מגן אברהם/אורח חיים/תנה: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר |
מ ←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{עוגןמ|א}} '''סמוך לבין השמשות.''' דמן הדין לשואבן בה"ש ממש כדי שיצטננו המים במחובר י"ב שעות ביום שהמעיינות צוננין ביום וי"ב שעות באויר בליל' כמ"ש מהרי"ל אלא שא"א לכוין ממש ב"ה רשאי לשאוב סמוך לב"ה ואין להקל לשאוב ביום דלדעת רא"מ אינו נכון כ"ש שלא לאח' לשאוב בלילה דבהא כ"ע מודו וכ' ב"י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אין להם תקנ' ואסורי' המים לעולם אליבא דרא"מ עכ"ל ד"מ וב"ח כ' דבדיעבד אם נשאבו בלילה יש להקל ללוש בהן ביום ועסי' רס"א שיעור ב"ה: | |||
{{עוגןמ|ב}} '''אינו מזיק.''' ואפי' עמדו בשמש (ב"י א"ח) עסי' תנ"ט ס"ה: | |||
{{עוגןמ|ב}} '''אינו מזיק.''' | |||
{{עוגןמ|ג}} '''יש לכסותן.''' | {{עוגןמ|ג}} '''יש לכסותן.''' שלא יפול דבר לתוכן אבל אין לחוש שיתחממו שכבר שקעה החמה (ת"ה): | ||
{{עוגןמ|ד}} '''בליל ה'.''' | {{עוגןמ|ד}} '''בליל ה'.''' פי' לאותן שאופין במ"ש ואין יכולין לשאוב במ"ש ולא בע"ש דצריכין לשאוב ב"ה ואין שבת מכינה לי"ט לכן ישאבו בליל ה' השייכה ליום ו' (ב"י) ועס"ס תרס"ז וא"כ אף האופין בי"ט שני אסורין לשאוב ב"ה בי"ט דאין י"ט מכין לחבירו וצריכין לשאוב אור לי"ד ועסי' תנ"ח ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י ערסי' זה או יצוה לעכו"ם לשאוב בין השמשות עיין סי' ש"ז וסי' ת"ס או יקח מים השאובין בביתו אף על פי שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בע"א: | ||
{{עוגןמ|ה}} '''מן הנהרות.''' | {{עוגןמ|ה}} '''מן הנהרות.''' מפני שהחמה מהלכת ביומי ניסן תחת הקרקע ולכן הבארות רותחין אבל הפשרת שלגים וגשמים לעולם רותחין: | ||
{{עוגןמ|ו}} '''ולא מן הבארות.''' | {{עוגןמ|ו}} '''ולא מן הבארות.''' שהחמה מהלכת תחת הקרקע: | ||
{{עוגןמ|ז}} '''אין לשפוך.''' | {{עוגןמ|ז}} '''אין לשפוך.''' דשומר מצוה לא ידע דבר רע: | ||
{{עוגןמ|ח}} '''או תקופה הנופלת.''' | {{עוגןמ|ח}} '''או תקופה הנופלת.''' ובי"ד סי' קי"ו כ' שאין סכנה אלא כששותה בשעת שהתקופ' נופלת (וכ"ה בס"ח): | ||
{{עוגןמ|ט}} '''ברזל.''' | {{עוגןמ|ט}} '''ברזל.''' ולא ישים ידו תוך המים שהיד מחמם רק יתלנו במשיח' (מהרי"ל) ובשאר ימות השנה יניח מלח או חותם (הגמ"נ ד"מ): נוהגין לסנן המים (מהרי"ל) כ' מט"מ שאין ליקח כלי לשאוב מים שהי' בו דבש או מי פירות כי מי פירות עם מים ממהר להחמיץ כמ"ש סי' תס"ב: (ונ"ל דע"י הגעלה שרי) גם לא יהא בכלי נחושת שמתחמם עכ"ל, ומיהו ראיתי נוהגין ללוש בעריבות של נחושת וכ"כ בסמ"ג ע"ש: | ||
{{עוגןמ|י}} '''בשל עץ כו'.''' | {{עוגןמ|י}} '''בשל עץ כו'.''' וה"ה כלי חרס מצופין עסי' תרע"ג ס"ג: | ||
{{עוגןמ|יא}} '''בסיסטירנ"ה.''' | {{עוגןמ|יא}} '''בסיסטירנ"ה.''' דהבנין מפסיק בינו לקרקע וגם מלמעל' הוא מכוסה והוי כאלו הן שאובין: | ||
{{עוגןמ|יב}} '''מדוד גדול.''' | {{עוגןמ|יב}} '''מדוד גדול.''' שחום הדוד מחזיק חומו (רש"י) ולא מיירי שנתחממו המים על האש דא"כ אפי' נצטננו לגמרי אסור אפי' אינו במולייר אלא שנתנו מים למולייר אף בלא אש אסורי' שהמולייר שומר חומו וכ"כ האגור בהדי' (תשובה רמ"א סי' ל"ה): | ||
{{עוגןמ|יג}} '''שנחשתו עבה.''' | {{עוגןמ|יג}} '''שנחשתו עבה.''' פרש"י שהשוליים שלו עבה ואין חילוק בין נחושת לחרס ע' בשבת דף כ"א: | ||
{{עוגןמ|יד}} '''ובשעת הדחק.''' | {{עוגןמ|יד}} '''ובשעת הדחק.''' פי' הב"ח שאם אין לו מים אחרים מותר ללוש בהם וחלק על הש"ע ול"נ דאף הש"ע לא נתכוין להתיר אלא אם לש בדיעבד ואין לו עיסה אחרת וע"ז קאי רמ"א וכ' ואפי' בלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג וכו' ועמ"ש ס"א: | ||
{{עוגןמ|טו}} '''חד בתרי.''' | {{עוגןמ|טו}} '''חד בתרי.''' משמע דבבציר מהכי לא בטיל (ב"י) אבל בסמ"ג וסמ"ק כתבו דבטיל ברוב וכ"מ בי"ד סי' צ"ח וקי"א ע"ש ולכאור' נרא' דמותר לערבן לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא שכשלא לנו הם חמין וכשנתערבו נעשו צוננין וא"כ מותר לצננן לכתחלה וצ"ע: | ||
{{עוגןמ|טז}} '''יש לאסור.''' | {{עוגןמ|טז}} '''יש לאסור.''' ז"ל ד"מ ולפימ"ש סי' תס"ב אפי' בדיעבד יש לאסור וכ"פ המרדכי דהאוכל מצה מלוחה כאוכל חמץ עכ"ל, ונ"ל דאם נפל לתוכה גרגיר מלח תאפה מיד כמ"ש סי' תס"ב ואי משום שמחמם יש לסמוך על הכל בו שכ' דמעט מלח אינו מחמם ועבי"ד סי' צ"א: | ||
{{עוגןמ|יז}} '''כשרה.''' | {{עוגןמ|יז}} '''כשרה.''' ומיהו צריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין עיין במנחות דף כ"ג ע"ב בתו': | ||
{{עוגןמ|יח}} '''כיון שיש בה.''' | {{עוגןמ|יח}} '''כיון שיש בה.''' משמע דיוצאין בה י"ח בליל' הראשונ' ומיהו ברמב"ם משמע דה"ל מצה עשיר' וכ"כ המ"מ פ"ו: | ||
{{עוגןמ|יט}} '''ופלפלין.''' | {{עוגןמ|יט}} '''ופלפלין.''' אפי' חד קורט עושה כל העיס' חמץ וה"ה מעט סיד (ד"מ מהרי"ב) ונ"ל דוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר, וברמזים משמע דפלפלין שרי בדיעבד ומ"מ אין להקל עמ"ש ס"ה גבי מלח, ונ"ל דזנגביל דינו כפלפל ואפשר דה"ה נעגליך וכרכום: | ||
גרסה אחרונה מ־10:32, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
מפרשי המג"א
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) סמוך לבין השמשות. דמן הדין לשואבן בה"ש ממש כדי שיצטננו המים במחובר י"ב שעות ביום שהמעיינות צוננין ביום וי"ב שעות באויר בליל' כמ"ש מהרי"ל אלא שא"א לכוין ממש ב"ה רשאי לשאוב סמוך לב"ה ואין להקל לשאוב ביום דלדעת רא"מ אינו נכון כ"ש שלא לאח' לשאוב בלילה דבהא כ"ע מודו וכ' ב"י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אין להם תקנ' ואסורי' המים לעולם אליבא דרא"מ עכ"ל ד"מ וב"ח כ' דבדיעבד אם נשאבו בלילה יש להקל ללוש בהן ביום ועסי' רס"א שיעור ב"ה:
(ב) אינו מזיק. ואפי' עמדו בשמש (ב"י א"ח) עסי' תנ"ט ס"ה:
(ג) יש לכסותן. שלא יפול דבר לתוכן אבל אין לחוש שיתחממו שכבר שקעה החמה (ת"ה):
(ד) בליל ה'. פי' לאותן שאופין במ"ש ואין יכולין לשאוב במ"ש ולא בע"ש דצריכין לשאוב ב"ה ואין שבת מכינה לי"ט לכן ישאבו בליל ה' השייכה ליום ו' (ב"י) ועס"ס תרס"ז וא"כ אף האופין בי"ט שני אסורין לשאוב ב"ה בי"ט דאין י"ט מכין לחבירו וצריכין לשאוב אור לי"ד ועסי' תנ"ח ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י ערסי' זה או יצוה לעכו"ם לשאוב בין השמשות עיין סי' ש"ז וסי' ת"ס או יקח מים השאובין בביתו אף על פי שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בע"א:
(ה) מן הנהרות. מפני שהחמה מהלכת ביומי ניסן תחת הקרקע ולכן הבארות רותחין אבל הפשרת שלגים וגשמים לעולם רותחין:
(ו) ולא מן הבארות. שהחמה מהלכת תחת הקרקע:
(ז) אין לשפוך. דשומר מצוה לא ידע דבר רע:
(ח) או תקופה הנופלת. ובי"ד סי' קי"ו כ' שאין סכנה אלא כששותה בשעת שהתקופ' נופלת (וכ"ה בס"ח):
(ט) ברזל. ולא ישים ידו תוך המים שהיד מחמם רק יתלנו במשיח' (מהרי"ל) ובשאר ימות השנה יניח מלח או חותם (הגמ"נ ד"מ): נוהגין לסנן המים (מהרי"ל) כ' מט"מ שאין ליקח כלי לשאוב מים שהי' בו דבש או מי פירות כי מי פירות עם מים ממהר להחמיץ כמ"ש סי' תס"ב: (ונ"ל דע"י הגעלה שרי) גם לא יהא בכלי נחושת שמתחמם עכ"ל, ומיהו ראיתי נוהגין ללוש בעריבות של נחושת וכ"כ בסמ"ג ע"ש:
(י) בשל עץ כו'. וה"ה כלי חרס מצופין עסי' תרע"ג ס"ג:
(יא) בסיסטירנ"ה. דהבנין מפסיק בינו לקרקע וגם מלמעל' הוא מכוסה והוי כאלו הן שאובין:
(יב) מדוד גדול. שחום הדוד מחזיק חומו (רש"י) ולא מיירי שנתחממו המים על האש דא"כ אפי' נצטננו לגמרי אסור אפי' אינו במולייר אלא שנתנו מים למולייר אף בלא אש אסורי' שהמולייר שומר חומו וכ"כ האגור בהדי' (תשובה רמ"א סי' ל"ה):
(יג) שנחשתו עבה. פרש"י שהשוליים שלו עבה ואין חילוק בין נחושת לחרס ע' בשבת דף כ"א:
(יד) ובשעת הדחק. פי' הב"ח שאם אין לו מים אחרים מותר ללוש בהם וחלק על הש"ע ול"נ דאף הש"ע לא נתכוין להתיר אלא אם לש בדיעבד ואין לו עיסה אחרת וע"ז קאי רמ"א וכ' ואפי' בלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג וכו' ועמ"ש ס"א:
(טו) חד בתרי. משמע דבבציר מהכי לא בטיל (ב"י) אבל בסמ"ג וסמ"ק כתבו דבטיל ברוב וכ"מ בי"ד סי' צ"ח וקי"א ע"ש ולכאור' נרא' דמותר לערבן לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא שכשלא לנו הם חמין וכשנתערבו נעשו צוננין וא"כ מותר לצננן לכתחלה וצ"ע:
(טז) יש לאסור. ז"ל ד"מ ולפימ"ש סי' תס"ב אפי' בדיעבד יש לאסור וכ"פ המרדכי דהאוכל מצה מלוחה כאוכל חמץ עכ"ל, ונ"ל דאם נפל לתוכה גרגיר מלח תאפה מיד כמ"ש סי' תס"ב ואי משום שמחמם יש לסמוך על הכל בו שכ' דמעט מלח אינו מחמם ועבי"ד סי' צ"א:
(יז) כשרה. ומיהו צריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין עיין במנחות דף כ"ג ע"ב בתו':
(יח) כיון שיש בה. משמע דיוצאין בה י"ח בליל' הראשונ' ומיהו ברמב"ם משמע דה"ל מצה עשיר' וכ"כ המ"מ פ"ו:
(יט) ופלפלין. אפי' חד קורט עושה כל העיס' חמץ וה"ה מעט סיד (ד"מ מהרי"ב) ונ"ל דוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר, וברמזים משמע דפלפלין שרי בדיעבד ומ"מ אין להקל עמ"ש ס"ה גבי מלח, ונ"ל דזנגביל דינו כפלפל ואפשר דה"ה נעגליך וכרכום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |