טורי אבן/ראש השנה/כב/ב

טורי אבן ראש השנה כב ב

דף כ"ב ע"ב

כי אתא עולא אמר קידש לירחא כו'. מאי טעמא כל מילתא דעבידי לגלוי ל"מ בה אינשי. סתם קידוש שעשהו חסר וקרי לה קידוש סתמא משום דקיימא לן לקמן אם לא נראה החדש בזמנו אין מקדשין אותו מש"ה קאמר עולא הכא קידשו לירחא ולעיל פ"ק אמר עולא עיברו לירחא אלמא לשון קידוש סתמא משמע חסר. וברייתא זו דבסמוך מדלא נקט או חסרו או עיברו ונקט קידש ומשמע דאחסר נאמן ואמלא לא. וקשה לח מאי שנא דאהא נאמן ואהא לא וי"ל דחסרו פסיקא לי' דלעולם נאמן בכל חדשי השנה אבל מלא לא פסיקא ליה דאע"ג דבכל החדשים נאמן אאלול אינו נאמן וטעמא דמילתא משום דקיימא לן ריש פרק י' דיבמות (דף פ"ח) דאין עד אחד נאמן היכי דאיתחזק איסורא להתירו ולהוציאו מחזקתו וטעמא דעד אחד נאמן להעיד לאשה שמת בעלה כדאמר התם ה"ט משום חומר שהחמרת עליה בסופה הוא ומשמע דאי לאו האי טעמא הואיל ואיתחזק איסורא דאשת איש אינו נאמן אף על גב דהוה לה מילתא דעבידי לגלוי וש"מ דאין ע"א נאמן מה"ת אפילו במילתא דעבדי לגלוי בדאיתחזק איסורא ולפ"ז כ"ש במקום רובא אין עד אחד נאמן נגד הרוב דהא קימ"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאמ' רפט"ז דיבמות (דף קיט) פ"א דחולין יהא אלול רוב פעמים חסר ומעוטא דמיעוטא שהוא מלא כדאמר בפרק קמא (יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דמהאי טעמא הקילו שלא להתענות ביוה"כ אלא יום אחד ולפירש"י גם ר"ה אין עושין בגולה אלא יום א' מיהו אפי' לפי' התוס' אע"פ שעושין ב' ימים אפ"ה מת ביום־טוב שני יתעסקו בו ישראל וה"ט משום דאזלינן בתר רובא דאלול חסר וכדפי' בפ"ק משום הכי אין ע"א נאמן לומר שהוא מלא נגד הרוב דהא מה"ת אזלינן בתר רובא. אבל העיד שהיא חסר דרובא מסייע לי' נאמן שאין צריך לעשות יום־טוב שני ואפי' לפי' רש"י בגולה עושין בסוכות שני ימים־טובים. מיהו בשאר ירחי דזימנין מלא וזימנין חסר ואין שום צד נגד הרוב בין אחסר בין אמלא ע"א נאמן אלא בחסר פסיקא לי' דלעולם נאמן אפי' על אלול משא"כ במלא כדפי'.

ומ"מ קצת ק"ל למה ליה לרב כהנא טעמא משום דעבידי לגלויי דהא אפילו תימא דהא דעולא דאמר קידשו לירחא לא על אלול הוי, מכל מקום כיון דאין כאן נגד הרוב עד אחד נאמן. ובלא הא דפירשתי נמי קשה, דהא כל היכא דלא איתחזק איסורא עד אחד נאמן אפילו במילתא דלא עבידי לגלויי כדאמר התם ריש פ"י דיבמות גבי חתיכה ספק של חלב ספק של שומן. וצריך לומר, מפני חומר המועדות אי לאו טעמא דעבידי לגלויי לא היה נאמן מדרבנן:

וזה שלא כדברי הרמב"ם שכתב (בפ"ג מהלכות קידוש החודש) דשליחים שהיו יוצאים על ששה חדשי' חד שלוח נאמן. ולפי מאי דפי' אם עיברו לאלול היו צריכין ב' שלוחים על אלול הואיל והוא נגד רובא והא דמילתא דעבידי לגלוי מה"ת לא מהני אלא שהרמב"ם לטעמיה אזיל שכתב (בפרק י"ב מהל' (אישות) [גירושין] הלכה ט"ו) דהא דע"א נאמן להעיד לאשה שמת בעלה אע"ג דאיתחזק איסורא ה"ט משום דמילתא דעבידי לגלויי הוא ואין דעת כל המפרשים כן. וכבר כתבתי בזה הרבה בדיני עגונה אין כאן מקומו:

בא אחד בסוף עולם ואמר קידשו כו'. קשה לי מדנקט בא אחד בסוף עולם משמע אפילו במקום שאין שלוחי בית דין מגיעים לשם וזה בא על ידי גמלא פרחא או בקפיצה נאמן ומשמע דאינו צריך לעשות שני ימים־טובים דאי לא כן נאמן למאי הרי אפילו השתא שאתה מאמינו אפילו הכי לא פלטי מלעשות שני ימים־טובים והא גדולה מזו אמרו בספ"ק כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבוד חרי יומי גזי' ניסן אטו תשרי כ"ש היכא דלא מטו לעולם אלא ע"י מיקרה אירע פעם אחת שבא א' לשם והגיד להם יום הקביעות דצריכין לעשותו ב' ימים אפי' באותו פעם שנודע להם משום גזי' אטו כל הזמנים. דבשלמא הא דעולא ל"ק די"ל שאותו עיר היתה במקום דמטו שלוחי ניסן ותשרי אלא ע"י אונס לא מטו השלוחים באותו פעם לשם אבל האי דבא אחד בסוף עולם ק' מיהו למאי דפי' לעיל ניחא ואע"ג דמ"מ צריכין לעשו' ב' ימי' אפ"ה נ"מ בהא דנאמן לענין מת ביום־טוב שני דקי"ל יתעסקו בו ישראל השתא דבקיאי בקביע דירחא כיון דאינו אלא מדרבנן הה"נ היכי דמטו שלוחי ניסן ולא של תשרי אע"ג דעבדו ניסן תרי יומא הואיל ויום ב' אינו אלא מדרבנן יתעסקו בו ישראל אבל כל זמן שלא היו בקיאין בקביע' דירחא עושין יום־טוב שני מספק דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ולא יתעסקו בו ישראל והשתא נ"מ בהא דבא אחד בסוף עולם ואמר קידשו החדש דנאמן להקל ביום־טוב שני לענין מת כדפי'. ולפ"ז צ"ל דהא דנאמן נ"מ אם אמר קידשו דהיינו שעשה ניסן חסר ונ"מ לענין י"ט דפסח ואלו חסרו לתשרי א"צ לנאמנות של של זה דבלא"ה אזלינן להקל לענין מת ביום־טוב שני דאזלינן בתר רובא שאלול חסר וכמ"ש בסמוך א"נ י"ל דבא אחד בסוף העולם ואמר קידשו נאמן לגמרי ואין עושין אלא יום אחד ול"ד להיכא דמטו שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי. דהתם א"א דאי לא לעבדו לעולם י"ט של ניסן אלא חד יומא אתי לאחלופי בשל תשרי ויאמרו מ"ש תשרי מניסן ולא ידעי דבשלוחי' תלי' מילתא. אבל בהא דבא אחד ואמר קידשו דלעולם קביע להו מילתא לעשות כל יום־טוב ב' ימים אלא דרך מקרה עושין השתא יום אחד מידע ידעי דטעמא משום דהשתא נתברר להם יום הקידוש ולא אתי לאחלופי ול"ג אטו שאר שנים:

ביקשו להטעות את החכמים. פרש"י שאירע יום ל' של אדר בשבת ול"נ החדש בזמנו והן מתאוין שיהיה יום הנפת העומר ועצרת בא' בשבת שדורשין ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו וק"ל למ"ד לעיל אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואפי' ל"נ החדש בזמנו מקדשין אותו א"כ א"א להטעות באדר דמ"מ מקדשין יום ל' מא"ל. ועוד א"כ א"צ לתקן שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין אלא בחל ל' של אדר בשבת ולא בחל בשאר יומי דבזה אין תועלת להם אם יטעו וכן בשאר כל החדשי' כולהו לעולם אין לה תועלת בטעות אבל אני תמה על רש"י ותוס' וכי טעמן של פירושי' ניקום ונפרש הא לקמן אמרינן משקלקלו הכותי' התקינו שיהיה שלוחי' יוצאים ופי' רש"י שהשיאו גם הן משואות שלא בזמן החדש להטעות את ישראל וה"נ י"ל שעשו כן להטעות בלי תועלתם. אח"ז מצאתי בירו' ומה קלקול הוה תמן שהי' אומרים עצרת לאחר שבת והי' יוצאין עליו מבערב פי' להעיד לפני ב"ד כדי שיתקדש. מעתה על ניסן לא יקבלנון על שאר ירחיא יקבלונון. אמר ר' יוסי בר"ב עיקר קלקלותיהן מן אדר הוות. מעתה עד היא דכוותהון יקבלינון אין לית הוא דכוותהון ל"י. ומשני זו בפני זו והיינו כדפי' רש"י ותוס' וגם לק"מ מה שהקשתי ומ"מ להני דשלחו למר עוקבא צריך לפר' כדפי':

בראשונה הי' משיאין משואות. וק"ל תינח להכיר בין מלא לחסר מהני הא אבל לידע אם נעברת השנה או לא במה ידעו והניחא למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וכמ"ד בפ"ק עבור שנה ל' יום פי' אדר ראשון שהוא עיבור לשנה הוא לעולם מלא והא משואות אחסר עבדו אמלא לא עבדו כדמפ' בגמ'. והשתא איכא נמי הכירא אעיבור השנה. אי עבדו משואות. ש"מ דחסר הוא ע"כ לא עברן דאי עיברו וחדש היוצא היה אדר הראשון הא הוא לעולם מלא ואי לא עבדו ש"מ דמלא הי' היוצא בע"כ עיברו דאי לא עיברו ה"ל אדר הסמוך לניסן והוא חסר לעולם דהא אפי' למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפ"ה הי' משיאין משואות אע"ג דהוי ידעי ממילא דהא לבתר דתיקנו שהי' שלוחים יוצאין נפקי על ניסן ולא סמכינן אהא דידעי ממילא וכמש"כ שם. אלא האי מ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר איתותב שם. וא"כ בזמן משואות מאי הכירא הי' על עיבוד השנה והרי אפ"ת דמשום דלא אתו למיכל חמץ בפסח אין צריך הכירא דהא מוכח בפ"ק גבי כל ספיקא לקמי' שדינן דבכ"ט יום מר"ח כ"ע ידעי בקביע דירחא אפי' במקומות הרחוקים שאין השלוחי' מגיען לשם כ"ש דמר"ח אדר ב' עד הפסח שהוא יותר אם נתעבר דידעי בכל מקומות מ"מ במצות מגילה וסדר פרשיות דקי"ל בפ"ק דמגיל' דאין נוהגין בא' אלא בשני דוקא אי עיברו במה ידעי. שמא י"ל דאפ' בזמן משואות הוי נפקי שלוחים אי עיברו השנה א"נ ע"י משואות הוי ידעי דבכל החדשים הי' משיאין על החסר לאור עיבורו ואם חל בשבת לאור אור עיבורו כדמוכח בגמ' ועל אדר הי' משיאין יום א' רחוק מר"ח יותר. וזה היו סימן על עיבור השנה:

הי' משיאין משואות. נ"ל דעל כל חדשי השנה היו משיאין אע"ג דאין שלוחין יוצאין אלא על ו' חדשי' לבד כדתנן בפ"ק. מ"מ בזמן משואות הי' משיאין על כל חדשי השנה משום ביטול מלאכה לעם ב' ימים בכל ר"ח דאין הנשים עושות בו מלאכה כמו שאפרש בגמ':

דכתיב וישאם דוד ומתרגמינן ואוקדינן דוד. ק"ל דבפ"ב דע"ז (דף מד) מייתי ר"י ראיה דע"ז טוחן וזורה לרוח מוישאם דוד דלישנא דזרויי הוא כמו תזרם ורוח תשאם ורבנן השיבו הרי אומר וישרפם באש מדלא כתיב וישרפ' וישאם ש"מ וישאם ממש נטלם להנות ממנו ולא קשה מתחילה רצה לשרפם ולאחר שבא איתי הגיתי וביטלם נטלם. מ"מ לכ"ע האי וישאם לאו לישנא דמוקד הוא אלא לישנא דזרויי הוא או נטילה ממש וי"ל סוגיין כר"י. מיהו ע"כ האי וישאם לישנא דשריפה נמי הוא כדכתי' באידך קרא וישרפם אלא מדלא כתי' בחד מהני קראי וישאם וישרפם ש"מ דהאי וישאם משמע תרתי זרויי ושריפה דלישנא דתרווייהו הוא. וכיון דבחד קרא כתי' שניהם לא חש באידך למכתב שניהם ונקט מאי דעביד בתחילה דהיינו שריפה שהוא קודם לזרויי. א"נ מש"ה כתיב וישרפם לגלויי על אידך קרא דוישאם שריפה נמי במשמע דאי זרויי פשיטא דהיא במשמעות דוישאם כמו ורוח תשאם. והשתא ניחא לר"י הא דלא כתי' וישאם וישרפם דהא וישאם תרתי במשמע אלא דרבנן השיבו לו מאידך קרא דכתי' וישרפם לחוד ולא כתי' תרווייהו ש"מ דוישאם ממש. ור"י לא חש לה מטעמא כדפי' וסוגיין כר"י:

אמלא לא עביד מ"ט. ק"ל ל"ל למעבד אמלא נמי הא כיון דעבדו אחסר לחוד ממילא כי לא עבדו ידעי דמלא הוא ואטרוחי ב"ד בכדי למה. וי"ל אע"ג דבחדא סגיא ואידך ממילא ש"מ היכא דאפש' לא סמכינן עלה מפני חומר המועדות ועוד שהם מסורים לכל אפי' לע"ה ונשים שלא יבואו לידי טעות. תדע דהא לבתר שתקנו שיהי' שלוחי' יוצאין נפקי בין אמל' בין אחס' ולא סגי בחד מנייהו ואידך ממיל' ש"מ א"ו כדפי' וכבר כתבתי מזה בפ"ק במתניתן דעל ו' חדשים:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף