ספר הערכים/אדם: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון הקודם והבא|אגדה והלכה|אדם וחיים}} השם אדם, אם כי הוא שם עצם, בכל זאת הוא...") |
מ (החלפת {{ניווט כללי עליון הקודם והבא}} ב{{ניווט כללי עליון}} עקב תקלה (דרך JWB)) |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''אדם'''}}}} | |||
השם אדם, אם כי הוא שם עצם, בכל זאת הוא כולל בקרבו גם הרבה משמות התואר. כי כל התארים שיש להוסיף נכללים כולם בשם אדם. שכן אדם במובנו המצומצם כול רק את אדם המעלה ולולא זאת אין הוא נקרא בשם העצם הזה. כי האיש אשר תחסר לו השלמות הדרושה אינו נקרא בשם אדם ורק במובן הרחב הוא נקרא אדם מצד צורתו החיצונית. כי כל דבר יש בו שני מובנים: א) התמונה החיצונית. ב) הכוח הפנימי. כמו העין, יש בה התמונה החיצונית - צורת העין, והכוח הפנימי - הראיה. ואם אנו אומרים "עיני העדה" על ראשי העדה, הרי זה מצד הכוח הפנימי שבעיניים. ואחרי כי המובן העיקרי והאמיתי של אדם היא השלמות, לכן אדם במובנו המצומצם כולל רק את האדם השלם, אדם המעלה. | השם אדם, אם כי הוא שם עצם, בכל זאת הוא כולל בקרבו גם הרבה משמות התואר. כי כל התארים שיש להוסיף נכללים כולם בשם אדם. שכן אדם במובנו המצומצם כול רק את אדם המעלה ולולא זאת אין הוא נקרא בשם העצם הזה. כי האיש אשר תחסר לו השלמות הדרושה אינו נקרא בשם אדם ורק במובן הרחב הוא נקרא אדם מצד צורתו החיצונית. כי כל דבר יש בו שני מובנים: א) התמונה החיצונית. ב) הכוח הפנימי. כמו העין, יש בה התמונה החיצונית - צורת העין, והכוח הפנימי - הראיה. ואם אנו אומרים "עיני העדה" על ראשי העדה, הרי זה מצד הכוח הפנימי שבעיניים. ואחרי כי המובן העיקרי והאמיתי של אדם היא השלמות, לכן אדם במובנו המצומצם כולל רק את האדם השלם, אדם המעלה. | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
האדם מוגבל בכל הכרותיו והשגותיו השכליות ולכן רוב ידיעותיו אינן ידיעות ברורות ומוחלטות, משום שידיעה ברורה ומוחלטת היא רק ידיעה חושית, שראה הדבר בעיניו, אבל ידיעה שאינה חושית אינה יוצאת מגדר הספק. ואכן מסרה לנו התורה ידיעות כלליות לסמוך עליהן, אף על פי שלעולם לא יגיעו למדרגת ידיעה ברורה, שהרי הידיעה, למשל, הבאה משני עדים, גם היא אינה מגעת עוד לגדר ידיעה ברורה ומוחלטת, שהרי יש שמכחישים ומזימים את העדים. אבל משום שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לבני אדם המוגבלים בידיעותיהם, לכן מן ההכרח הוא לסמוך על ידיעות שהן רק בגדר הכרעות, כמו עדים, רובא, חזקה, וכדומה. ואחרי ש"רובא" היא מן ההכרעות התוריות, ממילא אין מן התורה להתחשב עם המועט, שהרוב מבטל את המיעוט, אולם תרי מעוטי, יש הרבה מן הראשונים שמחליטים, דהוו כפלגא ופלגא. | האדם מוגבל בכל הכרותיו והשגותיו השכליות ולכן רוב ידיעותיו אינן ידיעות ברורות ומוחלטות, משום שידיעה ברורה ומוחלטת היא רק ידיעה חושית, שראה הדבר בעיניו, אבל ידיעה שאינה חושית אינה יוצאת מגדר הספק. ואכן מסרה לנו התורה ידיעות כלליות לסמוך עליהן, אף על פי שלעולם לא יגיעו למדרגת ידיעה ברורה, שהרי הידיעה, למשל, הבאה משני עדים, גם היא אינה מגעת עוד לגדר ידיעה ברורה ומוחלטת, שהרי יש שמכחישים ומזימים את העדים. אבל משום שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לבני אדם המוגבלים בידיעותיהם, לכן מן ההכרח הוא לסמוך על ידיעות שהן רק בגדר הכרעות, כמו עדים, רובא, חזקה, וכדומה. ואחרי ש"רובא" היא מן ההכרעות התוריות, ממילא אין מן התורה להתחשב עם המועט, שהרוב מבטל את המיעוט, אולם תרי מעוטי, יש הרבה מן הראשונים שמחליטים, דהוו כפלגא ופלגא. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:ספר הערכים|אדם]] | |||
גרסה אחרונה מ־02:17, 24 במאי 2023
|
< הקודם · הבא > |
השם אדם, אם כי הוא שם עצם, בכל זאת הוא כולל בקרבו גם הרבה משמות התואר. כי כל התארים שיש להוסיף נכללים כולם בשם אדם. שכן אדם במובנו המצומצם כול רק את אדם המעלה ולולא זאת אין הוא נקרא בשם העצם הזה. כי האיש אשר תחסר לו השלמות הדרושה אינו נקרא בשם אדם ורק במובן הרחב הוא נקרא אדם מצד צורתו החיצונית. כי כל דבר יש בו שני מובנים: א) התמונה החיצונית. ב) הכוח הפנימי. כמו העין, יש בה התמונה החיצונית - צורת העין, והכוח הפנימי - הראיה. ואם אנו אומרים "עיני העדה" על ראשי העדה, הרי זה מצד הכוח הפנימי שבעיניים. ואחרי כי המובן העיקרי והאמיתי של אדם היא השלמות, לכן אדם במובנו המצומצם כולל רק את האדם השלם, אדם המעלה.
והנה בכל דבר יש שני מיני השקפות: א) ההשקפה החיצונית. ב) ההשקפה הפנימית. האיש הפשוט מסתפק בההשקפה החיצונית, אולם האדם השלם אינו מסתפק בזה, אלא חודר לתוך ההשקפה הפנימית. וכן הוא גם באדם. כל אלה שאינם יכולים להגיע למדרגה האמיתית של האדם משקיפים עליו רק השקפה חיצונית, ולכן אין הם מעריכים את האדם ערך רב. כי האדם בחיצוניותו אין ערכו גדול. ונהפוך הוא. האדם בחיצוניותו עומד במדרגה היותר שפלה וגרוע הוא מהחיות הטורפות. כי האדם שאינו משתמש בכוחותיו לטוב, כפי שדורשת מממנו השלמות האמיתית, רק להוציא את רצונו הטבעי, עלול הוא לעשות כל רע וכל עול. ואחרי כי חונן בשכל ובדעת, ישתמש גם בשכלו להפיק זממו ולעשות מעשיו הרעים. ומה יתרון לאדם כזה? ואכן אלה המשקיפים על האדם השקפה פשוטה אינם מסתפקים בשם אדם וכשהם רוצים לרומם את ערכם אין להם דרך אחרת אלא להוציא את עצמם מכלל "אדם" ולהיקרא בשם "אלהים" וכדומה. וזהו שמוצאים אנו במלכי קדם, שהיו רגילים להיקרא בשם אלהים, כי לא מצאו קורת רוח בשם אדם. אשר לפי מובנו הרחב אינו נותן יתרון לאדם. לא כן אלה הרואים למטרת האדם ותעודתו ואל מה הוא יבוא להגיע אם יודע הוא איך להשתמש בכוחותיו ובכשרונותיו - הם יודעים ומכירים, כי המדרגה היותר גדולה ונשגבה היא מדרגת האדם.
ולכן בני ישראל שקבלו את התורה הראו לכל באי עולם, שהם יודעים להעריך את ערך האדם ולהרימו אל על. וכמו המורה המומחה נותן לנער בעל כשרון תכנית למודים יותר רחבה מאשר לנער פשוט. ואם אנו רואים, כי אחרי העמידו תלמיד אחד במבחן ערך בעדו תכנית לימודים נשגבים, אות הוא שמוצא את התלמיד לבעל כשרון גדול. כן הוא בעניין זה. כל האומות לא קבלו את התורה ואמרו מראש, שאין הם יכולים לקבל עליהם לימודים נשגבים כאלה (ואפילו הלימודים הפשוטים והמובנים :"לא תגנוב", "לא תרצח", "לא תנאף", לא אצו לקבל עליהם, כי חשבו שאין ביד האדם לקיים את הלמודים האלה) - ובזה הראו שאין הם יודעים להעריך את ערך האדם. ורק ישראל, שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והמצווה הבינו את האדם. וזה שאמרו: "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" (יבמות, סא, ע"א), כי רק בני ישראל יודעים ומכירים את ערך האדם, וראיה לדבר, שקבלו את התורה.
האדם מוגבל בכל הכרותיו והשגותיו השכליות ולכן רוב ידיעותיו אינן ידיעות ברורות ומוחלטות, משום שידיעה ברורה ומוחלטת היא רק ידיעה חושית, שראה הדבר בעיניו, אבל ידיעה שאינה חושית אינה יוצאת מגדר הספק. ואכן מסרה לנו התורה ידיעות כלליות לסמוך עליהן, אף על פי שלעולם לא יגיעו למדרגת ידיעה ברורה, שהרי הידיעה, למשל, הבאה משני עדים, גם היא אינה מגעת עוד לגדר ידיעה ברורה ומוחלטת, שהרי יש שמכחישים ומזימים את העדים. אבל משום שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לבני אדם המוגבלים בידיעותיהם, לכן מן ההכרח הוא לסמוך על ידיעות שהן רק בגדר הכרעות, כמו עדים, רובא, חזקה, וכדומה. ואחרי ש"רובא" היא מן ההכרעות התוריות, ממילא אין מן התורה להתחשב עם המועט, שהרוב מבטל את המיעוט, אולם תרי מעוטי, יש הרבה מן הראשונים שמחליטים, דהוו כפלגא ופלגא.