נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/סח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןמ|א}} '''המעות בפניהם.''' עסמ"ע ס"ק ה' עד דמש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאות לכאורה קשה דא"כ אפי' הדיוטות ליתכשרו כשיש עידי ישראל שמקיימין חתימתן דהא הערכאות אינן יודעין כלל מגוף הענין רק שמקיימין חתימת הדיוטות וא"כ עדיף טפי כשישראל מקיימין חתימת ההדיוטות מקיום הערכי אמנם הדברים מבוארים בטור שהערכי אם לא הי' יודעים שהעדים הם נאמנים לא היו מקיימין וא"כ עיקר הסמיכה על הערכי שישראל אינן מעידין רק שאינן יודעים בקבלת שוחד אבל אין הישראל מכיר טיב העכו"ם משא"כ הערכאים יודעי בטיב העכו"ם חביריהם ואי לאו דאתחזקו ליה העדים בנאמנות לא הי' מקיים חתימתו: | |||
{{עוגןמ|ב}} '''מבנ"ח.''' עש"ך ס"ק ג' שתמה אהא שכ' הב"י נקטינן כהרמב"ם (והיינו שא"נ לטעון פרעתי) משום דהרשב"א והרא"ש ס"ל כוותי' וע"ז תמה הש"ך דהא הן מיירי בענין אחר וכו' פי' דהא הם מיירי מערכאות שגוף הדבר נעשה אצלם וס"ל בהא דגוב' אפי' ממשעבדי ובזה ודאי דאף פרעתי א"י לטעון משא"כ לדעת הרמב"ם דגובה רק מבנ"ח אפשר דאף פרעתי יכול לטעון וכסברת הראב"ד. ובתומים תמה על הראב"ד מהא דסעיף ב' בשטר הנעש' בהדיוט ובע"מ דגוב' רק מבנ"ח וא"י לטעון פרעתי. ולק"מ דשם שטר הוא דהא נמסר בעידי מסיר' רק שהוא מזויף מתוכו נפסל משום גזירה לא גרע משטר חוב מוקדם דאינו יכול לטעון פרעתי לדעת המחבר בסי' מ"ג ואפי' למאן דפוסל התם היינו דאיכא ריעותא בשטר זה שיבוא לגבות בו מהלקוחות משא"כ הכא דהגזיר' הוא רק משום שטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק ך' ע"ש ועוד דכיון דשם שם שטר עליו אינו נאמן לטעון פרעתי כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ד משא"כ בשטר הנעש' בערכאות דלאו שם שטר עליו כלל דלא בני שטרי נינהו כלל כמ"ש התומים בעצמי ס"ק ח' רק דהחכמים הימנוהו בגוף הדבר יכול לטעון פרעתי. ובסמוך אכתוב עוד יישוב אחר. ומה שהקש' התומים דבשמות שאינן מובהקים הוי מזוייף מתוכו כיון שהי' אפשר לגבות בו ממשעבדי. לק"מ דהא מ"מ לא גרע משטר מוקדם בסי' מ"ג דאף שם איכא חשש טריפת משעבדי שלא כדין מ"מ גבי מבנ"ח: | |||
{{עוגןמ|ב}} | |||
