דרישה/יורה דעה/שמד

דרישה ‏ יורה דעה שמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בן ח' חי ובן ט' מת נלע"ד דהאי בן ט' מת איירי בודאי כלו חדשיו דהיינו בעל ופירש מש"ה דוקא בן ט' מת שלא חי כלל אין מתעסקין עמו לכל דבר הא חי שעה אחת הוי כאילו חי ל' יום הנ"ל ואותן ל' יום הנ"ל איירי באינו ידוע שכלו חדשיו ולכן בספק בן ח' הוא דהוא בכלל נפל שבכאן ולכן בעינן דוקא שיעברו עליו ל' יום ובזה נתיישב דלא תקשה דיוקא דרישא אסיפא וק"ל:

ב

אבל צורכי מטה וקבורה מתעסקים פי' אפי' עם העכו"ם וצ"ע שהרמב"ן כתב הטעם שמתעסקים עם העבדים משום ששייכים במצות תיפוק ליה דלא גרע מעכו"ם וי"ל דבעבדים הו"א לא יתעסקו עמהם כיון דליכא בהו טעם משום דרכי שלום.

ג

אין עושין ב' הספדים בעיר אחת כו' אין עושין ב' קילוסים כן גרס ב"י וכתב ז"ל פי' כדי הספד לזה כו' ולפ"ז ק"ל דלא הו"ל לחלק לשני בבות אלא הול"ל אין עושין שני הספדים בעיר אחת אא"כ היה כדי הספד לזה ולזה כדי קילוס לזה ולזה ואף שי"ל שתפס רבינו לשון הברייתא דאבל רבתי שתני הכא וכמ"ש הב"י מ"מ אברייתא גופא יש להקשות כן ולכאורה היה נלע"ד דרישא כשעושין ב' הספדים בעיר אחת בב' בתים וסיפא איירי ששני הספדים המה בעיר אחת ובבית אחד על שני מתים דשיעור עם כדי הספד עולה לכאן ולכאן אלא שצריכין שיעור חזנים המספרים הקילוס לשני מתים וק"ל וע"ל ס"ס שנ"ד שוב עיינתי באבל רבתי פי"א שכתב שם ז"ל אין מקלסין שתי כלות בעיר אחת אא"כ יש כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו עכ"ל ומשמע דלאו אשעת מיתה קאי אלא אשעת חתנותן דמצוה לקלסן ולומר לפניהן כלה נאה וחסודה וא"כ לק"מ גם אחר זה כתב שם ז"ל המת והכלה שבאין זה כנגד זה מעבירין המת לפני הכלה כו' ש"מ דבכלה בשעת חתונה איירי ואז שייך קילוס מיהו ל' רבינו שכתב אין עושין שני הספדים בעיר אחת אא"כ כו" א"א לפרש כן וצ"ל שהיה לפניו גירסא אחרת א"נ י"ל שהוא מפרש דברי אבל רבתי אכלה או בתולה שמתה שעל כל בתולה היה מקלסין לפניה בשעת הוצאה כמו על כלה כמ"ש שם לפני זה ע"ש והשתא א"ש נמי דמתחלה כתב רבינו דאין עושין שני הספדין ר"ל השייך באנשים זכרים ואח"כ כתב אין עושין שני קילוסין ר"ל קילוס שייך בבתולות ונשים (אלא דק"ל מ"ש רבינו קילוס לזה שהוא ל' זכר דהול"ל קילוס לזו כלשון אבל רבתי עכ"ה) א"נ מ"ש ב' קילוסין ר"ל הספד של איש והספד של אשה או כלה דכל אחד יש לו קילוס בפני עצמו זה במעלתו וזאת ביפיה וחכמתה. ומ"ש לקמן ס"ס שנ"ד אין מנחמין שני מתים יחד אא"כ כבודן וקילוסן שוה ר"ל נמי באיש ואשה כל אחד השייך לו ובאבל רבתי אין שם תיבת קילוסן עיין שם פי"א:

ד

ודוקא תוך ד' אמות כו' והא דאמרינן וכבוד עשו לו במותו היינו שהושיבו ישיבה על קברו כתבו התוס' לא על קברו ממש אלא ברחוק ד' אמות דליכא לועג לרש ונ"י כתב בשם הרמ"א דכיון דלכבוד שכבא הוא דעביד שרי וכתב רבינו הגדול מהרי"א שעל הרמ"ה אנו סומכין לומר פסוקים בבית הקברות ודרשא למתים ועיין בב"י:

ה

ורבינו האי כתב דאף חוץ לד"א אסור בד"ת באשר"י פרק מי שמת ד' ע"ג ע"א כתוב ז"ל כתב רב האי דא"א ד"ת לפני המת אלא דברים של מת אבל מילי דעלמא אמרינן וחוץ לד"א איירי עכ"ל ולא כתב אפי' חוץ לד"א ולכאורה משמע דה"ק דדוקא חוץ לד"א איירי הא דמתיר במילי דעלמא אבל תוך ד"א אפילו דברים דעלמא אסור אבל ב"י כתב דהא דקאמר וחוץ לד"א איירי קאי אמ"ש א"א ד"ת לומר דאף חוץ לד"א אסור ולא רצה לפרש דקאי אהתרת מילי דעלמא משום דמשמע ליה דבמילי דעלמא אין לחלק בין תוך ד"א לחוץ מהם:

ו

ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל כו' כל' הזה מצאתי בתורת האדם בענין ההספד ממש כדפירש הטור ובתחלת ענין ההספד מביא הרמב"ן ענין אחר בשם הגאון ז"ל כך מנהג הנשיא שמת וכן ת"ח שמתו בין גדולים בין קטנים בניסן או באייר וסיון ותמוז ואב ואלול מספידין אותו ובישיבה של אדר ושם ההספד השני אשכבתא כדאמרינן באשכבתיה דרבי ושוב אין רשות להספידו שעבר עליו יותר משנה ואמרו חכמים אין המת משתכח מן הלב עד י"ב חודש ואם נפטר בניסן ויש בשנה שני אדרים מספידין אותו ומשכיבין אותו בישיבה של אלול שא"א להשכיבו בישיבה של אדר שני מפני שעוברין עליו י"ב חודש ואין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר שנים עשר חודש לפיכך מקום מרוחק כמו אספמיא ופרנצא וכל שאין מגעת שמועה אלא לאחר י"ב חדש פטורים מלהספיד ולהבטל ב"כ וב"מ ולעשות אפילו יום שמועה עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.