אוצר:בית המדרש/הלכה/שבת: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 66: | שורה 66: | ||
[[קטגוריה:אוצר - בית המדרש - הלכה]] | [[קטגוריה:אוצר - בית המדרש - הלכה]] | ||
[[קטגוריה:בית המדרש - הלכה]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:58, 9 ביוני 2022
בדף זה ירוכזו הדיונים בענייני הלכות שבת.
נא, נסחו היטב את השאלה ותנו לה כותרת משמעותית (לא "שאלה" או "צריך עזרה").
סמיכה על העירוב לפי דעת מרן הב"י, ודעת החזו"א[עריכה]
ידועה הכרעתו של הב"י (סימן שמה) שמקום הרחב ט"ז אמה ומפולש מצד לצד ופתחי הפילוש מכוונים זה כנגד זה, נחשב רשות הרבים, ואין לטלטל בו כי אם על ידי דלתות הננעלות בלילה (כמבואר בסימן שסד ב).
אודה מאוד אם החכמים יעלו כאן התייחסות הלכתית של פוסקי ספרד ואשכנז, לטלטול במקום המוקף בעירוב לפי הנוהגים כשיטת הבית יוסף. וכן אם אפשר להפנות למקורות המראים כיצד נהגו קהילות הספרדים ביחס לפסיקתו של הב"י.
שמעתי שלפי החזו"א, אם הדרך מתפתלת אינה נחשבת ר"ה. אשמח מאוד אם החכמים ירחיבו בביאור דבריו ובמשמעותם ההלכתית. (משתמש: עמנואל בן חיים) מצולות ים (שיחה) 14:44, 5 בפברואר 2021 (IST)
חימום סופלה בשבת[עריכה]
במג"א שיח ס"ק מ (ואחריו במ"ב ס"ק ק) התיר לחמם את המאפה הנקרא "אינפאנדה" (אמפנדה), מפני שהקובע הוא המצב שלפני הבישול השני, ואז איננו נוזלי. וכתב שם שה"ה שומן קרוש. אך בס"ק מא אסר ברוטב שנקרש (למ"ד שיש בישול אחר בישול בלח שנצטנן, וכ"ש למאן דאסר בכל לח).
ויל"ע בהאי שוקולד אם יש בו מרכיבים שהיו נוזלים, שאז אפשר לדמותו לרוטב שנקרש, או אולי מרכיביו יבשים ואינם ניגרים אלא ע"י חימום ודמי לשומן.
ואולם דעת לבוש שטעות סופר בש"ע, והיתרו לחמם אינפאנדה הוא רק במקום שאין היד סולדת מחומו. וכן נראה מדברי בית יוסף.
ברם, בספר ילקוט יוסף הביא בשם אור לציון שמותר לחמם לח שהתבשל ונקפא או נקרש ועתיד לשוב למצב נוזלי ע"י חימומו, מפני שזהו גרמא בדרבנן. ויל"ע בדברים (שכן הם נוגדים את דברי האחרונים הנ"ל).
ועוד יש להעיר לע"ד:
- לעניות דעתי נראה שדעתו של בעל מג"א (ס"ק מ) להתיר לחמם מאכל יבש שימס ע"י החימום ויהיה לנוזל - גם אם הנוזל יהיה ניכר בפני עצמו. עיין בדבריו שתמך את יתדותיו בדברי רש"י שכתב על הא דתנן כל שבא בחמין.. ששורין אותו בחמין כדי שיהיה נימוח (נימוח להבנת מג"א ועוד, פירושו מאכל שיש לו דין "לח" לעניין "בישול אחר בישול") - והלוא לא חילקו חז"ל בין ניכר בפ"ע לשאינו ניכר.
- אם באינפאנדה השומן לא יהיה ניכר, איך ניתן יהיה לפרש את הכל שכן בקדירה - שיש להתיר.
- ואולם נראה שדין אינפאנדה נאמר דווקא באופן שהשומן יהיה ניכר. כי המעיין בבית יוסף מבין שהדיון נסב בעיקר בפשטידא משום שהשומן שבה יהיה ניכר לאחר החימום, אבל בקדירה שהשומן אינו ניכר כ"כ פחות נראה לאסור. וזהו שכתב רמ"א שיש להתיר בקדירה במכ"ש. (והרי גם לאוסרים בשלג משום נולד, להדיא שנינו שנותן הוא לתוך הכוס. והיינו מפני שהמים אינם ניכרים. ומ"מ כתב בב"י, ובעקבותיו רמ"א בהגהה, שאפשר שקדירה תהיה דומה לאינפאנדה משום שהשומן שבה ניכר בפ"ע כשהוא צף).
- בחילוק שבין דברי הרמ"א לדברי הש"ע לעניין איסור בישול (אליבא דמג"א ונגרר אחריו משנ"ב - שאכן יש חילוק כזה) - אפשר שהרמ"א מיירי ברוטב שנקרש והש"ע מיירי שומן שנקרש. כי הרי בתחילה המים היו ממרכיבי הרוטב והם נקרשו ע"י בישולם עם חומרים הגורמים להם הקרשה. אך השומן היה יבש מתחילה ואינו נמס אלא ע"י חום. (וכ"ז לפרש דברי מג"א שאסר בציור של הרמ"א, אולם יל"ע בדברים, כי מלשון רמ"א משמע שלא מחלק בין רוטב ושומן, שכתב קדירה שיש בה רוטב שכשהשומן...) וצ"ע לפ"ז מה יהיה דינו של שוקולד הסופלה.
- ומכל מקום קשה לחלק ככל החילוקים הנ"ל באיסור בישול לדעת הש"ע - הנה בב"י לא חילק בכך ואדרבה, הוא השיג על משמעות דברי המרדכי, שלפי בעל התרומות האיסור בחימום אינפאנדה הוא רק במקום שהיד סולדת בו, כי באיסור נולד אין לחלק בין יד סולדת לאין יד סולדת. וא"כ תמוה מאוד שהב"י הכניס את עצמו להתיר אף ביד סולדת כאשר הדבר כרוך באיסור בישול. ועל כן נראה כדעת הלבוש שישנה ט"ס בש"ע, וכוונתו הייתה להתיר רק במקום שאין היד סולדת בו. תדע, שהרי לשיטת הבית יוסף יש בישול אחר בישול בלח, ונמצא שחימום האינפאנדה הוא כדין שמן זית הקרוש שאין לחממו אלא במשום שאין היד סולדת בו - וכמו שכתב הוא עצמו בבית יוסף להשיג ע"ד המרדכי. ועדיין צ"ע.
(וז"ל: "והמרדכי בס"פ במה טומנין כ' כדברי בעל התרומה ואח"כ כת' ורבינו יחיאל מפרי"ש היה מביא ראיה להתיר כדאמרי' בפרק כירה (מ:) סכה אשה ידה שמן ומחממה כנגד המדורה וסכה לבנה וסתם שמן זית הוי קרוש ואפ"ה שרי ומ"מ טוב ליזהר שלא לשים כ"כ קרוב לאש אלא רחוק כדי שלא תהיה היד סולדת בו עכ"ל נראה מדבריו דלבעל התרומה לא אסור אלא במקום שהיד סולדת וליתא דהא טעמא לאו משום בישול הוא אלא משום נולד וא"כ אפילו אין יד סולדת בו נמי אסור ועוד דמשמע דלרבינו יחיאל שרי לחמם שמן זית אפי' במקום שהיד סולדת ובהדיא אסיקנא בפ' כירה דשמן יש בו משום בישול והפשירו זהו בישולו.") - כמובן, כל הדיון נסוב סביב איסור בישול בלח שנצטנן. אולם לפי בעל התרומות והרמ"א יש לאסור את השוקולד מדין נולד.
- עוד יש לדון שהחימום משביח את מאכל הסופלה, שהרי עיקר עריבותו הוא בשוקולד הנמס. ונדמה לי שלפי הט"ז יש בכך איסור בישול.
- עוד יש לדון בהנ"ל מדין מכה בפטיש באוכלים (לפ"ד פמ"ג שיח סע' ד).
- עוד יש לחשוש בסופלה רותח שהשוקולד הרותח יבשל את החלקים האפויים וה"ל בישול אחר אפיה. (ואף באינפאנדה אפשר לחשוש כן. ואולי ישנו חילוק. צ"ע.)
- וכשמחממו על פלאטה יש לדון מדין הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל (עיין היטב בש"ע סימן רנט ובט"ז שם בשם ב"י. ולכאורה צ"ע מההיא דרנג ה והכא. ואפשר שאינו נותנו באופן שתחתית הכלי טמונה. אם כי בכל תבשיל יש לדון כן אף כששופתו בע"ש על הפלאטה).
- עוד יש לדון מצד ריכוך דבר קשה שנחשב בישול (עיין מ"ב ר"ס שיח).
- עוד יש לדון משום נתינה ע"ג כירה לכתחילה, שהיא אסורה אף כשהכירה גו"ק (ואולם ע"פ קדירה מותר).
- עוד יש לדון שמא לא יאפו אותו היטב מחשש שיישרף בנקל וע"י החימום יגמרו את אפייתו בשבת.
- ובסופלה היוצא מן המקפיא יש לדון אודות הקרח מדין בישול. (והנה ה"ל ח"ש במלאכת שבת, ומקלקל, ומלשאצ"ל).
- ואפילו בלי חימום יש לדון מדין זה שנוצרים מים דה"ל נולד גמור ואם נספגים בסופלה ה"ל דבר שיש לו מתירים.
- ואגב, בעניין חידושו של מג"א, בסימן רנג ס"ק לג המג"א אסר כשיש בה שומן משום בישול. ואולי כוונתו כשיש בה שומן ניגר. וצ"ע. (ממשתמש:עמנואל בן חיים) מצולות ים (שיחה) 13:37, 27 בינואר 2021 (IST)
בישול בכלי שני[עריכה]
בנוגע לשאלה שכידוע כלי שני אינו מבשל, ויש ליישב עם תפיסת המדע של ימינו, הגורסת שהבישול תלוי בטמפרטורה ובאורך זמן הבישול בלבד. אבל הביאור בזה פשוט שכמו בהרבה ממלאכות שבת ומהפעולות שעליהן מדברת התורה, פעולת הבישול אינה רק פונקציונלית - כדי ליצור תבשיל, אלא ישנם דגשים גם ובעיקר על אופן הפעולה המקובל או זה שהיה במשכן.
ולכן גם כלי ראשון אינו מבשל מן התורה (לדעת הירושלמי דכ"ר הוי גזרה וכ"ש הוי גזרה לגזרה), מפני שהתורה אסרה רק בישול באור עצמו, ובישול אחר אינו "דרך הבישול", וכשם שהתירו מאותה הסיבה את הבישול בחמה. ייתכן גם שבישול בכלי ראשון היה מקובל ולכן הוא מוגדר בישול מן התורה - לפי התפיסה המקובלת. כך גם נוכל להסביר את עניין קלי הבישול, שדרך בישולם הוא גם בכלי שני או אפילו בכלי שלישי.
ואציין את לשון הריטב"א (חולין קד ב):
ופרכי' ס"ס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל. פי' אינו חשוב בישול לענין שבת להתחייב עליו כדאיתא התם וכן לענין בשר בחלב אבל לענין איסור ודאי כלי שני מפליט ומבליע שכל שיוצא מכלל צונן מפליט ולא גרע ממליחה ומבי' השחיטה למ"ד בה"ש רותח וכדכתבי' לעיל בפ"ק במסכת ע"א.
מדבריו נראה שהגדרת הבישול לעניין שבת ובשר בחלב אינה בהכרח לפי ההגדרה הטבעית, אלא לפי מה שקבעו חז"ל כשהגדירו את המושג בישול.
ויעויין ברשב"א (שבת מב.) שכתב ואפילו היו מים שהיד סולדת בהן לאחר שנתערבו צונן לתוכן, אינו מחמת הצונן שיש בו להיות יד סולדת אלא מחמת הראשונים שלא נצטננו.
והגרש"ז (הובא בשמירת שבת כהלכתה פרק א הערה קעו) הקשה על כך משקית נילון עם צוננים שמתחממים בכלי שני יותר מיד סולדת בו. ואפשר שהרשב"א מיירי על דרך הכלל וע"פ ראיה זו וכלל זה הגדירו רבותינו מהוא בישול, וכפי שאני מבקש לטעון. (ממשתמש עמנואל בן חיים) מצולות ים (שיחה) 16:42, 25 בינואר 2021 (IST)
חקירה בהוצאה[עריכה]
יש לחקור במי שעקר חפץ ברשות הרבים ואחר כך בנה גוי מחיצות סביביו ואח״כ הניח החפץ. האם נחשב כהוצאה מרה״ר לרשות היחיד? דב״ש (שיחה) 04:57, 12 ביולי 2020 (UTC)
- יש לחלק את השאלה, בין אופן שמניח באותו מקום שעקר משם, לאופן שהעבירו קצת מהמקום שעקר משם [ואלי באופן הזה יל"ד מתוס' הנ"ל], דבאופן שמניח באותו מקום שעקר משם, אולי דומה קצת למי שלא עשה כלום [וכמו שהבונה מחיצות סביב חפץ שהיה ברה"ר ועשהו רה"י דודאי פטור], ועי' שבת ה. לגבי זרק חפץ ונעקר ממקומו וחזר הוא וקיבלו, ועיי"ש בר"ח. בן עזאי (שיחה) 11:45, 12 ביולי 2020 (UTC)
- עיינו כאן בהרחבה קצת, פורום לתורה. 213.137.64.107 15:27, 5 בפברואר 2021 (IST)
שינוי כשהדרך לעשות בשינוי[עריכה]
יל"ע בגוונא דשרי לחלל שבת בשינוי (כגון סכנת אבר וכד'), האם יהא מותר ללחוץ על לחצן המעלית או על המתג וכד' ע"י המרפק בזמן כזמננו (עם התפשטות מגיפת הקורונה) או שבעת הזאת לא חשיב שינוי אחר שפשט המנהג אצל המון העם ללחוץ ע"י המרפק מטעם "ונשמרתם", ואדרבה המשתמש באצילי ידו כבעבר, סכל ופושע יקרא. או שמא י"ל דאזלינן בתר שינוי דחשיב בעלמא ולא מתחשבים בזמנים מיוחדים דדיה לצרה בשעתה. משים עצמו כהדיוט (שיחה) 16:41, 29 במרץ 2020 (UTC)
- בעיקר הנושא, כאשר המלאכה היא סגירת מעגל, ההנחה שלחיצה על ידי מרפק נחשבת שינוי טעונה בירור. בשעתו, במלחמת המפרץ פורסמה הוראה בשם הגרי זילברשטיין שליט"א להתיר שינוי כזה לחיוג בטלפון באמצעות מזלג, והיו אז שתמהו על פסק זה ונקטו שאין זה שינוי בעיקר המלאכה. אברהם יגל (שיחה) 18:59, 29 במרץ 2020 (UTC)
טיפות עיניים בשבת[עריכה]
האם מותר לשים טיפות עיניים בשבת, כשסיבת השמתם אינה מפני חולי אלא כדי למנוע יובש או גירוד בעין. כלומר, הטיפות נועדו למעשה "להרטיב" את העין ולא "לרפאות" אותה. חיפשתי ב"אורחות שבת" ולא מצאתי. תודה. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- שלום, הרב ארחות שבת שנה פרקו בנושא זה, בקובץ הנפלא "היכלא", גליון ד, תשע"ד, עמ' קלז. "בעניין שימוש בדמעות מלאכותיות בשבת". מסקנתו שם חד-משמעית לאיסור. אולי ברבות הימים נקבל את אישור הרבנים ארחות שבת להעלאת ספרם הנפלא לאוצר הספרים דנן, ואז נוכל לצרף מדור הוספות מקבצי 'היכלא' ויזכו על ידינו להגדיל תורה ולהאדירה. אוצר האוצר (שיחה) 20:03, 2 בדצמבר 2019 (UTC)