תוספות/ברכות/יג/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(השוואה מול דפוס ישן) |
(הגהות) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''{{עוגן1|היה}} קורא אם כוון לבו יצא.''' בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא"ת הא בפ"ק {{ממ|[[בבלי/ברכות/יב/א|ד' יב.]]}} מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות. וי"ל דהתם איירי בצבור. דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה: | '''{{עוגן1|היה}} קורא אם כוון לבו יצא.''' בירושלמי אמרינן{{הערה|אמרי' '''זאת אומרת''' ברכות {{ממ|הגהות הב"ח}}.}} ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא"ת הא{{הערה|וא"ת הא. נ"ב תימ' [דילמא הא דברכות מעכבות] זו דוקא [שלא בירך כלל] ברכות. אבל אם קרא ק"ש [אימא] לך דיצא אם בירך הברכות [אח"כ דמעכבות] {{ממ|הגהות הב"ח}}.}} בפ"ק {{ממ|[[בבלי/ברכות/יב/א|ד' יב.]]}} מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות. וי"ל דהתם איירי בצבור. דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה: | ||
'''{{עוגן1|ובאמצע}} שואל מפני וכו'.''' ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דיומא {{ממ|[[בבלי/יומא/יט/ב|דף יט:]]}} ודברת בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד: | '''{{עוגן1|ובאמצע}} שואל מפני וכו'.''' ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דיומא {{ממ|[[בבלי/יומא/יט/ב|דף יט:]]}} ודברת בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד: | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''{{עוגן1|וחכמים}} אומרים בכל לשון.''' אומר הר"י דהלכה כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו {{ממ|[[בבלי/עירובין/מו/ב|ערובין ד' מו:]]}} ועוד דרבנן סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן {{ממ|[[בבלי/ברכות/טו/ב|ד' טו:]]}}: | '''{{עוגן1|וחכמים}} אומרים בכל לשון.''' אומר הר"י דהלכה כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו {{ממ|[[בבלי/עירובין/מו/ב|ערובין ד' מו:]]}} ועוד דרבנן סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן {{ממ|[[בבלי/ברכות/טו/ב|ד' טו:]]}}: | ||
'''{{עוגן1|בלשון}}{{הערה|[צ"ל בכל לשון]. מסורת הש"ס.}} הקדש נאמרה.''' פירש רש"י פרק שני דמגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/יז/ב|ד' יז:]] ו[[תוספות/מגילה/יז/ב|שם]]}} לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מתחלק לשבעים לשון: | '''{{עוגן1|בלשון}}{{הערה|[צ"ל בכל לשון]. מסורת הש"ס.}} הקדש נאמרה.''' פירש רש"י פרק שני דמגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/יז/ב|ד' יז:]] ו[[תוספות/מגילה/יז/ב|שם]]}} לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור{{הערה|פרשת זכור '''ופרש' פרה אדומה''' {{ממ|כ"ה בדפוס ונצי' ר"פ-רפ"ג. ועי' {{ממק|ברכת אהרן}} כאן ובקונטרס דליות דוד עמ"ס מגילה יז:}}.}} אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מתחלק לשבעים לשון: | ||
'''{{עוגן1|עד}} כאן מצות כוונה.''' עד בכל מאדך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו: | '''{{עוגן1|עד}} כאן מצות כוונה.''' עד בכל מאדך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו: | ||
גרסה אחרונה מ־00:35, 1 באוקטובר 2021
היה קורא אם כוון לבו יצא. בירושלמי אמרינן[1] ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כוון לבו הרי לא בירך תחלה. וא"ת הא[2] בפ"ק (ד' יב.) מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות. וי"ל דהתם איירי בצבור. דיקא נמי דקתני אמר להם הממונה:
ובאמצע שואל מפני וכו'. ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש וכן משמע מתוך מתניתין. ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם. והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דיומא (דף יט:) ודברת בם ולא בתפלה פירוש שאין משיבין בה מפני הכבוד:
בקורא להגיה. פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות. תימה אכתי הא קא קרי. ע"כ נראה בקורא להגיה שאינו קורא התיבות כהלכתן וכנקודתן אלא ככתיבתן קרי כדי להבין בחסרות וביתרות כמו לטטפת ומזוזת ואם כוון לבו לאו דוקא אלא כלומר לקרות כדין כנקודתן וכהלכתן:
וחכמים אומרים בכל לשון. אומר הר"י דהלכה כחכמים דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו (ערובין ד' מו:) ועוד דרבנן סבירא להו כמאן דאמר לא השמיע לאזנו יצא וכותיה פסקינן לקמן (ד' טו:):
בלשון[3] הקדש נאמרה. פירש רש"י פרק שני דמגילה (ד' יז: ושם) לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור[4] אי נמי מקרא בכורים וודוי מעשר ופרשת חליצה שמצוה בתורה לקרותן אעפ"כ בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מתחלק לשבעים לשון:
עד כאן מצות כוונה. עד בכל מאדך ששני פסוקים אלו מדברים ביחוד ה' באהבתו וביראתו:
- ↑ אמרי' זאת אומרת ברכות (הגהות הב"ח).
- ↑ וא"ת הא. נ"ב תימ' [דילמא הא דברכות מעכבות] זו דוקא [שלא בירך כלל] ברכות. אבל אם קרא ק"ש [אימא] לך דיצא אם בירך הברכות [אח"כ דמעכבות] (הגהות הב"ח).
- ↑ [צ"ל בכל לשון]. מסורת הש"ס.
- ↑ פרשת זכור ופרש' פרה אדומה (כ"ה בדפוס ונצי' ר"פ-רפ"ג. ועי' ברכת אהרן כאן ובקונטרס דליות דוד עמ"ס מגילה יז:).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |