דרישה/אורח חיים/תרמה

דרישה ‏ אורח חיים תרמה

א

[א] [דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ ולאחר שגדל מעט נפתל מעט כו'.] כתב המגיד בשם הגאונים דמצוה מן המובחר ליקח לולב שאין עליו פרודות. ולכאורה משמע מזה ממ"ש הטור ז"ל דרך הלולב כשיוצא מהדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ ולאחר שגדל מעט נפתח מעט כו', דאפילו לקח כפות תמרים בעודו בעץ בלי חלק עליו כלל מהשדרה כשר. אבל אינו מוכרע, דנראה דלא מקרי לולב בלא עלין כמ"ש אח"כ דרך הלולב ואפי' שיוצא עלה א' כו'. ומ"ש פרודות ר"ל שנפרד העלה עד שנחלק קצת זה מזה וק"ל וכן פרש"י פרודות ראשיהן נפרדין כענפי אילנות ואין מצומצמין בשדרה עם העלין של מטה מהן:

[א] ולשון נסדק אינו משמע כך כו'. כתב ב"י ואינו קושיא כלל דרש"י לאו אנסדק קאי אלא לפרש דברי רב פפא שקאי אמשנה שכתוב בה סדוק פסול. פי' לדבריו כי שם בגמ' א"ר הונא נסדק כשר ופריך בגמ' ונסדק כשר והתניא לולב כווץ כפוף סדוק פסול א"ר פפא דעביד כהימנק ופירשו הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדק ראשי עליו או שדרה אלא דעביד כהימנק של סופרים שיש לו שני ראשים ראשו א' מפוצל כך גדול הלולב כו'. והנה הקשה ב"י שפיר כיון דהאי פסול דהימנק הוא פי' סדוק דקתני בברייתא ול' סדוק שפיר משמע שהיה סדוק מתחלת ברייתו כמו אינך דקתני בהדיה דהיינו כווץ ועקום וכפוף. מיהו יש ליישב דברי רבינו מדמצינו שהתלמוד הקשה ונסדק פסול והתניא כו' ש"מ דס"ל למקשן דהאי סדוק דברייתא פי' כמו נסדק דרב הונא ואם איתא שהתרצן השיב לו שאין פי' כדס"ד דמקשן הו"ל להשיב לא מאי סדוק דעביד כהימנק אבל מדהשיב סתמא דעביד כהימנק משמע ומוכח דהאי סדוק דברייתא פי' הוא נסדק כדס"ד דמקשן אלא שעביד כהימנק ולכך כתב רבינו נמי האי לשון נסדק כשר ואי עביד כהימנק כו' ר"ל האי נסדק ומש"ה הוצרך לומר לפי סברתו דשניהן איירי בנסדקו לאחר תלישתן וזה כשר וזה פסול האי טעמא משום דזה נסדק בראשו וזה נסדק באמצעיתו וק"ל:

ב

[ב] ורי"ף פי' כו' אם נפרדו כו' עלין. ברי"ף דף שמ"ו ע"א שכתב שם ז"ל בעי רב נחלקה התיומת מהו פי' התיומת גבא דהוצא דמתיים להו לב' צדי העלה ומשוינן להו חד כי כל אחד ואחד כפולה לשניים ותאומה מגבה ואם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלקה התיומת הרי הוא כאילו נפרצו העלין ופסול עכ"ל. והנה מדברי רבינו משמע שמפרש מה שכתב הרי"ף נפרדו ההוצין שנפרדו פני הוצא א' עלה שלו זה מזה דהיינו שהכפל נפתח מלפניו ולא משמע לי כן דא"כ אין כאן מקומו שהרי"ף בא לפרש פי' מלת תיומתא וא"כ למאי כתב זה דאם נפתחו ההוצין כו' בתוך המשך הפירוש ואי לדינא קאמר אכתי לא ה"ל לכותבו אלא לאחר שכתב אם נחלקה התיומתא פסול שהרי זה הדין שאם נחלקה מלפניהם דכשר מדין תיומתא דפסול נשמע ועוד דל' הוצא פירושו שהכפל יחד נקרא כן וכ"כ ב"י בסימן זה. וא"כ הרי"ף שכתב ואם נפרדו ההוצין לשון רבים ע"כ לאו אכפל קאי דא"כ נפרדו דהוצא הו"ל למימר אלא נ"ל שמ"ש הרי"ף ואם נפרדו ההוצין זה מזה כו' ר"ל שהוא נשאר בכפלו לגמרי שנפרדו הוצא א' מחבירו דהיינו עלין של הלולב נפתחו זה מזה בפתיחה גדולה. והשתא א"ש המשך לשונו דשם לפני זה כתב הרי"ף הא דאמר במשנה נפרדו עליו כשר ר"ל שנפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות ולא ניתק א' מחבירו כשר ואח"כ כתב הא דאמרינן בגמ' נחלקה התיומתא פסול פי' גבא דהוצא ר"ל דכפל של כל עלה ועלה מקרי כן ואח"כ כתב ואם נפרדו ההוצין כו' פי' דקשיא ליה הא תנן נפרדו עליו כשר וא"כ מאי איבעי ליה או איך פשוט ליה דפסול לזה קאמר דנפרדו עליו לא קאי אתיומו אלא שאם נפרדו העלין של הלולב דהיינו הוצין דכל עלה ועלה בכפלו נקרא הוצא כשר. אבל אם נחלקה תיומתן זהו אבעיא לרב פפא ונפשטא דפסול וק"ל. וצ"ע דלקמן תרס"ז כתב דברי רב נחמן כו' דאמר במערבא ג' בדין עלין לחין והתם פשוט דקאי אגב עולי' אקיני'. וכן משמע שם ברא"ש וברמב"ם שס"ל כפי' הרי"ף ולא הזכירו מ"ש רבינו שנפרדו העלין מלפניהן ודו"ק וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף ·