קרן אורה/יבמות/מט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png מט TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות ישנים
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהדורא בתרא
קרן אורה
מהר"צ חיות
רש"ש

מפתח
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף מ"ט ע"א

איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא. ופי' רש"י ז"ל כל קורבה שהוא בלאו כמו אנוסת אביו ונושא חלוצתו עכ"ל ומח"ג פי' בגמרא דלא הוי לאו דשאר. ואם כן קשה תרתי מתניתין דסמיכי אהדדי דלעיל קאמר ר"ע דבמח"ג נמי הוי ממזר והכא אמר כל שאר בשר דוק'. וכן הקשה הרשב"א ז"ל. ומש"ה כתבו התוס' והרשב"א ז"ל דמח"ג הוי נמי בכלל ח"ל דשאר. אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב לפרש כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא דכל שאין לו ביאה בישראל הוי ממזר. ובאמת משמע הכי דמשנה זו לטפויי אתי אהא דאמר ר"ע לעיל דממח"ג ונושא חלוצתו הוי ממזר. וקמ"ל הכא דלר"ע כל שהוא בלא יבא הוי ממזר לאתויי כל ח"ל דלפי שיטת התוס' והרשב"א ז"ל תרתי דר"ע למה לי אלא דבגמרא לא משמע כפי' הרמב"ם ז"ל מדקאמר ולר' סימאי דמרבה שאר ח"ל דלאו דשאר משמע דממתניתין לא שמעינן אלא ח"ל דשאר. אבל בירושלמי משמע כפי' ז"ל דאיתא התם דטעמיה דר"ע דיליף מאשת אב מה אשת אב שהיא בלא יבוא והולד ממזר אף כל שהוא בלא יבא הולד ממזר. התיבון הרי אלמנה לכה"ג שהוא בלא יבא ואין הולד ממזר. ומשני שניא היא שפירש בה חלל שנאמר בפירוש דחילולין הוא עושה ולא ממזרות אלמא דמפרשי למתניתין אליבא דר"ע דכל שהוא בלא יבא הולד ממזר אפילו דלאו דשאר מדלא פריך אלא מאלמנה. ועיין בק"ע שכתב דמדברי הירושלמי לא משמע כפי' של הרמב"ם ז"ל. והדברים להיפך דאדרבה מדברי הירושלמי מבואר כפי' של הרמב"ם ז"ל. ומש"כ כל שאין לו ביאה בישראל דמשמע אפילו חייבי עשה היא ל"ד דמתניתין ודאי ס"ל דבעינן דוקא ח"ל. והא דתנן כל שאר בשר דמיותר הוא כיון דתנן כל שהוא בלא יבא וכן הקשה בק"ע שם י"ל דשאר בשר אתי למעוטי נדה ולסימנא בעלמא נקטיה דאפילו בח"כ לא הוי ממזר אלא מח"כ שהם שאר בשר וכדאמרינן התם דהתיבון לר' יהושע הרי נדה שניא היא שאין כתוב בה שאר בשר ואע"ג דלר"ע לא בעינן דוקא שאר בשר נראה דנדה שאני דלא הוי ש"ב כלל ואין איסורה מחמת עצמה כלל דלא מסתבר לומר לשיטת הירושלמי דלר"ע מנדה הוי ממזר אלא ע"כ כל שאיסורה מחמת עצמה הכל בכלל ש"ב הוא ודוקא נדה הוא דיצאת מן הכלל דאין איסורה מחמת עצמה. וע"כ צריך לפרש כן הא דאמרינן שניא נדה שאין כתוב בה שאר בשר היינו דלאו בכלל שאר בשר הוא משום דאין איסורה מחמת עצמה דהא בכמה עריות לא כתיב ש"ב:

ומ"מ מסוגיא דשמעתין ודאי משמע דר"ע דמתניתין לא ס"ל דהוי ממזר אלא בח"ל דשאר דומיא דאנוסת אביו. וצ"ל דהא דהדר תנן לה לדר"ע הוא משום פלוגתא דשמעון התמני ור"י אלא דצריך לדקדק כי היכי דר"ע לא יליף אלא לאו של קורבה דומיא דאנוסת אביו. א"כ שמעון התימני ור"י נמי אמאי לא בעו דוקא ח"כ או חייבי מיתות ב"ד דשאר כמו שומרת יבם של אביו או דומיא דאשת אב ומאש' איש דלאו דשאר היא לא ליהוי ממזר. ולשיטת התוס' ז"ל דכולהו עריות ילפינן מהדדי מהקישא דר' יונה א"ש. אבל הא דמקשו לרבי יהושע אשת איש מנא לן דקילי הוי להו לאקשויי נמי לשמעון התימני אשת איש מנ"ל כיון דלאו לאו דשאר הוא וכן צ"ע לשיטת הירושלמי שכתבתי דטעמא דמנדה לא הוי ממזר משום דלאו שאר בשר הוא. א"כ תיקשי מאשת איש נמי לא ליהוי ממזר דהא לאו שאר בשר הוא. ולפי מש"כ דשאר בשר מיקרי כל שאיסורה מחמת עצמה א"ש:

וראיתי בתוספתא במכילתין דאמרינן התם ומודה ר"ע באלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא הוי ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר ומודה שמעון התימני דמנדה לא הוי ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר ושאר בשר דהתוספתא ע"כ צ"ל דהיינו איסור קורבה מדמודה ר"ע בגרושה וחלוצה לכה"ד וכיון דלשמעון התימני בח"כ ג"כ לא הוי ממזר אלא משאר בשר. א"כ הדק"ל מא"א לא ליהוי ממזר דלאו שאר בשר הוא. והי' נראה לומר דלא אימעיט משאר בשר אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכה"ד דאין עליהם שם ערוה דנשים כשירות הם אלא דלכהן נתנה תורה קדושה יתירה לאסור בהן. והיינו דלא תני בתוספתא אלא הני. אבל ממזרת ונתינה כולן בכלל שאר בשר הם דהן עצמן פסולין. ומה אעשה שהראשונים ז"ל לא כתבו כן:

והנה הרמב"ן והרשב"א ז"ל הקשו לפי' רש"י ז"ל דמח"ג לאו ח"ל דשאר הוא. וא"כ תנא דמתניתין דלעיל ס"ל כר' סימאי ובכתובות ובקדושין משמע דלא מצינו מאן דס"ל הכי אלא ר' סימאי לחוד. ולא הבנתי דבריהם ז"ל דאדרבא התם משמע דעיקר דברי ר' סימאי אתי למעוטי אלמנה לכה"ג. ולהכי מייתינן לה בכתובות ובקדושין ומסוגיות אלו משמע דליכא למ"ד אליבא דר"ע דמיקל יותר מר' סימאי מדפריך הש"ס בכתובות ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל מאי בינייהו איכא בינייהו אלמנה לכה"ג וכר' סימאי. ואמאי לא קאמר איכא בינייהו ח"ל דלאו דשאר וכתנא דמתניתין אליבא דר"ע וכן בקדושין דפריך לר"ע כי תהיינה במאי מוקים לה ומשני באלמנה לכה"ג וכר' סימאי ולא קאמר בח"ל דלאו דשאר משמע דליכא תנא דמיקל יותר אליבא דר"ע מר' סימאי. אבל סוגיא דילן מוכחת ודאי דר"ע דמתניתין בח"ל דשאר קאמר. וכן מוכח משמעתין דבח"כ לא בעינן ש"ב והיינו דאיצטריך קרא בנדה ותהי נדתה עליו ומשום הקישא דר' יונה כדאמרינן בקדושין פרק האומר שם. והא דפרכינן התם נילף מנדה לכל ח"כ דקדושין תופסין ולא משני דשאני נדה דלאו לאו דשאר הוא לפמש"כ התוס' ז"ל דכל הסוגיא התם לרבי יהושע אזלא א"ש. ולקמן בשמעתין יתבאר עוד בזה בעז"ה:

תוספות בד"ה לכתוב רחמנא לא יקח כו' עיין שם בדבריהם ז"ל מה שהקשו על פי' רש"י ז"ל. ולדידי קשיא לי עוד מאי קאמר ר' יהושע לשמעון התימני לכתוב רחמנא לא יגלה לחוד דהא לשמעון התימני איצטריך למיכתב לא יקח כי היכי דלא נדרוש סמוכין דמיירי באנוסת אביו וכדאמרינן בריש מכילתין דהיינו טעמא דרבנן משום דאפסקי' קרא דלא יקח. אבל לפי' התוס' ז"ל א"ש דליכתוב רחמנא לא יקח לחוד. אלא דאכתי קשה. א"כ דילמא לא יגלה נמי בכלל. ומש"כ התוס' ז"ל דא"כ לכתוב לא יגלה לחוד זה אינו דא"כ הוי מוקמינן לה באנוסת אביו מטעם סמוכים לקרא דונתן האיש השוכב כו'. וי"ל דל"ד כתבו התוס' לא לכתוב אלא לא יגלה אלא הדק"ל לא לכתוב אלא לא יקח. ועדיין אינו מיושב הא דגרסינן לא לכתוב אלא לא יקח או לא יגלה דלא יגלה לחוד א"א למיכתב דהוי מוקמינן לה באנוסת אביו. ומדברי הרי"ף ז"ל נראה דמפרש דר' יהושע דאמר לתרוייהו לשמעון התימני ולר' יהודה לשמעון התימני לכתוב רחמנא לא יקח לחוד והוי אשת אב דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. והיינו דלשמעון התימני ליכא למימר דליכתוב לא יגלה לחוד משום דהוי מוקמינן לה באנוסת אביו וכנ"ל. ולרבי יהודה לכתוב רחמנא לא יגלה לחוד דלא יקח לחוד ליכא למימר לרבי יהודה דליכתוב רחמנא משום דלא הוי ידעינן ח"ל. והיינו דקאמר הש"ס לכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני או לא יגלה לרבי יהודה. אבל קשה דמשמע מדבריו ז"ל דר' יהושע מצי סבר נמי כרבי יהודה. דמוקי לא יגלה באנוסת אביו. וא"כ מח"כ נמי ליהוי ממזר דח"כ נמי בכלל לא יקח עד לא יגלה. וכמו שכ' התוס' ז"ל וצ"ע. ועיין תוס' קדושין פ' עשרה יוחסין שכתבו ג"כ כן לדברי ר"י ע"ש:

ולפי מה שכתבו התוס' ז"ל דר' יהושע כרבנן ס"ל דמוקי לה לשומרת יבם יש לדקדק מ"ש דלענין אנוסה לא דריש סמוכים משום קרא דלא יקח. ולענין ממזר דריש סמוכין אף על גב דמפסיק קרא דלא יגלה:

תוס' ד"ה הכל מודים בבא על הנדה כו'. התוס' ז"ל הרבו להשיב על שיטת רש"י ז"ל שפירש דבסוטה ושומרת יבם כ"ע מודים דלא הוי ממזר אפילו למ"ד דר"ע לא בעי ח"ל דשאר מכמה סוגיות דאמרינן דלר"ע הוי ממזר מיבמה ופי' הם ז"ל דאליבא דר"ע דמתניתין קאמר דסוטה נמי ח"ל דשאר היא ואליביה הוא דקתני בברייתא דהכל מודים בשומרת יבם. אבל למ"ד דלא בעינן ח"ל דשאר הוי ממזר מיבמה והיינו טעמא דלמ"ד דלר"ע דוקא ח"ל דשאר תרתי בעי ח"ל דשאר ודלא תפסי קדושין מש"ה מודה בסוטה אע"ג דהוי ח"ל דשאר כיון דתפסי בה קדושין ומודה נמי בשומרת יבם אע"ג דלא תפסי בה קדושין כיון דלאו דשאר הוא כן כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולא ניחא להו בטעמו של התוספות ז"ל משום דלא תפסי בה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני משום דלגירסת רב האי ז"ל התם בעבד ועובד כוכבים הטעם משום דרחמנא אפקריה לזרעיה. אבל בלא"ה אתיא בק"ו כיון דלא תפסי בה קדושי כלל. ואפילו לנוסחא שלנו הא כתב הרשב"א ז"ל דדוקא בעבד ועובד כוכבים הוא דהוי קולא מה דלא תפסי בה קדושין כלל משום דלאו מחמת חומר האיסור הוא דלא תפסי ביה קדושין אלא דלאו בר קדושין הוא. אבל בשומרת יבם ליכא למימר הכי. וע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דלאו דשאר הוא. ולפ"ז תיקשי מ"ש מכותי ועבד דאיכא למ"ד לעיל דאפילו לשמעון התימני הוי ממזר כיון דאין קדושין תופסין וכש"כ לר"ע. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל. וע"כ לא קאמרי התם אמוראי דהולד כשר אלא משום דרחמנא אפקריה לזרעיה או משום דלאו בר קדושין הוא. אבל הכא בשומרת יבם אמאי לא הוי ממזר אפילו לשמעון התימני. ותירוצו של הרמב"ן ז"ל הוא קצת בשיבוש שם מטעות הדפוס וכוונתו נראה דעובד כוכבים ועבד חמור כיון דלית להו קדושי כלל לא לדידי' ולא על אחרים ושומרת יבם חשיבא בת קדושין ליבם. ועוד תירץ דבאמת למ"ד דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד משומרת יבם נמי הוי ממזר ורב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה ס"ל נמי דמעובד כוכבים ועבד הולד כשר. ומ"מ מש"כ דכיון דלאו דשאר הוא לא הוי ממזר אפילו היכא דאין קדושין תופסין. א"כ אמאי לא אמרינן הכי לעיל נמי דטעמא דמ"ד הולד כשר בעובד כוכבים ועבד משום דלא הוי ח"כ וכמו שהקשו התוס' ז"ל שם אלא ע"כ היכא דלא תפסי קדושין לא איכפת לן אי לאו דשאר הוא או לאו ח"כ ועיקר תלוי בתפיסת קדושין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל. א"כ הדק"ל אמאי לא הוי ממזר משומרת יבם לרב:

והתוספות ז"ל כתבו בשם ר"ת דיבמה כיון דעומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קדושין וגם ע"ז יש לדקדק דא"כ אפי' לר"ע אמאי הוי ממזר מיבמה לשוק אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר כיון דחשיבא בת תפיסת קדושין:

והם ז"ל בעצמם הקשו למ"ד דמעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר משום דלא תפשי קדושין לא לדידי' ולא לאחריני. א"כ אמאי הוי ממזר מיבמה לר"ע אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר. ותי' דבאמת למ"ד דבעינן לר"ע דווקא לאו דשאר וילפינן מאשת אב לר"ע לא הוי ממזר לא מעובד כוכבי' ועבד ולא מיבמה לשוק. אבל להאי תנא דלא בעי לאו דשאר דמרבינן מולא יגלה כל חייבי לאוין לא בעינן דומיא דאשת אב כלל. וכן כתבו בפרק עשרה יוחסין דכי היכי דלא בעי לאו דשאר דומיא דאשת אב ה"נ לא בעי דומיא דאשת אב לענין קדושין. ולדבריהם אלו לא תיקשי מה שכתבו בסנהדרין כי פריך לר' יהודה מהא דאמר באיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. ומסיק דלדבריו דרבנן קאמר. וכתבו ז"ל דהוי מצי למימר דר' יהודה ס"ל כר"ע בח"ל דשאר דווקא. ולפי הנ"ל אי אפשר לומר כן מהא דמוכח לעיל דר' יהודה ס"ל דמעובד כוכבים הוי ממזר גבי הא דנתגיירתי ביני לבין עצמי א"כ ע"כ לא בעי דווקא לאו דשאר. ועי' בק"ע פרק האומר שכתב דדברי התוס' אלו סותרין לדברי התוס' פ' האומר. ולא ידעתי למה דדבריהם הכא והתם אחד הם. ומ"מ עיקר דברי התוס' ז"ל אינן מוכרחים דהא למ"ד דלר"ע אפי' מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר. היינו משום דבהו נמי לא תפסי קדושין וכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ממזר. וא"כ מנ"ל דהיכא דלא שייכי קדושין בהו לא לדידיה ולא לאחריני כמו כותי ועבד ויבמה לשוק דהוי ממזר. וכי היכי דלמ"ד דלא הוי ממזר אלא מלאו דשאר. מעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר אע"ג דלא תפיס קדושין משום דלית בהו קדושין כלל (אבל אי הוי ביה קדושין לאחריני הוי ממזר) ה"נ אפילו אי לא בעינן לאו דשאר ומכולן הוי ממזר היינו משום דלדידיה לא תפסי קדושין אבל לאחריני איכא קדושין. אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו קדושין כלל מנ"ל דהוי ממזר דכיון דגלי רחמנא דבכל הלאוין לא תפסי קידושי מרבויא דולא יגלה אין בח"ל דלאו דשאר קולא יותר מח"ל דשאר. דעיקר הדבר תליא בתפיסת קידושין כדמוכח נמי מהא דילפינן בתמורה דקדושין תופסין בח"ל מקרא דלא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרות. ואי לא תפסי בה קדושין ממזר נמי ליהוי אלמא דלשמעון התימני ור"ע כל דלא תפסי ביה קדושין דמיין לאשת אב אפילו ח"ל מסברא בעלמא א"כ ח"ל דלאו דשאר נמי כיון דלא תפסי בהו קדושין דמיין לאשת אב:

והיה נראה לומר דהא דמשמע לעיל ובתמורה דממזרות תליא בתפיסת קדושין תליא בהני תרי טעמי דאיכא למימר לשמעון התימני או משום דס"ל דלא יגלה בשומרת יבם של אביו מיירי או משום דס"ל נמי כר' יהודה דמיירי באנוסת אביו ודריש מלא יקח עד לא יגלה. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לתנא דמתניתין. דלטעמא דקרא מיירי בח"כ ליכא למילף מינה אלא שאר ח"כ אבל ח"ל אפי' אלו שאין קדושין תופסין בהם לא הוי ממזר. אבל לטעמא דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר איתרבי נמי כל ח"ל דלא תפסי בהו קדושין ולא יגלה לחוד הוא דלא הוי בכלל משום דתפסי ביה קדושין אלא דלפ"ז תיקשי איפכא היכי מוכח מהא דחילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות דתפסי בה קדושין דילמא לעולם לא תפסי בה קדושין בכל ח"ל משום דאי עביד לא מהני והא דאין עושה ממזרות היינו משום דמיעט קרא להדיא מלא יקח עד לא יגלה. וי"ל דא"כ לא יחלל למה לי הא בלא"ה שמעינן דלא הוי ממזר מאלמנה לכה"ג מלא יקח עד לא יגלה. אלא ע"כ אתי לאשמעינן דתפסי בה קדושין ומש"ה אין עושה ממזרות. וילפינן מהאי קרא דממזרות תליא בתפיסת קדושין אבל לטעמא דאמרינן הכא דשמעון התימני מוקי לה בשומרת יבם וודאי לא שמעינן אלא בח"כ דהוי ממזר אבל ח"ל אפי' הני דלא תפסי בהו קדושין לא הוי ממזר. וה"ה לר"ע דבעי ח"ל דשאר אבל בח"ל דלאו דשאר לא הוי ממזר אפי' אי לא תפסי בהו קדושין. ומש"ה משומרת יבם נמי לא הוי ממזר. וכ"ת א"כ היכי שמעינן לרבנן ולר"ע דבשאר ח"ל תפסי בהו קדושין י"ל דמכי תהיינה נפקא והדברים ארוכים בזה. ועדיין לא נתבאר ככל הצורך:

וראיתי בירושלמי פרק האשה רבה על הא דתנן התם דהולד ממזר דאמרינן התם דאתיא כר"ע דאמר הבא על סוטתו הולד ממזר הבא על מח"ג הולד ממזר. משמע מזה כשיטת רש"י ז"ל דסוטה ומח"ג לאו ח"ל דשאר הוא. דלשיטת התוס' ז"ל לא שמעינן מינה דמיבמה הוי ממזר דהנהו ח"ל דשאר הם אלא דכבר כתבתי לעיל דלשיטת הירושלמי נראה דלא מחלק בין ח"ל דשאר ובין ח"ל דלאו דשאר ודו"ק:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף