הר המוריה/כלי המקדש/ח

הר המוריה ‏ כלי המקדש ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בגדי

כהן וכו'. כ"ז מבואר בתורה ושנוי במשנה יומא ע"א ב' ובסנהדרין מ"ט ב' ופשוט הדבר בכמה מקומות.

וחוטן

כפול וכו'. שם ביומא. דברים שנאמרו בו שש חוטן כפול ששה ועיין לקמן הלכה י"ד.

רקום

וכו'. פסק כרבי דס"ל הכי ביומא י"ב ב' דהלכה כרבי מחבירו וכמש"כ מרן ועיין בתוס' ערכין ט"ו ב' בד"ה ואבנט וכו' יעו"ש ועי' לעיל פ"ג מהל' בית הבחירה הי"ב יעו"ש היטיב אמנם לדעתי הטעם דפסק כאן כרבי משום דסוגיא דמנחות מ"ג א' ודערכין ג' ב' דכהנים הותרו בכלאים אתי כרבי דהאבנט של כהנים הדיוטים היו דכלאים יעו"ש היטיב ודו"ק וע"ע יומא ס"ט א' ותמיד כ"ז א' מדשקלו וטרו אמוראי אליביה דהאי מ"ד משמע דהלכה כוותיה וע"ע חולין קל"ח א' וע"ע בתוספתא ספ"ה דכלאים והובא בתוס' מנחות מ"א א' יעו"ש אתי ג"כ כרבי יעו"ש היטיב ודו"ק וע"ע שבת כ"א א' ולשיטת רבינו על כרחך מיירי התם באבנטי כהנים הדיוטים כמבואר לקמן בהלכה ו' ודו"ק (וע"ע בירושלמי פ"ז דיומא דהובא שם ג"כ מחלוקת הזאת) אבל אין לומר מטעם דרבי פליג על ר' דוסא דס"ל לר' דוסא דילבש אתי להכשיר בגדי כה"ג של יוה"כ לכהן הדיוט על כל ימות השנה וא"כ לר' דוסא ל"צ להרמת הדשן רק שני בגדים מכנסים וכתונת ואנן קי"ל כר' יהודה דבעינן גם מצנפת ואבנט משום דר' יוחנן ס"ל הכי וכמש"כ שם כ"ג ב' דאי מזה לא איריא דהא מסקינן התם כ"ד א' דגם ר' דוסא ס"ל דבעי ארבעה בגדים והוא ס"ל דל"צ קרא לרבויי ועל כרחך ממקומו הוא מוכרח דהא רבי גופי' לא ס"ל כר' יהודה בהא וס"ל דילבש אתי לרבות השחקים יעו"ש היטיב (ועיין לקמן הלכה ה') והבן. והנה יש לעיין קצת דהא ביומא י"ב א' איתא וז"ל פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו אמר ר' אדא בר אהבה באבנט הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זה הוא אבנטו של כהן הדיוט אלא למ"ד אבנטו של כה"ג לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר אמר אביי לובש שמנה ומהפך בצינורא וכו' ורב פפא אמר עבודתו מחנכתו יעו"ש היטיב וכיון דרבינו ס"ל דכהן היה לובש אבנט של כלאים בכל השנה א"כ פשיטא דזהו חינוכו במה שהוא לובש היום אבנט של בד לבד א"כ למה כתב רבינו לקמן פ"א מהל' עבודת יוהכ"פ ה"ג דעבודתו מחנכתו תיפוק ליה דנתחנך באבנט. והיה נ"ל ליישב קצת משום דרבינו לשיטתו שכתב לקמן הלכה י"ב דאסור לכהן הדיוט ללבוש האבנט של כלאים שלא בשעת עבודה ומאי דאיתא שם בגמרא יומא י"ב ב' לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין ביוה"כ יעו"ש בתוס' ישנים דקאי על הכהן התורם את המזבח יעו"ש היטיב וא"כ פשיטא דכהנים הדיוטים לבשו אבנט של בוץ ביוה"כ דכל עבודת היום אינה כשרה אלא בכה"ג ובלא אבנט פשיטא דלא היו הולכים משום הכון וכדאיתא בשבת ט' ב' ולכן אין זה חינוך והמקשה מקשה אפי' תימא דמותרין היו להלוך באבנט של כלאים וכדאיתא בתוספתא פ"ה דכלאים שהובא בתוס' מנחות מ"א א' ולכן הקשה הניחא למ"ד וכו' שוב ראיתי בלח"מ שם שהקשה קושיא זו יעו"ש מש"כ בזה ועוד אי"ה נדבר מזה לפנינו. ועיין בהלכה י'.

ב

בגדי

כ"ג וכו'. עי' מר"ן שנתקשה בזה הא אין כל השמונה כלים של זהב יעו"ש מש"כ בזה ועיין יומא ל"א ב' ושם כל הסוגיא ושם ע' א' ותראה שרבינו תפס לשון המשנה ששמונה בגדי כה"ג נקראים בלשון משנה בגדי זהב ופשוט.

ואבנטו

של וכו'. עיין מל"מ שהאריך בזה שדעת רבינו הוא שהאבנטים של כהנים הדיוטים לא היו מעשה רוקם וכתב שעיקר הגי' בדברי רבינו ואינו דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט יעו"ש היטיב. ולכאורה הכי משמע מתוס' יומא ו' א' ד"ה אמר וכו' לפי' הר' מנחם מיואנ"י יעו"ש היטיב וצ"ע שלא הביאו המל"מ (ויש לדחות ודו"ק היטיב) וצ"ל לפי"ז דלא פליגי רק אי היה של כהן הדיוט שוה בכלאים אי לא אבל לשאר דברים ודאי לא שוו. וצ"ל לפי"ז הא דקאמר ביומא י"ב א' הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט. ר"ל מ"מ נתחנך בהא דלובש היום אבנט אחר שאינו דומה לכל השנה (אף שאינו דומה ממש לאבנט כה"ג מ"מ היום שפיר נתחנך) וכן צ"ל להרלב"ג שהובא במל"מ סעיף א' דבאבנט של כהן הדיוט לא היה רק של מין אחד של צמר יעו"ש אך הא דאי' בחולין קל"ח א' דקאמר דבעינן אבנט שהוא שוה הן בכה"ג והן בכהן הדיוט יעו"ש ולרבינו ולרלב"ג אכתי לא שוו וצ"ל דלמסקנא דשם אבנט חד הוא א"כ ליכא נפקותא בזה לכן לא דקדק הש"ס בזה להקשות. ועוד י"ל דרבינו מודה דאם עשה מעשה רוקם באבנט של כהן הדיוט דשפיר דמי ורק דס"ל דא"צ לזה לכן מיקרי שפיר שוה בזרעו של אהרן וה"נ י"ל להרלב"ג בדידיה. ויש לעיין בזה.

צונף

בה וכו'. והראב"ד כתב וז"ל א"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו בכריכות הרבה ככריכות הישמעאלים אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו חדין מלמעלה והן קצרין עכ"ל והנה יש בזה כמה שיטות לדעת רש"י ז"ל בחומש שניהם היו כמין כובע ולהראב"ד מצנפת היא סודר ארוך כעין של ישמעאל שמעטפין ראשם ומגבעת של כהן הדיוט היא ככובע ולרבינו וכן להרמב"ן בתורה הן כעין סודר ארוך רק שיש חילוק ביניהם בענין הצניפה ועי' תוס' יומא י"ב ד"ה אלא וכו' ושם כ"ה א' ד"ה נוטל וכו' ובסוכה ה' א' תוס' ד"ה ואל וכו' יעו"ש היטיב.

ג

כפול

ששה וכו'. כן הוא ביומא ל"ה ב' ושם ע"א ב' ובזבחים י"ח ב' ועיין תו"כ אחרי פ"א ויפה השיג המל"מ על ס' זהר הרקיע שנעלם ממנו כל זה ועי' מש"כ בהלכה ז'.

ומן

הפשתן וכו'. שם ושם ושם וע"ע יומא ל"א ב' ול"ה א' יעו"ש.

וב'

כתנות אחרות וכו'. לכאורה י"ל דהכתנות הללו לא היו לעבודת היום רק הכתנות שהיה לובש בעת שהיה לובש בגדי זהב לעבודת התמידין והמוספין וקאמר שבשחרית ובערבית היו שוים שלשים מנה לכן כתנות אחרות היינו לבד משל עבודת היום והיה מיושב בזה מה שהקשה המל"מ וכתב וז"ל ונראה מדבריו שהיה לו לכה"ג ביוה"כ שלש כתנות האחת היא המוזכרת עם בגדי לבן ושתים אחרות ולא ידעתי הא היכא איתא דבמתניתין דיומא ל"ד לא מוכח אלא שהיה לכה"ג שתי כתנות מיוחדים ליום זה ועוד אני תמה דשתי כתנות הללו דשוים שלשים מנה לא היה לובש אותם אלא בעבודות הצריכות בגדי לבן וכמבואר במתניתין דקתני הביאו לו בגדי לבן והנה ביום הצום לא היה עובד בבגדי לבן כ"א שתי פעמים אחת בשחר בשחיטת פרו והקטורת ואחת בין הערבים בהוצאת כף ומחתה וכמבואר כ"ז בדברי רבינו בהל' עבודת יוה"כ וא"כ יש לתמוה הכתונת שכתב רבינו בהדי בגדי לבן לאיזה תכלית היתה נעשית שם שהרי לא היתה משמשת כלום ולומר דבעבודות דבגדי לבן יש מהם שהיו בכתונת דבגדי לבן ויש מהם בכתנות הללו דשלשים מנה ונמצא שהיה פושט בגדי לבן וחוזר ולובש בגדי לבן דבר זה לא ראיתי בשום מקום וזה לא ניתן להאמר ודברי רבינו צ"ע עכ"ל ולפי מש"כ אתי שפיר ומפרש רבינו מש"כ במשנה בשחר היה לובש פילוסין וכו' לא קאי על עבודת היום כלל רק קאי אתמיד של שחר ועל תמיד של בין הערבים אבל באמת א"א להאמר דהאמר התם ל"ה א' דכו"ע מיהת דשחר עדיפי מנ"ל א"ר הונא בריה דרב עילאי אמר קרא בד בד בד בד מובחר שבבד אלמא דקאי אבגדי לבן וכ"ה בירושלמי שם יעו"ש היטיב. לכן נ"ל לבאר ע"ד אחר שקמ"ל דצריך שתי כתנות ליוה"כ ולפי דלא נימא דשתיהם יהיו שוות לכן כתב אחרות ר"ל דיהיו נפרדות בשיויין דהיינו דשל שחר יהיה עדיף משל בין הערבים ולכן כתב אחת לובשה בשחר ואחת בין הערבים וממילא נדע דשל שחר עדיף דעיקר הכפרה נעשית בהם משא"כ בשל בין הערבים דאינה אלא להוצאת כף ומחתה וכמש"כ המל"מ בעצמו סברא זו (וע"ע בשיירי קרבן ביומא פ"ג ה"ו בד"ה בשחר וכו' שכתב תירוץ לדברי רבינו במה שלא כתב דשל שחרית יהיה עדיף משל ערבית יעו"ש) א"נ י"ל שכתב אחרות ר"ל שיהיו משונות בצורתן וכמש"כ בפי' למשניות דהיו משונין בצורת החיתוך יעו"ש היטיב (ואולי הטעם דלא ישנה וילבש דשחרית בערבית) א"נ י"ל דה"ק שתי כתנות אחרות לבד זו של כל השנה היה לו ליוה"כ והטעם דאין משתמשין בזו שנכנס לפני ולפנים במקום אחר וכמש"כ המל"מ ועי' יומא י"ב ובזבחים י"ח ב' בד שיהיו חדשים ודו"ק היטיב (אבל אכתי לא ידעתי למה כתב בכתנות לבד הא בכל הבגדים דינם כן ואולי לפי שהוא עיקר הבגד נקטיה וה"ה כולם וכ"מ ביומא ל"ה ב' יעו"ש היטיב ודו"ק) שוב מצאתי בס' שיח יצחק בסוף הספר (וכן בפנים שם) שהאריך הרבה בזה ואכתי צ"ע וה' יאיר עיני.

ואח"כ

עושה וכו'. יש לעיין הא לקמן הלכה ז' כתב דמותר למסור אח"כ כשהיא עשויה ולמה בעינן כאן שימסור לציבור מתחלה ואולי כאן לפי שהוא מערב מעותיו עם מעות הציבור לכן צריך להקדיש מתחלה. ומש"כ מר"ן וז"ל ומש"כ מקדיש התוס' וכו' כן משמע שם בש"ס ל"ה ב' עכ"ל כוונתו על גוף הדין שצריך להקדיש התוס' ועי' כאן במל"מ. שוב ראיתי מזה בשיח יצחק שם שהאריך מזה יעו"ש היטיב.

ד

או

מקורעים וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ז מהל' בית הבחירה ה"כ יעו"ש היטיב ועי' זבחים י"ח א' ותוספתא דמנחות פ"א.

או

ארוכין וכו'. וכרב שם בזבחים שם עמוד ב' וכן משמע שם דמסיק דכו"ע (דמכאן) [דכמאן] דאיתיה דמי והו"ל יתר בגדים יעו"ש. ובס' טוב טעם ודעת סי' קפ"ד ובהשמטות סי' ע"ו דבר כאן דברים תמוהים יעו"ש.

קצרים

פחות וכו'. משום דכתיב מדו בד שיהא כמדתו וזהו לעכב ומש"כ שם רש"י י"ח א' בד"ה כשרים וכו' ושם ב' בתוס' ד"ה מסולקין וכו' דהיינו למצוה היינו לס"ד דבכל ענין מסולקים כשרים אבל לפי מאי דמסקינן בין לרב בין לשמואל מסולקין פסולין והיינו ע"כ משום דכתיב מדו.

או

שסילקן וכו'. הטעם דאבנט מיגז גייז לרב וכ"כ מר"ן.

הי'

משוחקין וכו'. עי' תוס' שם שנשארו בתימה אמאי איצטריך ביומא י"ב ב' לרבות השחקים יעו"ש אמנם באמת לק"מ דמכאן ילפינן לה דשחקים כשרים וכמש"כ רש"י ותוס' ביומא שם. שוב מצאתי בלח"מ פ"ב מהל' תו"מ ה"י ובמל"מ שם שנתעוררו בזה.

וסילקן

באבנט וכו'. וכרב דמפרש לה לברייתא הכי מרושלין שסילקן דאבנט מיגז גייז יעו"ש ובמר"ן.

ה

אין

מלבנין וכו'. פסק כי"א דזבחים פ"ח ב' משום דמסתבר טעמיה דאין עניות במקום עשירות ועי' שבת ק"ב ב' כתובות ק"ו א' מנחות פ"ט ב' תמיד כ"ט א' ל"א ב' ועי' לקמן פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ט.

גונזין

אותם וכו'. פשוט ככל תשמישי קדושה שמבואר במגילה כ"ז ב' ועוד הא מועלין בהם עי' בקדושין נ"ד א' ולדעת רבינו אין עושין בהן כלום א"כ טעונין גניזה ועי' ירושלמי פ"ה דסוכה ה"ג והובא במל"מ יעו"ש היטיב.

שנאמר

והניחם וכו'. עי' יומא י"ב ב' וכ"ד א' ס' א' זבחים מ"ו א' כריתות ו' א' מעילה י"א ב' תו"כ פרשת אחרי מות פ"ו יעו"ש והנה בזה דאין משמש בהן ביוה"כ אחר גם ר' דוסא מודה ומזה מוכרח דצריך לעשות חדשים בכל יו"כ (ועי' לעיל הל' ג' ד"ה וב' כתנות מש"כ בזה) ול"פ רק אם כשרות לכהן הדיוט בכל השנה ובזה כיון דס"ל לרבינו בסעי' ב' דאבנט של כהן הדיוט היו דכלאים א"כ פשיטא דאינם כשרים לכהן הדיוט ופשוט וק"ל.

ו

לשמחת

בית וכו'. אבל למנורת מקדש אסור כדאיתא בשבת כ"א א' ועי' מרן.

היו

עושין וכו'. בזה מיושב היטיב קושיית התוס' בסוכה נ"ב א' ד"ה מבלאי וכו' וז"ל תימה דלא חשיב נמי כתונת שגם היא היתה של שש עכ"ל ורבינו סמך אסוגייא דשבת כהא דתני רבה בר מתנה וכמש"כ מרן ודקדקו התוס' וכתבו שגם היא היתה של שש ר"ל דלא הוה של צמר לבד דבצמר לבד אף לשמחת בית השואבה י"ל דפסול א"נ כתבו כן למ"ד דאבנט של כהן הדיוט היה דבוץ דא"כ י"ל דכלאים אפי' לשמחת בית השואבה פסול לכן הקשו דהא היה דבוץ ואמאי לא חשיב לה אמנם לפי דעת רבינו מיושב קושיית התוס' היטיב והתוס' י"ל דקאי בשיטת הירושלמי דשל כה"ג נעשה לפתילות דמקדש וכנ"ל ועי' מש"כ עוד על זה בחי' לשבת יעו"ש. ועיין במל"מ פ"ה מהל' מעילה הי"ד מש"כ בזה ועי' בס' המקנה בקדושין נ"ד א' יעו"ש היטיב מש"כ בזה.

והא דלא קא חשיב מצנפת עי' מר"ן מה שתירץ ע"ז והתימה שנעלם זה מהתוס' יו"ט בסוכה שם.

ז

אלא

משל וכו'. עי' יומא ל"ה ב' ובתוספתא שם פ"א ובתו"כ פרשת אחרי פ"א ועיי"ש ירושלמי פ"ג ה"ו ובשקלים פ"ד ה"א ובמגילה פ"ק ה"ד ותענית פ"ד ה"ד וע"ע בפ"ד דשקלים ה"ב. והנה ביומא שם איתא דעובד בהן עבודת יחיד וכתב רש"י ז"ל דהיינו הוצאת כף ומחתה ורבינו סתם וכתב דמותר לעשות בהן עבודה דסמך על הירושלמי דיומא שם ועל התוספתא דיומא שם דאיתא שם בהדיא שעבד בהם ע"ג המזבח ועי' במל"מ מש"כ בזה וע"ע בתוס' ישנים שם בד"ה ובלבד שימסרנו וכו' מה שנשאר בתימה יעו"ש (ולפי"ז י"ל עובדא כי הוה היינו בשאר ימות השנה או ביו"כ בבגדי זהב א"כ מאי דמקשה הש"ס והא חוטן הוה כפול ששה היינו על הבגדים דכל ימות השנה ולפי"ז אין מכאן שום תפיסה על בעל זוהר הרקיע עי' לעיל הלכה ג').

השרת

ועצי המערכה וכו'. הא דכלי שרת בעינן מסירה לציבור הוא מהירושלמי דפ"ד דשקלים ה"ב וכמש"כ המגיה במרן ומש"כ בעצי המערכה ירושלמי שם שם וע"ע במגילת תענית שהבאתי לעיל בסי' פ"ו ה"י ועיי"ש במל"מ יעו"ש היטיב (וע"ע ביומא ל"ז א' דמשם מבואר דמותר ליחיד לעשות כלי שרת ולמוסרם לציבור יעו"ש היטיב).

ובלבד

שימסרם וכו'. עי' תוספתא פ"ב דשקלים ועי' תוס' מנחות נ' א' ד"ה יכול וכו' יעו"ש.

ח

חלון

היה וכו'. הלכה זו והלכה שאחריה כבר נתבארו בעזר ה' פ"ד מבית הבחירה ה"ה יעו"ש היטיב.

י

בלשכה

שלו וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ד ה"ה בשם הירושלמי יעו"ש היטיב ובדעת רבינו דשם דהיה יושב כל היום בלשכת פרהדרין ולכן היו מונחים שם הבגדים ועוד מדלא מני לה במשנה חלון בפ"ע לבגדים אלמא דלא היה לו חלון בין החלונות הנזכרים רק היו מונחים בלשכתו ועוד שאחר שהוא ממונה על כולם כמו שנתבאר לעיל פ"ג לכן אין כבודו שיהיו בגדיו מונחים תחת יד אחר.

יא

מותר

ליהנות וכו'. עי' פ"ז מהל' בית הבחירה ה"כ מש"כ בזה. אמנם למש"כ רבינו לחלק בין יום עבודתו או לא אתי שפיר והבן.

ביום

עבודתו וכו'. משמע הא שלא ביום עבודה אסור אפי' במקדש ועיין תוס' יומא ס"ט א' ד"ה בגדי וכו' יעו"ש היטיב והנה דעת רבינו לחלק בין עידן עבודה לשלא ביום עבודה ולפי"ז אתי שפיר מה שהעירותי לעיל פ"ח מהל' בית הבחירה ה"ו דלמה לו לרבינו לכתוב דבעינן דווקא שיניח כנגד ראשיהם יעו"ש היטיב אמנם לפי"ז ניחא דהתם מיירי בזקני בית אב שעליהם מוטל העבודה למחר והנה בלילה עדיין לא מיקרי יום עבודתם ולכן אסורים להניח תחת ראשיהם יעו"ש היטיב ודוק אמנם מדברי התוס' ביומא כ"ג ב' ד"ה יש וכו' לכאורה לא משמע כן. ועי' ביומא כ"ד ב' דהיו מפשיטים את בגדיהם לאחר הפייס יעו"ש ומשמע לכאורה כדברי רבינו (והנה לפי"ז נראה לכאורה שכהנים הדיוטים אסורים ללבוש בגדי כהונה ביוה"כ דלאו יום עבודתם הוא ולפי"ז אזדא לה מש"כ לעיל ס"ק ג' יעו"ש היטיב) וי"ל כי גם התוס' דיומא מודים לזה ואולי ס"ל דשלא ביום עבודתן מדרבנן הוא דאסור ויש לעיין בזה. ובאמת אין ראיה מוכחת לסברת רבינו לחלק בין יום עבודתו או לא אלא מהך דתמיד ודיומא דמוקי לה רב פפא בכנגד ראשיהן אלמא דמשום הך טעמא הוא ורב אשי לאו לפלוגי עליה דר"פ אתי (וגי' כמו שהוא בתמיד רב אשי אמר בגדי כהונה קשין וכו' ועיי"ש במפרש שמשמע מדבריו דבא ליפרך הך דה"נ מסתברא וס"ל דעיקר הטעם משום שלא ניתנו ליהנות בהן וכו' יעו"ש היטיב ול"ג כגי' שלנו ביומא רב אשי אמר לעולם תחת ראשיהן והא קא מתהני מכלאים וכו' דמשמע דאתי לפלוגי עליו דר"פ (אף שגם לגירסא זו אין זה מוכרח וי"ל דלא אתי רק להשיג על ה"נ מסתברא והבן) ועוד י"ל דסמך אסוגיא דקדושין (דמייתו התוס' ביומא שם ס"ט א' בד"ה בגדי וכו') שעיקר הטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וכו' יעו"ש וזה לא שייך רק ביום עבודתו ולא בלא"ה ויש לעיין עוד בזה. ולפי דברי רבינו מבואר דהעיקר כמרן שהבאתי שם בסי' ח' ס"ק ח' דלהצעה פשיטא דלא הושתרו יעו"ש היטיב.

אסור

לכהן וכו'. בספרי הרמב"ם עצמו מתחילה כאן הלכה י"ב אמנם להמעיין הישר ברור כי ט"ס הוא והעמדתי כתיקנו. ועי' בראב"ד שכתב ע"ז וז"ל א"א לא מחוור מן הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש עכ"ל ועי' בסוף הלכות כלאים גם כן מחלוקת רבינו והראב"ד בזה יעו"ש היטיב שכתב הראב"ד וז"ל טעה בזה שהרי אמרו ביומא פ' בא לו כה"ג במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל ולהכי תמה אני על מר"ן במש"כ כאן וז"ל ונראה בטעמו מפני דמייתי שם בגמרא ברייתא דקתני בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר עד כאן לשונו מאחר שהראב"ד כ"כ בהדיא התם. ועי' תוס' מנחות מ"א א' וז"ל ועוד אומר ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרי וה"ק נהי דבעידן עבודה אשתראי כלומר המיוחדים לעבודה שלא בעידן עבודה כלומר אותם שאינם מיוחדים לעבודה לא אשתראי וכן מוכח בתוספתא דכלאים דתניא בגדי כהונה ובגדי כהן גדול אין בהם משום כלאים בגדי כהן גדול שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור עכ"ל ועיין בתוס' ישנים ביומא שם בד"ה תיפוק ליה וכו' וכתבו שם וז"ל וכן שמעון הצדיק שלבש בגדי כהונה במדינה ופריך מיניה על ברייתא דקתני בה במדינה אסור אבל במקדש ניחא ליה דמותר אפי' שלא בעידן עבודה עכ"ל.

והנה לפי הבנתו דנתלבש בבגדי זהב שיש בהן כלאים צ"ע א"כ היך הונח לו הברייתא בפשיטות דאיך לבש כלאים וגם לפי' התירוץ דהש"ס דהיו ראויים לבגדי כהונה מ"מ אכתי קשה הא יש בהם משום כלאים אם לא שצ"ל לפי"ז דבאמת מותר ללבוש כלאים תמיד וזה לא ניתן להאמר מחמת סוגיית הש"ס דמנחות מ"ג א' וערכין ג' א' ובאמת לכאורה הייתי אומר כי שמעון הצדיק נתלבש בבגדי לבן כמו כה"ג ביוה"כ (והוא דומה למלאך בזה כמו שהוא בירושלמי פ"ז דיומא ה"ב) ולכן לא הוקשה לו רק איך לבש בגדי כהונה אבל מהא דכלאים לא הוקשה לו כלל. אך לפי"ז יקשה איך הונח לו הברייתא בפשיטות הא בגדי כה"ג ביוה"כ בוודאי אסור ליהנות ביום אחר כדאיתא ביומא ס' א' שטעונין גניזה ולכן על כרחך צ"ל דמיירי בבגדי זהב וס"ד דכלאים אישתרי אפי' בכל זמן בבגדי כהונה וכמש"כ התם התוס' ישנים בעצמו מדלא הוקשה מכלאים כ"א לבסוף יעו"ש היטיב (ועיין בתוס' דמנחות שם ובתוס' דחולין ק"י ב' ד"ה טלית וכו' יעו"ש היטיב) וצ"ל דבזה פליגי הסלקא דעתא ס"ל דמשום כלאים פשיטא דשרי אף שלא בעידן עבודה ואף במדינה ובלילה ולא שקיל וטרי רק מחמת אם מותר ליהנות בהן ומסיק הש"ס דאדרבה כלאים שלא בהלבשה או במדינה גרע טפי והא דמקשה מברייתא דשמעון הצדיק ס"ל נמי דמשום כלאים מותר במדינה וה"ה דמותר משום דניתנו ליהנות בהן וכשמשני משום עת לעשות א"כ י"ל דכלאים ג"כ אסור במדינה או בלילה בשעת הצעה (שוב מצאתי בשיטה מקובצת ספ"ק דביצה שדיבר מזה).

וזה נ"ל דעת הראב"ד שכתב שם בהל' כלאים וז"ל אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל וכתב מרן ע"ז וז"ל איני יודע איך כתב בלשון הזה דאטו משום דהוי חושן כלאים אבנט אינו כלאים והכי הו"ל לומר אטו ליכא כלאים אלא אבנט הא חושן ואפוד נמי איכא כלאים וזהו תירוצו מבואר דרבינו לא נקט מילתיה בבגדי כה"ג שאינו לובשם אלא מימים ימימה אלא בבגדי כהן הדיוט מיירי שהם נוהגים תמיד דיקא נמי דקתני כהנים שלבשו בגדי כהונה עכ"ל אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דה"ק וכי באפוד וחושן לית בהו כלאים ואפ"ה לבש אותם שמעון הצדיק ולא קשיא להש"ס רק ממדינה אבל במקדש הנה ניחא להו (ועוד הוי יכול להוכיח מאבנט דכה"ג גופיה דוודאי הוה דכלאים אך דא"כ יש לדחוק דבאמת לא היה לבוש אז אבנט אך חושן ואפוד בוודאי לבש כי הם הניכרים טפי ומגדילים מעלת הכה"ג והבן) ועוד אפ"ל דכוונת הראב"ד הוא על פי מה שראיתי בס' שאגת אריה סי' כ"ט שהוכיח כהראב"ד דאל"כ איך הותר לכה"ג לעבוד בכל השנה הא אפשר בכהן הדיוט למ"ד דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ והא במקום שאפשר לקיים שניהם אתה מקיים שניהם יעו"ש ולזה כיון הראב"ד (והא דלא הוכיח מאבנט דכה"ג דכיון דבאבנט שוים המה ומה לי כה"ג ומה לי כהן הדיוט אליבא דאמת ולכן תפס דבר הפשוט טפי) אבל במחילת כת"ר לא נ"ל להוכיח מזה נגד רבינו דשאני הכא דמצותו בכך והתורה התירה עבודת כה"ג בכל יום. ויותר נ"ל כי דעת הראב"ד סובב על התוספתא הנ"ל דאיתא התם בין לשרת בין שלא לשרת פטור והא ע"כ הולך הוא לבוש בכלאים. וביותר אני תמה על מרן שלא הזכיר כלל דעת התוס' דמנחות ודחולין הנ"ל וביותר תמה אני במש"כ וז"ל ומפני שראה הראב"ד חולשת דברים אלו לא כתב דבריו כגוזר אומר להשיג עכ"ל וכי זוטר מאי דכתב הראב"ד בסוף כלאים על רבינו כי טעה בזה ועיין בשאגת אריה שם שהאריך להביא ראיות להראב"ד יעו"ש היטיב. והיה נ"ל עוד בדעת רבינו שלא אסר לכהנים ללבוש בפנים אלא דוקא בהיותם בטלים משום עסק עבודה אבל כל שעוסקים בדבר השייך לעבודה גם לרבינו הותר וכמו בפייס דיומא כ"ד ב' או בשחיטה ושום דבר השייך לעבודה ובזה היה מסולק כמה קושיות מרבינו עי' בשאגת אריה שם ודו"ק וכן בעבודה הבאה על הספק בכ"ז אישתרי כלאים. ודו"ק היטיב ועי' בר"ש ורא"ש פ"ק דכלים מ"ט כתבו כדעת רבינו (ויש לעיין על הרא"ש שבהלכות קטנות הל' ציצית סוף סי' ב' כתב כדעת הראב"ד והתוס' יעו"ש היטיב).

אלא

צמר ופשתים וכו'. רפ"ח דכלאים והכי מבואר בכמה מקומות בש"ס ביומא ובזבחים.

יב

אסור

לכהן וכו'. בספרי הרמב"ם עצמו מתחילה כאן הלכה י"ב אמנם להמעיין הישר ברור כי ט"ס הוא והעמדתי כתיקנו. ועי' בראב"ד שכתב ע"ז וז"ל א"א לא מחוור מן הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש עכ"ל ועי' בסוף הלכות כלאים גם כן מחלוקת רבינו והראב"ד בזה יעו"ש היטיב שכתב הראב"ד וז"ל טעה בזה שהרי אמרו ביומא פ' בא לו כה"ג במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל ולהכי תמה אני על מר"ן במש"כ כאן וז"ל ונראה בטעמו מפני דמייתי שם בגמרא ברייתא דקתני בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר עד כאן לשונו מאחר שהראב"ד כ"כ בהדיא התם. ועי' תוס' מנחות מ"א א' וז"ל ועוד אומר ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרי וה"ק נהי דבעידן עבודה אשתראי כלומר המיוחדים לעבודה שלא בעידן עבודה כלומר אותם שאינם מיוחדים לעבודה לא אשתראי וכן מוכח בתוספתא דכלאים דתניא בגדי כהונה ובגדי כהן גדול אין בהם משום כלאים בגדי כהן גדול שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור עכ"ל ועיין בתוס' ישנים ביומא שם בד"ה תיפוק ליה וכו' וכתבו שם וז"ל וכן שמעון הצדיק שלבש בגדי כהונה במדינה ופריך מיניה על ברייתא דקתני בה במדינה אסור אבל במקדש ניחא ליה דמותר אפי' שלא בעידן עבודה עכ"ל.

והנה לפי הבנתו דנתלבש בבגדי זהב שיש בהן כלאים צ"ע א"כ היך הונח לו הברייתא בפשיטות דאיך לבש כלאים וגם לפי' התירוץ דהש"ס דהיו ראויים לבגדי כהונה מ"מ אכתי קשה הא יש בהם משום כלאים אם לא שצ"ל לפי"ז דבאמת מותר ללבוש כלאים תמיד וזה לא ניתן להאמר מחמת סוגיית הש"ס דמנחות מ"ג א' וערכין ג' א' ובאמת לכאורה הייתי אומר כי שמעון הצדיק נתלבש בבגדי לבן כמו כה"ג ביוה"כ (והוא דומה למלאך בזה כמו שהוא בירושלמי פ"ז דיומא ה"ב) ולכן לא הוקשה לו רק איך לבש בגדי כהונה אבל מהא דכלאים לא הוקשה לו כלל. אך לפי"ז יקשה איך הונח לו הברייתא בפשיטות הא בגדי כה"ג ביוה"כ בוודאי אסור ליהנות ביום אחר כדאיתא ביומא ס' א' שטעונין גניזה ולכן על כרחך צ"ל דמיירי בבגדי זהב וס"ד דכלאים אישתרי אפי' בכל זמן בבגדי כהונה וכמש"כ התם התוס' ישנים בעצמו מדלא הוקשה מכלאים כ"א לבסוף יעו"ש היטיב (ועיין בתוס' דמנחות שם ובתוס' דחולין ק"י ב' ד"ה טלית וכו' יעו"ש היטיב) וצ"ל דבזה פליגי הסלקא דעתא ס"ל דמשום כלאים פשיטא דשרי אף שלא בעידן עבודה ואף במדינה ובלילה ולא שקיל וטרי רק מחמת אם מותר ליהנות בהן ומסיק הש"ס דאדרבה כלאים שלא בהלבשה או במדינה גרע טפי והא דמקשה מברייתא דשמעון הצדיק ס"ל נמי דמשום כלאים מותר במדינה וה"ה דמותר משום דניתנו ליהנות בהן וכשמשני משום עת לעשות א"כ י"ל דכלאים ג"כ אסור במדינה או בלילה בשעת הצעה (שוב מצאתי בשיטה מקובצת ספ"ק דביצה שדיבר מזה).

וזה נ"ל דעת הראב"ד שכתב שם בהל' כלאים וז"ל אינו דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל וכתב מרן ע"ז וז"ל איני יודע איך כתב בלשון הזה דאטו משום דהוי חושן כלאים אבנט אינו כלאים והכי הו"ל לומר אטו ליכא כלאים אלא אבנט הא חושן ואפוד נמי איכא כלאים וזהו תירוצו מבואר דרבינו לא נקט מילתיה בבגדי כה"ג שאינו לובשם אלא מימים ימימה אלא בבגדי כהן הדיוט מיירי שהם נוהגים תמיד דיקא נמי דקתני כהנים שלבשו בגדי כהונה עכ"ל אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דה"ק וכי באפוד וחושן לית בהו כלאים ואפ"ה לבש אותם שמעון הצדיק ולא קשיא להש"ס רק ממדינה אבל במקדש הנה ניחא להו (ועוד הוי יכול להוכיח מאבנט דכה"ג גופיה דוודאי הוה דכלאים אך דא"כ יש לדחוק דבאמת לא היה לבוש אז אבנט אך חושן ואפוד בוודאי לבש כי הם הניכרים טפי ומגדילים מעלת הכה"ג והבן) ועוד אפ"ל דכוונת הראב"ד הוא על פי מה שראיתי בס' שאגת אריה סי' כ"ט שהוכיח כהראב"ד דאל"כ איך הותר לכה"ג לעבוד בכל השנה הא אפשר בכהן הדיוט למ"ד דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ והא במקום שאפשר לקיים שניהם אתה מקיים שניהם יעו"ש ולזה כיון הראב"ד (והא דלא הוכיח מאבנט דכה"ג דכיון דבאבנט שוים המה ומה לי כה"ג ומה לי כהן הדיוט אליבא דאמת ולכן תפס דבר הפשוט טפי) אבל במחילת כת"ר לא נ"ל להוכיח מזה נגד רבינו דשאני הכא דמצותו בכך והתורה התירה עבודת כה"ג בכל יום. ויותר נ"ל כי דעת הראב"ד סובב על התוספתא הנ"ל דאיתא התם בין לשרת בין שלא לשרת פטור והא ע"כ הולך הוא לבוש בכלאים. וביותר אני תמה על מרן שלא הזכיר כלל דעת התוס' דמנחות ודחולין הנ"ל וביותר תמה אני במש"כ וז"ל ומפני שראה הראב"ד חולשת דברים אלו לא כתב דבריו כגוזר אומר להשיג עכ"ל וכי זוטר מאי דכתב הראב"ד בסוף כלאים על רבינו כי טעה בזה ועיין בשאגת אריה שם שהאריך להביא ראיות להראב"ד יעו"ש היטיב. והיה נ"ל עוד בדעת רבינו שלא אסר לכהנים ללבוש בפנים אלא דוקא בהיותם בטלים משום עסק עבודה אבל כל שעוסקים בדבר השייך לעבודה גם לרבינו הותר וכמו בפייס דיומא כ"ד ב' או בשחיטה ושום דבר השייך לעבודה ובזה היה מסולק כמה קושיות מרבינו עי' בשאגת אריה שם ודו"ק וכן בעבודה הבאה על הספק בכ"ז אישתרי כלאים. ודו"ק היטיב ועי' בר"ש ורא"ש פ"ק דכלים מ"ט כתבו כדעת רבינו (ויש לעיין על הרא"ש שבהלכות קטנות הל' ציצית סוף סי' ב' כתב כדעת הראב"ד והתוס' יעו"ש היטיב).

אלא

צמר ופשתים וכו'. רפ"ח דכלאים והכי מבואר בכמה מקומות בש"ס ביומא ובזבחים.

יג

הוא

הפשתים וכו'. עי' יומא ע"א ב' זבחים י"ח ב' ותוספתא פ"ט דמנחות וע"ע יבמות ד' ב'.

הוא

הצמר הצבוע וכו'. הא דהוא צמר כן משמע שם ושם וע"ע מנחות ל"ח א' ברש"י שם וע"ע בבכורות י"ז א' ומש"כ הצבוע וכו' עיין מנחות מ"ג ב' סוטה י"ז א' חולין פ"ט א' וע"ע ברכות ט' ב' ובמדבר רבה נשא פי"ד.

והארגמן

וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א לי נראה ארגמן ארוג משני מינים או משלש צבעים ע"כ נקרא ארגמן עכ"ל ועיין במדבר רבה נשא פי"ב ובשיר השירים על פסוק אפריון עשה לו המלך שלמה וגו' יעו"ש היטיב.

הוא

הצמר וכו'. עי' תוספתא פ"ט דמנחות וז"ל תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה (ועיין מנחות מ"ד א' מ"ב ב' וע"ע בשבת ע"ד ב' וע"ה א' ובמגילה ו' א' וב"מ ס"א ב') שני התולעת מן התולע שבהרים הביאה שלא מן התולעת שבהרים פסולה עכ"ל וצ"ע למה לא ביאר רבינו זה.

יד

אם

היה וכו'. הכי משמע פשטא לישנא דתלמודא בזבחים י"ב ב' דאיתא שם כך ת"ר בד שיהיו של בוץ בד שיהיו חדשים בד שיהיו שזורין בד שיהא חוטן כפול ששה בד שלא ילבש של חול עמהן (כ"ה בתו"כ צו פ"ב ובאחרי מות פ"א) א"ל אביי לרב יוסף בשלמא שיהיו של בוץ הא קמ"ל בוץ אין מידי אחרינא לא אלא בד שיהיו חדשים חדשים אין שחקים לא והתניא משוחקים כשרים א"ל וליטעמיך בד שיהיה חוטן כפול ששה בד חד חד לחודיה משמע אלא ה"ק בגדים שנאמר בהן בד צריכים שיהיו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה יש מהן למצוה ויש מהן לעכב עכ"ל וס"ל לרבינו דלהכי מורה לשון בד דאף יחיד כשר וביומא ע"א ב' איתא דחד שש אתי לאורויי דבבגדים דלא נאמר בהן שש דבעינן דחוטן כפול ששה ועל כרחך היינו למצוה ומזה דנקט דחוטן כפול ששה וזה אינו אלא למצוה הכריח דעל כרחך הני כולהו לאו לעכובא מיתנייא רק דיש מהן למצוה אמנם רש"י מפרש דרק מזה הכריח דלאו ממשמעות דבד ילפינן רק ממקום אחר ילפינן דברים הללו ויש מהן דלעכוב כיון דממשמעות הכתוב הן ויש מהן דלמצוה בעלמא כגון חדשים דלאו ממשמעות הלשון הוא אבל חוטן כפול ששה דהוא ממשמעות דשש וכבר ילפינן אף במקום דלא נאמר בהן שש דבעינן כפול ששה ממילא דהוא לעכב. אבל לכאורה נראה יותר כרבינו דפשטא דתלמודא כוותיה מסתבר ונפלאתי על מרן שכתב וז"ל ורש"י לא פי' כן וגם פשטא דשמעתא לא משמע הכי עכ"ל ולא ידעתי האיך וצ"ל דהוא קאי לטעמיה שפי' דלרבינו ה"פ יש מהן למצוה היינו כפול שש ויש מהן לעכב היינו חוט אחד יעו"ש ולפי"ז לא קאי רק על הא דחוטן כפול ששה וא"כ מאי תירץ על הא דחדשים אבל לפי מש"כ אתי שפיר הכל ודו"ק ועי' במל"מ ה"ג מה שהקשה על מרן דאם על חוט אחד ל"ל קרא לעכב יעו"ש היטיב אך לפי מש"כ מיושב היטיב כמבואר.

טו

שתהיינה

וכו'. עיין יומא ע"ב ב' מעשה רוקם מעשה חושב אמר ר' אלעזר שרוקמין במקום שחושבין תנא משמיה דר' נחמיה רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך שתי פרצופות עכ"ל ורבינו השמיט הך דמעשה מחט ודמעשה אורג רק אדרבה מבואר מדבריו דשניהם מעשה אורג וצ"ל משום דבתוספתא דשקלים פ"ג איתא וז"ל בזו כתוב מעשה חושב ובזו כתוב מעשה רוקם ר' נחמיה אומר מעשה חושב שני פרצופות מעשה רוקם פרצוף אחד עכ"ל וכ"ה ג"כ בברייתא דמלאכת המשכן פ' [ד] (והובא ג"כ בילקוט פרשת תרומה) וע"ע בירושלמי שקלים פ"ח ה"ב ג"כ לא נזכר שם החילוק דמעשה מחט ודמעשה אורג לכן מכל הנך טעמי השמיטו רבינו ואולי דבגמרא ג"כ לא היה גורס זה. אבל רש"י בחומש כתב זה החילוק ג"כ יעו"ש היטיב. ועי' במל"מ שתמה על רבינו ולפי מש"כ מיושב בעזר ה'.

ובביאור מעשה חושב ומעשה אורג נחלקו ג"כ רש"י ורבינו דלרש"י היה במעשה רוקם צורה אחת משני הצדדים ובמעשה חושב היה בכל צד צורה אחרת ולרבינו במעשה רוקם לא היתה נראית הצורה רק מצד אחד ובמעשה חושב היתה נראית הצורה משני הצדדים אבל לעולם לא היה רק צורה אחת. והנה לפנינו איתא שם בירושלמי דשקלים וז"ל כתוב אחד אומר מעשה רוקם וכתוב אחד אומר מעשה חושב מעשה רוקם פרצוף אחד מעשה חושב שתי פרצופות ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן ומכאן מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן ואוחרנא אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן עכ"ל. והנה גירסא זו אין לה שחר דמתחלה אמר בהחלט שמעשה רוקם פרצוף אחד ומעשה חושב שתי פרצופות ושוב קאמר דמעשה רוקם ארי מכאן ומכאן וחושב ארי מכאן וחלק מכאן. והנה המל"מ הגיה שכצ"ל חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן ומכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן וחורנא אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן ומעשה חושב ארי מכאן ומכאן עכ"ל וטעמו מפני שהראשון אמר דמעשה רוקם הוא ארי מכאן ומכאן וא"כ על כרכך לדידיה מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן אמנם למ"ד השני דמעשה רוקם הוא ארי מכאן וחלק מכאן א"כ לדידיה מעשה חושב ארי מכאן ומכאן. והגר"א הגיה כך חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן ומעשה חושב ארי מכאן ומכאן (ולא החליף רק מעשה רוקם למעשה חושב ומעשה חושב למעשה רוקם) וחורנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן ומעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן (וזה נראה יותר והבן דלמעט בהג"ה עדיף ודו"ק) והכל הולך למקום אחד ורבינו ס"ל כדעת הת"ק לפי גירסת הגר"א. ולפי גירסא דידן י"ל דהירושלמי ס"ל דארי מכאן וחלק מכאן מיקרי זה שתי פרצופות כיון שאין הצדדים שוים אבל ארי מכאן ומכאן מיקרי זה פרצוף אחד כיון ששני הצדדים שוים וזה דעת הת"ק ודעת החורנא דארי מכאן וחלק מכאן מיקרי נמי מעשה רוקם רק ארי מכאן ונשר מכאן מיקרי שתי פרצופות אבל דעת רבינו ורש"י ז"ל מורים על כרחך כגירסת המל"מ והגר"א.

ותמה המל"מ למה לא ביאר רבינו לעיל בפ"ז הלכה ט"ז דבפרוכת היו בה צורת כרובים יעו"ש ואולי אפ"ל כי רבינו הוקשה לו הא דאיתא ביומא נ"ד א' אמר ר' קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להן את הפרוכת ומראין להן את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרין להן ראו חבתכם לפני המקום וכו' במאי עסקינן אי נימא במקדש ראשון מי הואי פרוכת אלא במקדש שני מי הוו כרובין וכו' רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו קיימי וכו' ואם איתא למה להו לגלול הפרוכת הוו להו להראות הכרובים שעל הפרוכת מבחוץ אלא ודאי דלא היה צורת אדם ודוחק לומר דאותם שעל הפרוכת לא היו מעורין זה בזה ויש לעיין בזה (ועי' במעשה ה' במעשה בראשית דהכרובים היו דמות ראש עם כנפים יעו"ש א"כ לא שייך בזה מעורים יעו"ש היטיב רק בשל שלמה היו גופות שלמים).

טז

משובצת

היתה וכו'. כ"ה דעת הרמב"ן בפרשת פקודי ועיין במל"מ. והנה הביא ראיה לזה מהך דיומא י"ב א' במה מחנכין אותו יעו"ש ואם איתא הו"ל לחנכו בכתונת יעו"ש היטיב אבל לכאורה יש להשיב ע"ז דמאן נימא דכתונת כה"ג ביוה"כ היתה משובצת ודילמא לא היתה משובצת אמנם מהך דשם ב' אין בין כה"ג לכהן הדיוט אלא אבנט יעו"ש ולישנא דקאמר לעולם בשאר ימות השנה ובהנך דשוין יעו"ש היטיב יש ראיה דהכתונת של כהן הדיוט שוה לכתונת של כה"ג יעו"ש היטיב. ולפי"ז שפיר מוכרח דהכתונת של כה"ג ביוה"כ היתה נמי משובצת דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך במה נתחנך הו"ל דמתחנך בכתונת ולפי"ז שפיר קמה וגם נצבה ראיה הראשונה דהמל"מ והבן.

נארג

בפ"ע וכו'. יומא ע"ב ב'.

יז

עד

למעלה וכו'. עיין יומא כ"ג ב' פסחים ס"ה ב' זבחים ל"ה א' תו"כ צו פ"ב מדו כמדתו.

עד

פס וכו'. יומא ע"ב ב' ומש"כ ורחבו כרוחב היד הוא נמי מהא דמדו כמדתו שלא יחסר ושלא יותיר ועיין זבחים י"ט א' בית השחי מהו שיחוץ יעו"ש היטיב ודו"ק.

יח

ושנצים

יש וכו'. עיין כ"ז בנדה י"ג ב'.

יט

ששה

עשר וכו'. כ"ה ברמב"ן פרשת תצוה והובא לעיל במרן בהלכה ב' יעו"ש.

כמו

שלש אצבעות. הנה הא דשלש אצבעות לא ידעתי מקומו אמנם הא דארכו ל"ב אמה מפורש בירושלמי בפ"ז דיומא ה"ב והובא ג"כ במל"מ ועיין תוס' ערכין ט"ו ב' ד"ה אבנט וכו'.

אין עושין וכו'. יומא ע"ב ב' זבחים פ"ח א'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.