אבן יקרה/א/מ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
{{מרכז|'''תשובה'''}} | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
'''הנה''' חששת מעכ"ת היא מחמת דעת עבוה"ג סי' ס"ה שפסק להחמיר כדעת הנמוק"י דבעיקר קדושה גם לדידן הזמנה מילתא היא וע"כ קלף שנתעבד לשם ס"ת אסור לכתוב עליו תפילין. הנה המחבר באו"ח סי' ל"ב ס"ח פסק בפשיטות דמותר לכתוב תפילין על קלף שנתעבד לשם ס"ת. אולם לדידי נ"ל ברור שאף העבוה"ג לא החמיר רק לכתחילה אבל אם כבר נכתבו תפילין על קלף מעובד לקדושת ס"ת גם לשיטתו אין לפוסלן דהא בטו"ז או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' כתב דכל פסול הורדה מקדושה חמורה לקלה הוא רק בהיותו ראוי עוד לקדושה החמורה אבל אם כבר אינו ראוי להחמורה שפיר דמי להשתמש בו קדושה קלה. הן אמת שבהשקפה הראשונה תמהתי על דברי הטו"ז מש"ס מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה לפי שאין מורידין, הרי דאף שאינו ראוי עוד לקדושת הס"ת בכ"ז אין מורידין אותו לקדושת מזוזה, ואח"כ מצאתי שכבר הקשו עליו מזה ובבכ"ש למגילה ד' כ"ו הוסיף להקשות עליו מכמה מקומות. ולענ"ד אין מכל המקומות שום קושי' על הט"ז דודאי יש חילוק בין עצם הקדושה דהיינו שהקדושה תלוי' בדבר ההוא בעצם וראשונה למשמשי קדושה שאם שהם קדושים ג"כ מ"מ קדושתם נמשכת מהדבר הקדוש אשר הם משמשים לו. ובדבר שהוא עצמות הקדושה מחמת עצמו בודאי אף שאינו ראוי עוד למלאכתו הראשונה מ"מ אסור להורידו לקדושה קלה דזה בודאי הוי הורדה ממדרגתו הראשונה שהרי אף אחר שאינם ראויים עוד למלאכתם קדושה שבהם היכן הלכה וכדאמרינן במתניתין מגילה דף כ"ח קדושתן אף שהן שוממין וא"כ אף שלא נשתמש בהם מכאן ולהבא כלל מ"מ הא הם עומדים בקדושתם הישנה אשר מחמת עצמם כמאז ומקדם וממילא שאסור לשנותם לקדושה קלה משא"כ בדברים שהם קדושים רק מחמת שהם משמשים לקדושה, אם נפסדו ונעשו בלתי ראויים לשמש להקדושה הראשונה בודאי עדיף יותר שנשמש בהם עכשיו בקדושה קלה, שהרי אם לא נשתמש בהם כלל הרי תפסק מקור קדושתם לגמרי דהא אין קדושתם מחמת עצמם רק מחמת הדבר ששימשו או שישמשו לו. וכעין זה כתב הגאון בנו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ו לענין נטפלים לשם עיי"ש. וא"כ שפיר כתב הט"ז דינו לענין משמשי קדושה דאם אינם ראויים לתשמישן הראשונה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה ואין קושי' עליו מס"ת שבלה שהוא קדוש מחמת עצמו וכן לא יקשו עליו שאר הקושיות שהקשה עליו הבכ"ש עיי"ש דוק ותשכח (ומה שהקשה ממקומו מתיבותא דאירפט הוא דקדוק קלוש ואין בו כדי לדחות דברי הט"ז דאם לא נשאר בו כדי שיעור תיבה קטנה אז אין בו גם כדי כורסא וכן פריסא קצרתי ועיין): | '''הנה''' חששת מעכ"ת היא מחמת דעת עבוה"ג סי' ס"ה שפסק להחמיר כדעת הנמוק"י דבעיקר קדושה גם לדידן הזמנה מילתא היא וע"כ קלף שנתעבד לשם ס"ת אסור לכתוב עליו תפילין. הנה [[שולחן ערוך/ אורח חיים/לב#ח|המחבר]] באו"ח סי' ל"ב ס"ח פסק בפשיטות דמותר לכתוב תפילין על קלף שנתעבד לשם ס"ת. אולם לדידי נ"ל ברור שאף העבוה"ג לא החמיר רק לכתחילה אבל אם כבר נכתבו תפילין על קלף מעובד לקדושת ס"ת גם לשיטתו אין לפוסלן דהא [[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|בטו"ז] או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' כתב דכל פסול הורדה מקדושה חמורה לקלה הוא רק בהיותו ראוי עוד לקדושה החמורה אבל אם כבר אינו ראוי להחמורה שפיר דמי להשתמש בו קדושה קלה. הן אמת שבהשקפה הראשונה תמהתי על דברי הטו"ז מש"ס מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה לפי שאין מורידין, הרי דאף שאינו ראוי עוד לקדושת הס"ת בכ"ז אין מורידין אותו לקדושת מזוזה, ואח"כ מצאתי שכבר הקשו עליו מזה ובבכ"ש למגילה ד' כ"ו הוסיף להקשות עליו מכמה מקומות. ולענ"ד אין מכל המקומות שום קושי' על הט"ז דודאי יש חילוק בין עצם הקדושה דהיינו שהקדושה תלוי' בדבר ההוא בעצם וראשונה למשמשי קדושה שאם שהם קדושים ג"כ מ"מ קדושתם נמשכת מהדבר הקדוש אשר הם משמשים לו. ובדבר שהוא עצמות הקדושה מחמת עצמו בודאי אף שאינו ראוי עוד למלאכתו הראשונה מ"מ אסור להורידו לקדושה קלה דזה בודאי הוי הורדה ממדרגתו הראשונה שהרי אף אחר שאינם ראויים עוד למלאכתם קדושה שבהם היכן הלכה וכדאמרינן במתניתין מגילה דף כ"ח קדושתן אף שהן שוממין וא"כ אף שלא נשתמש בהם מכאן ולהבא כלל מ"מ הא הם עומדים בקדושתם הישנה אשר מחמת עצמם כמאז ומקדם וממילא שאסור לשנותם לקדושה קלה משא"כ בדברים שהם קדושים רק מחמת שהם משמשים לקדושה, אם נפסדו ונעשו בלתי ראויים לשמש להקדושה הראשונה בודאי עדיף יותר שנשמש בהם עכשיו בקדושה קלה, שהרי אם לא נשתמש בהם כלל הרי תפסק מקור קדושתם לגמרי דהא אין קדושתם מחמת עצמם רק מחמת הדבר ששימשו או שישמשו לו. וכעין זה כתב הגאון [[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/עו|בנו"ב]] קמא חיו"ד סי' ע"ו לענין נטפלים לשם עיי"ש. וא"כ שפיר כתב הט"ז דינו לענין משמשי קדושה דאם אינם ראויים לתשמישן הראשונה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה ואין קושי' עליו מס"ת שבלה שהוא קדוש מחמת עצמו וכן לא יקשו עליו שאר הקושיות שהקשה עליו הבכ"ש עיי"ש דוק ותשכח (ומה שהקשה ממקומו מתיבותא דאירפט הוא דקדוק קלוש ואין בו כדי לדחות דברי הט"ז דאם לא נשאר בו כדי שיעור תיבה קטנה אז אין בו גם כדי כורסא וכן פריסא קצרתי ועיין): | ||
'''ואם''' כנים אנחנו בזה הלא יצא כנגה ההיתר בנ"ד דהא מבואר בש"ס שבת דף קט"ז ע"א דגוילין של ס"ת מחמת כתב הוא דקדשי אזלא כתב אזלא להו קדושתייהו (ועיין עוד בש"ס נדרים דף י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום דדעתי' אגוילין) א"כ הרי גם גוילין של ס"ת אין להם רק קדושת משמשי קדושה (ונהי דצריכין עיבוד לשמן מ"מ אין הזמנתם רק לצורך משמשי קדושה רק דבזה חלוקין משאר משמשין דמשמשין אחרים אין צריכין להזמנה כלל אבל בודאי גם הזמנתם של אלו אינה רק לקדושת משמשין כמבואר) וכיון שכן שוב באנו לדינו של הטו"ז וכביאורנו דמשמשי קדושה אם אינם ראויים עוד לקדושה החמורה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה א"כ בנ"ד שכבר נכתבו תפילין על הגוילין ואינם ראויים עוד לס"ת בודאי ראויים ומותרים הם לתשמיש התפילין וז"ב ודוק: | '''ואם''' כנים אנחנו בזה הלא יצא כנגה ההיתר בנ"ד דהא מבואר [[בבלי/שבת/קטז/א|בש"ס שבת]] דף קט"ז ע"א דגוילין של ס"ת מחמת כתב הוא דקדשי אזלא כתב אזלא להו קדושתייהו (ועיין עוד [[בבלי/נדרים/יד/ב|בש"ס נדרים]] דף י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום דדעתי' אגוילין) א"כ הרי גם גוילין של ס"ת אין להם רק קדושת משמשי קדושה (ונהי דצריכין עיבוד לשמן מ"מ אין הזמנתם רק לצורך משמשי קדושה רק דבזה חלוקין משאר משמשין דמשמשין אחרים אין צריכין להזמנה כלל אבל בודאי גם הזמנתם של אלו אינה רק לקדושת משמשין כמבואר) וכיון שכן שוב באנו לדינו של הטו"ז וכביאורנו דמשמשי קדושה אם אינם ראויים עוד לקדושה החמורה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה א"כ בנ"ד שכבר נכתבו תפילין על הגוילין ואינם ראויים עוד לס"ת בודאי ראויים ומותרים הם לתשמיש התפילין וז"ב ודוק: | ||
'''אולם''' מלבד זה נ"ל היתר ברור בנ"ד דהא בש"ס סנהדרין דף מ"ח מקשינין אאביי דס"ל הזמנה מילתא הוא ת"ש מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו ופירש"י מותר המתים גבו צדקה למתי מצוה או למתים עניים והותירו מהם יניחום למתים אחרים. מותר המת גבו לשם מת פלוני. ליורשיו ליהנות מהם אלמא הזמנה לאו מילתא היא. ומסקינין אביי מתרץ לטעמי' ת"ק סבר דחזי לי' תפיס דלא חזי לא תפיס כו' עיי"ש. ועיין טו"ז או"ח סי' תרע"ב דבזה גם רבא מודה דהיכא דמהניא הזמנה לא תפסה רק כשיעור המצוה ולא יותר מכשיעור (אך מה שדימה שם הטו"ז לזה דין דאתקצאי למצותו לענ"ד אין כן דעת התוס' שכתבו בשבת דף כ"ב ע"א ד"ה סוכה כו' ובביצה דף ל' ע"ב ד"ה אבל כו' דמשום טעמא דחג לה' מה חגיגה לשם ה' אף סוכה לשם ה' הוא רק בכדי הכשר מצוה אבל טעמא דאתקצאי למצותו הוא אף ביותר מכדי הכשר מצוה עיין ודוק) א"כ בנ"ד שהרי היריעות כתבו עליהם החפילין נתותרו מן הס"ת שנכתב עבור חותנו וא"כ הא אף אי אמרינן הזמנה מילתא היא הא לא תפיס רק מה דחזי לי' וא"כ הא לא נתפסה ההזמנה כלל על היריעות האלו היתרות. ובשלמא בסופר המעבד עורות לשם קדושת ס"ת שפיר חיילא ההזמנה על כל היריעות שהרי לא יקבע היריעה בס"ת זו יקבענה בס"ת אחרת והוי כמו מותר המתים למתים. וע"כ שפיר כתב