מראי מקומות/יורה דעה/שמד

מראי מקומות יורה דעה שמד

מצוות ההספד להרים קולו בצער

כ"כ הטוש"ע בסעיף א, וכן הביא הב"י דכך פירש הרמב"ן לדברי הש"ס בברכות ו:, ויש להעיר דכן פירשו רש"י שם ד"ה דלויי, והמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה מי.

בני זקנים כבני עניים לגבי הספד

כן הביא הב"י והשו"ע בסעיף ד, ממו"ק כד:, ותמה למה השמיט הטור דבר זה, ויש להעיר דר"ח במו"ק כד: ד"ה מה הן, והרי"ף במו"ק מו, והרא"ש במו"ק ג,פח, והרמב"ם בהל' אבל יב,ט, והמנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה מי, כתבו דבר זה להלכה.

אי הספידא יקרא דשכבא או דחיי, ונפק"מ אם אמר לא להספידו או אם כופים היורשים להוציא על כך ממון

הב"י בסעיף ט-י, הביא דהוא בעיא בסנהדרין מו:, ופשטי' דיקרא דשכבא ושומעים לו שלא להספידו ומוציאים ממון מהיורשים, ע"כ, וכ"כ הטוש"ע, ויש להעיר דכן כתבו הרמב"ם בהל' אבל יב,א, ור"ח בסנהדרין מז. ד"ה איבעיא להו הספדא, והרא"ש בסנהדרין ו,ב, אמנם המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה מי, כתב דאין שומעים לו ומספידים אותו כיון דהוא יקרא דחיי, ע"כ, וצ"ע.

מת שמחל על האבילות

הרמ"א בסעיף י, כתב בשם מהרי"ו שאין שומעין לו למחול על אבילות ז' ול', והקשה רעק"א בגיליונו דזה תלי אי אבילות יקרא דשכבי או דחיי, ודבר זה תלי בפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן גבי אבילות במאבד עצמו, דהא התם תנינן באבל רבתי דעבדי' ליה רק דבר שהוא לצורך החיים, וא"כ לרמב"ם דלא עבדי' אבילות מוכח דאבילות יקרא דשכבי, וממילא נפיק לן דיכול למחול דהא קי"ל בהא כהרמב"ם, ע"כ מרעק"א, אמנם איכא למידק דהא בסנהדרין מו:, מיבעיא לן אי הספד יקרא דשכבי או דחיי, ודחי' לכל הראיות עד דמסקי' דיקרא דשכבי, ותימה דלמה לא פשטי' לה בפשיטות מברייתא דמאבד עצמו לדעת באבל רבתי ריש פ"ב, דתנינן התם דאין מספידין עליו דכל שהוא לכבוד המתים אין עושים לו, דזאת הברייתא היחידה שעוסקת ממש בנידון הגמ' גבי יקרא דשכבי או דחיי, אלא ודאי צ"ל דס"ל לגמ' דגבי מאבד עצמו כל דבר שיש בו קצת יקרא דשכבי לא עבדי' ליה אע"פ דעיקרו מחמת יקרא דחיי, כיון דאין אנו רוצים לכבדו כלל, וא"כ גם לגבי אבילות י"ל כן דנהי דקי"ל דאין מתאבלין עליו, אכתי אין זו הוכחה שזו יקרא דשכבי, אבל מדברי הרמב"ן דס"ל דאפי' במאבד עצמו מתאבלים א"כ מוכח מכ"ש דזה יקרא דחיי, וא"כ אין ספק דברי הרמב"ם מוציא מידי ודאי דברי הרמב"ן, וא"כ ננקוט דהוא יקרא דחיי ולא מצי מחיל כדברי הרמ"א, וצ"ע. אלא דאכתי איכא למידק דנהי דהוא יקרא דחיי מ"מ אם האבלים ימחלו כולם, יהיו פטורים מאבילות, ונראה יותר דיקרא דחיי היינו יקרא דכל יודעיו ומכיריו וע"ז אין האבלים יכולים למחול.

ב' הספדים וקילוסים

הטור כתב בסעיף יד-טו, דאין עושין ב' הספדים או ב' קילוסים בעיר אחת אלא א"כ יש כדי שניהם, ומהב"י ומהב"ח נראה שמפרשים דהספד קאי על הציבור ששומע את החזן, וקילוס קאי על החזנים, שיהיה כדי חזנים וציבור כדי שניהם, ע"כ, ואין זה מיושב כ"כ דהיכן יש בלשון הספד התייחסות לציבור יותר מלשון קילוס, ויותר נראה לפרש דדרכם היה להעמיד גם ספדן וגם מקלס על המת, והספדן מטרתו לצער השומעים ולומר כמה אנו חסרים בלעדי המת, והמקלס היה רק משבח את המת בשבחיו, וכדי קילוס והספד קאי בין על בציבור ובין על החזנים, והנימוק"י במו"ק לט ד"ה קילוסין, כתב שכשעומדים בשורה נוהגים לומר עליו קילוסין כגון כמה גדול אדם זה, ע"כ, ולפי"ז אפשר דההספד עיקרו קודם קבורה והקילוס הוא כשעומדים בשורה.

הנחת ס"ת על המטה

הטור בסעיף יט, הביא מרב האי דלגדול הדור שרי, ויש להוסיף דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה לא (נט.-2), הביא גם תשובה זו ובסופה כתב רב האי דזקננו נמנעו לעשות כן.

· הבא >מעבר לתחילת הדף