ערך/הענקה: הבדלים בין גרסאות בדף
(לכאורה יותר נכון) |
(הועתק מדף אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/טז - קרדיט למשתמש:מי אדיר) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==מקור== | ==מקור== | ||
בפרשת ראה {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טו#יב|דברים טו יב-טו]]}}: "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. '''העניק תעניק''' לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך [- והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו. [[רש"י/דברים/טו#טו|רש"י]]] על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". | בפרשת ראה {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טו#יב|דברים טו יב-טו]]}}: "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. '''העניק תעניק''' לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך [- והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו. [[רש"י/דברים/טו#טו|רש"י]]] על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום". | ||
==אלו מעניקים להם== | |||
בברייתא המובאת בגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/טז/ב|טז:]]}}: אלו מעניקים להם, היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנין. אבל בורח ויוצא בגרעון כסף, אין מעניקים להם. רבי מאיר אומר, בורח אין מעניקין לו ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו וכו'. | |||
==במוכר עצמו== | ==במוכר עצמו== | ||
בברייתא המובאת | בברייתא המובאת בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/יד/ב|יד:]]}}: מכרוהו בית דין מעניקים לו, המוכר עצמו אין מעניקים לו... רבי אליעזר אומר... זה וזה מעניקים לו. והרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/עבדים/ג#יב|עבדים פ"ג הי"ב]]}} פסק כדעת תנא קמא. אבל דעת התו' דהלכה כר"א דגם מוכר עצמו יש לו הענקה. | ||
==אם ניתנת ליורשיו== | ==אם ניתנת ליורשיו== | ||
גרסה מ־23:59, 29 באוגוסט 2023
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
הענקה
מקור
בפרשת ראה (דברים טו יב-טו): "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך [- והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו. רש"י] על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום".
אלו מעניקים להם
בברייתא המובאת בגמרא בקידושין (טז:): אלו מעניקים להם, היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנין. אבל בורח ויוצא בגרעון כסף, אין מעניקים להם. רבי מאיר אומר, בורח אין מעניקין לו ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו וכו'.
במוכר עצמו
בברייתא המובאת בקידושין (יד:): מכרוהו בית דין מעניקים לו, המוכר עצמו אין מעניקים לו... רבי אליעזר אומר... זה וזה מעניקים לו. והרמב"ם (עבדים פ"ג הי"ב) פסק כדעת תנא קמא. אבל דעת התו' דהלכה כר"א דגם מוכר עצמו יש לו הענקה.
אם ניתנת ליורשיו
לגירסת הגמרא לפנינו (קידושין טו.) הענקה ניתנת לעבד או ליורשיו, ואילו לגירסת הגר"א בהגהותיו אין הענקה אלא לעבד עצמו ולא ליורשיו[1]. והרמב"ם השמיט דין זה[2].
אם לא מסר לו שפחה כנענית
במ"ל מביא בשם מהרי"ט דאינו חייב בהענקה רק אם הרב מסר לו שפחה כנענית אבל אם לא מסר לו שפחה כנענית אינו חייב בהענקה דכתיב כי משנה שכר שכיר והיינו דעובדו בלילה כמבואר בגמר' ובפי' רש"י שם בחומש וזה טעם להענקה אם כן אם לא מסר לו שפ"כ אינו חייב בהענקה ואפשר כיון דהיה בידו למסור לו חייב אך על כל פנים באם אינו רשאי למסור לו שפ"כ כגון שאין לו אשה ובנים אינו חייב בהענקה ע"ש.
מת העבד בתוך ימי העבדות
אין מגיע שום הענקה ליורשיו[3].
שיעבוד נכסים
המשנה למלך (עבדים ג יד ד"ה עוד) הביא מהגדולי תרומה, הסובר שאין שיעבוד נכסים על חיוב הענקה, ואין יורדים לנכסיו, ורק כפייה יש על הענקה כדרך שבית דין כופים על קיום שאר המצוות. והמשנה למלך מעיר על דבריו שכן כמה ראשונים סוברים שגם במצוות צדקה יורדים לנכסיו, ואם כן הוא הדין להענקה. אלא שהמשנה למלך מעמיד נידון זה לדעת הרשב"א שבצדקה אין יורדים בית דין לנכסיו, ולדעתו עדיין יש לדון בדין הענקה, "דאפשר דהענקה דין חוב לו, דהא שכיר קרייה רחמנא, כדכתיב 'כי משנה שכר שכיר' ונחתינן לנכסיו [- דהיינו שבפרשת הענקה נאמר "לא יקשה בעינך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים"], או דילמא דדמי לצדקה. והדבר צריך תלמוד", עכ"ד.
גדר דין הענקה - חוב או מצוה
עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין טו).
ביסוד הספרי שביזת מצרים היתה מדין הענקה
עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין טז).
- ↑ הגר"א הגיה גירסת הגמרא על פי המבואר בספרי (ראה פי' קיט) שם דרשו 'העניק תעניק לו' ולא יורשיו. ועי' מלבי"ם (דברים טו יד) שתמה על הספרי דהא בגמרא קידושין מקשה על זה, יורשיו אמאי לא, שכיר קריה רחמנא, ומסיק 'לו ולא לבעל חובו', ע"כ קושייתו. ואילו הגר"א מחק קושיית הבבלי כדי להשוות דעת הבבלי לדעת הספרי.
- ↑ במנחת חינוך (מצוה תפב אות א) כתב שלכך השמיט הרמב"ם דין זה, כי הוא פשוט דהוא חוב ויורש יורש חובות. ועי' להלן: גדר דין הענקה - חוב או מצוה.
- ↑ מנחת חינוך (מצוה תפב אות א), שכן נראה פשוט.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |