טורי אבן/ראש השנה/כג/א

טורי אבן ראש השנה כג א

דף כ"ג ע"א

איתנוסי. פי' רש"י בשכרות של משתה שבת. ונ"ל שהדין עמו דל"ל דהאונס הוא בד"א שלא מחמת משתה שבת דא"כ למה אר"ז גזירה משום ר"ח חסר שחל בע"ש אפי' בר"ח מלא שחל בע"ש נמי אמרי חסר הוא והאי דלא עבדי בליל ו' איתנוסי או דילמא מלא הוא ומשום דלא אפשר משו' איסור שבת אבל אי לא טעו למיתלי באיתנוסי אלא משו' משתה שבת ניחא דהשתא אין לגזור משו' מלא שחל בע"ש דידעי דודאי מלא הוא מדלא עבדו בליל ו':

ולעבד אמלא ולא אחסר. פי' רש"י וכי מקלע ר"ח חסר בע"ש ול"ע מידעי ידעי דחסר הוא ולא תליא בשכרו' אלא במידי דשכיח דבכל החדשים חסירין ל"ע והאי נמי ל"ע וכן פי' התוס' ול"נ שא"צ לדחו' בזה דודאי אי עבדו בין אמלא ובין אחסר אי ל"ע בזמנו לאור עיבודו אחסר ולאור אור עיבורו אמלא אי עבדי לאחר מכאן לא ידעי אם מל' הוא או חסר דהא עבר זמן הקבועה למשואות בין דמלא ובין דחסר ואתי למתלי באתנוסי אבל אי עבדי אחד מנייהו לא טעי למתלי באתנוסי במשתה של שבת דהא אם אית' דהאי חודש מן אותן החדשים דבני משואות הן ה"ל למעבד משואות אחר ליל ע"ש לאור יום ב' בשבת לידע שהחדש מן המשיאין ובהכרח ידעי שאינו מן המשיאין:

משום בטול מלאכה לעם ב"י. רש"י פי' דאר"ה לחוד קאי וכתבו עליו התוס' דבחנם דחק לפרש כן דבכל ר"ח אין הנשים רגילין לעשות מלאכה והיינו דאמ' בפ"ב דמגילה (דף כ"ב) וכל שאין ביטל מלאכה לעם כגון ר"ח וחה"מ קורין ד' שהוסיף המקום י"ט לנשים על שלא נתרצו במעשה העגל ואני אומר לפי"ז תקשה הא רש"י גופה פי' התם במגילה הכי דמשום הכי קרא לי' לר"ח אין בו בטול מלאכה מפני שהוא י"ט של הנשי' ולמה דחק לפר' כאן דאר"ה לחוד קאי ול"ל דאי אי"ט לנשים דר"ח קאי מאי ביטל מלאכה לעם ב"י דקאמ' הא י"ט זה דנשים וודאי אינו מן התורה וכיון דלא ידעי אימת הוקבע ראש חודש אי ביום ל' או ביום ל"א שניהם מותרין וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומאי ביטל מלאכה ב"י דקאמר אדרבה לפי"ז מרויחין הני נשי דבני גולה יותר כיון דא"י הקביעו' הותר להם מלאכה בכל ר"ח ואי משום הא גופא תיקנו לעבד אחסר ולא אמלא כדי שביום ר"ח יהיו בטילים ממלאכה ע"י שיודע להם ע"פ המשאו' יום הקביעו' ולא יהי' עוד ספק בדבר ונהי דבר"ח חסר ביום ר"ח עדיין לא נודע הקביעו' דהא אין משיאין אלא לאור עיבורו שהוא מוצאי ליל ר"ח דביום א"א דאין המשואות נראה ביום למרחוק מ"מ במלא ל"ע דידעי דמלא הוא מדלא השיאה לא"ע מ"מ הא דקאמר משום ביטול מלאכה לא א"ש דאדרבה אי עבדי אמלא לחוד לא הי' ביטל מלאכה כלל והשת' דעבדי אחסר גורם לביטול מלאכה מיהו בהא י"ל דאין שייך כאן לומר ספיקא דרבנן לקולא להתירן בב"י דכי אמר ספיק' דרבנן לקולא היכי דלא מעקר תקנתא דרבנן בוודאי אבל בהא אי שרית להו למלאכה מספיקא ביום ל' ול"א הא מיעקר תקנתא דרבנן בודאי דהא חד מנייהו ודאי ר"ח ואי אזלת ביום זה להקל וביום זה להחמיר מאי חזית להקל בזה יותר מזה וכה"ג כתבתי בפ"ק (דף י"ח) גבי ועל אב מפני התעני' והבאתי ראיה לזה לפיכך א"ע אמלא בע"כ איכא ביטול מלאכה ב"י אבל מה שהכריח לרש"י לפרש אר"ה לחוד דאי משום שאר ר"ח אכתי לעבד אמלא לחוד ולאור עיבורו דהיינו ליל ל"א דאע"ג דאין מקדשין החדש בלילה אפ"ה כיון דלא קדשי ביום ל' ודאי למחר ר"ח דהא א"א לאחר יותר דבשלמא אי ל"ע אלא אחסר א"א להשיאה בליל ל דהא כיון דא"מ בלילה וא"א לקדש עד למחר בעיצומו של יום א"א להשיאה לא בליל ל' שמא לא קדשי למחר ולא ביום ל' אפילו לאחר הקידוש דאין נראין המשואות ביום למרחוק מש"ה א"א להקדימו עד אחר ר"ח שהוא אור עיבורו דהיינו ליל ל"א וכן אי עבדו בין אמלא ובין אחסר בע"כ א"א למעבד אמלא אלא לאור א"ע שהוא ליל ל"ב לחדש העבר דכיון דעבדי נמי אחסר וא"א לו עד ליל ל"א עד לאחר יום הקידו' צריך לאחר על המלא עוד לילה א' שהיא ליל ל"ב דאי בליל ל"א אין לידע ולהכיר בין מלא לחסר. אבל עכשיו שפריך דלעבד אמלא לחוד ואחסר כלל לא א"כ הא אפשר בלא ביטל מלאכה ב"י דלעבד אמלא בליל עיבורו שהוא ל"א דהא כיון דלא קידשו ביו' ממילא החדש מעובר ואפש' להשיא' בתחילת ליל ל"א לידע שהוא מעוב' ממילא והיום ר"ח כדאמרינן בכה"ג בפ"ק (דף כ) על כולן שלוחין יוצאין מבערב ליל ל"א אי לא קידשו יום ל' מה"ט. ואע"ג דמשיאן ליל ל"א איכא הכירא בין מלא לחסר שפיר כיון דאין משיאין אחסר כלל כשמשיאין ליל ל"א נודע שהוא מלא ואם לא השיאו הוא חסר. ולא מ"ל ביטל מלאכה ב"י דבחסר עושין מלאכה אי לא השיאו לאורו ואע"ג דבמלא אין עושין אפי' יום ל' דשמא היום קידשו כ"ש ל"א דנודע שהוא ר"ח כיון שהשיאו בלילו הא השתא נמי דעבדו אחסר ולא אמלא ובע"כ אחסר נמי א"א להשיאה עד ליל א"ע שהוא ליל ל"א כמלא איכא ביטול מלאכה ב"י כדפי' אלא דבחסר ליכא ביטול אלא יום אחד מדלא השיאו וא"כ נעבד אמלא בליל ל"א ואחסר כלל לא דליכא ביטל מלאכה בחסר אלא יום אחד דמדלא השיאה ש"מ דחסר הוא מש"ה פי' רש"י דהא ביטל מלאכה ב"י דקאמר אר"ה לחוד קאי דהשתא אי עבדי אמלא בליל ל"א בכל החדשי'. הא בר"ה במלא לא אפשר שהוא י"ט ואין משואות דוחין י"ט דהבערה שלא לצורך אוכל נפש אסורה. נמצא איכא ביטול מלאכה בר"ה ב"י בין מלא בין חסר אבל השתא דעבדי אחסר לחוד ליל ל"א כי עבדי ליל ל"א ידעי דחסר הוא ועבדי מלאכה יום ל"א ואני תמה על תוס' דלמאי דפי' ביטל מלאכה ב"י אכל ר"ח קאי דמ"מ תקשה לעבד אמלא לחוד ובליל ל"א וכמש"כ:

ד' מיני ארזים הם. הק' התוס' דבפ"ג דסוכה (דף לו) אמרי' סוכה אינו נוהגת אלא בד' מינים שבלולב ופריך מהא דמכשיר ר"י לסכך בנסרים של ארז ומשני מאי ארז הדס והשתא לר"י דאמר ד' ותו לא מאי איכא למימר ושמא הכא לענין מקח וממכר פליגי אבל כ"ע מודו ד"י מיני ארזים הן וק"ל דא"כ לא ה"ל לר"י לסתום אלא לפרש. ועק"ל מנ"ל להגמ' דפליגי אדרבה בר"ה דילמא רבה לא מיירי לענין מ"ומ כלל:

ובפ"ב דסוכה תירצו דלספרי' דגרסי' פ"ק (דף י"ד) בברייתא דתניא כוותי' דרב סיככה בנסרים שאין בהן ד' ד"ה כשירה ול"ג של ארז ניחא. דברייתא דהכא תניא כוותי' דשמואל ולא חשיב לרב עיקר. וגם זה דוחק דמ"מ דבנסרים של ארז דכשר לסכך לר"י בהא ל"פ הני ב' ברייתות וכ"ש לספרי' דגרסי בהאי דתני' כוותי' דרב נמי של ארז דקשה:

ול"נ דלק"מ דרב ס"ל דר"י הדר בי' מהא דסוכה אינו נוהגת אלא בד"מ דהא נ"ל התם מק"ו מלולב שאין נוהג בלילות כבימים ואינו נוהגת אלא בד"מ ואמרו לו רבנן כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין דאם לא מצא ד"מ ישב בטל. ובפ"ב דפסחי' (דכ"ז) פליגי נמי כה"ג דל"רי אין ביעור חמץ אלא שריפה מק"ו מנותר שאינו בב"י וא"ל רבנן דין זה תחילתו להחמיר וסופו. להקל לא מצא עצים לשרפו ישר בטל. וחזר ר"י ודן דין אחר נותר ישנו בבל תותירו וכו' אף חמץ בשריפה ומדדן ר"י דין אחר ס"ל לרב דהדר בי' ר"י מהא ק"ו משום דסופו להקל א"ד כרבנן. ועוד דהא דין אחר אקשי' לי' רבנן ושתיק להו מדלא הדר לדין ראשון של ק"ו ש"מ דס"ל דא"ד כרבנן משום דסופו להקל וא"כ אזדא לי' נמי האי ק"ו דסוכה א"נ אלא בד"מ דהא סופו להקל ואפשר לומר הא דמתיר ר"י לסכך בנסרים של ארז היינו בתר דהדר בי' וס"ל כרבנן דא"צ ד"מ לסוכה והא דמייתא מהא ברייתא אהא דאר"י אין סוכה נוהגת אלא בד"מ. משו' דרבא אמר התם אהא דאר"י אין אוגדין את הלולב אלא במינו דאפילו בסיב ועיקרא דדיקלא נמי אוגדין ומייתי ראיי' מהא דמכשר ר"י לסכך בנסרים והשתא אי הוי ס"ל לרבא דהדר בי' ר"י מהא דד"מ שבסוכה מאי ראיי' היא מהא דסיב ועד"ד מיני' דלולב הן לענין אגודה דילמא הא דמסככין בנסרים אמרו ר"י דבתר דהדר בי' וס"ל דא"צ ד"מ לסוכה. אלא ע"כ ס"ל לרבא דר"י לא הדר בי' ואכתי ס"ל דאע"ג דסופו להקל הוי דין והא דחזר ר"י ודנו דין אחר בהאי דחמץ לא משום ה"ט דהדר בי' מק"ו אלא לדברי רבנן דס"ל אינו דין קא"ל דאכתי נ"ל דחמץ בשריפה מהא דין אחר והא דשתיק להו בסוף היינו משום דהדר בי' מדין אחר השני וח"מ מדין ק"ל לא הדר בי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף