מראי מקומות/יורה דעה/רסד: הבדלים בין גרסאות בדף
תגית: שחזור |
(הוספת משתמש שי לתורה, יישר כח) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
;אם לכתחילה יחזור בחול על ציצין שאין מעכבין | ;אם לכתחילה יחזור בחול על ציצין שאין מעכבין | ||
הרמ"א בסעיף ה, כתב שלכתחילה יחזור, ומקורו מדברי הטור, אמנם כבר הוכיחו הב"ח באות ה, והדרישה באות א, שאין זה מדברי הטור אלא תוספת, וא"כ יש לדון בזה, והב"י בד"ה ומ"ש רבינו פי' מיירי, הביא מחלוקת בין רש"י לרמב"ם אם הא דאמרי' פירש אין צריך לחזור איירי אף בחול או רק בשבת, ויש להוסיף דמדברי בה"ג בהל' מילה בעמוד קנ, נראה דס"ל דאיירי בשבת, אמנם באמת אין הוכחה מדבריהם אי פליגו לענין דינא ואפשר דאף בפירוש הברייתא לא פליגי, דהא בחול יש להסתפק בג' דרגות, דאפשר דחובה לחזור, ואפשר דאין חובה אלא מצוה ומנהג טוב, ואפשר עוד דאפי' מנהג טוב ליכא לפי הסברא שהביאו בהגהות והערות על הטור מדברי הבית הלוי ח"ב סי' מז, שכתב בדעת הרמב"ם דציצין שאין מעכבין הוו הידור מצוה ולא שייך הידור אלא בשעת המצוה, דהיינו דגדר הידור הוא יפוי המצוה ולא שייך ליפות חפץ אחרי שהחפץ כבר אינו לפנינו, ולפי"ז היה אפשר דאפי' מנהג טוב ליכא לחזור, והשתא אי נימא דבחול אין חובה לחזור אבל מנהג טוב לחזור מדין זה אלי ואנוהו, א"כ אפשר דאין כאן מחלוקת דרש"י פירש דזה איירי בשבת כיון דמשמע ליה דהא דאמרי' אינו חוזר דאין כאן אפי' מנהג טוב מדלא אמרי' אינו צריך לחזור, ומאידך הרמב"ם ס"ל דאיירי אף בחול והאי אינו חוזר לצדדים, בשבת אסור לחזור ובחול אינו חובה לחזור, ואפשר דהרמב"ם אף ס"ל כרש"י בביאור הברייתא דאיירי בשבת דאסור לחזור, ומ"מ למד ממנה לחול דאין חובה לחזור ומ"מ מנהג טוב איכא, היוצא מהאמור שיש ג' דרגות בזה, ואין הוכחה דפליגי הרמב"ם ורש"י בזה, אבל הא מוכח דרש"י ובה"ג לא ס"ל כהצד דאין אפי' מנהג טוב לחזור, ומאידך הרמב"ם לא ס"ל כהצד שחובה לחזור בחול, ומ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ולגבי אי קי"ל דפירש אינו חוזר על שאין מעכבין, עי' במה שכתבתי גבי זה בסי' רסו,ב. | הרמ"א בסעיף ה, כתב שלכתחילה יחזור, ומקורו מדברי הטור, אמנם כבר הוכיחו הב"ח באות ה, והדרישה באות א, שאין זה מדברי הטור אלא תוספת, וא"כ יש לדון בזה, והב"י בד"ה ומ"ש רבינו פי' מיירי, הביא מחלוקת בין רש"י לרמב"ם אם הא דאמרי' פירש אין צריך לחזור איירי אף בחול או רק בשבת, ויש להוסיף דמדברי בה"ג בהל' מילה בעמוד קנ, נראה דס"ל דאיירי בשבת, אמנם באמת אין הוכחה מדבריהם אי פליגו לענין דינא ואפשר דאף בפירוש הברייתא לא פליגי, דהא בחול יש להסתפק בג' דרגות, דאפשר דחובה לחזור, ואפשר דאין חובה אלא מצוה ומנהג טוב, ואפשר עוד דאפי' מנהג טוב ליכא לפי הסברא שהביאו בהגהות והערות על הטור מדברי הבית הלוי ח"ב סי' מז, שכתב בדעת הרמב"ם דציצין שאין מעכבין הוו הידור מצוה ולא שייך הידור אלא בשעת המצוה, דהיינו דגדר הידור הוא יפוי המצוה ולא שייך ליפות חפץ אחרי שהחפץ כבר אינו לפנינו, ולפי"ז היה אפשר דאפי' מנהג טוב ליכא לחזור, והשתא אי נימא דבחול אין חובה לחזור אבל מנהג טוב לחזור מדין זה אלי ואנוהו, א"כ אפשר דאין כאן מחלוקת דרש"י פירש דזה איירי בשבת כיון דמשמע ליה דהא דאמרי' אינו חוזר דאין כאן אפי' מנהג טוב מדלא אמרי' אינו צריך לחזור, ומאידך הרמב"ם ס"ל דאיירי אף בחול והאי אינו חוזר לצדדים, בשבת אסור לחזור ובחול אינו חובה לחזור, ואפשר דהרמב"ם אף ס"ל כרש"י בביאור הברייתא דאיירי בשבת דאסור לחזור, ומ"מ למד ממנה לחול דאין חובה לחזור ומ"מ מנהג טוב איכא, היוצא מהאמור שיש ג' דרגות בזה, ואין הוכחה דפליגי הרמב"ם ורש"י בזה, אבל הא מוכח דרש"י ובה"ג לא ס"ל כהצד דאין אפי' מנהג טוב לחזור, ומאידך הרמב"ם לא ס"ל כהצד שחובה לחזור בחול, ומ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ולגבי אי קי"ל דפירש אינו חוזר על שאין מעכבין, עי' במה שכתבתי גבי זה בסי' רסו,ב. | ||
ויעויין בדברי החתם סופר בשבת (שם) שהביא לבאר דעת הרמב"ם דאין הכוונה שאין צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין, אלא אף איסור יש בדבר, ומשום חובל בעצמו, וכמבואר בגמרא סנהדרין (פד:), גבי מכה אביו לרפואה, דפריך הגמרא "אי הכי אחר נמי", והיינו דאף אדם אחר החובל בחבירו הוי שגגת איסור, ועיי"ש שהביא להוכיח דבריו. | |||
אכן, המעיין ברמב"ם (חובל ומזיק, פ"ה ה"א) יראה שכתב, דהחובל בחבירו "דרך נציון" עובר בלאו דלא יוסיף פן יוסיף, ונראה מדבריו דאי הוי לרפואה ליכא סרך איסור בדבר, וא"כ יתכן שלא פסק כלל את "אחר - שגגת לאו", וא"כ דברי החת"ס טעונים ביאור, ועיין היטב. | |||
;קטן שמלו אותו והוא נראה ואינו נראה כמהול | ;קטן שמלו אותו והוא נראה ואינו נראה כמהול | ||
גרסה אחרונה מ־14:19, 16 באפריל 2023
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
- אם אשה כשרה למול
הטוש"ע בסעיף א, כתבו דהיא כשרה, והב"י הביא כן מהרי"ף והרא"ש, והביא הב"י מהכלבו בשם ה"ר יצחק מקורבי"ל בעל סמ"ק, שאשה לא תמול, וכן הביא הדרכ"מ מהגהות מרדכי וסמ"ק, וכתב הב"י דאפשר דלכתחילה קאמר, אבל הט"ז בס"ק ב, כתב דהי"א שהביא הרמ"א דס"ל דאשה לא מלה פסקו כרב דס"ל דאשה פסולה למול, ע"כ, ולפי"ז סבירא להו דאפי' בדיעבד פסולה וזה דלא כמו שצידד הב"י, ויש להוסיף דהתוס' בע"ז כז. ד"ה אשה, כתבו דהלכה כרב דפסולה למול, ומ"מ הביאו תוס' שם דבה"ג בהל' מילה בעמוד קמו, ס"ל דכשרה למול, ע"כ, וכן השאילתות בשאילתא י ובשאילתא לז, כתב דאשה כשרה למול, וכן הרמב"ם בהל' מילה ב,א, כתב דכשרה למול, וכתב הגהות מימוניות שם דהכי סברי נמי הרא"מ בסי' תב אות יז, ורבי שמחה וסמ"ג, וכ"כ האשכול בהל' מילה ד"ה ואמר (קח:), דאשה כשרה, ונמצא בידינו דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור והשאילתות ובה"ג והאשכול ורבי שמחה והרא"מ וסמ"ג והגהות מימוניות כולהו ס"ל דאשה כשרה למול, ומאידך תוס' סברי דפסולה אף בדיעבד, והכלבו בשם רבי יצחק מקורבי"ל בעל סמ"ק, והגהות מרדכי כתבו דאשה לא תמול ולא פירשו אם היינו אף בדיעבד או רק לכתחילה מחמת שאשה חלושת לב ושמא תטעה, ועל כן ודאי דנקטינן להלכה דאשה כשרה למול ואם ליכא גברא תמול אשה, ומי שנימול ע"י אשה אין צריך כלל לחזור ולהטיף ממנו דם ברית, אלא שלכתחילה ראוי קצת שלא תמול אשה.
- כיצד חובשים את המילה
הטוש"ע בסעיף ג, הביאו דיתן על המילה רטיה, ויש להעיר דהמנהיג בהל' מילה סי' קכט, כתב דנוהגים בספרד ופרובינצא ליתן על הרטיה חלבון ביצה מעורב היטיב בשמן זית, ויש מקומות שמערבים את החלבון עם כמון שכתוש היטיב, ובצרפת נוהגים ליקח כרפס כתוש היטיב מעורב בשמן זית או מעורב בשומן תרנגולת וחלמוני ביצים הצלויים באש, וכתב המנהיג דאין תחבושת טובה יותר מאותה הנהוגה בצרפת, ע"כ, ואמנם בכל מקום יש לנהוג במה שאומרים הרופאים, ומ"מ מי שאין בידו שום סממנים יעשה כך.
- אם צריך לפרוע לגדול שנימול
הטוש"ע בסעיף ד, הביאו דמל ולא פרע כאילו לא מל, ויש להעיר דהיראים בסי' תב אות ז, כתב דאפשר קצת שגדול אינו צריך פריעה.
- אם לכתחילה יחזור בחול על ציצין שאין מעכבין
הרמ"א בסעיף ה, כתב שלכתחילה יחזור, ומקורו מדברי הטור, אמנם כבר הוכיחו הב"ח באות ה, והדרישה באות א, שאין זה מדברי הטור אלא תוספת, וא"כ יש לדון בזה, והב"י בד"ה ומ"ש רבינו פי' מיירי, הביא מחלוקת בין רש"י לרמב"ם אם הא דאמרי' פירש אין צריך לחזור איירי אף בחול או רק בשבת, ויש להוסיף דמדברי בה"ג בהל' מילה בעמוד קנ, נראה דס"ל דאיירי בשבת, אמנם באמת אין הוכחה מדבריהם אי פליגו לענין דינא ואפשר דאף בפירוש הברייתא לא פליגי, דהא בחול יש להסתפק בג' דרגות, דאפשר דחובה לחזור, ואפשר דאין חובה אלא מצוה ומנהג טוב, ואפשר עוד דאפי' מנהג טוב ליכא לפי הסברא שהביאו בהגהות והערות על הטור מדברי הבית הלוי ח"ב סי' מז, שכתב בדעת הרמב"ם דציצין שאין מעכבין הוו הידור מצוה ולא שייך הידור אלא בשעת המצוה, דהיינו דגדר הידור הוא יפוי המצוה ולא שייך ליפות חפץ אחרי שהחפץ כבר אינו לפנינו, ולפי"ז היה אפשר דאפי' מנהג טוב ליכא לחזור, והשתא אי נימא דבחול אין חובה לחזור אבל מנהג טוב לחזור מדין זה אלי ואנוהו, א"כ אפשר דאין כאן מחלוקת דרש"י פירש דזה איירי בשבת כיון דמשמע ליה דהא דאמרי' אינו חוזר דאין כאן אפי' מנהג טוב מדלא אמרי' אינו צריך לחזור, ומאידך הרמב"ם ס"ל דאיירי אף בחול והאי אינו חוזר לצדדים, בשבת אסור לחזור ובחול אינו חובה לחזור, ואפשר דהרמב"ם אף ס"ל כרש"י בביאור הברייתא דאיירי בשבת דאסור לחזור, ומ"מ למד ממנה לחול דאין חובה לחזור ומ"מ מנהג טוב איכא, היוצא מהאמור שיש ג' דרגות בזה, ואין הוכחה דפליגי הרמב"ם ורש"י בזה, אבל הא מוכח דרש"י ובה"ג לא ס"ל כהצד דאין אפי' מנהג טוב לחזור, ומאידך הרמב"ם לא ס"ל כהצד שחובה לחזור בחול, ומ"מ אכתי מידי ספיקא לא נפקא, ולגבי אי קי"ל דפירש אינו חוזר על שאין מעכבין, עי' במה שכתבתי גבי זה בסי' רסו,ב.
ויעויין בדברי החתם סופר בשבת (שם) שהביא לבאר דעת הרמב"ם דאין הכוונה שאין צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין, אלא אף איסור יש בדבר, ומשום חובל בעצמו, וכמבואר בגמרא סנהדרין (פד:), גבי מכה אביו לרפואה, דפריך הגמרא "אי הכי אחר נמי", והיינו דאף אדם אחר החובל בחבירו הוי שגגת איסור, ועיי"ש שהביא להוכיח דבריו.
אכן, המעיין ברמב"ם (חובל ומזיק, פ"ה ה"א) יראה שכתב, דהחובל בחבירו "דרך נציון" עובר בלאו דלא יוסיף פן יוסיף, ונראה מדבריו דאי הוי לרפואה ליכא סרך איסור בדבר, וא"כ יתכן שלא פסק כלל את "אחר - שגגת לאו", וא"כ דברי החת"ס טעונים ביאור, ועיין היטב.
- קטן שמלו אותו והוא נראה ואינו נראה כמהול
דהיינו יש קטן שנראה כמהול ויש שנראה כאינו מהול ויש שנראה ואינו נראה, והב"י בסעיף ו, הביא דזה פלוגתא דרשב"ג ושמואל, והביא דהרמב"ם והטור והעיטור פסקי כשמואל דצריך לתקן מילתו, ומאידך רבינו ירוחם ס"ל דאין צריך, ע"כ, והב"י דחה את דברי רבינו ירוחם מקמי הנך, ויש להעיר דבה"ג בהל' מילה בעמוד קמח, פסק כרשב"ג דאין צריך, וציינו המציינים דכן נראה נמי דעת סמ"ג שהביא רק את דברי רשב"ג, ע"כ מהמציינים, וזה כדברי רבינו ירוחם, ומאידך היראים בסי' תב אות יט, הביא רק את דברי שמואל, וכן סמ"ק במצוה קנד אות פו.