נתן ממנו מעיקר המתנות כלום משו"ה א"א דשירים לא מעכבי אע"ג דמ"מ מצוה מיהו איכא בשירים אפ"ה א"א להבא דם אחר למצוה משום מתן שירים דהיכא ליעבד בהאי דם אחר שיבוא אי יתחיל בשירים לשפוך ליסוד ותו לא הא אין שם שירים עליהם כיון שלא נתן ממנו תחילת מתנות כלום אין שם תורת שירים על דם זה ולא נפק בזה מצות שירים כלל וא"א לומר דיביא דם אחר ויתחיל בו קצת מעיקר המתנות כדי שיהא על המותר שם שירים למצוא תקנה למצות שירים דצריך מיהו למצוה הא נמי לאו כלום הוא דכיון דשיריים לא מעכבי לעיקר מתנות וכבר יצא ידי חובתו בעיקר המתנות אפי' אם יחזור עוד הפעם ויתן מעיקר המתנות אכתי לאו כלום הוא וכאילו לא נתן דמי כיון דכבר יצא ידי חובת מתנות ואין השירים מעכבות אותן ואם אח"כ ישפוך המותר ליסוד אין שם שירים עליו הלכך היכא דגמר מתנות המזבח ונשפך הדם שוב אין תקנה למצות שירים והו"ל מעוות שאינו יכול לתקן אבל בעיקר המתנות אפילו את"ל דבדיעבד לא מעכבי אפ"ה מצוה מיהו איכא ובנשפך הדם קודם נתינת המתנות בע"כ צריך להביא דם אחר כדי לקיים נתינת המתנות לכתחילה למצוה והשתא י"ל דקמ"ל קרא בנשפך אחר שנתן מקצת מתנות קרנות מהיכן יתחיל למצוה דאי אמרת חטאת א' אמר רחמנא יתחיל בתחילת הקרנות למצוה ואי חיטוי א' אמר רחמנא מתחיל ממקום שפסק ומ"מ ה"א ה"מ למצוה אבל לא לעכב מדסדרן אינו מעכב הזאת נמי לא מעכב קמ"ל הני קראי דפ"ד דזבחים דהזאות אפי' בדיעבד מעכבי:

לי שנה ר"י בלוגין ק"ל אמאי לא קתני נמי להא פלוגתא גבי חטאות הפנימים כגון פר כ"מ ופר העלם דבר ושעירי ע"ז דטעונין ז' הזאות על הפרוכת וד' על קרנות מזבח הפנימי דלר"מ נתן מקצת מתנות על הפרוכת ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה במתנות הפרוכת ולר"א ור"ש ממקום שפסק שם מתחיל גמר מתנות שבפרוכת ונשפך הדם יביא ויתחיל במתנות שבמזבח נתן מקצת מתנות המזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במזבח לר"מ ולר"א ור"ש ממקום שפסק גמר מתנות המזבח ונשפך הדם ד"ה אינו מעכב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף