ביאור הגר"א/אבן העזר/כז

ביאור הגר"א ‏ אבן העזר כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בפני שנים. מ"ג א' ס"ה א':

(ב) פרוטה כו'. כב"ה ומתניתין דפ"ד דב"מ וכולה סוגיין דגמ':

(ג) וא"ל הרי כו'. ה' ב'.

 ג) בזה. לשון הרמב"ם וכמש"ש מ"ו מ"ז וש"מ:

(ד) וי"א. תוספת דכתובות ג' א' ד"ה אדעתא וגיטין ל"ג א' ד"ה כל וכ"ה להדיא בירושלמי:

(ה) ויש כולי. ריש תיקון ה':

(ו) וה"ה כו'. ברייתא ומימרא שם ה"ב:

(ז) וכן בכל כו'. לשון הטור וכן הוא ברמב"ם אלא שהרמב"ם לא כתבו באותו מקום והוא לקוח מדברי הרא"ש ולמד ממ"ש האומר חרופתי ביהודה כו' אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו שפ' דחרופתו בכ"מ מקודשת וכגירסת הר"ח שאינו גורס כל השקלא וטריא אלא מ"ש האומר חרופתי מקודש שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה כיון דל' קדושין הוא אבל לפי ספרים שלנו אפילו ספק קדושין לא הוי בשאר מקומות אע"ג דחרופה הוי ספק משום דהוא ספק ל' קדושין בכ"מ ועס"ג.

(ח) ובלבד. רמב"ם וטור וכ"כ הרשב"א דמאי דפריך במאי עסקינן כו' קאי אכולהו לישנא אפילו על את לקוחתי וזקוקה לי דלא כבע"ה ורא"ש שפי' דלא קאי אלא על לישנא דמספקא להו וראיה ממ"ש על עסקי גיטה ובגט לא איבעיא שם כלום אבל הטור ס"ל כרא"ש לבד בחרופתי מפ' ג"כ כהנך ספיקות דבמ"ע כו' קאי אבל הנך דמספק בתחלה אבל בודאי ס"ל כהרא"ש ז"ש וכ"ש אם כו' ועס"ב:

(ט) ואם היה כו'. שם אפסק הלכה כר' יוסי:

(י) והוא כו'. בע"ה וטור ור"ן כמימרא דשמואל ור' אושעיא ועוד דה' כר' מחבירו:

(יא) י"א דלא כו'. כרשב"א שם וההיא דשמואל ור' אושעיא נמי מענין לענין הוא ומ"ש כתנאי קאי על ר' יהודא ור' יוסי דפליגי בפלוגתא דר"י ורשב"א דר"י מצריך באותו ענין וע"ז קאמר שמואל אף לר' יוסי והוא כו' ור"ל מענין לענין וכ"ה בתוספתא פ"ב נתן לה קידושיה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי ר' יוסי אמר מקודשת ור' יהודא אומר אינה מקודשת ואם היו עסוקים באותו ענין מקודשת ובירושלמי פרק התקבל ופ"ד דמ"ש בפלוגתא דר' יוסי ורבי יהודה א"ר ייסא לר' חגי ואת מה בידך דא"ר חייא בר בון ב"ר תחליפא בשם ר' הושעיא פליגי בשהפליגו לעצמן לענינות אחרים אבל אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא רשב"א וער"ן בתוספתא פ"ו דגיטין הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך כו' והיא כתיבה שם בשיבוש וכצ"ל רי"א מגורשת רי"א אינה מגורשת רי"א אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת רשב"א אומר מגורשת ופירש הרשב"א דפליגי רבי ורשב"א בפלוגתא דר"י ור"י כנ"ל כמ"ש בגמרא ולפי מה דמסיק ה' כרבי יוסי ה' כרשב"א:

(יב) דהיינו כו'. רש"י שם:

(יג) וי"א כו'. מדפריך במאי עסקינן אילימא כו' מנא ידעה ואם איתא דלמא בדלא השיבה דידעה ואפ"ה דוקא בדאמר וראיה ברורה היא ואף שדחה שם המשיב דבריו אין מובני כלל:

(יד) אם הבינה כו' או כו'. כנ"ל לפירש הרשב"א דאכולהו קאי במאי עסקינן וקאי או כו' דאז א"צ מדבר כמ"ש מנא ידעה:

(טו) אבל האיש כו'. כן פירש ב"י בדברי הרא"ש שכתב אבל הני לישנא דברירא לן דהוו לשון קידושין לאו כל כמינה למימר לא ידענא דהוו לשון קדושין כו' וכ' ב"י דהרא"ש פליג על הרמב"ם גם מפ' הנ"ל ואפשר דכרא"ש מודה להו בענין האשה ואיהו לא איירי אלא בדין האיש המקדש כו' וע"פ זה כתב בהג"ה כאן אבל כו' וליתא דידיעת האיש מאן דכר שמיה שיאמר אבל הני לישנא דברירא כו' דבגמ' לא קאמר בספיקות אלא מנא ידעה ועוד למה לא הזכיר הטור דין האיש וכמו שהקשה ב"י בעצמו אבל ודאי שהרא"ש גם כן בדין האשה איירי כפירש הראשון וט"ס וצ"ל כמינה והמש"ל שמפ' במ"ע אילימא כו' קאי אהבעיות וקאי גם אחרופתי ואף למסקנא ואף ביהודה אבל אותן שהן לשון קידושין בכ"מ אפילו לא ידעה:

(טז) וה"ה אם כו'. ה"פ הר"ן ר"ל שלא ביהודה אע"ג דבגמ' משמע דבשאר מקומות אינה מקודשת כלל כמ"ש ת"ר האומר כו' מ' דאיפשט הבעייא היינו כמ"ד בשפחה כנענית הכ' מדבר כו' כמ"ש רש"י ותוספת ד"ה שכן כו' אבל לדידן דקי"ל בגיטין מ"ג דספיקא הוא ה"נ ספיקא הוא ודוקא בהיה מדבר כו' דאף א"ת דביהודה א"צ מדבר עמה דלא כדעת הטור כאן לכ"ע בעינן כקושית גמ' וז"ש וה"ה כו' וכמש"ו בש"ע והוא כו' והיינו לפירש רש"י שם אבל לפירש תוספת שם ב' ד"ה מה נפשך כו' קי"ל דודאי קדושין הם אלא דלאחר ששחרר מספקא לן וכ"כ הרא"ש שם וכתב דהלכה כר"ח ורבה בר"ה דסוגיין כוותייהו א"כ ה"נ קידושין ודאי הוי וכ"ש לגירסת ר"ח של"ג כל השקלא וטרי' וכמ"ש הרשב"א לשיטתו דאפילו למ"ד דלא תפסי קידושין וודאי מקודשת ודאי הכא כיון דאשכחן יחוד צד חירות בלשון זה וכמ"ש רש"י בסד"ה שכן כו' דשייכי בה צד קידושין דהנך איבעיות סגורתי צלעתי ודא אין שייך לקדושין אלא משום דהוזכר אצל אישות וכ"ד הרמב"ם כנ"ל אע"ג דס"ל כדעת רש"י דספיקא הוי שם כמ"ש בפ"ד מה' אישות ובפ"ג מהא"ב:

(יז) אבל אמר כו'. כ"כ הרשב"א בתשובה דאינו נק' נשואה עד שתבעל או תכנס לחופה וכ"מ מדקאמר ארוסתי אשתי ול"ק ג"כ נשואתי וכן בברייתא ומימרא שם ה' ב' מאורסת לאשתי ולא קאמר נשואה אבל בבד"ה השיג עליו וכ' דגם לדבריו י"ל דאינה ודאי מקודשת וכ"כ כל האחרונים וכתב דאם היה מדבר עמה כו' הוי ודאי קדושין דע"כ לא איבעיא להו אלא דלמא למלאכה קאמר משא"כ כאן וכ"ז שלא כדברי הרב שסובר דאפי' במדבר כו' ואפילו ספק קדושין לא הוי:

(יח) מי שאמר כו'. ע"ש סימן ד' ובמרדכי:

(יט) י"א דאע"ג כו'. כ"ה בגמר' שם אילימא כו' מנא ידעה אבל בידעה הוי כמו מדבר עמה כו' ומ"מ לא הוי אלא ספק אפילו שניהם והעדים אומרים שלשם קדושין נתכוונו וכ"כ הראב"ד ורשב"א וכ"מ מגמרא כנ"ל ומה שהקשה ב"ש מדפריך בגמ' במאי עסקינן כו' ואם איתא אפילו בודאי קשה אלא בודאי י"ל דמבינה כו' לא דק דהם מפרשים קושית הגמ' אפילו אודאי וכנ"ל וכמ"ש בהג"ה ס"ב

(כ) ואפילו נתן כו'. מרדכי ספ"ב והג"מ שם וכנ"ל דכוונה היו כמו מדבר עמה וכ' שם וכמ"ש בפ"ג דשבועות בגמר בלבו פת חטים והוציא פת סתם ואע"ג דאמרינן פ"ב דקדושין ובכולן אע"ג כו' שאני התם כיון דאתני כו' כמש"ש נ"א ואע"ג דמסקנא שם דברים שבלב לא הוי דברים שם ה"ט דאזלינן בתר דעתא דלוקח עח"מ סימן ר"ז סי"ד בהג"ה וי"א כו' וכנ"ל דהא דבעינן מדבר משום דבלא"ה מנא ידעה ומ' דהוי ודאי קדושין ובח"מ השיג עליו דא"כ אמאי אמרינן בנתן הוא ואמרה היא דספיקא הוא מי גרע משתיקה וכן בלא אמר לי ושם קאי אמ"ש באמר בשביל אהבה אמת דראיה שמביא מגמר בלבו כו' מוכיח כן רק דמה שהקשה מדברים שבלב לכאורה לא משמע כן ומ"מ דברי ח"מ נכונים.

(כא) ובמקום כו'. במ"מ לא כ' רק אלא פירש ואינן עסוקים באותו ענין וכ"ה ברשב"א וכ' וכמ"ש בגיטין ע"ח א' רשב"א לעולם כו' ואף לר' הכא כיון דבעי למיהדר לא מצי דמימר אמרה בסתמא יהבת למתנה איכווני והוי כמ"ש בקדושין י"ג א' כנסי סלע יווו שאני חייב כו' לאחר מתן מעות כו' עד שיטלנו כו' ואז הוי בשעת מתן מעות דכה"ג שקנתה אפי' רבי מודה כמ"ש בגיטין פ"ד ב' דילכון אמר כו' וכ"ש הכא דקנאתו לגמרי ובזה מתורץ קושית ב"ש וט"ז וגם דברי משנה למלך כאן אינן נכונים ולא עיין ברשב"א ועח"מ סימן קמ"ו סי"ח בהג"ה ואם אמר שידע כו' וס"ל דוקא בהכיר שאינו שלו קי"ל כרב ולאו באחותו דוקא קי"ל כשמואל:

(כב) אינה מקודשת. מסקנ' דגמ' שם דס"ל לשמואל ידים שהן מוכיחות לא הוי ידים והכי אמרינן בנדרים ה' ב' לימא קסבר כו' אין כו' מדקאמר אין משמע ודאי דס"ל לשמואל כן ולאו טעמא דמתניתין מפרש וא"ל דא"כ מאי פריך שם אמאי דחיק שמואל כו' כיון דס"ל כן י"ל דשמואל לא שביק רבנן ועבד כר"י אי לא דאשכח האי סתמ' כר"י וז"ש ומאי דוחקה כו' רשב"א. וצ"ע דהא אמרינן בפ"ב דמגילה דשמואל חייש ליחידאה ע"ש ואפשר דדוק' לחומר' והר"א ממיץ תירץ דהכי פריך אע"ג דס"ל כן לא הוי מוקי למתני' בהכי דהא בגיטין ל' א' ושמואל כו' ועתוס' שם ד"ה כיחידאה כו' אלא דבנזיר ב' ב' אמרינן לימא כו' ועתוס' שם ד"ה ה"ג אמרי כו' וכ"כ ר"ת. והרשב"א גורס שם לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוי ידים לא בזמן כו' ומביא משם ראיה דשמואל ס"ל כן וא"ת הא דאמרינן בגיטין כו' אמר שמואל כו' ול"ק נמי ודין כמש"ל י"ל דלענין כתיבה לשמה משום הוכחה א"צ לשמה הרא"מ ועי"ל דמלת' פסיקת' נקט הרשב"א ועמ"ש למטה והכי ס"ל לר' בנדרים שם והלכת' כוותיה בר מיע"ל קג"ם אע"ג דבנזיר ס"ל א' הגי' להיפך כבר כ' תוספת שם בשם ר"ת דגי' הפוכה היא ומשובשת שם ע"ש ד"ה איש כו' ומ"ש לאתויי הוי כמו למעוטי דהכי אשכחן בב"ק ס"ד ב' לאתויי דבר שאינו מסיים ועתוס' שם ס"ג א' ד"ה דבר וא"ת כו' וא"צ לזה וכ"כ הרא"ש כלל ל"ה ס"ד ועיין רשב"א בנדרים שם והגמ"ר סוף גיטין ורא"ש בקדושין שם:

(כג) אבל יש כו'. כ"כ בתשובת הרשב"א סימן תשע"ד ואלף רל"ד ובתשובת הרמב"ן סי' ק"ל והיא תשובת הרשב"א כידוע ואזיל הרשב"א לשיטתו שכ' בקדושין שם וקי"ל כרב' והלכך כאן אינה מקודשת ומיהו איכ' למימר דחוששין לה וצריכה גט ותדע לך דאף בגיטין היכ' דלא כתב ודין מפסל' מכהונה ותפסי קדושין מספק וטעמו דהא איבעי' לן בגיטין פ"ה ב' אי בעינן ודין כו' וכ"כ הר"ן בקדושין שם בשם י"א ואע"ג שדחאה שם כמ"ש למטה הרשב"א לא דחאה אלא שכ' סבר' זו בשם י"א ולפי שכ' סבר' זו באחרונ' כתב המ"מ שדעת הרשב"א דאינה מקודשת אבל הרשב"א בתשובה למעש' חשש לסבר' הראשונה וכן לא כ' להו וכמ"ש בנדרים שם ורב' אמר אנא דאמרי אפילו לרבנן כו' וכן שם הריב"ש משם הרשב"א דלא כמ"ש בבד"ה לדחות דברי התשובה לגמרי וכ"כ הג"מ סוף גיטין אבל ס' הראשונה ס"ל כמ"ש הרשב"א בשם י"א והר"ן דדוק' בגירושין איבעי' להו וכמ"ש בנדרים שם ורב' אמר אנא דאמרי אפילו לרבנן כו' וכן שם ו' א' וספוקי מספק' לן אי הוה מוכיחות בתי' דרבא בנדרים שם או לא ס"ל לרבא כרבנן ודיחויי' הוא ובעי למפש' מדברי רבא עצמו ולא אפשיט' אלא שהסוגיות מתחלפות דבגיטין שם מ' דפליגי בודין ובנדרים שם מ' דפליגי במינאי וכ' הרשב"א והר"ן דבתרווייהו פליגי ורבו בזה הס' א"ד כיון דמספק' לן בודין ה"ה במינאי והרמב"ם ס"ל כסוגי' דנדרים דהלכה כרבנן וא"צ לא ודין ולא מינאי שכ' בפ"א מה' גירושין גופו של גט הרי כו' ואע"ג שבטופס הגט כ' ודין לכתחילה הוא וס"ל דהאיבעיא מפשט' מסוגי' דנדרים וכ' שם כיצד כ' לה הרי את משולחת כו' ולא כ' מנאי וכן מ' בסוגי' דקדושין דמשני דקאמר לי ולא משני נמי דקאמר מנאי וי"א אע"ג דמנאי לא בעינן כסוגי' דנדרים וקידושין מ"מ ודין בעי' לא נפשטה משום דשם מוכיח כלל דבדבור מגרש כמ"ש שם וי"א אע"ג דמספק' במינאי ודין כנ"ל מ"מ בההי' דקדושין א"צ מנאי כיון דמנאי כתיב בגיט' הוי ידים מוכיחות דלא גרע מנזיר עובר לפניו כיון דמסר לה גיט' וכ' שם מנאי וכ"ה בה"ג ורי"ף שלא הזכירו בגירושין כאן מנאי ובקדושין כ' דאמר לי וכן הרמב"ם כנ"ל ולס' הרמב"ם הנ"ל ניח' הא דאמר שמואל וצריך שיניח מקום הרי כו' ול"ק מינאי ולא דין ומ"ש כאן וכן בגירושין לא קאי אידים מוכיחות דלי לא הוזכר שם. ולר"י שיטה אחרת דהא אמרינן בנזיר שם לימ' כו' ומסיק דלא בעינן היינו ידים מוכיחות לגמרי אבל מוכיחות קצת בעי כמש"ש אמרי בזמן כו' ולכן בעי בקדושין לי ול"ד לי ובנזיר דוק' עובר לפניו דהוי הוכחה לגמרי ה"ה הוכחה ממוצעת אלא דלא אשכחן הוכחה ממוצעת בהו ובזה ניח' הא דפריך בנדרים שם ומאי דוחקיה כו' דלי' לא ס"ל דאף בלא אוכל לך הוי הוכחה קצת ולפ"ז אף אביי מודה בקדושין בלא אמר לי דאינה מקודשת ובזה ניחא דדחיק אביי בקדושין דאמר לי וכי לא ניח' ליה טפי לאוקמא דשמואל כוותיה ולפ"ז אף לגי דנזיר כמו שמקיים ריב"ם שם הגי' כמ"ש בתוספות שם והגמ"ר סוף גיטין מ"מ בקדושין לית מאן דפליג וערשב"א בקדושין ור"ן שם ובגיטין ונדרים ורא"ש ובתשובה שם ובתוספת שם בנדרים ה' ב' ד"ה ואמאי כו':

(כד) ואם קידש כו'. טור בשם הרמ"ה והטעם דהוי כמו נזיר עובר לפניו וכ' וחוששין לקדושין משום דיש לחלק ביניהם עב"י אבל נראה דודאי מוכיח לגמרי היא וכמ"ש תוס' בנדרים ו' ב' ד"ה או דלמא והרא"ש בפיר' שם דאי הוה פשיט' לן דיש יד הוי יד מוכיח כיון דקידש אחרת קדושין גמורין אלא דהאיבעי' שם לא נפשט' וכמ"ש הר"ן שם בד"ה מגו מאי דשמואל כו' וכ"כ הרמב"ם ובדאמר לי הוי כמו ואת נמי וכ"כ תוספת ד"ה חדא בשם יש ספרים כו' דלא כרש"י שמפרש בדרך את"ל:

(כה) יש מי כו'. דאין נק' יד שאין מוכיח אלא במי שאינו גומר הדבר שהתחיל אבל כאן דבור שלם הוא אע"ג שאין מוכיח מי המקדש ומי המתקדשת מ"מ הוא מוכיח כמ"ש ס"ד ב' לא שבק כו' לא שבק כו' ושם נ"ב א' דתני רב טביומי כו' ויד מוכיח הוי ומ"מ לא אפשט' בנדרים ו' ב' ביד מוכיח אי הוה יד בקדושין וכן מסיק בריב"ש שם ועח"מ:

(כו) וצריך כו'. כמ"ש בגיטין ל"ב א' ת"ר למימר' כו':

(כז) כגון כו'. שם ב' איבעי להו כו' מ"ש מה"ה כו':

(כח) או כו'. שם יהא חרס כו':

(כט) אבל כו'. שם חרס הוא וה"ה הוא חרס מדלא אבעי' להו אלא ה"ה חרס משום דאמר הרי ודוק' בטל הוא שתי לשונות מ' אבל תוס' שם ד"ה מ"ש והרא"ש שם כ' דל"ד לגמרי להקדש דהא חרס הוא לא אמר כלום וכ"ש חרס לבד מדאיבעי' שם בבטל לבד ובהקדש הקדש לבד סגי כמ"ש ל"ד ב' וכ"ש בהוא הקדש או הקדש הוא וה"ה לקדושין דהא לשון הקדש הוא כמ"ש בקדושין ב' ב' דאסר לה כו' ומתוס' ז' א' ד"ה כפשטו כו' ועח"מ:

(ל) אפי' היה כו'. רא"ש עוד דהני לישנ' גריעי משתיקה. שם שם:

(לא) נתן הכסף כו'. דהתורה אמרה כי יקח איש אשה וכן בגמ' אמרי' בהך מקודשת לי והוי כאמר הריני אישך כו' אפי' היה מדבר עמה ויודעים שלשם קדושין נתן אינו כלום כיון שלא אמר כמ"ש בתורה ותורה אמרה את בתי נתתי כי' ולא את עצמי דלא כח"מ:

(לב) אם היה מדבר כו'. דאמירתה לא גרע משתיקה. הרא"ש שם:

(לג) ואם ענה כו'. טור בשם הרמ"ה והן אמירה מעליא הוי וערפ"ד דנזיר כ' ב' וע"ל סימן כ"ח. שהר"ן כ' הא דפשיטא להו בנתנה היא ואמר היא דאינה מקודשת משום דכתיב כי יקח ומספק' להו בנתן הוא ואמרה היא וכתב דהספק הוא שמא שתיקתו כהודאה ומסכים לדברי' ואע"פ שלא פי' ה"ל כמדבר עמה על עסקי קדושיה ע"ש וכן גבי הא דאמר רבא תן מנה לפלוני ואתקדש כו' כתב הר"ן שי"א דלכך מקודשת דה"ל כמדבר עמה כו' אבל הוא סותר דבריהם דהא אמרי' לעיל דספיקא הוא באמרה היא אם שתיקתו כהודאה כנ"ל. ליקוט.

(לד) נתנה כו'. ל' הרמב"ם וכשיטת הרי"ף שכ' שם וכן אם נתנה היא ואמר הוא לא הוי קדושין וכ' הרשב"א דר"ל אפילו באדם חשוב דהא אמרי' שם ז' א' דבאדם חשוב מקודשת דוק' בשחזר הוא וא"ל התקדשי לי בהנאה זו שאני מקבל ממך מתנה זו וכן פי' ר"ח שם וא"כ ס"ל נתן הוא ואמר הוא אבל נתנה היא ממש ואמר הוא אינה מקודשת כלל כו'. ובתשובה סי' תרי"ג כ' אפילו חזר ואמר לה אינה מקודשת עד שתאמר בתחלה ואתקדש אני לך כלישנ' דרבא ע"ש וע"ל סימן כ"ט סעיף בג"ד:

(לה) וצריך חקירת כו'. ועיין רש"י שם ד"ה באדם חשוב שאינו כו' וכ"כ הר"ן שם. ליקוט:

(לו) ויש מחמירין כו'. הוא דעת הרא"ש שכתב שם וכן אם נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת אם לא באדם חשוב ומ' דאפילו לא אמרה כלל וגם א"צ שיאמר בהנאה זו שקבלתי כו' דא"כ ה"ל נתן הוא כמ"ש הרשב"א אלא הרי את מקודשת במנה שנתת לי וכמ"ש הרא"ש שם סוף ס"ו וכן הוא בטור וכ"ה דעת תוספת והראב"ד כמ"ש הרשב"א בשמם וז"ל וא"ת תידוק מינה נמי נתנה היא ואמר הוא ותי' הראב"ד דההי' לא פסיקא ליה דאיכא אדם חשוב וכן בתו' ועיין תו' שם ד"ה הא כו' אבל הרי"ף והרמב"ם כתבו דאין כאן בית מיחוש ונראין דבריהם דהא דאמר לקמן באדם חשוב היינו כשחזר הוא ואמר לה התקדשי בהנאה זו כולי כנ"ל נמצא דבתרתי פליגי והרב לא כיון יפה שדין זה הוציא מתשובת הרשב"א סימן תרי"ג כמ"ש בד"מ אבל שם מבואר להדי' כס' ראשונה כנ"ל רק שחשש שם למעשה מפני סברת בה"ג שכתב וה"ה נתנה היא ואמר הוא נמי ספיקא הוה כמו בס"ח ולפ"ז אפילו באינו חשוב וכ"ש דאצ"ל בהנאה זו כו' ולא אמירתה תחילה אבל הר"ן דחה דברי בה"ג אבל דעה זו אתי שפיר לדעת תוס' וראב"ד ורא"ש כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---