מפתח/יבמות/מט/א

מפתח יבמות מט א

וסמיך ליה לא יבא ממזר. עי' משנ"ת ברד"ה כל, הטעם דסמכינן הקראי כן.

ולרבי ישבב דמרבה אפי' ח"ע. צ"ע דהכא פשיט"ל דלר"י יש ממזר מח"ע, ובכתובות כ"ט: ובקידושין ס"ד. הגמ' מסופק בזה. ערול"נ.

נפקא להו מולא. צ"ע היאך מרבה ר"י גם הנולד מאלמנה לכה"ג, דהא הוי לאו שאין שוה בכל, וכשם דלא מרבינן בעולה לכה"ג בכתובות ל. משום כן. תוס' רע"א אות נ"ז. ועי' ערול"נ.

אפשר לחלק בין בעולה לכה"ג לאלמנה לכה"ג, דבבעולה אין איסור רק עליו ולא עליה. תוס' רע"א שם.

יש לבאר דרבי ישבב סבר דמרבי' מאנוסת אביו אפי' מה שדומה בצד אחד דהיינו או איסור השווה בכל ואף שאינו לאו, או איסור לאו ואף שאינו שוה בכל. ערול"נ.

רד"ה כל וכו' כל קורבה שהיא בלאו וכו'. יש חולקין דכל שיש בו איסור לאו לר"ע הוי ממזר. פיה"מ להרמב"ם. ועי' תוס' רע"א אות נ"א [יעו"ש להקשות דבגמ' מש' דרק לר' סימאי כל חייבי לאוין לר"ע הוי ממזר, אבל לת"ק רק לאו דקורבה]. ועי' ערול"נ. ועי' תפארת ירושלים. ועי' קר"א. ועי' קרבן העדה [בשיירי קרבן כ"ט ע"א, ועי' ירושלמי פ"ד הט"ו].

לק' צ"ב. מוכח דיש תנא הסובר דלר"ע נעשה ממזר רק מלאו דקורבה. תוס' רע"א שם. ועי' ערול"נ. ועי' תפארת ירושלים.

צ"ע לרש"י דלעיל מ"ד. מבואר דלר"ע דמחזיר גרושתו הוי ממזר, אף דל"ה משום קורבה. תויו"ט. ועי' תוס' רע"א שהעיר דרש"י כ' בע"ב בד"ה והבא, דתנא דמתני' פליג אלעיל. ועי' תפארת ירושלים. ועי' ערול"נ.

הטעם דלא סמכי' הקרא דלא יבא ממזר להקרא דבתריה דלא יבוא עמוני וכו' ויהיה אפי' מחייבי לאוין שאינן בני קורבה. ערול"נ.

רד"ה סבר לה וכו' למסמך לי' לא יבא ממזר וכו'. לפי"ז א"ש מה שלא הביאו הרמב"ם סמ"ג וחינוך דש"י של אביו חייב ב' לאוין, דקיי"ל כשמעון התימני, ולדידיה אתי למיסמך ללא יבא וכו' ולא לב' לאוין. תוס' רע"א אות נ"ח.

לתוס' [ד"ה לכתוב] דהטעם דיש ממזר מח"כ הוא משום היקשא דר"י, א"כ אי"צ הלא יגלה כדי לסמוך ללא יבא, וע"כ דאיכא ב' לאוין בש"י של אביו. תוס' רע"א אות נ"ח. יש"ש פי"א סי' ג'.

רד"ה ה"ג ור"י וכו' ולאשמועינן וכו' לרבנן וכו'. צ"ע דלעיל ד. מבואר דלרבנן בעינן 'לא יקח' להפסיק בין לא יגלה לאנוסה. ערול"נ. קר"א.

רד"ה לא יקח וכו' אי בש"י וכו'. ק' דמש' דר' יהושע מצי סבר כרבנן, והא לדידהו הטעם דמוקמי' בש"י משום דלא דרשי סמוכים כשאין הפסוק סמוך לחבירו, ולר"י הא דרשי סמוכים בכה"ג, [דהא יליף ממזר מלא יקח אף דלא יגלה מפסיק]. ערול"נ.

בא"ד אי בש"י וכו' ואי באנוסת וכו'. הטעם שפי' רש"י ר"י בין כר"י ובין כרבנן, ומשו"כ שינה גירסת הספרים. עי' ערול"נ. ועי' משנ"ת בתוד"ה לכתוב.

בא"ד לעבור עליו בשני לאוין וכו'. צ"ע דנימא איפכא ד'לא יקח' אתי ללמד דאיכא ב' לאוין באשת אביו, ו'לא יגלה' אתי ללמד דאיכא ממזר מח"ל או מח"כ, וכן עדיף דהא 'לא יגלה' סמיך ל'לא יבא ממזר'. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ועי' ערול"נ [יעו"ש ליישב עפי"מ דאיתא בתוס' ב"מ ס"א. דל"א לעבור עליו בב' לאוין היכא דאין לוקה על הלאו, והכא אשת אביו הרי היא במיתת ב"ד ולא במלקות]. ועי' בתוד"ה לכתוב.

עי' משנ"ת ברד"ה סבר.

רד"ה הכל מודים ואפי' שמעון התימני. רש"י לא פירש כל ד' אביי אליבא דר"ע, דבא ליישב אמאי הביא ד' אביי הכא ולא לעיל מ"ד. [וכמשה"ק בתוד"ה הכל] . ערול"נ.

תוד"ה שמעון התימני וכו' דסתמא דפרק וכו'. ק' דהא סתם לן תנא כר"ע בפ' ר"ג ובפ' האשה רבה. תורא"ש [ויעו"ש מה שדחה זה].

תוד"ה איש וכו' ויש לה היתר בחיי אוסרה. צ"ע דאם חשיב זה קולא לענין ממזרות, א"כ מנ"ל דהלכה כר' יהושע, דשמא גם מח"כ הוי ממזר, ואפ"ה הוצרך לאשמועי' בא"א. ערול"נ.

תוד"ה וכתיב וכו' וא"ת הא מפסיק וכו'. קושיא זו היא לרבנן דלעיל ד. דלר"י שם דרשי' סמוכים אף אי איכא קראי דמפסקי. ערול"נ.

תוד"ה לכתוב וכו' וקשה חדא וכו' ועוד וכו'. כל קושייתם הוא לפי"מ דפירש"י דר' יהושע היה יכול לסבור בין כר"י ובין כרבנן. מהרש"א עיי"ש.

בא"ד ועוד דליליף ר"י שאר ח"כ מהיקשא דר' יונה וכו'. י"ל דלכך הפסיק הקרא 'לא יגלה' בין 'לא יקח' ו'ללא יבא ממזר' לומר דרק מח"מ ב"ד יש ממזר. ערול"נ.

בא"ד נמי שמעי' כריתות וכו' דלא תפסי בה וכו'. יל"פ דשמעי' כריתות משום דאשת אביו היתה בכלל ויצאה מן הכלל ללמד על הכלל כולו, וכל ח"כ בכלל היו בכלל חיוב כרת. רמב"ן.

בא"ד או מהיקשא וכו'. עי' משנ"ת ברד"ה סבר.

בא"ד וסבר כרבנן וכו'. צ"ע דלפי"ז ר' יהושע ע"כ סובר כרבנן ולא כר"י, ובקידושין ע"ד: כ' התוס' [שם ד"ה מאי] להוכיח דר' יהושע סבר כר"י. עי' ערול"נ [ויעו"ש דמשו"כ שינה רש"י גירסת הספרים].

תוד"ה הכל וכו' דא"כ ה"ל לאתויי לעיל וכו'. רש"י נשמר מזה, ופי' [בע"ב ד"ה והבא] ד' אביי אליבא דשמעון התימני, וע"כ הביא ד' אביי הכא. ערול"נ.

בא"ד הא ע"כ הוי ממזר לר"ע מיבמה לשוק לשום תנא וכו'. י"ל דרש"י לשיטתו לק' צ"ב: דלרב ולד של ש"י ממזר לר"ע, וא"כ כל הני ברייתות אזלי' כדעת רב אליבא דר"ע. ערול"נ.

בא"ד עומדת לחלוץ חשיבא בת תפיסת קידושין. ק' דא"כ אפי' לר"ע אמאי הוי ממזר מיבמה לשוק אף להאי תנא דל"ב לאו דשאר. קר"א.

עוד בשיטת התוס'. עי' ערול"נ. קר"א. קרבן העדה [בשיירי קרבן קידושין מ: ד"ה הרי]. ועי' רמב"ן רשב"א. ריטב"א.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף