ביאור הגר"א/חושן משפט/קג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט() |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןמ|א}} '''כששמין.''' ב"ק ז' ב' כל מילי כו' לבר מארעא כו' דלקפוץ כו' ש"מ שמטלט' מוכרין בכ"מ שירצה כנ"ל וכן בקרקע כנ"ל דלקפוץ וע"ל סק"א ס"ט: | |||
{{עוגןמ|ב}} '''ואם אין.''' כנ"ל דאי ה"ל זוזי כו': | |||
{{עוגןמ|ב}} | |||
{{עוגןמ|ג}} | {{עוגןמ|ג}} '''ואח"כ.''' ב"מ ל"ה ב' מאימת כו' וש"מ ג"כ שהכרזה אחר השומא דאל"כ אמאי אכיל מאן שם לך: | ||
{{עוגןמ|ד}} | {{עוגןמ|ד}} '''כפי כו' ואם.''' כנ"ל סצ"ח: | ||
{{עוגןמ|ה}} (ליקוט) '''ואם רצה המלוה כו'.''' | {{עוגןמ|ה}} (ליקוט) '''ואם רצה המלוה כו'.''' דלא כרש"י בב"מ ל"ה ב' בד"ה מכי. ואם בא כו' (ע"כ): | ||
{{עוגןמ|ו}} | {{עוגןמ|ו}} '''הוא קודם.''' ירושלמי דכתובות ואע"ג דלא קיי"ל כירו' בהא דלא מצריך הכרזה ועבסה"ת ש"ג ח"ב ובה"ג והטעם דמניה שומא הדרא משא"כ בלוקח דאדעתא דארעא כמ"ש בב"מ ל"ה א': | ||
{{עוגןמ|ז}} | {{עוגןמ|ז}} '''ואם לא.''' ז"ש שם ט"ז ב' שטרי חלטתא: | ||
{{עוגןמ|ח}} | {{עוגןמ|ח}} '''ויש חולקין.''' דס"ל שום היתומים ל"ד ועתוס' שם: | ||
{{עוגןמ|ט}} | {{עוגןמ|ט}} '''ויכולין.''' סנה' י"ד ב': | ||
{{עוגןמ|י}} | {{עוגןמ|י}} '''ב"ד.''' סה"ת ב' רי"ף ש"ג ח"ג וכ' דדוקא יתומים שהן ברשות ב"ד אמרו שפחתו כו' אבל בלוקח הוי כשאר שלוחים וע"ש וראיה דאמרי' בכתובות ק' א' שליח כאלמנה וע"ש בתוס' ד"ה שליח וקשה כו' ולפ"ז מתורץ קושיתם דדוקא ביתומים אבל בשאר אפי' דיינים בכ"ש: | ||
{{עוגןמ|יא}} | {{עוגןמ|יא}} '''אבל אם.''' כ"כ מ"מ וע"ל סי' ק"ט ס"ג וי"א דכיון כו' וראיה לדברי' מדאמרינן ואלו הן דברי' שאין ואי ביתומים דוקא הא לא גבינן מיתומים אלו הדברים ולפי המ"מ כאן ניחא: | ||
{{עוגןמ|יב}} | {{עוגןמ|יב}} '''ואם אין.''' כנ"ל מהו מחזיר לו מעות כו': | ||
{{עוגןמ|יג}} | {{עוגןמ|יג}} '''וכופין את המלוה.''' דאמרי' בגטין ל"ו א' השאילו מקום כו' כותבין עליו פרוזבול. כלומר שאף הוא ראוי לגבות ממנו חובו וע"כ שישכירנו לאחרים או למשכן לו. ת' רשב"א שם: | ||
{{עוגןמ|יד}} | {{עוגןמ|יד}} '''ואין מרחמים כו'.''' כמ"ש בב"ק פ"ח א' ואמאי תזבין לכתובתה בטובת הנאה כו' אלמא דכייפינן לה למכור בדבר מועט: | ||
{{עוגןמ|טו}} | {{עוגןמ|טו}} '''אם היה הדבר כו'.''' ב"ב שם ק"ד א' ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כו' והכי קי"ל במסקנא רק בהוקר והוזל וכ"ש בלוה: | ||
{{עוגןמ|טז}} | {{עוגןמ|טז}} '''אם היה טורף.''' כ"כ הרי"ף בפ"ק דב"מ ט"ו והביא ראיה מדאמרי' בפ"ק דב"ב זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין כו': | ||
{{עוגןמ|יז}} | {{עוגןמ|יז}} '''קרקע שעשו כו'.''' כתובות צ"ח א' לעולם דאכרוז ודאמר' לה מאן שם ליך וע"ש תוס' ד"ה דאמרי כו' עד ותימא ושם בגמ' כי האי כו' אייקר כו' משמע דה"ה באלמנה: | ||
{{עוגןמ|יח}} | {{עוגןמ|יח}} '''אם ירד כו'. אפי' כו'. וי"א שאם.''' כ"כ בע"ה בשם ר"ח מדאמרי' בפ"ב דפסחים אתמר ב"ח אביי כו' כ"פ דאקדיש מלוה וזבין מלוה כו' מ' דמכאן ולהבא אף רבא מודה ואוקים הר"ח לפלוגתייהו במשכנתא בידא דב"ח דאל"כ לה האיך קני בע"ח דא"כ למה הצריכו שומא והכרזה הרי כל בע"ח שם ומוכר לעצמו וז"ש וי"א שאם כו' לפרוע והיא משכונא כו' כצ"ל וסברא ראשונה היא דעת הרמב"ן דהא טעמא דרבא משום דיכול לסלקו והלוה לעולם יכול לסלקו עד שמחליטין ב"ד לו דאז רק משום הטוב והישר ומ"ש שם השתא ר"ל השתא כשב"ד מגבין לו ועבסה"ת שמ"ג ח"ב וז"ש אפי' היתה כו' כיון כו' דאפי' אפותיקי מפורש הלוה עצמו יכול לסלקו ולא אמרו בב"ק וב"מ אלא בלוקח דאל"כ לוקים רבא למתני' דפסחים שם באפותיקי מפורש דאזדא טעמיה: | ||
{{עוגןמ|יט}} | {{עוגןמ|יט}} '''מקום שנהגו.''' ע"ל סי' ס"א ס"ו: | ||
{{עוגןמ|כ}} | {{עוגןמ|כ}} '''אם נהגו.''' ע"ל סי' ע"א סי"ד: | ||
{{עוגןמ|כא}} | {{עוגןמ|כא}} '''אבל שומא.''' עסי' קע"ה סכ"ג: | ||
{{עוגןמ|כב}} | {{עוגןמ|כב}} '''בין במשועבדים.''' כתובות צ"א ב': | ||
{{עוגןמ|כג}} | {{עוגןמ|כג}} '''או של יורשיהם.''' מדאמרי' ב"מ שם בעל לוקח הוי כו' ש"מ דיורש מדרינן ליה וכמ"ש רש"י ותוס' שם ד"ה לוקח: | ||
{{עוגןמ|כד}} | {{עוגןמ|כד}} '''וי"א דלוקח.''' דמוקים להא דכתובות בדלא אכרוז כשטרף אפדנא ראשונה דהא לרמי ב"ח אף כשבא לטרוף אין הלוקח יכול לסלקו ע"ש וראיה ממ"ש בב"מ שם בעל בנכסי אשתו כו' ועבה"ג סק"א ב' ולקמן ס"ק נ': | ||
{{עוגןמ|כה}} | {{עוגןמ|כה}} '''ואם המלוה.''' כמו במוציא על נכסי אשתו. שם פ' א' אין לו אלא הוצאה כו' וכמו הכיר בה שאינו שלו שם ט"ו ב': | ||
{{עוגןמ|כו}} | {{עוגןמ|כו}} '''ואם השביח.''' שם וכדין מצרן בסי' קע"ה ס"ו: | ||
{{עוגןמ|כז}} | {{עוגןמ|כז}} '''ואם השביח מאליו כו' ואם הוזל.''' שם ב"מ ק"ח א' אייקר או זל כו' וכן בכיפי למאי דס"ד משום דשומא הדר: | ||
{{עוגןמ|כח}} | {{עוגןמ|כח}} '''וי"א.''' דל"ד למצרן דשם כשלוחו כמ"ש לתקוני שדרתיך וכן לענין זבנה כו' כמ"ש בנ"י כאן ובש"ע סי' קע"ה בהג"ה: | ||
{{עוגןמ|כט}} | {{עוגןמ|כט}} '''ואם קנו.''' כמו במצרן שם ק"ח נ"י שם בפ"ג: | ||
{{עוגןמ|ל}} | {{עוגןמ|ל}} '''הגבה.''' שם אגביה כפרש"י שם: | ||
{{עוגןמ|לא}} | {{עוגןמ|לא}} '''שאם שמוה.''' דאין זה טוב וישר דליפסיד וכמ"ש שם ק"ח זבן במאתן ושויא מאה: | ||
{{עוגןמ|לב}} | {{עוגןמ|לב}} '''או אם שמוה.''' דמ"ט הדר משום דלא עדיפת מגברא כו': | ||
{{עוגןמ|לג}} | {{עוגןמ|לג}} '''או ששמוה.''' כ"פ הרמב"ם אגביה איהו כו': | ||
{{עוגןמ|לד}} | {{עוגןמ|לד}} '''וי"א.''' וז"ש לוקח הוי ולא מהדר. דמפרש אורתא שכ' לא' מיורשים בחייו. והרמב"ם סבר כמ"ש בתוס' שם ד"ה לוקח כנ"ל: | ||
{{עוגןמ|לה}} | {{עוגןמ|לה}} '''אא"כ.''' כמ"ש בקדושין מ"ב ב' האחין שחלקו כו': | ||
{{עוגןמ|לו}} | {{עוגןמ|לו}} '''וי"א דוקא.''' כמ"ש שם דאריב"ח כו' ומתה כו': | ||
{{עוגןמ|לז}} | {{עוגןמ|לז}} '''והדרא.''' ר"ל אפי' בע"כ של לוה כמש"ל ואם ירצה כו' וכמ"ש בגמ': | ||
{{עוגןמ|לח}} | {{עוגןמ|לח}} '''אפי'.''' דלא הדרא דר"ן סברא דלא הדרא שומא ואעפ"כ בכה"ג הדרא: | ||
גרסה אחרונה מ־00:15, 15 ביולי 2020
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כששמין. ב"ק ז' ב' כל מילי כו' לבר מארעא כו' דלקפוץ כו' ש"מ שמטלט' מוכרין בכ"מ שירצה כנ"ל וכן בקרקע כנ"ל דלקפוץ וע"ל סק"א ס"ט:
(ב) ואם אין. כנ"ל דאי ה"ל זוזי כו':
(ג) ואח"כ. ב"מ ל"ה ב' מאימת כו' וש"מ ג"כ שהכרזה אחר השומא דאל"כ אמאי אכיל מאן שם לך:
(ד) כפי כו' ואם. כנ"ל סצ"ח:
(ה) (ליקוט) ואם רצה המלוה כו'. דלא כרש"י בב"מ ל"ה ב' בד"ה מכי. ואם בא כו' (ע"כ):
(ו) הוא קודם. ירושלמי דכתובות ואע"ג דלא קיי"ל כירו' בהא דלא מצריך הכרזה ועבסה"ת ש"ג ח"ב ובה"ג והטעם דמניה שומא הדרא משא"כ בלוקח דאדעתא דארעא כמ"ש בב"מ ל"ה א':
(ז) ואם לא. ז"ש שם ט"ז ב' שטרי חלטתא:
(ח) ויש חולקין. דס"ל שום היתומים ל"ד ועתוס' שם:
(ט) ויכולין. סנה' י"ד ב':
(י) ב"ד. סה"ת ב' רי"ף ש"ג ח"ג וכ' דדוקא יתומים שהן ברשות ב"ד אמרו שפחתו כו' אבל בלוקח הוי כשאר שלוחים וע"ש וראיה דאמרי' בכתובות ק' א' שליח כאלמנה וע"ש בתוס' ד"ה שליח וקשה כו' ולפ"ז מתורץ קושיתם דדוקא ביתומים אבל בשאר אפי' דיינים בכ"ש:
(יא) אבל אם. כ"כ מ"מ וע"ל סי' ק"ט ס"ג וי"א דכיון כו' וראיה לדברי' מדאמרינן ואלו הן דברי' שאין ואי ביתומים דוקא הא לא גבינן מיתומים אלו הדברים ולפי המ"מ כאן ניחא:
(יב) ואם אין. כנ"ל מהו מחזיר לו מעות כו':
(יג) וכופין את המלוה. דאמרי' בגטין ל"ו א' השאילו מקום כו' כותבין עליו פרוזבול. כלומר שאף הוא ראוי לגבות ממנו חובו וע"כ שישכירנו לאחרים או למשכן לו. ת' רשב"א שם:
(יד) ואין מרחמים כו'. כמ"ש בב"ק פ"ח א' ואמאי תזבין לכתובתה בטובת הנאה כו' אלמא דכייפינן לה למכור בדבר מועט:
(טו) אם היה הדבר כו'. ב"ב שם ק"ד א' ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כו' והכי קי"ל במסקנא רק בהוקר והוזל וכ"ש בלוה:
(טז) אם היה טורף. כ"כ הרי"ף בפ"ק דב"מ ט"ו והביא ראיה מדאמרי' בפ"ק דב"ב זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין כו':
(יז) קרקע שעשו כו'. כתובות צ"ח א' לעולם דאכרוז ודאמר' לה מאן שם ליך וע"ש תוס' ד"ה דאמרי כו' עד ותימא ושם בגמ' כי האי כו' אייקר כו' משמע דה"ה באלמנה:
(יח) אם ירד כו'. אפי' כו'. וי"א שאם. כ"כ בע"ה בשם ר"ח מדאמרי' בפ"ב דפסחים אתמר ב"ח אביי כו' כ"פ דאקדיש מלוה וזבין מלוה כו' מ' דמכאן ולהבא אף רבא מודה ואוקים הר"ח לפלוגתייהו במשכנתא בידא דב"ח דאל"כ לה האיך קני בע"ח דא"כ למה הצריכו שומא והכרזה הרי כל בע"ח שם ומוכר לעצמו וז"ש וי"א שאם כו' לפרוע והיא משכונא כו' כצ"ל וסברא ראשונה היא דעת הרמב"ן דהא טעמא דרבא משום דיכול לסלקו והלוה לעולם יכול לסלקו עד שמחליטין ב"ד לו דאז רק משום הטוב והישר ומ"ש שם השתא ר"ל השתא כשב"ד מגבין לו ועבסה"ת שמ"ג ח"ב וז"ש אפי' היתה כו' כיון כו' דאפי' אפותיקי מפורש הלוה עצמו יכול לסלקו ולא אמרו בב"ק וב"מ אלא בלוקח דאל"כ לוקים רבא למתני' דפסחים שם באפותיקי מפורש דאזדא טעמיה:
(יט) מקום שנהגו. ע"ל סי' ס"א ס"ו:
(כ) אם נהגו. ע"ל סי' ע"א סי"ד:
(כא) אבל שומא. עסי' קע"ה סכ"ג:
(כב) בין במשועבדים. כתובות צ"א ב':
(כג) או של יורשיהם. מדאמרי' ב"מ שם בעל לוקח הוי כו' ש"מ דיורש מדרינן ליה וכמ"ש רש"י ותוס' שם ד"ה לוקח:
(כד) וי"א דלוקח. דמוקים להא דכתובות בדלא אכרוז כשטרף אפדנא ראשונה דהא לרמי ב"ח אף כשבא לטרוף אין הלוקח יכול לסלקו ע"ש וראיה ממ"ש בב"מ שם בעל בנכסי אשתו כו' ועבה"ג סק"א ב' ולקמן ס"ק נ':
(כה) ואם המלוה. כמו במוציא על נכסי אשתו. שם פ' א' אין לו אלא הוצאה כו' וכמו הכיר בה שאינו שלו שם ט"ו ב':
(כו) ואם השביח. שם וכדין מצרן בסי' קע"ה ס"ו:
(כז) ואם השביח מאליו כו' ואם הוזל. שם ב"מ ק"ח א' אייקר או זל כו' וכן בכיפי למאי דס"ד משום דשומא הדר:
(כח) וי"א. דל"ד למצרן דשם כשלוחו כמ"ש לתקוני שדרתיך וכן לענין זבנה כו' כמ"ש בנ"י כאן ובש"ע סי' קע"ה בהג"ה:
(כט) ואם קנו. כמו במצרן שם ק"ח נ"י שם בפ"ג:
(ל) הגבה. שם אגביה כפרש"י שם:
(לא) שאם שמוה. דאין זה טוב וישר דליפסיד וכמ"ש שם ק"ח זבן במאתן ושויא מאה:
(לב) או אם שמוה. דמ"ט הדר משום דלא עדיפת מגברא כו':
(לג) או ששמוה. כ"פ הרמב"ם אגביה איהו כו':
(לד) וי"א. וז"ש לוקח הוי ולא מהדר. דמפרש אורתא שכ' לא' מיורשים בחייו. והרמב"ם סבר כמ"ש בתוס' שם ד"ה לוקח כנ"ל:
(לה) אא"כ. כמ"ש בקדושין מ"ב ב' האחין שחלקו כו':
(לו) וי"א דוקא. כמ"ש שם דאריב"ח כו' ומתה כו':
(לז) והדרא. ר"ל אפי' בע"כ של לוה כמש"ל ואם ירצה כו' וכמ"ש בגמ':
(לח) אפי'. דלא הדרא דר"ן סברא דלא הדרא שומא ואעפ"כ בכה"ג הדרא:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |