ביאור הלכה/אורח חיים/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (קישורים פנימיים, תיקון) |
מ (קישורים פנימיים) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''* {{עוגן1|הוא}} כלל בתורה וכו'.''' הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך <nowiki>[</nowiki>[[ספר החינוך/הקדמה|בהקדמתו]] ובסימן [[ספר החינוך/כה|כ"ה]] [[ספר החינוך/כו|כ"ו]] [[ספר החינוך/תיז|תי"ז]] [[ספר החינוך/תיח|תי"ח]] [[ספר החינוך/תלב|תל"ב]] [[ספר החינוך/שפז|שפ"ז]]<nowiki>]</nowiki> ששה מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם. א. להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב [[תנ"ך/שמות/כ#ב|אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו']] ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב. שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר [[תנ"ך/שמות/כ#ג|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני]] ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג. לייחדו שנא' [[תנ"ך/דברים/ו#ד|שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד]] ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהיווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלא שום שיתוף. ד. לאהוב המקום ב"ה שנאמר [[תנ"ך/דברים/ו#ה|ואהבת את ה' אלהיך וגו']] וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי {{ממ|[[ספרי/דברים/ו|דברים ו']]}} לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה. להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר [[תנ"ך/דברים/י#כ|את ה' אלהיך תירא]] ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיה במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב [[תנ"ך/ירמיה/כג#כד|אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד' וגו']]. ו. שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר [[תנ"ך/במדבר/טו#לט|ולא תתורו אחרי לבבכם וגו']] ואמרו חכמים {{ממ|[[ספרי/במדבר/טו|ספרי במדבר טו]]}} אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאוות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו. כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין ב[[חיי אדם/א/א#ה|ח"א כלל א']] שהאריך ג"כ בהם: | '''* {{עוגן1|הוא}} כלל בתורה וכו'.''' הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך <nowiki>[</nowiki>[[ספר החינוך/הקדמה|בהקדמתו]] ובסימן [[ספר החינוך/כה|כ"ה]] [[ספר החינוך/כו|כ"ו]] [[ספר החינוך/תיז|תי"ז]] [[ספר החינוך/תיח|תי"ח]] [[ספר החינוך/תלב|תל"ב]] [[ספר החינוך/שפז|שפ"ז]]<nowiki>]</nowiki> ששה מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם. א. להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב [[תנ"ך/שמות/כ#ב|אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו']] ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב. שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר [[תנ"ך/שמות/כ#ג|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני]] ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג. לייחדו שנא' [[תנ"ך/דברים/ו#ד|שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד]] ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהיווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלא שום שיתוף. ד. לאהוב המקום ב"ה שנאמר [[תנ"ך/דברים/ו#ה|ואהבת את ה' אלהיך וגו']] וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי {{ממ|[[ספרי/דברים/ו|דברים ו']]}} לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה. להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר [[תנ"ך/דברים/י#כ|את ה' אלהיך תירא]] ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיה במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב [[תנ"ך/ירמיה/כג#כד|אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד' וגו']]. ו. שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר [[תנ"ך/במדבר/טו#לט|ולא תתורו אחרי לבבכם וגו']] ואמרו חכמים {{ממ|[[ספרי/במדבר/טו|ספרי במדבר טו]]}} אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאוות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו. כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין ב[[חיי אדם/א/א#ה|ח"א כלל א']] שהאריך ג"כ בהם: | ||
'''* {{עוגן1|ולא}} יתבייש וכו'.''' עיין ב[[משנה ברורה/אורח חיים/א#ה|משנה ברורה]] בשם ה[[בית יוסף/אורח חיים/א|בית יוסף]]. דע דהבית יוסף לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודוד המלך ע"ה אמר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו': | '''* {{עוגן1|ולא}} יתבייש וכו'.''' עיין ב[[משנה ברורה/אורח חיים/א#ה|משנה ברורה]] בשם ה[[בית יוסף/אורח חיים/א#ומ"ש ע"כ הזהיר|בית יוסף]]. דע דהבית יוסף לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודוד המלך ע"ה אמר [[תנ"ך/תהילים/קלט#כא|הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו']]: | ||
==סעיף ה== | ==סעיף ה== | ||
'''* {{עוגן1|ופרשת}} עולה.''' מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן. ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב. [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה. ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני והוא גם כן פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם. ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא. (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא) (שם). ופ' עולה ויורד גם כן דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה (מ"א) ועיין בפמ"ג דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבית הכנסת (ארה"ח בשם הזוהר) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח בשם א"ר ופמ"ג) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין: | '''* {{עוגן1|ופרשת}} עולה.''' מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/א|ויקרא א א-ט]]}}. ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ב|ויקרא ב א-יג]]}}. [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ו#ז|ויקרא ו ז-יא]]}}]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ו#טז|שם טז]]}}. ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ג|שם ג א-ה]]}} ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ז#יא|שם ז יא-לח]]}} והוא גם כן פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טו|במדבר טו א-טז]]}}. ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ד#כז|ויקרא ד כז-לה]]}} (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ו#יז|שם ו יז-כג]]}}) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ז|שם ז א-ה]]}}. (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ה#יד|שם ה יד-כו]]}}) (שם). ופ' עולה ויורד גם כן דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ה|שם א-יג]]}} (מ"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/א#ח|כאן ס"ק ח]]}}) ועיין בפמ"ג {{ממ|[[פרי מגדים/אורח חיים/א#ח|כאן ס"ק ח]]}} דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח {{ממ|[[ארצות החיים/המאיר לארץ/אורח חיים/א#סא|המאיר לארץ כאן ס"ק סא]]}} וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבית הכנסת (ארה"ח {{ממ|[[ארצות החיים/לב הארץ/אורח חיים/א#ו|לב הארץ כאן סעיף ו]]}} בשם הזוהר {{ממ|[[זוהר חדש/נב/א|זוהר חדש תרומה]]}}) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח {{ממ|[[ארצות החיים/המאיר לארץ/אורח חיים/א#ע|המאיר לארץ כאן ס"ק ע]]}} בשם א"ר {{ממ|[[אליה רבה/אורח חיים/א#יג|כאן ס"ק יג]]}} ופמ"ג {{ממ|[[פרי מגדים/אורח חיים/א#ו|כאן ס"ק ו]]}}) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין {{ממ|[[הגהות השל"ה על יש נוחלין/אזהרת התפילה#ד|אזהרת התפילה ס"ק ד]]}}: | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־21:56, 3 בדצמבר 2020
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
סעיף א
* שיהא הוא מעורר השחר. נכון מאוד ליזהר לומר קודם כל ג' תפלות הודאת היה"ר המבואר בירושלמי פ' תפלת השחר (הלכה א') דהיינו בשחרית מודה אני לפניך א' או"א שהוצאתני מאפילה לאורה. ובמנחה מודה אני וכו' שכשם שזיכיתני לראות כשהחמה במזרח כך זכיתי לראותה במערב. בערבית יה"ר כו' כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כן תוציאני מאפילה לאורה:
* הוא כלל בתורה וכו'. הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך [בהקדמתו ובסימן כ"ה כ"ו תי"ז תי"ח תל"ב שפ"ז] ששה מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם. א. להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב. שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג. לייחדו שנא' שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהיווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלא שום שיתוף. ד. לאהוב המקום ב"ה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי (דברים ו') לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה. להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר את ה' אלהיך תירא ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיה במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד' וגו'. ו. שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים (ספרי במדבר טו) אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאוות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו. כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין בח"א כלל א' שהאריך ג"כ בהם:
* ולא יתבייש וכו'. עיין במשנה ברורה בשם הבית יוסף. דע דהבית יוסף לא איירי כי אם במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודוד המלך ע"ה אמר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו':
סעיף ה
* ופרשת עולה. מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן (ויקרא א א-ט). ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב (ויקרא ב א-יג). [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש (ויקרא ו ז-יא)]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה (שם טז). ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן (שם ג א-ה) ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני (שם ז יא-לח) והוא גם כן פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם (במדבר טו א-טז). ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו (ויקרא ד כז-לה) (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף (שם ו יז-כג)) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא (שם ז א-ה). (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא (שם ה יד-כו)) (שם). ופ' עולה ויורד גם כן דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה (שם א-יג) (מ"א (כאן ס"ק ח)) ועיין בפמ"ג (כאן ס"ק ח) דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח (המאיר לארץ כאן ס"ק סא) וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבית הכנסת (ארה"ח (לב הארץ כאן סעיף ו) בשם הזוהר (זוהר חדש תרומה)) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח (המאיר לארץ כאן ס"ק ע) בשם א"ר (כאן ס"ק יג) ופמ"ג (כאן ס"ק ו)) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין (אזהרת התפילה ס"ק ד):
· הבא >