{{עוגןמ|ג}} | {{עוגןמ|ג}} '''ממשעבדי.''' לכאורה קשה דהא אפי' בשטר שחתומים בו עידי ישראל מבואר לעיל בסי' ל"ט סעיף י"ח דחוששין לענין טריפת לקוחות שמא לא אמר להם כתבו וחתמו אף דלא חשדינן להו דמשקרו בעיקר הענין ע"ש א"כ מכ"ש דיש לחוש כן לעכו"ם ניהו דלא חשידי דמשקרי ובוודאי ראו ההלוא' מ"מ אימר עשו ממלוה ע"פ מלוה בשטר בלא ציווי הלו' ודוחק לומר דמיירי שכתוב בו ואמר לנא כתבו וחתמו ותנו. ועוד דאכתי ניחוש דלמא חזר בו ומוחה מלתנו. ועוד דהא צריכין להימלך בו בין כתיב' לנתינה כמבואר בסי' ל"ט. ולכן נרא' דהוא משום הטעם המבואר בירושלמי דקול יוצא לערכאין וס"ל דדמי למוכר שדהו בעדים דגוב' ממשעבדי בלא שטר. וכמו מעשה ביד דגובה ממשעבדי ומשום קלא ומטעם זה א"י לומר פרעתי וא"י לומר לא ידעתי בהשטר שכתבו בלי ציווי כיון שהקול יוצא לכתיבת הערכאין מסתמא ידע הלוה מהשטר ולא הי' לו לפרוע עד שיקח השטר ובזה א"ש דברי הראב"ד דס"ל דיכול לטעון פרעתי לדעת הרמב"ם דכיון דהרמב"ם ס"ל דאינו גוב' ממשעבדי והוא מטעם דאין קול יוצא לערכאות ממילא דיש לחוש שנכתב בלי ציווי ולא ידע מהשטר ופרעו ולא לקח השטר מידו ונסתלק קושיית התומים שהבאתי בס"ק בסמוך: | ||
{{עוגןמ|ד}} | {{עוגןמ|ד}} '''ופשרות.''' עסמ"ע ס"ק י"ג עד ופשרה קרוי דין והם פסולים לדון דין וכו' לכאור' קשה דא"כ כל הפסולים לדון דין כגון גזלנים יהיו פסולין לפשר אמנם בפריש' מבואר הדבר יותר דדוקא בעכו"ם דלא מהני בדין אפי' קבלו עלייהו מש"ה לא מהני קנין בפשר' מה שאין בן בשאר פסולין: | ||
{{עוגןמ|ה}} | {{עוגןמ|ה}} '''שטרי מחילות.''' עסמ"ע ס"ק י"ד עד מיירי שבשטר זה כותב לו שמוחל לו. ובש"ך ס"ק ח' בהג"ה הקשה דבזה גם הי"א מודה ע"ש. ונרא' דכוונתו דמיירי באמר כתבו ותנו שובר מחילה דאז בודאי פסולים דאין שליחות לעכו"ם ואפי' לדעת הרי"ף שהביא הש"ך בסי' ל"ט ס"ק י"ג דלא בעינן מטי לידי' מ"מ הא כתב הטעם דעדיו בחותמיו זכין לו ועכו"ם לאו בני זכי' נינהו. אמנם דברי הסמ"ע שכתב ולפ"ז צ"ל דאיירי כשהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת עכ"ל. הוא תמוה דבודאי כשהוא חתימת ישראל קיום הערכי הוא רק לראי' בעלמא ובודאי דנאמן לכ"ע. וגם בפרישה לא כתב דמיירי בהכי גם אין לו הכרח ממה שהקדים ולא א"ש מ"ש ולפ"ז צ"ל גם מ"ש ואע"פ שאין חתימתו ניכרת אין לו פי' דמאי אע"פ דמשמע דכ"ש כשחתימתו ניכרת דהוי כחרס והי' צ"ל דמיירי שאין חתימתו ניכרת לכך נראה דט"ס הוא בסמ"ע וכצ"ל ולפ"ז צ"ל דהרב בהג"ה מיירי שהישראל כותב וכו' והכוונה דבכה"ג דגוף המחילה נעשה בשטר לא א"ש מש"כ הרב בהגה ולזה כתב דהרב בהגה מיירי כשהישראל כותב וכו' בזה באמת כולי עלמא מודים דמהני והי"א לא פליגי רק בשטרי הודאות. ומה שסיים הרב וכן שטר מחילות אין מוסב כלל על דעת הי"א רק מוסב על וכן מתנה שהביא הרב דג"כ כ"ע מודו בזה דהא אינו אלא לראיה כנ"ל: | ||
{{עוגןמ|ו}} | {{עוגןמ|ו}} '''וכן להיפך אם פסול.''' עיין תומים דדוקא לענין חזרת השטר בשיטה אחרונה או לענין שטר שיכול לזייף פליגי היש חולקים ומכשירין בערכאות כמבואר דיעה זו בהעיטור ובהה"מ דתקנות חכמים הוא להכשירו. אבל כשלא הי' קנין כראוי כגון שטרות שלא הקנוהו בכומ"ס או מעות נקנין חליפין בגוונא שכתב הטור שהביאו הרמב"ן כ"ע מודי דפסול: | ||
{{עוגןמ|ז}} | {{עוגןמ|ז}} '''שטר שעדיו כותיים.''' התמיה מבוארת דהא לעיל בסעיף א' כתב בשטרי מתנות והודאות דאפי' נמסר בפני עדים ישראל דפסול דהוי מזויף מתוכו וכן תמה בתומים ונראה דס"ל דמזויף מתוכו דהכא כיון דלא פסול רק משום גזירה דשטר אחר שיבוא לסמוך עלייהו בלא ע"מ כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דגבי מבנ"ח לדעת המחבר בסי' מ"ג ואף דשטר שיכול לזייף אף לענין פרעתי לא הוי שטר ע"כ הוא מטעם החילוק שבין שטר מוקדם לבין שטר שיכול לזייף הוא דשטר שיכול לזייף כיון דיכול לבוא לידי ריעותא וחוב ללוה בשטר זה אף לענין בנ"ח מש"ה פסול אף נגד בנ"ח משא"כ בשטר מוקדם דאין פסול רק מטעם גזירה דמשעבדי כשר לענין פרעתי א"כ בשטר דהכא דאינו פסול רק מטעם גזירה דשטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דכשר נגד בנ"ח משא"כ בשטר מתנה כיון דהשטר פסול עכ"פ משום מזויף מתוכו א"א למיקני ביה ארעא דכל שיש שם פסול על השטר לא חזי לאקנויי בי' ועוד נראה דבשטר שצריך קיום אפי' מיתמי ושלא בפניו לא חיישינן דלמא אתי למיסמך עלייהו בשמות שאינן מובהקין שיסברו שהן ישראל דהא כיון דהעדים יכירו החתימות יכירו גם כן העדים עצמם ויודעין שהם נכרים וכן הקשה הפ"י בגיטין הבאים ממדנה"י וכן הקשה הרשב"א וז"ל דהאיך אפשר שיעמדו בפניהם ולא יכירו אם נכרים ע"ש משא"כ בגט שיכולה להנשא בלא קיום בארץ ישראל ואפי' במדנה"י אם ימסור הבעל הגט בעצמו לידה. וכן בשטר מתנה יש לחוש כשהנותן יהי' מודה בשטר מתנה שכתבו ויחזיקו אותו הב"ד ויבוא אח"כ ריעותא לענין הבעל חוב של הנותן שיבוא אחר שהחזיקו אותו הב"ד ויתנו פס"ד להמקבל שהשדה שלו ובאמת אינו שלו כיון שלא קנה בשטר א"נ שמחמת טעות הנותן יחזיק בג' שנים בקרקע שפיר יש לחוש דלמא אתי למיסמך עלייהו דשטרי הודאות דחשיב בסעיף א' שפסול בע"מ ע"כ מיירי בשטרי חיוב שמקנה באודיתא דהקנין אודיתא בשטר בטל בלא ע"מ ושפיר אתי לידי ריעותא כנ"ל תדע דהא בסעיף א' מיירי אפי' לענין להד"מ וא"כ קשה דל ע"ח הא בע"מ לבד שוב א"י לטעון משטה אלא ע"כ באודיתא של קנין חיוב מיירי: | ||
{{עוגןמ|ח}} | {{עוגןמ|ח}} '''שמות מובהקין.''' עיין תומים שהביא דברי הרא"ש שכתוב בשטר מתנה דפסול אפי' נמסר בע"מ מטעם דחיישינן שמא ימסור בפניהם שהי' סובר כמו שנאמנים חתומין נכרים כן נאמנים למסור בפניהם והא ליתא דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי. ותמה ע"ז דל"ל טעם זה הא אפי' קושטא קמסהדי מ"מ במתנה דצריך קנין בשטר כמו שחתומין לא מהני מסירה דידהו ותי' דס"ל דעכו"ם בני עדות נינהו רק דכמו שפסולין בגט משום דאינן בכתיבה אינן במסיר' ה"נ כיון דאין הנכרי קונה בשטר לאו בני שטרי נינהו ומשום הכי כשהנותן בעצמו מוסר השטר לפני ערכאות והן עדים כשרים קונה בזה עכ"ל ולא הבינותי דמ"ל ע"ח או ע"מ הא ע"מ ג"כ מטעם שטר קונה ועכו"ם לאו בני שטרא נינהו ולכן נראה דעיקר הטעם בשטר מתנה דלא מהני בנכרי אפי' לדעת הסוברי' דנכרים בני עדות הם הוא מטעם דהא אפי' בישראל פסול עדות מפי כתבם רק בשטר כשר מקרא ואקח ספר המקנה ובעינן דוקא שיהי' כתוב בנוסח שטר דומיא דספר המקנה כמ"ש התוס' בכתובות ובב"ב ג"ד כתבו התוס' דואקח את ספר המקנה רק בישראל כתוב ע"ש ולהרא"ש הטעם דפסול השטר בעכו"ם משום דואקח ספר המקנה בישראל כתיב ממילא עדותן שבשטר לאו ממשא אית בהו משא"כ כשהן ע"מ בפה עדות גמור הוא ומהני כמו בע"מ ישראל וס"ל דעכו"ם קונה בשטר רק משום דהוי מפי כתבם פסול בשטר משא"כ כשיש ע"מ ומש"ה הוצרך הרא"ש לומר דבע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי: | ||
גרסה אחרונה מ־09:21, 19 ביולי 2020
נתיבות המשפט - ביאורים 
חושן משפט סח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המעות בפניהם. עסמ"ע ס"ק ה' עד דמש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאות לכאורה קשה דא"כ אפי' הדיוטות ליתכשרו כשיש עידי ישראל שמקיימין חתימתן דהא הערכאות אינן יודעין כלל מגוף הענין רק שמקיימין חתימת הדיוטות וא"כ עדיף טפי כשישראל מקיימין חתימת ההדיוטות מקיום הערכי אמנם הדברים מבוארים בטור שהערכי אם לא הי' יודעים שהעדים הם נאמנים לא היו מקיימין וא"כ עיקר הסמיכה על הערכי שישראל אינן מעידין רק שאינן יודעים בקבלת שוחד אבל אין הישראל מכיר טיב העכו"ם משא"כ הערכאים יודעי בטיב העכו"ם חביריהם ואי לאו דאתחזקו ליה העדים בנאמנות לא הי' מקיים חתימתו:
(ב) מבנ"ח. עש"ך ס"ק ג' שתמה אהא שכ' הב"י נקטינן כהרמב"ם (והיינו שא"נ לטעון פרעתי) משום דהרשב"א והרא"ש ס"ל כוותי' וע"ז תמה הש"ך דהא הן מיירי בענין אחר וכו' פי' דהא הם מיירי מערכאות שגוף הדבר נעשה אצלם וס"ל בהא דגוב' אפי' ממשעבדי ובזה ודאי דאף פרעתי א"י לטעון משא"כ לדעת הרמב"ם דגובה רק מבנ"ח אפשר דאף פרעתי יכול לטעון וכסברת הראב"ד. ובתומים תמה על הראב"ד מהא דסעיף ב' בשטר הנעש' בהדיוט ובע"מ דגוב' רק מבנ"ח וא"י לטעון פרעתי. ולק"מ דשם שטר הוא דהא נמסר בעידי מסיר' רק שהוא מזויף מתוכו נפסל משום גזירה לא גרע משטר חוב מוקדם דאינו יכול לטעון פרעתי לדעת המחבר בסי' מ"ג ואפי' למאן דפוסל התם היינו דאיכא ריעותא בשטר זה שיבוא לגבות בו מהלקוחות משא"כ הכא דהגזיר' הוא רק משום שטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק ך' ע"ש ועוד דכיון דשם שם שטר עליו אינו נאמן לטעון פרעתי כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ד משא"כ בשטר הנעש' בערכאות דלאו שם שטר עליו כלל דלא בני שטרי נינהו כלל כמ"ש התומים בעצמי ס"ק ח' רק דהחכמים הימנוהו בגוף הדבר יכול לטעון פרעתי. ובסמוך אכתוב עוד יישוב אחר. ומה שהקש' התומים דבשמות שאינן מובהקים הוי מזוייף מתוכו כיון שהי' אפשר לגבות בו ממשעבדי. לק"מ דהא מ"מ לא גרע משטר מוקדם בסי' מ"ג דאף שם איכא חשש טריפת משעבדי שלא כדין מ"מ גבי מבנ"ח:
(ג) ממשעבדי. לכאורה קשה דהא אפי' בשטר שחתומים בו עידי ישראל מבואר לעיל בסי' ל"ט סעיף י"ח דחוששין לענין טריפת לקוחות שמא לא אמר להם כתבו וחתמו אף דלא חשדינן להו דמשקרו בעיקר הענין ע"ש א"כ מכ"ש דיש לחוש כן לעכו"ם ניהו דלא חשידי דמשקרי ובוודאי ראו ההלוא' מ"מ אימר עשו ממלוה ע"פ מלוה בשטר בלא ציווי הלו' ודוחק לומר דמיירי שכתוב בו ואמר לנא כתבו וחתמו ותנו. ועוד דאכתי ניחוש דלמא חזר בו ומוחה מלתנו. ועוד דהא צריכין להימלך בו בין כתיב' לנתינה כמבואר בסי' ל"ט. ולכן נרא' דהוא משום הטעם המבואר בירושלמי דקול יוצא לערכאין וס"ל דדמי למוכר שדהו בעדים דגוב' ממשעבדי בלא שטר. וכמו מעשה ביד דגובה ממשעבדי ומשום קלא ומטעם זה א"י לומר פרעתי וא"י לומר לא ידעתי בהשטר שכתבו בלי ציווי כיון שהקול יוצא לכתיבת הערכאין מסתמא ידע הלוה מהשטר ולא הי' לו לפרוע עד שיקח השטר ובזה א"ש דברי הראב"ד דס"ל דיכול לטעון פרעתי לדעת הרמב"ם דכיון דהרמב"ם ס"ל דאינו גוב' ממשעבדי והוא מטעם דאין קול יוצא לערכאות ממילא דיש לחוש שנכתב בלי ציווי ולא ידע מהשטר ופרעו ולא לקח השטר מידו ונסתלק קושיית התומים שהבאתי בס"ק בסמוך:
(ד) ופשרות. עסמ"ע ס"ק י"ג עד ופשרה קרוי דין והם פסולים לדון דין וכו' לכאור' קשה דא"כ כל הפסולים לדון דין כגון גזלנים יהיו פסולין לפשר אמנם בפריש' מבואר הדבר יותר דדוקא בעכו"ם דלא מהני בדין אפי' קבלו עלייהו מש"ה לא מהני קנין בפשר' מה שאין בן בשאר פסולין:
(ה) שטרי מחילות. עסמ"ע ס"ק י"ד עד מיירי שבשטר זה כותב לו שמוחל לו. ובש"ך ס"ק ח' בהג"ה הקשה דבזה גם הי"א מודה ע"ש. ונרא' דכוונתו דמיירי באמר כתבו ותנו שובר מחילה דאז בודאי פסולים דאין שליחות לעכו"ם ואפי' לדעת הרי"ף שהביא הש"ך בסי' ל"ט ס"ק י"ג דלא בעינן מטי לידי' מ"מ הא כתב הטעם דעדיו בחותמיו זכין לו ועכו"ם לאו בני זכי' נינהו. אמנם דברי הסמ"ע שכתב ולפ"ז צ"ל דאיירי כשהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת עכ"ל. הוא תמוה דבודאי כשהוא חתימת ישראל קיום הערכי הוא רק לראי' בעלמא ובודאי דנאמן לכ"ע. וגם בפרישה לא כתב דמיירי בהכי גם אין לו הכרח ממה שהקדים ולא א"ש מ"ש ולפ"ז צ"ל גם מ"ש ואע"פ שאין חתימתו ניכרת אין לו פי' דמאי אע"פ דמשמע דכ"ש כשחתימתו ניכרת דהוי כחרס והי' צ"ל דמיירי שאין חתימתו ניכרת לכך נראה דט"ס הוא בסמ"ע וכצ"ל ולפ"ז צ"ל דהרב בהג"ה מיירי שהישראל כותב וכו' והכוונה דבכה"ג דגוף המחילה נעשה בשטר לא א"ש מש"כ הרב בהגה ולזה כתב דהרב בהגה מיירי כשהישראל כותב וכו' בזה באמת כולי עלמא מודים דמהני והי"א לא פליגי רק בשטרי הודאות. ומה שסיים הרב וכן שטר מחילות אין מוסב כלל על דעת הי"א רק מוסב על וכן מתנה שהביא הרב דג"כ כ"ע מודו בזה דהא אינו אלא לראיה כנ"ל:
(ו) וכן להיפך אם פסול. עיין תומים דדוקא לענין חזרת השטר בשיטה אחרונה או לענין שטר שיכול לזייף פליגי היש חולקים ומכשירין בערכאות כמבואר דיעה זו בהעיטור ובהה"מ דתקנות חכמים הוא להכשירו. אבל כשלא הי' קנין כראוי כגון שטרות שלא הקנוהו בכומ"ס או מעות נקנין חליפין בגוונא שכתב הטור שהביאו הרמב"ן כ"ע מודי דפסול:
(ז) שטר שעדיו כותיים. התמיה מבוארת דהא לעיל בסעיף א' כתב בשטרי מתנות והודאות דאפי' נמסר בפני עדים ישראל דפסול דהוי מזויף מתוכו וכן תמה בתומים ונראה דס"ל דמזויף מתוכו דהכא כיון דלא פסול רק משום גזירה דשטר אחר שיבוא לסמוך עלייהו בלא ע"מ כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דגבי מבנ"ח לדעת המחבר בסי' מ"ג ואף דשטר שיכול לזייף אף לענין פרעתי לא הוי שטר ע"כ הוא מטעם החילוק שבין שטר מוקדם לבין שטר שיכול לזייף הוא דשטר שיכול לזייף כיון דיכול לבוא לידי ריעותא וחוב ללוה בשטר זה אף לענין בנ"ח מש"ה פסול אף נגד בנ"ח משא"כ בשטר מוקדם דאין פסול רק מטעם גזירה דמשעבדי כשר לענין פרעתי א"כ בשטר דהכא דאינו פסול רק מטעם גזירה דשטר אחר כמ"ש הסמ"ע ס"ק כ' לא גרע משטר מוקדם דכשר נגד בנ"ח משא"כ בשטר מתנה כיון דהשטר פסול עכ"פ משום מזויף מתוכו א"א למיקני ביה ארעא דכל שיש שם פסול על השטר לא חזי לאקנויי בי' ועוד נראה דבשטר שצריך קיום אפי' מיתמי ושלא בפניו לא חיישינן דלמא אתי למיסמך עלייהו בשמות שאינן מובהקין שיסברו שהן ישראל דהא כיון דהעדים יכירו החתימות יכירו גם כן העדים עצמם ויודעין שהם נכרים וכן הקשה הפ"י בגיטין הבאים ממדנה"י וכן הקשה הרשב"א וז"ל דהאיך אפשר שיעמדו בפניהם ולא יכירו אם נכרים ע"ש משא"כ בגט שיכולה להנשא בלא קיום בארץ ישראל ואפי' במדנה"י אם ימסור הבעל הגט בעצמו לידה. וכן בשטר מתנה יש לחוש כשהנותן יהי' מודה בשטר מתנה שכתבו ויחזיקו אותו הב"ד ויבוא אח"כ ריעותא לענין הבעל חוב של הנותן שיבוא אחר שהחזיקו אותו הב"ד ויתנו פס"ד להמקבל שהשדה שלו ובאמת אינו שלו כיון שלא קנה בשטר א"נ שמחמת טעות הנותן יחזיק בג' שנים בקרקע שפיר יש לחוש דלמא אתי למיסמך עלייהו דשטרי הודאות דחשיב בסעיף א' שפסול בע"מ ע"כ מיירי בשטרי חיוב שמקנה באודיתא דהקנין אודיתא בשטר בטל בלא ע"מ ושפיר אתי לידי ריעותא כנ"ל תדע דהא בסעיף א' מיירי אפי' לענין להד"מ וא"כ קשה דל ע"ח הא בע"מ לבד שוב א"י לטעון משטה אלא ע"כ באודיתא של קנין חיוב מיירי:
(ח) שמות מובהקין. עיין תומים שהביא דברי הרא"ש שכתוב בשטר מתנה דפסול אפי' נמסר בע"מ מטעם דחיישינן שמא ימסור בפניהם שהי' סובר כמו שנאמנים חתומין נכרים כן נאמנים למסור בפניהם והא ליתא דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי. ותמה ע"ז דל"ל טעם זה הא אפי' קושטא קמסהדי מ"מ במתנה דצריך קנין בשטר כמו שחתומין לא מהני מסירה דידהו ותי' דס"ל דעכו"ם בני עדות נינהו רק דכמו שפסולין בגט משום דאינן בכתיבה אינן במסיר' ה"נ כיון דאין הנכרי קונה בשטר לאו בני שטרי נינהו ומשום הכי כשהנותן בעצמו מוסר השטר לפני ערכאות והן עדים כשרים קונה בזה עכ"ל ולא הבינותי דמ"ל ע"ח או ע"מ הא ע"מ ג"כ מטעם שטר קונה ועכו"ם לאו בני שטרא נינהו ולכן נראה דעיקר הטעם בשטר מתנה דלא מהני בנכרי אפי' לדעת הסוברי' דנכרים בני עדות הם הוא מטעם דהא אפי' בישראל פסול עדות מפי כתבם רק בשטר כשר מקרא ואקח ספר המקנה ובעינן דוקא שיהי' כתוב בנוסח שטר דומיא דספר המקנה כמ"ש התוס' בכתובות ובב"ב ג"ד כתבו התוס' דואקח את ספר המקנה רק בישראל כתוב ע"ש ולהרא"ש הטעם דפסול השטר בעכו"ם משום דואקח ספר המקנה בישראל כתיב ממילא עדותן שבשטר לאו ממשא אית בהו משא"כ כשהן ע"מ בפה עדות גמור הוא ומהני כמו בע"מ ישראל וס"ל דעכו"ם קונה בשטר רק משום דהוי מפי כתבם פסול בשטר משא"כ כשיש ע"מ ומש"ה הוצרך הרא"ש לומר דבע"פ מרעי נפשייהו ומשקרי:
· הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |