קרית ספר/מתנות עניים/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''אין ''' | '''אין ''' מניחין פאה משדה לחברתה דכתיב שדך לחייב על כל שדה ושדה ואם הניח פאה משדה לשדה אינה פאה וחייב במעשר כשיגמר מלאכתו. | ||
== ב == | == ב == | ||
'''היתה ''' | '''היתה ''' שדהו זרועה מין אחד והיה הפסק בתוך השדה אחד מכל אלו הדברים המפסיקין הרי זו כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו וזה לעצמו אבל מה שאינו הפסק לא חשיב אלא כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל כיון שהוא מין אחד ואפילו עשאו שתי גרנות מניח פאה אחת דבשדה תליא מילתא כדכתיב שדך וכיון דהוי מין אחד חשיב הכל שדה אחת אע"ג דעשאו ב' גרנות אבל זרעה ב' מינים אפילו עשאה גורן אחד נותן פאה למין זה ופאה למין זה דכיון שהם ב' מינים משוו ליה לשדה ב' שדות. זרע ב' מיני חטים או שעורים אם עשאו גורן אחד גלי אדעתיה דחשיב ליה כמין אחד ואינו חייב אלא פאה אחת ואם עשאו ב' גרנות חשיב ליה כשני מינין ונותן ב' פיאות ודבר זה הלכה למשה מסיני. | ||
== טז == | == טז == | ||
'''האחין ''' | '''האחין ''' שחלקו נותנין שתי פיאות דלכל חד וחד קרינא ביה שדך חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת כדילפי' לעיל דשותפין חייבים בפאה דכתיב קציר ארצכם אפי' של רבים. שותפים שקצרו חצי שדה וחלקו זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום דחובת הקציר בקמה כדאמר ואע"ג דמרבי' מדכתיב לקצור דקדשה נמי פאה בתחלה ובאמצע אפ"ה כיון שלא פירש דסתמא הוי בסוף דמצותה בסוף כדמשמע פאה לשון סוף ומי שלקח הקמה אינו מפריש אלא על חלקו דכיון דחלקו לא קרינא ביה שדך אלא בזה שקצר דלא הוי כמוכר חצי שקצר דחייב בסוף לתת פאה על הכל דהתם כל השדה שלו. חזרו ונשתתפו כל אחד מהם מפריש מחלקו שבקמה על חלק חברו שבקמה אבל לא חצי שנקצר דהא מיפטר מפאה כדאמרינן ואע"ג דחזרו ונשתתפו נראה דלא מיחייבו להפריש מן הקמה אלא כפי שיעורה שהיה עתה אלא שאם רצה להפריש על הכל לא יפריש על מה שנקצר שהרי הוא פטור כדאמר' ואין עליו דין פאה להפטר ממעשרות אלא כל אחד מהם יפריש על חלקו ועל חלק חברו שבקמה ונמצא שהפריש על כל השדה ויש לו דין פאה להפטר מן המעשרות דהוי תוספת פאה דפטור נמי כדאמר' לעיל. | ||
== יז == | == יז == | ||
'''שדה ''' | '''שדה ''' שהגיע חציה ע(ל)[ד] שליש דמיחייבא בפאה והתחיל לקצור מחצי זה וקודם שהשלים לקוצרו הגיעה כולה לשליש וגמר החצי הראשון שהגיע בתחלה הרי זה יפריש מן הראשון על האמצעי ומן האמצעי על הראשון שהם החצי הראשון שנגמר קודם דחשיבי שדה אחת ומן האמצעי על האחרון נמי כיון שהגיע האחרון על שליש קודם שקצר האמצעי אבל לא מן הראשון על האחרון דכשקצר הראשון אכתי לא מטא אחרון לחיוב פאה שלא הגיע לשליש ומן האחרון על האמצעי נראה דיכול נמי להפריש דהא חשיבי שדה אחת. | ||
== יח == | == יח == | ||
'''המוכר ''' | '''המוכר ''' שדהו מקומות מקומות לאנשים הרבה כל אחד נותן פאה ממה שלקח דלכל חד קרינא ביה שדך ואם התחיל הוא לקצור ומכר ושייר נותן פאה הראויה לכל דכיון דהתחיל לקצור נתחייב בכל כדכתיב ובקצרכם את קציר ארצכם דמשמע מעידנא דאתחיל לקצור איתחייב ליה בכוליה ואם מכר קודם לא איתחייב אלא הלוקח מפריש על מה שלקח דשדך קרינא ביה ובעל השדה על מה ששייר. | ||
== יט == | == יט == | ||
'''שדה ''' | '''שדה ''' אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה שלא יהו מעורבין פארות האילנות דאי הן מעורבין חשיבי כולהו כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל. | ||
== כ == | == כ == | ||
'''שנים ''' | '''שנים ''' שלקחו אילן אחד נותנין פאה אחת דכתיב קציר ארצכם כדאמר לקח זה צפונו וזה דרומו כל אחד נותן פאה לעצמו דהא לכל חד קרינא שדך דשדה כל שהו חייב בפאה בפני עצמו. | ||
== כא == | == כא == | ||
'''החרובים ''' | '''החרובים ''' כל הרואין זה את זה חשיבי כשדה א' ונותן פאה א' על הכל והזתים כל שברוח אחת מרוחות העיר. | ||
== כג == | == כג == | ||
'''המידל ''' | '''המידל ''' שהוא מעט מכאן ומעט מכאן לשוק אינו נותן פאה לזה שהידל ואם לביתו נותן מן המשואר על הכל דהאי דאמרינן לעיל דאפילו לבית כשבוצר מעט מעט אינו נותן פאה מן המשואר על הכל היינו כשמכניסו לבית לאכול מיד דומיא דמוכר לשוק אבל כשמכניסו לבית לקיום נראה דחשיב לקיטתו כא' כיון דהוא בבית: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־18:23, 21 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אין מניחין פאה משדה לחברתה דכתיב שדך לחייב על כל שדה ושדה ואם הניח פאה משדה לשדה אינה פאה וחייב במעשר כשיגמר מלאכתו.
ב[עריכה]
היתה שדהו זרועה מין אחד והיה הפסק בתוך השדה אחד מכל אלו הדברים המפסיקין הרי זו כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו וזה לעצמו אבל מה שאינו הפסק לא חשיב אלא כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל כיון שהוא מין אחד ואפילו עשאו שתי גרנות מניח פאה אחת דבשדה תליא מילתא כדכתיב שדך וכיון דהוי מין אחד חשיב הכל שדה אחת אע"ג דעשאו ב' גרנות אבל זרעה ב' מינים אפילו עשאה גורן אחד נותן פאה למין זה ופאה למין זה דכיון שהם ב' מינים משוו ליה לשדה ב' שדות. זרע ב' מיני חטים או שעורים אם עשאו גורן אחד גלי אדעתיה דחשיב ליה כמין אחד ואינו חייב אלא פאה אחת ואם עשאו ב' גרנות חשיב ליה כשני מינין ונותן ב' פיאות ודבר זה הלכה למשה מסיני.
טז[עריכה]
האחין שחלקו נותנין שתי פיאות דלכל חד וחד קרינא ביה שדך חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת כדילפי' לעיל דשותפין חייבים בפאה דכתיב קציר ארצכם אפי' של רבים. שותפים שקצרו חצי שדה וחלקו זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום דחובת הקציר בקמה כדאמר ואע"ג דמרבי' מדכתיב לקצור דקדשה נמי פאה בתחלה ובאמצע אפ"ה כיון שלא פירש דסתמא הוי בסוף דמצותה בסוף כדמשמע פאה לשון סוף ומי שלקח הקמה אינו מפריש אלא על חלקו דכיון דחלקו לא קרינא ביה שדך אלא בזה שקצר דלא הוי כמוכר חצי שקצר דחייב בסוף לתת פאה על הכל דהתם כל השדה שלו. חזרו ונשתתפו כל אחד מהם מפריש מחלקו שבקמה על חלק חברו שבקמה אבל לא חצי שנקצר דהא מיפטר מפאה כדאמרינן ואע"ג דחזרו ונשתתפו נראה דלא מיחייבו להפריש מן הקמה אלא כפי שיעורה שהיה עתה אלא שאם רצה להפריש על הכל לא יפריש על מה שנקצר שהרי הוא פטור כדאמר' ואין עליו דין פאה להפטר ממעשרות אלא כל אחד מהם יפריש על חלקו ועל חלק חברו שבקמה ונמצא שהפריש על כל השדה ויש לו דין פאה להפטר מן המעשרות דהוי תוספת פאה דפטור נמי כדאמר' לעיל.
יז[עריכה]
שדה שהגיע חציה ע(ל)[ד] שליש דמיחייבא בפאה והתחיל לקצור מחצי זה וקודם שהשלים לקוצרו הגיעה כולה לשליש וגמר החצי הראשון שהגיע בתחלה הרי זה יפריש מן הראשון על האמצעי ומן האמצעי על הראשון שהם החצי הראשון שנגמר קודם דחשיבי שדה אחת ומן האמצעי על האחרון נמי כיון שהגיע האחרון על שליש קודם שקצר האמצעי אבל לא מן הראשון על האחרון דכשקצר הראשון אכתי לא מטא אחרון לחיוב פאה שלא הגיע לשליש ומן האחרון על האמצעי נראה דיכול נמי להפריש דהא חשיבי שדה אחת.
יח[עריכה]
המוכר שדהו מקומות מקומות לאנשים הרבה כל אחד נותן פאה ממה שלקח דלכל חד קרינא ביה שדך ואם התחיל הוא לקצור ומכר ושייר נותן פאה הראויה לכל דכיון דהתחיל לקצור נתחייב בכל כדכתיב ובקצרכם את קציר ארצכם דמשמע מעידנא דאתחיל לקצור איתחייב ליה בכוליה ואם מכר קודם לא איתחייב אלא הלוקח מפריש על מה שלקח דשדך קרינא ביה ובעל השדה על מה ששייר.
יט[עריכה]
שדה אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה שלא יהו מעורבין פארות האילנות דאי הן מעורבין חשיבי כולהו כשדה אחת ונותן פאה אחת לכל.
כ[עריכה]
שנים שלקחו אילן אחד נותנין פאה אחת דכתיב קציר ארצכם כדאמר לקח זה צפונו וזה דרומו כל אחד נותן פאה לעצמו דהא לכל חד קרינא שדך דשדה כל שהו חייב בפאה בפני עצמו.
כא[עריכה]
החרובים כל הרואין זה את זה חשיבי כשדה א' ונותן פאה א' על הכל והזתים כל שברוח אחת מרוחות העיר.
כג[עריכה]
המידל שהוא מעט מכאן ומעט מכאן לשוק אינו נותן פאה לזה שהידל ואם לביתו נותן מן המשואר על הכל דהאי דאמרינן לעיל דאפילו לבית כשבוצר מעט מעט אינו נותן פאה מן המשואר על הכל היינו כשמכניסו לבית לאכול מיד דומיא דמוכר לשוק אבל כשמכניסו לבית לקיום נראה דחשיב לקיטתו כא' כיון דהוא בבית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |