טור/יורה דעה/שמד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןד|מצוה גדולה להספיד|'''מצוה''' גדולה להספיד}} על המת כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ביותר ואם לא היה בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתן וחסידותן המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רע לעצמו ולמת ונשים נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם ותנן אפי' עני שבישראל לא יפחות מב' חלילין ומקוננות בענין הספד אשתו תניא באבל רבתי (בפי"ד) במקום שמספידין פירוש שרגיל להשכיר מקוננות להספיד מספיד על אשתו ואם לא רצה בעלה בא אביה וקוברה ומוציא בע"כ תניא קטן בן כמה שנים יהיה שמספידין עליו רמ"א משום רבי ישמעאל עניים בני ג' עשירים בני ה' רבי יהודה אומר משמו עניים בני ה' עשירים בני ו' והלכה כר' יהודה ותניא באבל רבתי (בפ"ג) בני עשירים כבני חכמים בני חכמים כבני מלכים לענין שבח מעשיהם שמוסיפין קצת על שבח מעשיהם תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין מעשים לאבותיו יוצא במעשה קרוביו פי' כשמספידין אותו ויוצא מזכירין לו שבחיו או של אבותיו או של קרוביו והכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד בעלה שעולה עמו ואינה יורדת עמו כ' רב האי תינוק שעברו עליו ל' יום אומר עליו צדוק הדין וקדיש ואין זה דומה להספד דקי"ל עניים בני ה' ועשירים בני ו' המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' ובן ט' מת עכו"ם והעבדים אין מתעסקין עמהם לבל דבר פי' להספד וללוות אבל צרכי מטה וקבורה מתעסקין עמהן ויורשין שאינם רוצים להספיד מוציאין מהן בעל כרחן דהספדא יקרא דשכבא הוא לפיכך צוה שלא יספדוהו שומעין לו אסור לתלוש על המת אפילו שער א' בין במקום העינים בין בכ"מ שבראש אחד האיש ואחד האשה וכן אסור לשרוט בשרו בין ביד בין בכלי וכתב הרמב"ן דוקא לשרוט שריטה אבל מותר להכות על כשרו אע"פ שהדם שותת ולא נהירא לא"א הרא"ש זכרונו לברכה אלא בכל ענין אסור אבל על אדם גדול בתורה שמת הכל מותר אם אינו מכוין אלא על התורה ועל המצות שבטלו העם העוסקין בהספד כל זמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין את שמע אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והאונן יושב ודומם הן עומדין ומתפללין והוא מצדיק עליו הדין ואומר יר"מ ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל ברחמים ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורים מק"ש ומיהו דוקא ביום הראשון אבל מיום הראשון ואילך גם החזנים חייבין להרמב"ן ההספד שקודם הקבורה לפני המטה נשמטים כל אחד ואחד וקורין את שמע ואין מתפללין בזמן שאין ההספד לפני המת קורין ומתפללין לאחר קבורה אין מפסיקין השורה לא לק"ש ולא לתפלה אבל ההספד מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה על כן אין עושין שני הספדין בעיר א' אא"כ היה בה כדי הספד לזה וכדי הספד לזה אין עושין ב' קלוסים בעיר אחת אלא אם כן היה כדי קלוס לזה וכדי קלוס לזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אעפ"כ אסור משום איבה אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור בין בד"ת בין במילי דעלמא ודוקא תוך ד"א אבל חוץ לד"א שרי הכל ורבינו האי כתב דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת. ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל פירוש שסופדין כל ז' ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין בבית מדרשו אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם אב"ד שמת כל מדרשות שבעיר בטלין כי מספידים אותו בכ"מ ובני עירו נכנסין לב"ה ומשנין מקומם היושבין בדרום יושבין בצפון והיושבין בצפון יושבין בדרום נשיא שמת כל המדרשות בטילין כי מספידין אותו בכ"מ כל ז' ואחר ההספד אין נכנסין לב"ה אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם ובני עיר נכנסין לב"ה וקורין ז' בשבת ובב' וה' קורין ג' ויוצאין שכל בני העיר מתפללין בבית האבל בין בחול בין בשבת ואין מתפללין בב"ה אלא קריאת התורה בשבת ובב' וה' שצריכין לקרות בב"ה משא"כ בחכם ואב"ד שאין ב"ה בטל אלא מקצתן מתפללין בבהכ"נ ומקצתן בבית האבל ובבהכ"נ ובבה"מ מספידין בהן תלמידי חכמים ונשותיהם אבל לא שאר העם נשאל מרבינו האי אדם חשוב שמת מהו לעשות לו הספד וס"ת מונח לפניהם וסדין פרוס עליה והתיר לעשות כן לאדם חשוב וגדול בתורה ויחיד בדורו לגאון בענין ההספד נוהגין בישיבה להספיד לפני המטה לשאר התלמידים אבל חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לב"ה ומכניסין המטה במקום שהיה דורש וסופדין התלמידים וקהל ישראל וכשמוציאין המטה סופדין אותו עד לבית הקברות ואם הכם הוא סופדין אותו עד יום א' בתוך ימי האבל ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובים והרחוקים לפי כבודו בחודש אדר ואלול וליום ג' וז' עולין לבית הקברות ומבקרים אותו וליום ל' ושוב אין מבקרין אותו ותכלית י"ב חדש משכיבין ומבקרין אותו: | {{עוגןד|מצוה גדולה להספיד|'''מצוה''' גדולה להספיד}} על המת כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ביותר ואם לא היה בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתן וחסידותן המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רע לעצמו ולמת ונשים נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם ותנן אפי' עני שבישראל לא יפחות מב' חלילין ומקוננות בענין הספד אשתו תניא באבל רבתי (בפי"ד) במקום שמספידין פירוש שרגיל להשכיר מקוננות להספיד מספיד על אשתו ואם לא רצה בעלה בא אביה וקוברה ומוציא בע"כ תניא קטן בן כמה שנים יהיה שמספידין עליו רמ"א משום רבי ישמעאל עניים בני ג' עשירים בני ה' רבי יהודה אומר משמו עניים בני ה' עשירים בני ו' והלכה כר' יהודה ותניא באבל רבתי (בפ"ג) בני עשירים כבני חכמים בני חכמים כבני מלכים לענין שבח מעשיהם שמוסיפין קצת על שבח מעשיהם תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין מעשים לאבותיו יוצא במעשה קרוביו פי' כשמספידין אותו ויוצא מזכירין לו שבחיו או של אבותיו או של קרוביו והכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד בעלה שעולה עמו ואינה יורדת עמו כ' רב האי תינוק שעברו עליו ל' יום אומר עליו צדוק הדין וקדיש ואין זה דומה להספד דקי"ל עניים בני ה' ועשירים בני ו' המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' ובן ט' מת עכו"ם והעבדים אין מתעסקין עמהם לבל דבר פי' להספד וללוות אבל צרכי מטה וקבורה מתעסקין עמהן ויורשין שאינם רוצים להספיד מוציאין מהן בעל כרחן דהספדא יקרא דשכבא הוא לפיכך צוה שלא יספדוהו שומעין לו אסור לתלוש על המת אפילו שער א' בין במקום העינים בין בכ"מ שבראש אחד האיש ואחד האשה וכן אסור לשרוט בשרו בין ביד בין בכלי וכתב הרמב"ן דוקא לשרוט שריטה אבל מותר להכות על כשרו אע"פ שהדם שותת ולא נהירא לא"א הרא"ש זכרונו לברכה אלא בכל ענין אסור אבל על אדם גדול בתורה שמת הכל מותר אם אינו מכוין אלא על התורה ועל המצות שבטלו העם העוסקין בהספד כל זמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין את שמע אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והאונן יושב ודומם הן עומדין ומתפללין והוא מצדיק עליו הדין ואומר יר"מ ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל ברחמים ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורים מק"ש ומיהו דוקא ביום הראשון אבל מיום הראשון ואילך גם החזנים חייבין להרמב"ן ההספד שקודם הקבורה לפני המטה נשמטים כל אחד ואחד וקורין את שמע ואין מתפללין בזמן שאין ההספד לפני המת קורין ומתפללין לאחר קבורה אין מפסיקין השורה לא לק"ש ולא לתפלה אבל ההספד מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה על כן אין עושין שני הספדין בעיר א' אא"כ היה בה כדי הספד לזה וכדי הספד לזה אין עושין ב' קלוסים בעיר אחת אלא אם כן היה כדי קלוס לזה וכדי קלוס לזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אעפ"כ אסור משום איבה אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור בין בד"ת בין במילי דעלמא ודוקא תוך ד"א אבל חוץ לד"א שרי הכל ורבינו האי כתב דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת. ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל פירוש שסופדין כל ז' ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין בבית מדרשו אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם אב"ד שמת כל מדרשות שבעיר בטלין כי מספידים אותו בכ"מ ובני עירו נכנסין לב"ה ומשנין מקומם היושבין בדרום יושבין בצפון והיושבין בצפון יושבין בדרום נשיא שמת כל המדרשות בטילין כי מספידין אותו בכ"מ כל ז' ואחר ההספד אין נכנסין לב"ה אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם ובני עיר נכנסין לב"ה וקורין ז' בשבת ובב' וה' קורין ג' ויוצאין שכל בני העיר מתפללין בבית האבל בין בחול בין בשבת ואין מתפללין בב"ה אלא קריאת התורה בשבת ובב' וה' שצריכין לקרות בב"ה משא"כ בחכם ואב"ד שאין ב"ה בטל אלא מקצתן מתפללין בבהכ"נ ומקצתן בבית האבל ובבהכ"נ ובבה"מ מספידין בהן תלמידי חכמים ונשותיהם אבל לא שאר העם נשאל מרבינו האי אדם חשוב שמת מהו לעשות לו הספד וס"ת מונח לפניהם וסדין פרוס עליה והתיר לעשות כן לאדם חשוב וגדול בתורה ויחיד בדורו לגאון בענין ההספד נוהגין בישיבה להספיד לפני המטה לשאר התלמידים אבל חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לב"ה ומכניסין המטה במקום שהיה דורש וסופדין התלמידים וקהל ישראל וכשמוציאין המטה סופדין אותו עד לבית הקברות ואם הכם הוא סופדין אותו עד יום א' בתוך ימי האבל ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובים והרחוקים לפי כבודו בחודש אדר ואלול וליום ג' וז' עולין לבית הקברות ומבקרים אותו וליום ל' ושוב אין מבקרין אותו ותכלית י"ב חדש משכיבין ומבקרין אותו: | ||
גרסה אחרונה מ־14:59, 21 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מצוה גדולה להספיד על המת כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ביותר ואם לא היה בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו וחכם וחסיד מזכירים להם חכמתן וחסידותן המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רע לעצמו ולמת ונשים נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם ותנן אפי' עני שבישראל לא יפחות מב' חלילין ומקוננות בענין הספד אשתו תניא באבל רבתי (בפי"ד) במקום שמספידין פירוש שרגיל להשכיר מקוננות להספיד מספיד על אשתו ואם לא רצה בעלה בא אביה וקוברה ומוציא בע"כ תניא קטן בן כמה שנים יהיה שמספידין עליו רמ"א משום רבי ישמעאל עניים בני ג' עשירים בני ה' רבי יהודה אומר משמו עניים בני ה' עשירים בני ו' והלכה כר' יהודה ותניא באבל רבתי (בפ"ג) בני עשירים כבני חכמים בני חכמים כבני מלכים לענין שבח מעשיהם שמוסיפין קצת על שבח מעשיהם תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין מעשים לאבותיו יוצא במעשה קרוביו פי' כשמספידין אותו ויוצא מזכירין לו שבחיו או של אבותיו או של קרוביו והכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד בעלה שעולה עמו ואינה יורדת עמו כ' רב האי תינוק שעברו עליו ל' יום אומר עליו צדוק הדין וקדיש ואין זה דומה להספד דקי"ל עניים בני ה' ועשירים בני ו' המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' ובן ט' מת עכו"ם והעבדים אין מתעסקין עמהם לבל דבר פי' להספד וללוות אבל צרכי מטה וקבורה מתעסקין עמהן ויורשין שאינם רוצים להספיד מוציאין מהן בעל כרחן דהספדא יקרא דשכבא הוא לפיכך צוה שלא יספדוהו שומעין לו אסור לתלוש על המת אפילו שער א' בין במקום העינים בין בכ"מ שבראש אחד האיש ואחד האשה וכן אסור לשרוט בשרו בין ביד בין בכלי וכתב הרמב"ן דוקא לשרוט שריטה אבל מותר להכות על כשרו אע"פ שהדם שותת ולא נהירא לא"א הרא"ש זכרונו לברכה אלא בכל ענין אסור אבל על אדם גדול בתורה שמת הכל מותר אם אינו מכוין אלא על התורה ועל המצות שבטלו העם העוסקין בהספד כל זמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין את שמע אין המת מוטל לפניהם הן יושבין וקורין והאונן יושב ודומם הן עומדין ומתפללין והוא מצדיק עליו הדין ואומר יר"מ ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל ברחמים ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורים מק"ש ומיהו דוקא ביום הראשון אבל מיום הראשון ואילך גם החזנים חייבין להרמב"ן ההספד שקודם הקבורה לפני המטה נשמטים כל אחד ואחד וקורין את שמע ואין מתפללין בזמן שאין ההספד לפני המת קורין ומתפללין לאחר קבורה אין מפסיקין השורה לא לק"ש ולא לתפלה אבל ההספד מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה על כן אין עושין שני הספדין בעיר א' אא"כ היה בה כדי הספד לזה וכדי הספד לזה אין עושין ב' קלוסים בעיר אחת אלא אם כן היה כדי קלוס לזה וכדי קלוס לזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אעפ"כ אסור משום איבה אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור בין בד"ת בין במילי דעלמא ודוקא תוך ד"א אבל חוץ לד"א שרי הכל ורבינו האי כתב דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת. ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל פירוש שסופדין כל ז' ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין בבית מדרשו אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם אב"ד שמת כל מדרשות שבעיר בטלין כי מספידים אותו בכ"מ ובני עירו נכנסין לב"ה ומשנין מקומם היושבין בדרום יושבין בצפון והיושבין בצפון יושבין בדרום נשיא שמת כל המדרשות בטילין כי מספידין אותו בכ"מ כל ז' ואחר ההספד אין נכנסין לב"ה אלא מתחברין שנים שנים ולומדין בבתיהם ובני עיר נכנסין לב"ה וקורין ז' בשבת ובב' וה' קורין ג' ויוצאין שכל בני העיר מתפללין בבית האבל בין בחול בין בשבת ואין מתפללין בב"ה אלא קריאת התורה בשבת ובב' וה' שצריכין לקרות בב"ה משא"כ בחכם ואב"ד שאין ב"ה בטל אלא מקצתן מתפללין בבהכ"נ ומקצתן בבית האבל ובבהכ"נ ובבה"מ מספידין בהן תלמידי חכמים ונשותיהם אבל לא שאר העם נשאל מרבינו האי אדם חשוב שמת מהו לעשות לו הספד וס"ת מונח לפניהם וסדין פרוס עליה והתיר לעשות כן לאדם חשוב וגדול בתורה ויחיד בדורו לגאון בענין ההספד נוהגין בישיבה להספיד לפני המטה לשאר התלמידים אבל חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לב"ה ומכניסין המטה במקום שהיה דורש וסופדין התלמידים וקהל ישראל וכשמוציאין המטה סופדין אותו עד לבית הקברות ואם הכם הוא סופדין אותו עד יום א' בתוך ימי האבל ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובים והרחוקים לפי כבודו בחודש אדר ואלול וליום ג' וז' עולין לבית הקברות ומבקרים אותו וליום ל' ושוב אין מבקרין אותו ותכלית י"ב חדש משכיבין ומבקרין אותו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |