נתיבות עולם/נתיב התורה/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נתיבות עולם נתיב התורה א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

פרק א

"וַיורני וַיאמר יתמָך דברַי לבך, שמור מצותי וֶחיה" (משלי ד ד). שלמה המלך עליו השלום רצה להזהיר את האדם על התורה, ואמר, כאשר נתן התורה אל האדם, אומר השם יתברך אל האדם "יתמך דברי לבך", כלומר התורה שהיא דברי השם יתמוך לבך. כי לב האדם שם החיים, והתורה תחזיק לבך ותתן לך חיים, ותשמור מצוותי וחיה, כי דברי תורה תומכים ומאשרים את כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

ומה שדברי תורה תומכין כל העולם, דבר זה מדברי חכמים, שאמרו (שבת פח.) כי לכך הוסיף ה"א בשישי, לומר כי כל מעשה בראשית היו תלויים ועומדים עד שישי בסיון, אם יקבלו ישראל התורה מוטב, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו. וא"כ דברי תורה מחזקים ותומכים הכל עד שיש לעולם קיום. וכל זה מפני כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר במעשיו, וזהו עניין התורה.

וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר העולם, עד שהתורה היא סדר הכל. רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה, כי אפשר זולת זה, כי על האדם מוטל לשמור את הסדר הראוי לו, ולכך הדבר הזה נגלה במפורש לאדם. אבל סדר כל העולם כולו גם כן הוא בתורה, שאין התורה רק מציאות סדר העולם בכללו. וזה שאמרו במדרש (בראשית רבה א א) שהיה מביט בתורה וברא את עולמו, רצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל, ולכך כאשר רצה השם יתברך לברוא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה שהיא סדר הכל וברא את עולמו.

ומפני שהתורה הוא סדר כל העולם, כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר, כמו שהיא התורה היא סדר אחד, כי תורה אחת היא. ולכך אמרו (אבות פ"ה מ"א): "בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות, ומה תלמוד לומר? לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולפרוע מן הרשעים שמחריבין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". ואין הפירוש שלכך נברא בעשרה מאמרות אף שהיה יכול לבראותו במאמר אחד, כדי לתת עונש לרשעים, כי דבר זה אין הדעת נותן. אבל הפירוש הוא, כי מספר עשרה מורה על דבר שיש בו ריבוי, והוא כלל אחד מקושר, כי כך הם עשרה. כי עד ט', מספר הפרטי שכל אחד מחולק לעצמו, אבל עשרה הוא מספר כללי שהכל הוא אחד מקושר. ולכך היו"ד מורה על מספר עשרה, כי היו"ד היא קטנה, עד שאין לחלוק את היו"ד לשנים לקטנותה, כמו שהיא נקודה אחת, ומורה לך כי עשרה הם מסודרים יחד עד שהם כמו דבר אחד. ולכך גם מספר עשרה הוא אחד במספר קטן, כי העשרה הם כלל אחד לגמרי. ומורה זה, כי העולם מסודר יחד עד שהעולם הוא אחד, כי סדר העולם היא התורה שהיא סדר אחד לגמרי, כי התורה היא אחת. וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד, אם אחד יוצא מן הסדר, דבר זה הוא ביטול הסדר להכל, וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד, הוא קיום אל הכל.

ולכך אמרו "בעשרה מאמרות נברא העולם וכו'". כלומר, כי מה שהעולם נברא ביו"ד מאמרות ולא נברא במאמר אחד, כי אם נברא במאמר אחד לא היה מורה זה על סדר אחד מקושר יחד. כי מה שהיה נברא במאמר אחד כל הנבראים המחולקים היה זה מפני כי כתיב (ירמיה כג כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע", מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות, כך דבר ה' מתחלק לכמה חלקים (שבת פח:), ובעניין זה היה נברא העולם, ואם כן איך היה כל העולם שבו דברים מחולקים נברא במאמר אחד, ואם כן היה העולם מחולק כל דבר לעצמו. ועתה שנברא ביו"ד מאמרות, אשר מספר עשרה מורה שהעולם הוא אחד מסודר ומקושר יחד. ומזה שהעולם נברא ביו"ד מאמרות, מזה יש לך ללמוד כי הצדיקים ששומרים הסדר שסידר השם יתברך את העולם, בזה מקיימים כל העולם. והפך זה הרשעים, כאשר הם יוצאים מן התורה ועוברים את הסדר שסדר השם יתברך, בזה מחריבים את העולם. כי כל העולם הוא אחד מקושר ומסודר, ושינוי הסדר שסדר השם יתברך דבר זה הוא שינוי אל הכל. לכך הצדיקים שכרם גדול, שהם מקיימים כל העולם, והרשעים עונשם גדול, שמחריבים הכל.

והתבאר לך כי התורה היא סדר הכל והסדר הוא מקיים הכל, ולכך אמרו שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד שהיו ישראל מקבלים התורה, שאז היו מקבלים בעולם התורה שהיא סדר כל ובה היה מתקיים הכל. ולכך אמר "ויורני ויאמר יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כי התורה שהיא דברי השם יתברך, תומכת האדם שלא יגיע לידי מיתה, שהתורה מקיימת הכל. ואמר "שמור מצותי וחיה" נגד מעשה המצות, שכשישמור אותם יש בהם החיים. ואמר "ויורני" שהוא לשון הוראה, כמו שנקראת התורה בלשון זה, ולא נקראת בשם חכמה כמו שנקראת שאר חכמה או תבונה. מפני כי הפרש יש, כי התורה מורה לאדם את הדרך, אשר בדרך ההוא יגיע אל תכליתו האחרון מה שאפשר לאדם להגיעו, הוא אל עולם הבא. וזה אין בכח שום חכמה, כי על ידי התורה מגיע האדם אל עולם הבא. ולכך ראוי לה דווקא לתורה שם תורה שהוא לשון הוראה, שמורה לאדם תכליתו האחרון אשר ראוי לאדם להגיע אליו. ולכך אמר "ויורני ויאמר יתמוך דברי לבך". השם יתברך הורה לאדם תכלית האחרון, איך להגיע את האדם אל העולם הבא, כאשר יתמוך דברי לבך. ואז האדם דבוק בתורה המגיע אל תכליתו הוא עולם הבא. כי כשם שהתורה היא סדר עולם הזה, כך התורה היא סדר עולם הבא, כי הכל נברא בתורה הן עולם הזה והן עולם הבא. ולכך אמר השם יתברך "יתמוך דברי לבך", ובזה דבק האדם בעולם הבא להגיע אל תכליתו האחרון, וזה מבואר.

ובפרק כיצד מעברין (עירובין נד.): "אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א ט) 'כי לוית חן'. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר (שם) 'חן הם לראשך'. חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר (שם) 'וענקים לגרגרותיך'. חש בבני מעיים יעסוק בתורה, שנאמר (שם ג ח) 'רפאות תהי לשרך'. חש בעצמותיו יעסוק התורה, שנאמר (שם) 'ושקוי לעצמותיך'. חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר (שם ד כב) 'ולכל בשרו מרפא'. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: בוא ראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, אדם נותן לחבירו סם יפה לזה וקשה לזה, והקדוש ברוך הוא נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר 'ולכל בשר ומרפא'". עד כאן.

רצה לומר, שהדרכים הם בחזקת סכנה, וכמו שהתבאר בפירוש הפרקים (אבות פ"ג מ"ד) טעם הדבר שהדרכים הם בחזקת סכנה, כי הדרכים אין שם ישוב האדם, ודבר כמו זה הוא נבדל מן עיקר העולם, כי עיקר העולם הוא הישוב ודבר זה יוצא מן הישוב, ולפיכך שולטים שם הפגעים אשר הם מתנגדים אל העולם, ולכך יש לחוש שישלטו בו פגעים אשר אינם מסדר העולם. ולפיכך אמר: "ההולך בדרך ואין לו לויה", ובודאי כאשר יש לו לויה הרי הם מתחברים אליו בני אדם, וכיון שיש אצלו בני אדם נחשב זה כאלו היה בישוב העולם, ואין נקרא זה שפורש מן הישוב. אבל זה שאין לו לויה וחיבור אל הישוב מה יעשה ויהיה לו חבור? יעסוק בתורה, כי התורה סדר שמירת העולם כמו שהתבאר, ולכך כאשר התחבר אל התורה הרי יש לו לויה וחבור אל סדר העולם, ושמירת הסדר מציל מן הפגעים אשר לא ישלטו, כי אין הפגעים שולטים רק כאשר פורש מן העולם כמו שאמרנו, כי לכך כל הדרכים בחזקת סכנה, אבל כאשר הוא מתחבר אל התורה יש לו לויה אל סדר העולם ובשביל זה אינו יוצא מן ישוב העולם. והדבר הזה הוא אל העולם לויה גמורה, ואם יחשב לאדם לויה כאשר יש לו התחברות אל בני אדם, כי אז אינו נחשב שהוא לעצמו, ולכך כאשר יש בני אדם עמו יש לו לויה, שאז הוא מתחבר אל הבריות שהם העולם, ואם דבר זה הוא לויה שלו, כל שכן כאשר יתחבר אל התורה שהיא סדר כל העולם ובה נמצא הכל, שיש לו לויה גמורה, שמתחבר אל העולם, ואינו נבדל ממנו שיהיו שולטין בו הפגעים, ודבר זה מבואר.

ולכך אמר אחריו: "אם יש לאדם חולה בגופו", שכל אשר הוא חולה יוצא מן הסדר, יעסוק בתורה שהוא סדר העולם, ואז האדם אשר היה מקבל חולי שהוא שינוי, יחזור אל הסדר שהוא בריאתו. ואמר עוד "חש בראשו וכו'", כי כאשר יבוא שינוי לגוף כמו כל הדברים שהם שינויים בגוף, על ידי התורה שהיא סדר העולם, מחזרת את הגוף שהיה בו שינוי אל סדר שלו, כי אל סדר התורה נמשך הכל כמו שאמרנו. ומה שאמר "הראש" בפני עצמו, מפני שהראש שם השכל, והוא קרוב אל התורה, בעבור חשיבת הראש, הוא ראשון וקודם לקבל רפואה על ידי התורה, ולפיכך אמר בראשון "חש בראשו יעסוק בתורה". ואמר אחר כך: "חש בגרונו יעסוק בתורה", הגרון הוא למטה מן הראש אשר שם השכל, והגרון יוצא ממנו הדיבור, והגרון כלי אל שכל הדברי, והוא למטה מן שכל עיוני. ואמר כי אף בזה, אם יעסוק בתורה ימשוך לו על ידי התורה רפואה, אף כי הוא יותר רחוק מן השכל. ואמר עוד "חש בבני מעיו", האבר הזה הוא למטה מן הגרון, כי הגרון שם הדיבור השכלי, ובני מעיים כמו ריאה ולב הם כלים לחיים, ולכך הם למטה מן הגרון ששם השכל הדברי, ואפילו הכי על ידי התורה מקבל רפואה והויה מן השם יתברך. ואמר: "חש בעצמותיו יעסוק בתורה", העצמות הם למטה מהם, שאינן כמו בני מעיים שהם כלי ומשכן לרוח חיים, אבל אלו הם בניין האדם שעליו נבנה האדם. ואמר שגם העצמות מקבלים רפואה והויה על ידי התורה מן השם יתברך. ואמר אחר כך: "חש בכל גופו", אף על גב שהוא רחוק יותר, עד שאין דבר נתלה בו כלל, כי אין דומה שאר הגוף לעצמות, כי הם בניין האדם, עד כי אם יש שינוי בכל דבר, התורה של אדם שהיא סדר העולם, ואחריה ימשך העולם, היא מחזרת האדם אל סדר שלו. והנה התחיל בראש, שהוא יותר ראשון ויותר קודם לקבל הויה ורפואה מן השם יתברך, ואחר כך הזכיר הגרון שהוא למטה המינו, ואחר כך בני מעיים, ואחר כך העצמות, ואחר כך כל גופו, כי כל אחד ואחד לפי מעלתו הוא קודם לקבל חיים מן השם יתברך.

· הבא >מעבר לתחילת הדף