תומים/חושן משפט/סח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תומיםTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png סח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) שטר שכתוב בכל לשון וכו'. דבר זה מבואר בגמ' ובכל דוכתי דכל שטרות כשרים בכל לשונות וכל כתיבה בלי הבדל אם כתב בלשון עברי או שאר לשונות. איברא בתו' גיטין דף יו"ד ע"ב ד"ה חספא בקושית' הא דפריך הגמ' דהא חספא בעלמא הוא והקשו דילמא בע"מ היא כתבו ואין לומר דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא משום דמשנה כיילא שטר מתנה בהדי שארי שטרות דכשרים אפילו כתיבתן וחתימתן נכרין דהשתא לא מהני ע"מ מידי דהא ברייתא דבסמוך וכו' כולל וכו' אפילו גיטי נשים ואפ"ה לא מכשירין בגיטין אלא בכתיבה ישראל ובע"מ וכו' עכ"ל אם כן נראה לכאורה מתוך דבריהם דסבירא להו בשטר קנין שקונה מתוך השטר כגון שדי נתונה לך וכו' פוסל כתיבת וחתימת נכרים אפילו בשמות מובהקין דלא שייך בי' מודה ר"א במזויף מתוכו אך באמת אין לדין זה שורש ועיקר ואדרבא מבואר לקמן בגמ' דף י"ט ע"ב דאפילו גט בכל כתב ולשון כשר כדתנן גט שכתבו וכו'. וכבר תמה מהר"ם מלובלין בזה. ולכן הפי' הנכון הוא דשם בגמ' על האי שטרא פרסאי דמס' באפי סהדי ישראל דמכשירין בע"מ פריך הגמרא יהא בעינן כתב שא"י לזייף והא בעינן צריך שיחזור מעניינו של שטר וכתב הרא"ש וכן המהרש"א דה"ל להקשות קושי' זו ג"כ על המשנה דכל שטרות העולים בערכאות והא לא מהדר והא ה"ל שיכול לזייף דהא דרך הנכרים מבלי להדר ומבלי לדקדק לכתוב דוקא על דבר שבלתי לזייף כמ"ש רש"י להדיא וע"ש מה שתי' בדוחק אבל נראה דלתו' לא קשי' דהתו' כתבו גיטין דף ט' ע"ב ד"ה אעפ"י דלכ"ע מהתורה ערכאות פסול דהא לאו בני עדות נינהו אלא תקנתא דרבנן נינהו היכי דקים לן דקושטא קאמרי מכל מקום פריך הגמ' מן מתנה שפיר. ולפ"ז דלכ"ע בערכאות רק תקנת' דרבנן אם כן א"א להקשות על המשנה והא ה"ל שטר שיכול לזייף וצריך להדר בשטה אחרונה והיינו אף דבאמת לא זייפו דהא יש כאן ע"מ מ"מ הואיל ולא נעשה בתורת שטר מפסלי כמ"ש המפורשים דהא בלא"ה פסול מדין תורה רק תקנתא דרבנן להכשיר ערכאות וא"כ מה יוסף ומה יתן עוד פסול או לא הלא כל ההכשר מדרבנן ולכך לא פריך רק אמילת' דר"פ דלא איירי מערכאות וא"כ ליכא תקנתא דרבנן לדינא קאמרי ושפיר פריך. וזהו כוונת הבעל עיטור במאמר שמיני בסופו דהך קושי' לר"פ פריך ולא על משנה דערכאות והרשב"א השיג עליו ולפמ"ש ניחא דסבירא ליה כדעת התוס' ואם כן לזה נתכוונו התוס' דא"ל דלכך חשבינן חספא בעלמא משום דאיירי כתיבתן וחתימת נכרי' ואם כן ודאי דלא מהדרי בשט"א וכתבו על שטר שיוכל לזייף כדרכן תמיד וכמ"ש רש"י ובשלמא שטרי ראי' יש בהו תקנת חכמים להכשיר אף דאינו כשר אבל שטרי מתנה דקונין בגוף שטר השדה בס"ד בעינן שטר גמור דכשר למקני' בי' והך שטר חספא בעלמא היותי כתוב על דבר שיוכל לזייף והחתומין לא חזרו בשט"א ולא מהני ע"מ כדלקמן ושפיר פריך הגמרא ולכך כתבו התו' דהאי דומי' לאו דוקא דהא גם גט לא דמי' וא"ש וזה ברור. ורבים שגו בהבנת תוס' הנ"ל:

(ב) שאינם ידועין בקבלת שוחד כו'. נראה דהרי"ף ורמב"ם אזלו לשיטתן דלא סבירא להו הך תי' דינא דמלכותא דינא רק סמכינן אחזקה דלא משקרי ואם הם מקבלי שוח' אזלי החזקה אבל לפי דעת רוב פוסקים וכמ"ש הרמ"א בהג"ה במקום דיסד המלך דיועיל הוי דינא דמלכות' דרשות ביד המלך להפקיר מזה וליתן לזה אם כן אם המלך צוה שכל מה שיכתוב הערכאי הלזה שיקוים בכל תוקף מה בכך דמשקר כל זה צוה המלך שלא ימרו עדותו ויהיה אמת או שקר הפקר מלך הוא שכך צוה ופשיטא דמועיל ומה בכך דמקבל שוחדא כיון שנתמנה מהמלך וגזרת מלך שיהיה עדותו מועיל וזה ברור. ולכן נוהגין במדינית אלו לסמוך אשטרי ערכאות אצל מקום קיבוץ ערכאות או נאטריוס שלהם ולרוב פעמים הוחזקו בקבלת שוחד משום דדינא דמלכותא היא שיהיו נאמנים ותו אין לחוש ודו"ק:

(ג) אז גובים. מב"ח והרמב"ם כתב בשם רבותיו דוקא בשטרי מכר אבל בשטרי הלואה אע"פ שראו נתינת המעות פסולים והרמב"ם חולק עליהם והראב"ד בהשגות כתב יפה הורו דכיון דאינו גובה ממשעבדי דלית ליה קלא יוכל לטעון שפרע והמחבר הכריע כרמב"ם דגובה מב"ח וא"י לטעון פרעתי הואיל והעיטור והרשב"א ורמב"ן סוברין כוותי' וע"ז יפה טעון הש"ך כי מהם אין הכרע כלל כי הם סבירא להו גובים אפי' משעבדי ופשיטא דא"י לטען פרעתי אבל להסוברים דאין גובה רק מבני חורין י"ל כמ"ש הראב"ד דשטרא כהאי אינו חש להניח כמו בכת"י אבל אני לא הבנתי לדבריהם הא בגיטין דף י"א אמר רבא האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי וכו' גובה מבני חורין דלית להו קלא לטעון ולומר פרעתי וצ"ל באמת לא מהני רק לענין להד"ם ואם הוא תוך זמנו דא"י לטעון פרעתי (דהיינו לדידן אבל בגמרא במילתא דרבא א"א לפרשו דרבא סבירא ליה אדם פורע תוך זמנו) חדא דל כל שטר הא הוי ע"מ ואיך אפשר לטעון להד"ם ועוד מה פריך הגמ' והא צריך להחזיר בש"א והיינו כמ"ש התוס' ומפורשים בב"ד דאף דכאן ליכא חשש זיוף באמת דהא ע"מ לפנינו מכל מקום תקנת חכמים לפוסלו וכמ"ש הר"ן דהם העדים גוים מרחיקין יותר מב' שיטות וקשה מה בכך הא אפילו שמרחיקין כמה שיטות הא לא מצי לטעון להד"ם כמש"ל בש"ע סי' מ"ה ס"ד ע"ש ומה קושי' ועכצ"ל דהא דהכשיר רבא אפי' דא"י לטעון פרעתי לא הבנתי איך מתוקמ' לדעת הראב"ד ודוחק לומר דשם הואיל ורואה הלואה דטרח למסור שטר באפי ע"מ ש"מ דלא יהיה נאמן לומר פרעתי דלענין להד"ם הא ע"מ לחוד יועילו דהמלוה בעדים לא מצי לטעון להד"ם א"ו דכוונתו שלא יאמר פרעתי ואם כן אף הלוה כי פורע אין מניח שטרו ביד מלוה משא"כ בשטר בערכאות לחוד דחושב הלוה דנעשה לענין שלא יטעון להד"ם ולכך פורע שטר ואינו חושש ללקחו וזהו דוחק גדול וצ"ע ליישבו בדוחק ואם כן נראין דברי הרמב"ם דאף פרעתי א"י לטעון ומן ירושלמי יש ראי' לדברי רבותיו של רמב"ם דשם בבית שאון שעדיו גוים ופסל ר"י ורב"ל הכשיר שלא לנעול דלת בפני לוים וע"כ מיירי בערכאות דבהדיא מבואר במשנה דפסול וגם מה נעילת דלת יש בזו ומ"מ ר"י פוסל והלכה כר"י ש"מ דסבירא ליה דמשנה לא איירי כלל בשטרי הלואה:

(ד) מבני חורין. משמע דקאי גם על שטר מכר ולא דמי למוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי דבעדים ישראל אית להו קלא משא"כ בערכאות לית להו קלא כלל ולכך לא גבי ממשעבדי. אך קשה הא ה"ל מזויף מתוכו דאולי יחשבו דהן עדי ישראל ויבאו לטרוף בו משעבדי דהא סתמא קתני אפילו בשמות שאינו מובהקים ול"ל כיון דיש עליו ערכאי ליכא למטעי בישראל דישראלים אין חוחמין בערכאות וכיון דרואין ערכאי חתום עליו ידעינן דנכרים הם דהא בגמרא בשמעת' דערכאות מבואר אף בערכאות בעינן שמות מובהקים דאל"כ ה"ל מזויף מתוכו ע"ש וצריך לומר כיון דשטר כשר הוא לגבות בו מב"ח רק לענין משעבדי אין לגבות לא הוי מזויף מתוכו דעכ"פ כשר הוא לגוף השעבוד:

(ה) וכן שטרי הודאות וכו'. המפורשים בכלל תמהו שטר הודאה ומחילה ופשר דאינו אלא לראי' למה לא יוכשר בערכאות דהא א"צ לשטר אלא לראי' ונר' דרמב"ם סבירא ליה כתו' הנ"ל דאף במכר ודאי דמהתורה פסולים דלאו בני עדות נינהו ומה בכך דלא משקרי ואם כן יוכשר משה ואהרן ועיין בהגהת הרא"ש וע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' דהוא תקנתא דרבנן להכשירו ואם כן קשי' ליה לרמב"ם מה פריך מן מתנה כיון דהוא תקנתא דרבנן ותי' התו' דידע דהוא תקנת' ומ"מ פריך מן מתנ' סבירא ליה לרמב"ם לדוחק דמנ"ל לחלק בין תקנה לתקנה ולכך סבירא ליה לרמב"ם הא דפריך הגמרא במשנה חספא בעלמא אין הפי' משום דשטר בעצמותו פסול די"ל דהכשירו מפני תיקון עולם רק הקושי' במתנה דלא תלי' בנתינת מעות אם כן ספיקות הרבה יש בו וטעות רבות מילתא דלדידן הוי קפידא ולדידהו לא קנין אתן ותנאי באונס או ת"כ ותנאי ומעשה בדבר אחד ואסמכת' ומתנה טמירת' וכהנה עצמו מלספר ולכך פריך איך נסמוך עלייהו הא יאמרו ויעידו בדדמי ואין ממש בעדותן וזהו הכוונה חספא בעלמא וא"ש ומעתה זה הספק והוא הדין והסברא בשטרי פשר ומחילה וכל הספיקות שיש במתנה כנ"ל יש ג"כ בהנך על תנאי בדרך פטומי מילי או השטאה והשבעה וכהנה רבו מלספר ולכך השוה אותן הרמב"ם לשטר מתנה וא"ש ולק"מ:

(ו) וכן להיפוך אם פסול לפי דיננו וכו'. כתב הסמ"ע בשם הטור שאין דין של מלכות אלא להכשיר שערותיהן אבל לא בדרכי הקנאות וכו' עכ"ל הסמ"ע כיון אל הרמב"ן שכתב הטור ובאמת זה אין כלל למחלוקת הזה דרמב"ן מיירי כגון דלא הקנה מא"ק או שטרות ולא כתב קני לך איהו וכל שעבוד' דאית בי' וכדומה ובזה ליכא מחלוקת כלל דאל"כ איך סתם הטור והעתיק דברי הרמב"ן ולא כתב דהרא"ש בתשובה כלל י"ח חולק אלא דשם מיירי מלשון בזו אזלינן אחר לשון שרגילין בשטרותהם ולא יהיה אלא לשון הדיוט קי"ל דאזלינן בתרי' כמה שנהגו לכתוב ומכ"ש במה שהוא בדינא דמלכותא אבל לא לומר שיועיל קנין במה שאינו מועיל בדין תורה ומה ענין לזה דינא דמלכותא הא אפי' בשטרי מתנה כתב הרא"ש כי אמרינן דיני דמלכות' דינא היינו כשהמלך גזר שלא יוכשר שום שטר רק בערכאות אבל כשדין מלכות רק שכשר השטר בערכאות ואינו פוסל שארי שטרות הנעשין בישראל לא אמרינן דינא דמלכ' דינא ואם כן בכה"ג וכי מקפיד המלך שלא לכתוב קני לך הוא או מטלטלין אגב קרקע וכדומה אם כן לא שייך דינא דמלכותא כלל לכן ברור דלא דיבר הרא"ש רק בלשון דהוי מטעם דורשין לשון הדיוט. וגלל כן לא הבנתי מה שעשה הרמ"א בין מהרי"ק ובין הרא"ש מחלוקת וכתב וי"ח בזה כי באמת בטלה מחלוק' מהרי"ק איירי בשרש ההוא שרש קפ"ח בענין דינא יד בעל שטר תחתונה וכדומה והרא"ש מיירי מלשון של שטר ולא פליגי כלל והדבר מוכרח דהרא"ש הקשה בפסקיו בהא דפרכינן והא בעינן שטר שא"י לזייף והא בעי מהדר בש"א דה"ל להקשות כן אמשנה וע"ש שדחק וקשה מה קושי' הא במשנה י"ל כאידך תי' דדינא מלכותא דינא ולא הוי מקשה רק לחד תי' ואלימא ליה להקשות גבי מילתא דר"פ דאיירי בשטרות הדיוטות דליכא גבי' כלל דינא דמלכות' אלא ברור דמה שנוגע בדינין ס"ל להרא"ש דלא שייך דינא דמלכותא ואם כן ע"כ מוכח דלא אמרו בתשובה אלא לענין לשון שטר בעלמא. אמנם לענ"ד איכא מחלוק' אחרת דמהרי"ק גופי' בשרש הנ"ל הביא בשם ר"ש ראי' מדפריך והא בעינן שאין יכול לזייף ולהחזיר בש"א ש"מ דלזו לא מהני דינא דמלכותא וזהו הכל כסברת הרשב"א ורמב"ן והרא"ש דהך קושי' והא בעינן שאין יכול לזייף מוסב ג"כ על המשנה כל שטרות העולין בערכאות וכו' נמי אבל לפי דעת הרמב"ם וכמ"ש המ"מ להדיא דסבירא ליה לרמב"ם בשטרי ערכאות כשר אף בשטר שיכול לזייף ולא החזיר בש"א וכן דעת רמ"א בטור וכ"כ העיטור ועמש"ל בס"ק א' דכן מוכח מדברי התוס' להדיא אם כן ש"מ דסבירא ליה הואיל והכשירו מתקנת חכמים אף דאין כשר בדיננו הכשירו אם כן ליתא לדיננו הנ"ל: אך זה הכל בענין כתיבת השטר אבל מה שנוגע לשארי קנינים כמ"ש הרמב"ן מא"ק דזה אין ענין לשטר פשיטא דלא שייך דינא דמלכות' דאל"כ בטלת דין תורה ח"ו וכל נימוסי המלך הוא בטוב בעיניו ומשפטים בל ידעום ח"ו ובמה יודע כי נפלינו אנו מכל עמים אשר ע"פ האדמה אם לא במשפט לאלקי' הוא אשרי העם שלו ככה:

(ז) שטר שעדיו כותי' וכו'. זהו דעת הרמב"ם ולא הזכיר כלל שיהיה לאלו שמות מובהקין בגיות דאל"כ ה"ל מזויף בתוכו ויש להבין למה הא אמרינן להדיא דבשמות שאינו מובהקים כ"ע סבירא להו דהוי מזויף מתוכו וביחוד יש לתמוה דלעיל בסעיף א' הגיה רמ"א בתוך דברי רמב"ם דשטר מתנה פסול אפילו נמסר בעדים ישראל ולא חילק רמ"א בין שמות מובהקים לאינו מובהקים כלל. והיינו דסבירא ליה הלכה כת"ק דגזרינן מובהק אטו אינו מובהק וכמ"ש בפ"ז מהל' גרושין במ"מ שכן דעת הרמב"ם וכ"כ המחבר בא"ע סי' ק"ל ע"ש ובזו סתם דאפילו אינו מובהקים כשר וצריך טעמא ונר' דגם רש"י מפרש בהא דאמר ר"פ האי שטרא פרסאי דמסרו באפי סהדי ישראל דחתומים עליו הדיוטות נכרי' ולא מחלק בין שמות מובהקי' לאינו מובהקים. אלא די"ל הך מזויף מתוכו הוא רק חששא בעלמא אולי יסמוך עליהם כמ"ש רש"י ולכך בשלמא בשטר מתנה יש כאן רק חשש אחד דאולי יסמוך עליהם והאי שטרא חספא בעלמא. אבל כאן דאילו אינם משקרין הא שפיר דמי למסמך עליו רק כל חשש אולי משקרין ואם כן יש כאן ס"ס אולי יסמוך עליו ואם תימצי לומר יסמוך עליו אולי ישקרו וכולי האי לא חיישינן וביותר נראה דלא שייך כאן מזויף מתוכו דמזויף מתוכו שייך היכי דשטרא חספא בעלמא דבמה באת לזכות בשטר השטר חספא בעלמא וכ"כ רש"י בפז"ב בהאי מתנת' דחתימי עליו תרי גיסי ע"ש אבל כאן הרי בערכאות קי"ל כשר והיינו משום דלא משקרי ובהדיוט' פסול משום דחיישינן דמשקרי הא אלו ידעינן דלא משקרי הם כשרים כמו ערכאות ואם כן ביש כאן עדי מסירה ישראל הא קמסהדי דלא משקרי ואם כן חזר הדבר דין הדיוטות לדין ערכאות וכי לא יהיו שני עדים ישראלים כמו ערכאי המקיים חתימת ידי הדיוטות דכשר ומ"ש דערכאי מקיים או שני עדי ישראלים וכמו דלא אמרינן גבי שטר דעולה בערכאות דתחילה חתמו הדיוט' והוא מזויף מתוכו רק אחר כך חתם ערכאי ומודה על כשרתו דלא משקרי וכמו כן דע"מ מורים על כשרתו דהם מודין ומעידים דלא כזבו ושקרו. ואם כן חזר הדיוט' להיות להם דין ערכאות ולא שייך מזייף מתוכו דאין כאן חספא בעלמא כמ"ש רש"י בסנהדרין הנ"ל דשם במתנה אף דלא משקרי הוא חספא לענין מתנה אבל כאן דלא משקרי כשר והרי ע"מ מעידין דלא משקרי ומהכ"ת לפסול בשביל גזרה אם השטר בעצמותו אינו פסול ואם תאמר כן אף שטר בערכ' יפסול כשחתמו הדיוט' קודם שבאו לידי ערכאי דה"ל מזויף מתוכו ומכל מקום אמרינן כשמעיד ערכי חזר לכשרתו ואף בע"מ כן דלעולם ב' עדים טובים מקיום ערכי וזהו שדייק רש"י בסנהדרין ז"ב הנ"ל מזויף מתוכו דבמה קני' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא וזהו שייך בשטר מתנה אבל בשטר ראי' אין השטר אם אינו משקרין חספא ולא אמרינן מזויף מתוכו. ובזה מיושב קושי' מהרש"א בתוס' דפי' בד"ה לא נחלקו וכו' דחכמים דפסלי' בשטר שחתומים עליו נכרי' הדיוט' וע"מ ישראל משום דגזרינן אולי יבהו להכשיר בלי ע"מ הואיל דמצינו בערכאות דכשר ור"ע לא גזר והקשה המהרש"א מנלן לתו' זה דילמא בהא פליגי דרבנן סברי דלא אמרינן ע"מ כרתי בשאר שטרות ור"ע סבירא ליה אף בשטרות ע"מ כרתי ע"ש ולפמ"ש לק"מ דמה בכך דלא קי"ל כר"א דע"מ כרתי מכל מקום עכ"פ ע"מ מעידין דהאמת אתם ולא שקרו בעדותם אם כן חזרו עדות הדיוט' נכרי' כעדות ערכאות דמ"ש וכי לא יהיה עדיף שני ישראלים מעידין דלא משקראי מערכי מעיד ואם בערכאו' כשר בלי ע"מ אף בהדיוט' כן דהא חזינן דלא משקרי ותו לא נ"מ אי ע"מ או ע"ח כרתי. ולכך הוצרך התוס' לתרץ דגזרינן וכו' וא"ש. ואם כן דברי הרמ"א נכוני' לעיל בשטר מתנה סתם דאפי' שמות מובהקים פסול דשם במתנה השטר חספא בעלמא ולא תלי' כלל במשקרי משא"כ כאן דבערכאות כשר משום דלא משקרי ואם כן אף בע"מ כשר משום דלא משקרי ובזה מיושב מה דהקשו לשיטת הפוסקים דלא קי"ל כר"א בשארי שטרות דמה פריך הגמרא א"ה משעבדי נמי הא לא קי"ל כר"א בשטרות ע"ש ברשב"א ריש מס' גיטין דדחק ולפמ"ש ניחא דסוף כל סוף מעידין דלא משקרי וחזר הדבר לשטר ערכאות דגובה ממשעבדי לפי דעת רוב מחברים וא"ש ולק"מ:

(ח) וי"א דה"מ ששמות העדים מובהקין וכו'. הש"ך בס"ק יו"ד תמה על הרמ"א דלמה השמיט דעת הרא"ש דסבירא ליה דגזרינן מובהקים אטו א"מ כת"ק דפליג על ר"ש ע"ש וביותר יש לתמוה דהא לעיל בסי' א' גבי שטר מתנה כתב להדיא אפילו נמסרו בעדי ישראל ולא כתב דבשמות מובהקים כשר ש"מ דסבירא ליה כהרא"ש דאין הלכה כר"ש וכן בא"ע סי' ק"ל פוסק מחבר דלא כר"ש לפסול אפי' בשמות מובהקים וכמ"ש המ"מ שכן דעת הרמב"ם והרמ"א לא הגיה שם כלל:
ולכן. ליישבו נברר ראשון דברי הרא"ש בפ"ק דגיטין שהוא צריך ביאור דכתב במסקנא לפסק הלכה וז"ל שטרי מתנה הנעשה בערכאות הואיל וליכא דינא דמלכות' וכו' חספח בעלמא הוא ואפי' נמסר בפני ישראל דחיישינן שמא ימסרם הנותן למקבל בפני ערכאות גוים שיהיה סובר כמו שנאמנים חותמים נכרים כן נאמנים למסור בפניהם והא ליתא דוקא לחתום שקר לא מרע נפשי' אבל בעדות בע"פ מרע נפשי' ומשקרי ואפילו בשמות מובהקים אטו א"מ עכ"ל. ודבריו תמוהי' ראשון למה בחר הטעם דאתו לסמוך עליו ולליקח אותן הנכרים לע"מ ולא פי' בפשוט דהא בעינן ע"מ ואם יבא שטר מתנה זו למקום אחר יחשבו דהני עדים ישראלים ויאמרו דחזקה דהיה שם ע"מ כמו בכל שטרי מתנה וזהו שקר דהם נכרים ואצלם ליכא חזקה זו ויפסקו עפ"י חספא בעלמא וכ"כ רשב"א בריש גיטין גבי הלכתא כר"א בגיטין פי' זה ע"ש: ואמת דגם רש"י מפרש בגמ' כך מזויף מתוכו דלמא אתו למסור קמייהו וכ"כ המ"מ בפ"א מהלכות גרושין אבל מ"מ צריך טעם לכולהו למה לא פי' כפשוטה כהנ"ל וכמ"ש רשב"א שנית כיון דשטר מתנה שלהם אף דלא משקרי אין מועיל כקושי' הגמ' חספא בעלמא א"כ מה צורך לרא"ש לומר דבע"פ משקרי ויש הבדל בין כתב לבע"פ ל"ל זה אף דקושטא קמסהדי לא יהיה עדותם בע"פ יותר מכתב הא חספא בעלמא הוא בדבר שצריך קנין בשטר כמבואר בגמ' ועוד ל"ל זה דיטעה בין כתב לבע"פ ולמה לא אמר בפשוט דיחשוב דהן ישראלי' כמ"ש כל המחברים ועוד דא"כ דחשש דידע שהן נכרין ומ"מ ימסור בפניהם דיטעה בין כתב לבע"פ א"כ פשיטא דאין הבדל בין שמות מובהקים לאינו מובהקים דכל טיבו של ש"מ להכירו שהוא נכרי ואם אמרינן דאף דידע דהוא נכרי ומ"מ ימסור בפניו מה יועיל ש"מ וא"כ קשה להולמו מ"ש דגזרינן ש"מ אטו א"מ מה צורך לגזירה הלא לפי טעמו אין נ"מ כלל בש"מ ועוד לדבריו בשטר שנעשה בהדיוט וע"מ יש להכשיר דלא אתו למטעי הואיל והכשירו בכתב דגם בכתב פסולים וגיורא בארעא וכו'. ולישבו נראה בקושי' ראשונה דלמה לא פי' כפשוט' דאתו לסמוך עליו בחושבו דהיה ע"מ י"ל דקשי' ליה לרש"י קושי' התוס' דר"ש דמכשיר בע"מ וש"מ א"כ למה פוסל בזמן שנעשה בהדיוט מ"ש וכמ"ש התו' באמת ישוב דוחק ולכן ס"ל לרש"י דודאי יש כאן כל חששות במזויף מתוכו אי דיקחם לע"מ כפירושו או כמ"ש רשב"א בבא הגט לפנינו נחזקם בישראלי' ונימא מסתמא היה ע"מ כהנ"ל והנה ס"ל לרש"י לטעם רשב"א ודאי דאינו מועיל ש"מ דאם במדינה זו שם מובהק הוא מי יודע במדינות רחוקים אם לא שם אף ישראלים שמם כך כדאמרינן בא"י אין שמות ישראל כשמות גוים ובמד"ה רוב שמות ישראל כשמות גוים וא"כ יש לחוש מה יועיל ש"מ אולי תלך האשה בגט למדינת הים ושם יחשבו דהם ישראלים כי שם גם ישראלים נקראים בשם כך יסמכו עליו כמ"ש רשב"א אבל חששא דרש"י לא שייך דיברו למסור בפניהם דבמקומם דיש להם ש"מ הלא ניכרין בגיות וליכא למטעי והנה זהו הכלל דאין הבעל עשוי לקלקל אשתו בידי שמים ליתן לה גט פסול ולכך לר"א דבעי דוקא ע"מ אין כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו אולי יתנו לה בינו לבינה בלי ע"מ ואינו גט אלא דסמכינן חזקה דלא מקלקל אותה לגרשה בלתי ע"מ ולפ"ז בבא לפנינו שטר הגט בערכאות דלא משקרי וא"כ בלי ספק נתן הבעל הגט לגרש אשתו דלא משקרי וא"כ אף דלאו בני כריתות נינהו מ"מ אם הבעל נתן גט לאשתו חזקה דעשה כהוגן ומסר לה בע"מ וא"כ באמת היא מגורשת דע"מ כרתי ומה חשש פיסול יש כאן דאתי למסמך עליו כל כי האי יש לסמוך ואין כאן חשש תקלה. ולכן צריך לומר חשש תקלה דהבעל יטעה ואף דודאי ימסור בע"מ מ"מ ימסור בפני גוים כי יטעה שהם ישראלים אך בזה מהני שם מובהק דלא אתי למטעי כמש"ל וכן כתב הש"ג בשם ריא"ז גט העולה בערכאות ושמות מובהקים כשר והיינו מטעם שכתבתי דודאי היה ע"מ דהא לא משקרי וחזקה דעשה כהוגן ולומר דחשב דהם ישראלים ל"ל דהא יש להם ש"מ ופסק כר"ש. ולכך בהדיוטות פסול דאולי משקרי וליכא חזקה ודבריו ברורים כשיטת רש"י ורבים נתקשו בו ולק"מ. ולפ"ז א"ש בזמן שנעשה בהדיוט אף בש"מ פוסל ר"ש דודאי הא ליכא למיחש דיסבור שהם ישראלים וימסור קמייהו דהא שמותם מובהק בגיות רק יש כאן חשש דרשב"א דאתי למסמך עליו דיחשבו דהם ישראלי' ובזו אין מועיל ש"מ כמש"ל דלמא יבא הגט למדינת הים. וליכא למימר מה בכך הא חזקה דבעל מוסרו בע"מ דמי יימר זה דלמא הבעל לא גירשה כלל ולא היה דברים בעולם דהא הדיוט' חשידי דמשקרי ולכך פסול לכ"ע ואין מועיל ש"מ משא"כ בערכ' דלא משקרי וא"כ ליכא חשש דאתי לסמוך עליו כמ"ש דבאמת יש לסמוך רק כל חשש דימסור בפניה' בחזקת ישראל' ולכך בש"מ כשר. ונראה דס"ל להרא"ש דהך חזקה דאמרינן בגט ה"ה במתנה נמי דג"כ חזקה דאין מוסר הנותן למקבל רק בע"מ דאל"כ לר"א דס"ל ע"מ כרתי איך כותבין שטר לנותן אעפ"י שאין מקבל עמו למ"ד עבחז"ל דלמא לא ימסרו בע"מ ועיין מש"ל בסי' נ"א בזה אלא דחזקה דכיון דנותן בדין נותן ומוסר בע"מ ודין מתנה שוה לגט וכן מוכרח לפמ"ש ברש"י דהא לחד שנוי' אמרינן בגיטי נשים והיינו אף מתנה ועל זה מכשיר ר"ש בע"מ וש"מ ולא חיישינן דבמד"ה לא שייך ש"מ כמ"ש לרש"י אלא דגם במתנה איכא הך ולכך נתן הטעם ג"כ דיסמוך עליו לע"מ אך נראה דס"ל להרא"ש כמ"ש הגהת הרא"ש והמרדכי בשם ספר החכמה מר' יקיר דמן התורה גוי' כשרים לעדות אם נודע דלא משקרי וכ"כ רש"י גיטין דף ט' ע"ב ד"ה חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינים נצטוו בני נח וכו' ע"ש הרי דמורה דהם בני עדות דהא הם בכלל דינים והם בתורת עדות. ולדבריהם צ"ל מה פריך בגמ' גבי מתנה הא חספא בעלמא הא הם כשירים לעדות אי לא משקרי וצ"ל כיון דע"ח כרתי ובע"פ אי יאמר אלף פעמים שדי נתונה לך אין מועיל רק בכתב והם עושים הקנין בשטר דע"י החתימה בשטר נעשה הקנין א"כ כמו דאמרינן לאו בני כריתות נינהו אף אינהו לאו בני קנין השטר נינהו ואין שטר בנכרי דאין שטר קונה בנכרי כלל וא"כ לאו בני קנין הם ובפרט לאביי דס"ל עבחז"ל והם עדי חתימה כרתי הם הזוכי' בחתימתן בשביל המקבל ולכך ע"ח כרתי דהם הזוכי' בשביל המקבל ועיין במהרש"א ב"מ דף כ' כתב להדיא לר"מ דס"ל ע"ח כרתי עבחז"ל דאורייתא דהם הזוכי' בשביל המקבל ועיין מש"ל סי' ל"ט דמוכח דאף לר"א צ"ל כן דאל"כ מנלן לומר כן לאביי וא"כ דהוא מתורת זכי' ונכרי לאו בני זכי' דלאו בתורת שליחות וזכי' מתורת שליחות ושפיר פריך הגמרא חספא בעלמא. ולפ"ז קשה מה מזויף מתוכו יש כאן למסמך עליו הא בררנו דליכא חששא ואי דימסור בפניהם מה בכך דימסור בפניהם הא בעדי מסירה לא הם עושים קנין כלל ולא זוכים בשביל המקבל רק המקבל זוכה בקבלת ומסירת שטר והם רק עדים על המסירה והא נכרים כשרים לעדות וא"כ מה חשש פיסול יש כאן ולכך הוצרך הרא"ש לומר דבע"פ משקרי אפילו ערכאות וא"כ אם יקחום לע"מ יהיו פסולים דמשקרי והרא"ש ס"ל כרשב"א בחדושיו דזה לא יטעה למוסרו לעדים דקאים קמי' שהם ישראלים דהא מכירן ובפרט הרא"ש דס"ל עולים בערכאות פי' דהערכאי בעצמו הוא המעיד יהכותב כמ"ש הטור וא"כ איך יטעה ויחשוב לערכי ישראל ולכך הוצרך הרא"ש לומר דאמת דידע דהם נכרין רק דיטעה כהנ"ל. וס"ל להרא"ש דמה בכך הא מ"מ ליכא כאן חשש פיסול דאם יבאו בגט או מתנה לב"ד והב"ד הם יביטו יראו בו דחותמיהן גוים לא יסמכו על חזקה דהיה ע"מ דיחושו אולי הם ע"מ ויצטרך להביאן לב"ד הע"מ ובעלמא סמכינן אחזקה אבל כאן אתרע חזקה די"ל כמ"ש הרא"ש דמסרו לפני גוים רק בשמות בלתי מובהקין י"ל דהב"ד יחשבו דהם ישראלי' ולא אתרע ויסמכו אחזקה אבל בשמות מובהקין ליכא למטעי לר"ש (וזהו לא ס"ל להרא"ש כמ"ש לרש"י דבמדינות רחוקות אין מועיל ש"מ רק ס"ל כמ"ש התו' על נעשה בהדיוט) ולת"ק דר"ש גזרינן אטו שמות שאינו מובהקין במובהקין. וא"כ שפיר פסולים ולק"מ ומעתה לא קשה ג"כ מש"ל בנעשה בהדיוט מה איכא למימר דהא לא יטעה כנ"ל דבהדיוט א"צ לזה די"ל דהב"ד יטעו שהם ישראלי' ויסמכו אחזקה ובאמת כולו שקר דהבעל לא צוה מעולם לגרש או ליתן דהם בחזקת משקרי וא"ש דמכל צד פסול: וזאת תורת העולה מהנ"ל חדא דמה שכתב הרא"ש דכי מהימנו הערכאות בכתב אבל בע"פ לא מהימני והמרדכי כתב להדיא דאפי' בע"פ מהימני הערכאות. נראה לפמ"ש דתלי בזה אי גוים כשרים לעדות ד"ת או לא דאי כשרים לעדות ד"ת מוכרחין לומר כמ"ש הרא"ש דבע"פ משקרי אבל אי אמרינן כדעת התו' דגוים פסולים ד"ת א"כ אצ"ל דבע"פ משקרי דמה בכך דקושטא קאמרי ליכא כאן עדות כלל ועוד נלמד לכאורה מדעת התו' והרא"ש דמחשבי הך שטרי מתנה לחספא בעלמא אי ליכא ע"מ דהא דכתבו התו' בגיטין דף ד' ד"ה דקי"ל וכו' ובדף יו"ד ד"ה חספא וכו' דא"צ ע"מ רק הודאת בע"ד כק' עדים אין פרושו דמודה דמסרו ליד המקבל דא"כ מה טעם יש לפסול בהך שטרי מתנה דחתום ערכאות דכיון דלא משקרי א"כ וודאי מסרו ליד המקבל ואנן סהדי דמסרו לידו והוי ע"מ ומ"ש דחתומים עליו עדים ישראלים אי חתומים עליו גוים סוף כל סוף לא משקרי דצוה ליתן לזה והשטר בידו הרי ברור דהוא מסרו והא א"צ ע"מ במתנה ובינו לבינו נמי מועיל וכיון דלא משקרי ע"כ מסרו לידו והרי כאן ע"מ וזהו דעתו של רש"י ז"ל דפי' דה"ל לוקמי כר"א בע"מ וכי נעלם מעין רש"י דאף במתנה אמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו בהני תרי גיסי דשם אין כאן ראיה על המסירה דקרובים לא מהימני אבל כאן בערכאות דמהני דלא משקרי רק דלאו בני עדות או זכיה נינהו א"כ כיון דלא משקרי ודאי בא לידו. ואנן סהדי דמסרו לידו והרי כאן ע"מ ולכן דברי התו' והרא"ש דה"ל מזויף מתוכו קשה להבין דהא יש כאן ע"מ ולא דמי לגט דה"ל דברים שבערוה ולא מהני מסירה בינו לבינה. ולכן צריך לומר דמ"ש התוספות בהודאת בע"ד היינו דחתום עליו בע"ד והודה שנתנו או כתוב בכת"י אבל כתוב על הנייר מבלי חתימה אף דמודה דנתנו לו אינו כלום דאין כאן תורת שטר רק נייר בעלמא מסרו לו לצחק בו ובעינן דיהיה עליו תורת שטר או חתום בעדים או כתוב או חתום בחת"י או מסרו בעדים והן משוי לי' לשטר אבל מוסר נייר בינו לבין עצמו שכתוב בו שדי נתונה לך אינו כלום וכן הוא בזה בעדים גוים כיון דלאו בני עדות או זכי' נינהו ה"ל כאלו לא חתמו כלל ומה בכך דאמת אתם זהו שנראה ברור בכוונת התו' וכן נראה. ואמת דיש מקום לדחוק ולומר דמה בכך דלא מסהדי שקרא בשלמא בחתומים ישראל אמרינן איך מגיע השטר ליד המקבל או מיד הנותן וא"כ קנה במסירה או דעדים מסרו ה"ל כשלוחים של הנותן וקני ליה אבל בחתומים גוים אמת דנמסר לידו ובצווי הנותן רק הואיל ואין שליחות לגוי אף דמסרו הם בצווי הנותן לא זכה המקבל וזהו דוחק דכיון דנמסר לו ה"ל כע"מ ולכן ברור הדבר כמ"ש ובזו נחלקו התו' ורא"ש עם רש"י. ועיין מש"ל בסי' מ"ב בזה ע"ש:
ואחרי. שבררנו דברי הרא"ש נשוב בדברי הרמ"א ונראה דהנכון כדברי רמ"א דהשמיט דעת הרא"ש דהא באמת רש"י מפרש הך דר"פ בשטרי דפרסאי דמיירי דיש ע"ח גוים וכ"כ הרשב"א להדיא דמיירי בע"ח גוים הדיוטות וכ"כ הר"נ והרא"ש הקשה דאיך פסק כר"ע ולא כחכמים ולכאורה אין זו קושי' דהא בתוספתא כך שנוי' וכן הביאו הרמב"ן במלחמות כל שטרות העולים בערכאות אעפ"י שחותמיהן גוים ר"ע מכשיר בכולן וחכמים פוסלין בגיטי נשים ושחרורי עבדים. והיינו כת"ק דס"ל אפילו בע"מ ושמות מובהקים ס"ל לחכמים דפסול משום גזרה. ואר"ש לא נחלקו על שטרות העולים בערכא' שהה כשרים ואפי' גיטי נשים וכו' לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שר"ע מכשיר וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים וכו' היינו כשמעתין. וא"כ לפי דקי"ל כת"ק לא נחלקו ר"ע וחכמים כלל בשאר שטרות ולכ"ע כשר בע"מ וש"מ רק פליגי בגט או מתנה למ"ד תני כגיטי נשים וא"כ מה קושי' ר"פ כר"ע הא לת"ק לכ"ע שארי שטרות כשר ולכאורה הדבר תמוה על הרא"ש אמנם הרא"ש הקשה דהא אין טעם למה מתנה פסול אפילו בע"מ וש"מ ושארי שטרות יוכשרו בע"מ וש"מ וע"כ דליתא ולת"ק אפי' בזה פסלינן רק י"ל בשלמא במתנה איכא רק חששא וספק א' אם לא יבדילו בין ש"מ לאין ש"מ דאם באמת יטעו ויסמכו הרי פסול גמור דמתנה הנעשה ע"י נכרי' בע"ח וע"מ פסול לגמרי ואין ממש במתנה וא"כ אם יטעו ויסמכו על הנכרין הרי עושין גזל גמור ומכ"ש בגט ולכך גזרו אבל בשטרי הלואה אף דחותמיה' גוים וע"מ כמו כן נכרין וכי ודאי פסול אלו המעשה אמת הא כשר רק אנו חוששין דלמא משקרין וא"כ הרי כאן חששא רחוק' לגזור בש"מ ספק אי יטעו ויסמוכו על נכרי' ואת"ל דיטעו ויסמכו מאן יאמר דלא העידו האמת וכי ודאי משקרי וא"כ בזה ודאי אין לגזור אך הרא"ש לשיטתו כמש"ל דס"ל אלו לא משקרי אף במתנה כשר בע"מ כמש"ל דהם בני עדות והוא רק חששא אולי בע"פ משקרי וא"כ חזר הדבר להיות שוה כמו שטרי הלואה וכנ"ל וא"ש דהקשו כן על רש"י אבל לפי דקי"ל לעיל סי' ל"ד סי"ט דגוי פסול לעדות. ומשמע' הרמב"ם ורוב מחברים דפסול ד"ת וא"כ א"צ לחלק בין בכתב ובע"פ דבע"פ משקרי רק אמרינן כמרדכי דלעולם לא משקרי ומ"מ פסול וא"כ שפיר יש לחלק בין מתנה לשטר הלוא' וא"כ צדקו דברי הרמ"א שהשמיט דברי הרא"ש דס"ל לחלק ובזו בשטרי הלואה לכ"ע בש"מ כשרים משא"כ בשטר מתנה אפילו בש"מ פסול משום גזרה אטו אין מובהק ולק"מ ודוק כי הדברים ברורים וביותר בדברי הרא"ש ורש"י כנ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.