העבוה"ג דלדעת הנמוק"י דבקלף שצריך עיבוד לשמה הזמנה מילתא הוא אסור לכאוב עליו תפילין משא"כ בנ"ד שחותנו נתן העורות שלו לעבדן והמעבד לא הי' בהעיבוד דק במקום חותנו ובשליחותו והא חותנו לא הי' נדרש לו קלף רק לספר תורה אחד ולא יותר א"כ הקלף שנשאר אחר כתיבת הס"ת הוי"ל כמו מותר המת ודלא חזי לא תפיס וא"כ בודאי אין כאן שום ספק דאפילו לכתחלה הי' רשאי לכתוב עליו תפילין. ודוק היטב כי הוא צלול וברור זו"ז אין לי פנאי לישא וליתן עמו בפלפולי הלכה כאשר כבר מלתי אמורה והנני ידידו: | '''אולם''' מלבד זה נ"ל היתר ברור בנ"ד דהא [[בבלי/סנהדרין/מח/א|בש"ס סנהדרין]] דף מ"ח מקשינין אאביי דס"ל הזמנה מילתא הוא ת"ש מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו ופירש"י מותר המתים גבו צדקה למתי מצוה או למתים עניים והותירו מהם יניחום למתים אחרים. מותר המת גבו לשם מת פלוני. ליורשיו ליהנות מהם אלמא הזמנה לאו מילתא היא. ומסקינין אביי מתרץ לטעמי' ת"ק סבר דחזי לי' תפיס דלא חזי לא תפיס כו' עיי"ש. ועיין טו"ז או"ח סי' תרע"ב דבזה גם רבא מודה דהיכא דמהניא הזמנה לא תפסה רק כשיעור המצוה ולא יותר מכשיעור (אך מה שדימה שם הטו"ז לזה דין דאתקצאי למצותו לענ"ד אין כן דעת התוס' שכתבו [[תוספות/שבת/כב/א|בשבת דף כ"ב]] ע"א ד"ה סוכה כו' [[תוספות/ביצה/ל/ב|ובביצה דף ל']] ע"ב ד"ה אבל כו' דמשום טעמא דחג לה' מה חגיגה לשם ה' אף סוכה לשם ה' הוא רק בכדי הכשר מצוה אבל טעמא דאתקצאי למצותו הוא אף ביותר מכדי הכשר מצוה עיין ודוק) א"כ בנ"ד שהרי היריעות כתבו עליהם החפילין נתותרו מן הס"ת שנכתב עבור חותנו וא"כ הא אף אי אמרינן הזמנה מילתא היא הא לא תפיס רק מה דחזי לי' וא"כ הא לא נתפסה ההזמנה כלל על היריעות האלו היתרות. ובשלמא בסופר המעבד עורות לשם קדושת ס"ת שפיר חיילא ההזמנה על כל היריעות שהרי לא יקבע היריעה בס"ת זו יקבענה בס"ת אחרת והוי כמו מותר המתים למתים. וע"כ שפיר כתב העבוה"ג דלדעת הנמוק"י דבקלף שצריך עיבוד לשמה הזמנה מילתא הוא אסור לכאוב עליו תפילין משא"כ בנ"ד שחותנו נתן העורות שלו לעבדן והמעבד לא הי' בהעיבוד דק במקום חותנו ובשליחותו והא חותנו לא הי' נדרש לו קלף רק לספר תורה אחד ולא יותר א"כ הקלף שנשאר אחר כתיבת הס"ת הוי"ל כמו מותר המת ודלא חזי לא תפיס וא"כ בודאי אין כאן שום ספק דאפילו לכתחלה הי' רשאי לכתוב עליו תפילין. ודוק היטב כי הוא צלול וברור זו"ז אין לי פנאי לישא וליתן עמו בפלפולי הלכה כאשר כבר מלתי אמורה והנני ידידו: | ||
גרסה מ־10:42, 16 בדצמבר 2022
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד הרב החריף חרוץ ושנון חוטר מגזע היחס בכ"ת מו"ה חיים שלמה נ"י ב' מאשציסק
אחשבה בצדק כי הודעתיו עוד לפני הפסח כי אנכי עמוס הטירדות בסידור חלק מתשובותי לבית הדפוס ועוד המון טירדות אשר סביב שתו עלי וע"כ לא אוכל להשיב לו גם עתה רק בקיצור נמרץ. ע"ד שאלתו באשר חותנו ני' התנדב לכתוב ס"ת ונתן העורות לעבדן לשם קדושת ס"ת ואחר השלמת כתיבת הס"ת ניתותרו לו שני יריעות ונתנם במתנה לכ"ת וכ"ת נתנם לסופר לכתוב לו עליהם שתי זוגות תפילין. ואחר הכתיבה עלה כ"ת ונסתפק אם אין בזה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה:
הנה חששת מעכ"ת היא מחמת דעת עבוה"ג סי' ס"ה שפסק להחמיר כדעת הנמוק"י דבעיקר קדושה גם לדידן הזמנה מילתא היא וע"כ קלף שנתעבד לשם ס"ת אסור לכתוב עליו תפילין. הנה המחבר באו"ח סי' ל"ב ס"ח פסק בפשיטות דמותר לכתוב תפילין על קלף שנתעבד לשם ס"ת. אולם לדידי נ"ל ברור שאף העבוה"ג לא החמיר רק לכתחילה אבל אם כבר נכתבו תפילין על קלף מעובד לקדושת ס"ת גם לשיטתו אין לפוסלן דהא [[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|בטו"ז] או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' כתב דכל פסול הורדה מקדושה חמורה לקלה הוא רק בהיותו ראוי עוד לקדושה החמורה אבל אם כבר אינו ראוי להחמורה שפיר דמי להשתמש בו קדושה קלה. הן אמת שבהשקפה הראשונה תמהתי על דברי הטו"ז מש"ס מנחות דף ל"ב ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה לפי שאין מורידין, הרי דאף שאינו ראוי עוד לקדושת הס"ת בכ"ז אין מורידין אותו לקדושת מזוזה, ואח"כ מצאתי שכבר הקשו עליו מזה ובבכ"ש למגילה ד' כ"ו הוסיף להקשות עליו מכמה מקומות. ולענ"ד אין מכל המקומות שום קושי' על הט"ז דודאי יש חילוק בין עצם הקדושה דהיינו שהקדושה תלוי' בדבר ההוא בעצם וראשונה למשמשי קדושה שאם שהם קדושים ג"כ מ"מ קדושתם נמשכת מהדבר הקדוש אשר הם משמשים לו. ובדבר שהוא עצמות הקדושה מחמת עצמו בודאי אף שאינו ראוי עוד למלאכתו הראשונה מ"מ אסור להורידו לקדושה קלה דזה בודאי הוי הורדה ממדרגתו הראשונה שהרי אף אחר שאינם ראויים עוד למלאכתם קדושה שבהם היכן הלכה וכדאמרינן במתניתין מגילה דף כ"ח קדושתן אף שהן שוממין וא"כ אף שלא נשתמש בהם מכאן ולהבא כלל מ"מ הא הם עומדים בקדושתם הישנה אשר מחמת עצמם כמאז ומקדם וממילא שאסור לשנותם לקדושה קלה משא"כ בדברים שהם קדושים רק מחמת שהם משמשים לקדושה, אם נפסדו ונעשו בלתי ראויים לשמש להקדושה הראשונה בודאי עדיף יותר שנשמש בהם עכשיו בקדושה קלה, שהרי אם לא נשתמש בהם כלל הרי תפסק מקור קדושתם לגמרי דהא אין קדושתם מחמת עצמם רק מחמת הדבר ששימשו או שישמשו לו. וכעין זה כתב הגאון בנו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ו לענין נטפלים לשם עיי"ש. וא"כ שפיר כתב הט"ז דינו לענין משמשי קדושה דאם אינם ראויים לתשמישן הראשונה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה ואין קושי' עליו מס"ת שבלה שהוא קדוש מחמת עצמו וכן לא יקשו עליו שאר הקושיות שהקשה עליו הבכ"ש עיי"ש דוק ותשכח (ומה שהקשה ממקומו מתיבותא דאירפט הוא דקדוק קלוש ואין בו כדי לדחות דברי הט"ז דאם לא נשאר בו כדי שיעור תיבה קטנה אז אין בו גם כדי כורסא וכן פריסא קצרתי ועיין):
ואם כנים אנחנו בזה הלא יצא כנגה ההיתר בנ"ד דהא מבואר בש"ס שבת דף קט"ז ע"א דגוילין של ס"ת מחמת כתב הוא דקדשי אזלא כתב אזלא להו קדושתייהו (ועיין עוד בש"ס נדרים דף י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום דדעתי' אגוילין) א"כ הרי גם גוילין של ס"ת אין להם רק קדושת משמשי קדושה (ונהי דצריכין עיבוד לשמן מ"מ אין הזמנתם רק לצורך משמשי קדושה רק דבזה חלוקין משאר משמשין דמשמשין אחרים אין צריכין להזמנה כלל אבל בודאי גם הזמנתם של אלו אינה רק לקדושת משמשין כמבואר) וכיון שכן שוב באנו לדינו של הטו"ז וכביאורנו דמשמשי קדושה אם אינם ראויים עוד לקדושה החמורה שפיר דמי להשתמש בהם קדושה קלה א"כ בנ"ד שכבר נכתבו תפילין על הגוילין ואינם ראויים עוד לס"ת בודאי ראויים ומותרים הם לתשמיש התפילין וז"ב ודוק:
אולם מלבד זה נ"ל היתר ברור בנ"ד דהא בש"ס סנהדרין דף מ"ח מקשינין אאביי דס"ל הזמנה מילתא הוא ת"ש מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו ופירש"י מותר המתים גבו צדקה למתי מצוה או למתים עניים והותירו מהם יניחום למתים אחרים. מותר המת גבו לשם מת פלוני. ליורשיו ליהנות מהם אלמא הזמנה לאו מילתא היא. ומסקינין אביי מתרץ לטעמי' ת"ק סבר דחזי לי' תפיס דלא חזי לא תפיס כו' עיי"ש. ועיין טו"ז או"ח סי' תרע"ב דבזה גם רבא מודה דהיכא דמהניא הזמנה לא תפסה רק כשיעור המצוה ולא יותר מכשיעור (אך מה שדימה שם הטו"ז לזה דין דאתקצאי למצותו לענ"ד אין כן דעת התוס' שכתבו בשבת דף כ"ב ע"א ד"ה סוכה כו' ובביצה דף ל' ע"ב ד"ה אבל כו' דמשום טעמא דחג לה' מה חגיגה לשם ה' אף סוכה לשם ה' הוא רק בכדי הכשר מצוה אבל טעמא דאתקצאי למצותו הוא אף ביותר מכדי הכשר מצוה עיין ודוק) א"כ בנ"ד שהרי היריעות כתבו עליהם החפילין נתותרו מן הס"ת שנכתב עבור חותנו וא"כ הא אף אי אמרינן הזמנה מילתא היא הא לא תפיס רק מה דחזי לי' וא"כ הא לא נתפסה ההזמנה כלל על היריעות האלו היתרות. ובשלמא בסופר המעבד עורות לשם קדושת ס"ת שפיר חיילא ההזמנה על כל היריעות שהרי לא יקבע היריעה בס"ת זו יקבענה בס"ת אחרת והוי כמו מותר המתים למתים. וע"כ שפיר כתב העבוה"ג דלדעת הנמוק"י דבקלף שצריך עיבוד לשמה הזמנה מילתא הוא אסור לכאוב עליו תפילין משא"כ בנ"ד שחותנו נתן העורות שלו לעבדן והמעבד לא הי' בהעיבוד דק במקום חותנו ובשליחותו והא חותנו לא הי' נדרש לו קלף רק לספר תורה אחד ולא יותר א"כ הקלף שנשאר אחר כתיבת הס"ת הוי"ל כמו מותר המת ודלא חזי לא תפיס וא"כ בודאי אין כאן שום ספק דאפילו לכתחלה הי' רשאי לכתוב עליו תפילין. ודוק היטב כי הוא צלול וברור זו"ז אין לי פנאי לישא וליתן עמו בפלפולי הלכה כאשר כבר מלתי אמורה והנני ידידו: